ספר "הגלות הרביעי בארצנו הקדושה". ירושלים, תש"ל [1970].

חיבור פולמוסי חריף, שבו מאשים המחבר את התנועה הציונית ואת מדינת ישראל בחינוך להתבוללות בתרבות המערבית הקלוקלת. הספר נדפס בעילום-שם, אולם כבר נודע כי מחברו הוא העסקן החרדי ר' אברהם ברוך ארטן (תר"נ-תשל"ח).

העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר – בדף המגן הקדמי, הקדשה בכתב-יד: "לכ"ק אדמו"ר... מרן הגאון הקדוש הגר"י ט"ב שליט"א... יהא רעוא מן שמיא שנזכה בקרוב ממש לצאת מגלות הרביעי, ועט"ר בראשינו לקבל פני משיח צדקנו בב"א".

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש.

נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם.

בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים". עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.

[2] דף, ז-קב, [2] עמ'. 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים וסימני פטריה. קרעים ובלאי בשולי הדפים הראשונים. כריכה חדשה.

אוסף מגוון של שבעה ספרים, בהם ספרי חסידות וקבלה, וספרי חידושים ושו"ת – עותקים מיוחסים לחכמי צפת, טבריה וארץ ישראל:

• ספר נועם אלימלך, דרושי חסידות על התורה, מאת האדמו"ר הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק. לבוב, ללא שם מדפיס, תר"ט [1849].

חתימה של רבי "יעקב בן מרים מראזניטאב" (וצפת); רישומי בעלות וחותמת של רבי אברהם מקאליש, לימים בעיר צפת.

• ספר לימודי אצילות, בחכמת הקבלה, "שנמצא בכתב יד מהרב הקדוש... מהרח"ו... מה שקיבל מרבו... האר"י". נדפס מכת"י האדמו"ר רבי משה סופר מפשוורסק, עם הגהותיו. לבוב (למברג), [תר"י] 1850. מהדורה ראשונה.

חתימת "הצעיר רפאל חיים משה ן' נאים ס"ט". הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים (תר"ה-תר"פ), גאון ופוסק הלכה, מגדולי הרבנים בדורו. נולד במרוקו ועלה בילדותו עם הוריו לארץ-ישראל. נתגדל בתורה בין חכמי טבריה וירושלים. בשנת תרמ"א עבר לגיברלטר שם כיהן כארבעים שנה ברבנות, והיה ממונה על ענייני שדרו"ת ארץ ישראל בכל ארצות המגרב, פורטוגל ודרום אמריקה.

• ספר קדושת לוי, מאת הרב הקדוש האדמו"ר רבי לוי יצחק מברדיטשוב, על התורה וחלק ה"קדושות" ופירושי אגדות. וורשא, דפוס A. Glinka, [תרס"ג] 1902.

רישום בעלות של "הרבני המופלג הנגיד מו"ה הירשל עפשטיין". חותמות של רבי "אשר זאב ורנר אב"ד ור"מ טבריא ת"ו והגליל" – הגאון הצדיק רבי אשר זאב ורנר אב"ד טבריה (תרנ"ב-תשי"ח), תלמידו המובהק של רבי משה קליערס בעל "תורת הארץ". מצדיקי טבריה ומקובל מפורסם. את עיקרי חידושיו בהלכה, קבלה ודרוש סיכם בספריו "טעם זקנים" (ירושלים תשט"ו) ו"בנערינו ובזקנינו" (ירושלים תשי"ז). רוב תשובותיו בהלכה נדפסו בספר תולדותיו "מאד נעלה" (ירושלים תשע"ג).

• שו"ת אמרי אש, מאת המהר"ם א"ש – רבי מאיר אייזנשטטר אב"ד אונגוואר (מראשוני תלמידי ה"חתם סופר"), חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה: לבוב (למברג), דפוס M.F. Poremba, [תרי"ב] 1852; חלק שני על אבן העזר וחושן משפט: אונגוואר, דפוס Carl Jaeger, [תרכ"ד] 1864. שני כרכים.

בחלק הראשון, חתימות רישומים וחותמות של רבי "אברהם שלמה בה"ר שלום מאיר [גולדבלום] מעה"ק צפת ת"ו".

• ספר זכרון למשה, חידושים על כמה מסכתות, מאת רבי משה רסקס, עם הערות רבי משה נחמיה כהניו. אודסה, דפוס משה אליעזר בעלינסאן, תרל"ג 1873. כרוך עם: ספר ראשון לציון, מאת רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים". אודסה, דפוס משה אליעזר בעלינסאן, תרכ"ז 1867.

חותמות (עם דמות נשר): "פנחס בהרמ"א הלוי הורוויץ". רישומי בעלות: "הק' משה צבי הכהן האלשטיין" ועוד. בדף ג/1 חתימה: "הק' יואל אשכנזי" – הרה"צ רבי יואל אשכנזי מטבריה, קרוב משפחה של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב (סבו של האדמו"ר רבי יואל טיטלבוים מסאטמר).

• ספר כתפת האפד, מאת הרה"ק רבי פנחס אריה אב"ד טורקא (בעל "חשב האפוד"; תלמיד החוזה מלובלין ומחותנו של רבי צבי אלימלך מדינוב). פרמישלה, דפוס זופניק, קנאללער עט האממערשמידט, תרנ"ה 1894. מהדורה יחידה.

חותמת של האדמו"ר "הרב יעקב ישראל רבינוביץ מחרסון" (תר"מ-תש"ב), משושלת אדמו"רי ליניץ. בנו של האדמו"ר רבי פנחס מקנטיקוזובה, וחתנו של רבי שלמה זלמינא מרשקוב. בשנת תר"ע החל לכהן באדמו"רות בחרסון ובשנת תרפ"ג עבר לאודסה. בשנת תרפ"ה עלה לארץ ישראל, והיה האדמו"ר הראשון בעיר תל אביב. מחבר הספר "שארית יעקב". חותמות נוספות: "אשר זיילג בר"י בריזנפעלד בעיה"ק צפת ת"ו"; "יחזקאל אריה וויינטרויב פעה"ק צפת תובב"א".

• ספר ענית אמן, על התורה, מאת רבי מנחם נחום בוכנר אב"ד קעדיטש והערלוי. טשרנוביץ, דפוס A. Hornik, תרע"ג [1913].

חתימה של הגאון רבי אפרים שרגא ווינגוט, מרבני צפת (תרמ"ח-תשי"א; בנו של רבי שמואל יהודה וינגורט אב"ד קוואהל בעל "פתחי מגדים").

8 כרכים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק והם נמכרים כמות שהם.

מכתב ארוך (4 עמודים) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי נפתלי טייטלבוים אב"ד נירבאטור (נכד ה"ייטב לב" מסיגט). נירבאטור, "ה' ואתחנן" [ט' אב] תרפ"ט [1929].

נכתב על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר: "נפתלי טייטלבוים אב"ד דקה"י נירבאטור והגליל יצ"ו". המכתב נשלח אל ראשי וממוני כולל "שומרי החומות" בירושלים, ועוסק בענינים שונים הקשורים בניהול הכולל בארץ ובחו"ל ובסוגיית פיצול הכולל לשניים.

רבי נפתלי מספר ש"הציונים הארורים" העלילו בפני הרשויות בסלובקיה, כי נשיא כולל "שומרי החומות", הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג, עמד כביכול בקשרים עם מדינות זרות הפוגעים באינטרסים של מדינתו. בעקבות כך, הוא ממשיך ומספר, נערכו דיונים שונים בשאלה האם לפצל את הכולל לשני כוללים נפרדים – אחד להונגריה והשני למדינת צ'כוסלובקיה. בעוד "הרב הג' מפישטיאן" [הגאון רבי ישכר שלמה טייכטל] תמך בהצעת פיצול זו, נשיא ה"כולל" הרב מפרשבורג התנגד לה.

רבי נפתלי מתאר ביקור שערך בבית נשיא ה"כולל" הרב מפרשבורג, ואת התרשמותו מאישיותו וגישתו לנידון: "...בחזירתי מהמרחץ בקרתי את הרב הגה"צ הנשיא מפ"ב שליט"א ודיברתי אתו אריכת וקצרות והנה כפי שהגיד לי אינו מסכים עם הג' מפישטיאן לחלק הכולל... הנה ראיתי כי הוא יודע ומבין ובקי בכל דבר בכלל ופרט כל פרט ופרט, והעיקר יודע ומבין כי כל מעמד ומצב הכולל תלוי בזה אשר נחוץ מאוד מאוד להרם קרן התורה ולחזק ידי ת"ח היושבים ועוסקים בתוה"ק. זה הוא היסוד מוסד ובסיס הכולל, וכאשר אמר לי ישנו תח"י כת"י קודשו מהכת"ס זצלל"ה, אשר כתב תקנות הכולל: אשר הכולל נתיסד רק לחזק הת"ח היושבים ועוסקים בתוה"ק על טהרת הקודש על אדמת הקודש, ולהביט על כל איש בעין חמלה וחנינה כפי האפשרי, ובפרט על ת"ח אשר תורתו אומנתו...".

בהמשך הדברים מופיעים דברי תוכחה שונים בעניני ניהול ה"כולל", אך רבי נפתלי מוסיף ומעלה בפני מנהלי הכולל את זיכרונותיו היפים מביקורו בירושלים, ומתאר את אהבתו הרבה לאנשי ירושלים ואת געגועיו לאותם ימים ושעות רבות בצוותא: "...אהוביי ידידיי תאמינו לי באמונה כי אהבת נפשי נפש אהבתי אתכם, וכמעט נפשי יוצאה בכותבי הדברים מגודל הגעגועים אשר הנני מתגעגע והשעות הנעימות אשר הייתי אתכם בצוותא חדש, אף בעת אשר רבתי אתכם את ריב ונלחמתי אתכם המה לי כעת לשעשועי ולעונג נפש בזוכרי אותם ובהעלותם על לבי מה יפות הי' ומה נעמו הי', ובפרט השעות אשר ישבנו בנעימים חברים אהובים מה מאוד מהרו חלפו ועברו, ובגודל אהבתי אשגה אם הנני כותב לכם דברי תוכחה ומוסר, עכ"ז אמת כי מגודל אהבתי הנני חפץ בלונ"ח, משתוקק להרם קרנכם ולהטיב מעמדכם ומצבכם". רבי נפתלי מוכיח ומדריך את ממוני הכולל בירושלים, ומוסר להם את דברי הגאון מפרשבורג: "...לדעתי יהי' לתועלת גדול אשר תראו לקרב ולהתקרב לבני הישיבה בכל אופן אשר תוכל[ו], וגם לרבות שארי הת"ח, בלי שום נטירת טינה וקנאה, ותסירו כעס מלבכם אף למי שחטאו באמת נגדכם... תשלמו טובה תחת רעה ואזי טוב לכם, וכן ביקש אותי הרב הגה"צ מפ"ב הנשיא שליט"א לכתוב לכם. ע"כ אהוביי ידידיי, נא ונא אל ירע בעימכם על כותבי זאת, אדמה אשר הלב יודע ומכיר האמת תבחרו ותדונו כי רק מגודל הרצון והחפץ טובתכם הנני כותב ולא ח"ו לפגוע בכבודכם ע"כ אתם הסליחה...". בתוך דבריו רבי נפתלי כותב גם על "הרעש והאסון הנורא אשר קרה באה"ק" [פרעות תרפ"ט בארץ ישראל; התאריך בראש המכתב שלפנינו הוא אמנם ט' אב תרפ"ט, קודם פרוץ הפרעות ביום י"ז אב תרפ"ט, אך כפי שכותב רבי נפתלי במכתבו, כתיבת המכתב הארוך שלפנינו נעשתה בהמשכים במשך כמה שבועות, וחלקו נכתב לאחר תום הפרעות ביום כ"ג אב תרפ"ט].

במכתב מוזכרים אישים נוספים, בהם: רבי ישראל זאב לאבל שנסע לאה"ק בעניני ה"כולל", רבי יו"ט יקותיאל זלמן ועבער מירושלים, ודמויות אחרות מהנהלת ה"כולל" בירושלים. כמו-כן, במכתב נזכר גם האמן והצייר ר' שלמה זלמן צווייג, אשר עבד במשרד ה"כולל" בירושלים, בציור וצביעה של מכתבי תעודה לתורמים.

בסוף דבריו לאחר החתימה, רבי נפתלי כותב על הסיבה שבגללה נמנע ממנו לנסוע לווינה – "והעיקר מפני חשדא כי אז הייתי נחשד לחבר אגודה, אשר לדידן הוי מומא וד"ל".

הגה"צ רבי נפתלי טייטלבוים אב"ד נירבאטור (תרכ"ז-תרצ"ח), בנו השני של האדמו"ר רבי ישראל יעקב יוקיל טייטלבוים אב"ד וואלאווע, ובן-בתו ותלמידו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב" מסיגט. חתן אחי-אמו רבי משה יוסף טייטלבוים אב"ד אוהעל (בן ה"ייטב לב").

כיהן ארבעים שנה כאב"ד נירבאטור, משנת תרנ"ח, וניהל בה את רבנותו בתקיפות, באהבה וביושר. היה מחשובי האדמו"רים בתקופתו ומראשי הלשכה האורתודוקסית בהונגריה. עמד בקשרי-ידידות עם בן-דודו רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר, ולמרות שהיה קשיש ממנו כיבדו כתלמיד והאזין לעצתו כאחד מן החסידים. מוזכר לשבח במכתבי האדמו"ר ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, שפעל יחד עמו לחיזוק עניני היהדות ונגד התנועה הציונית והמפלגות הדתיות "אגודת-ישראל" ו"המזרחי".

[2] דף (4 עמודים כתובים). 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים קלים.

שני מכתבי ברכה מהאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, כתובים וחתומים "בפקודת הקודש", בידי מזכירו המשב"ק הנודע, החסיד ר' יוסל אשכנזי (רבי אפרים יוסף דוב אשכנזי):

• מכתב ברכות מהאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ברוקלין, ניו-יורק, "ג' ויחי" [ח' טבת] תשכ"ד [1963].

נדפס על נייר מכתבים רשמי של "מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א מסאטמר", עם מילוי פרטים בכתב-יד המשב"ק הנודע, החסיד רבי יוסף אשכנזי. נשלח אל "הרבני הנגיד הנכבד וכו' מוה"ר יחיאל בן הינדא(?)", שצירף פ"נ בסך מאה דולר למכתבו לאדמו"ר "והתפלל בעדו ובעד ביתו וברכו. בהצלחה ורב נחת מכל יו"ח [=יוצאי חלציו] ויזכה לבשר בשורות טובות כה"י [=כל הימים] – הכתוב וחתום בפקודת הקודש בדרשה"ט [בדרישת שלומו הטוב], יוסף אשכנזי משב"ק".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 14X21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל.

• מכתב-המלצה מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, כתוב וחתום בידי המשב"ק הנודע ר' יוס'ל אשכנזי. ברוקלין, ניו-יורק, "ליל א' דחנוכה" [כ"ה כסלו] תשל"ה [1974].

מכתב על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר רבי "יואל טייטלבוים אבדק"ק סאטמאר והגלילות", כתוב וחתום בידי "יוסף אשכנזי – משב"ק" – "הכותב וחותם בפקודת הקודש".

נכתב עבור אברכים "העוסקים במצוה חשובה עבור ענין נחוץ וחשוב שא"א [שאי אפשר] לפרוט בכתב, ומצוה גדולה ליקח חלק במצוה זו כ"א [כל אחד] כפי יכולתו וכברכת ה' עליו, כי נחוץ לזה סכום גדול, וזכות המצוה יגן על כל העוזרים והמסייעים להנצל מכל עקתין ומרעין בישין ולהתברך בשפע ברכה והצלחה כעתירת וברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א".

[1] דף כפול, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי. קרעים קלים בשוליים ובקווי הקפל.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד).

בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם. בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים".

עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.

רבי אפרים יוסף דוב ב"ר שרגא פייביש אשכנזי (תרע"א-תשס"ב), משמשו בקודש ונאמן ביתו של האדמו"ר מסאטמר במשך כשישים שנה ויד-ימינו בכל עניני הכלל. רבי יוסף היה תלמיד חכם ופיקח מופלג, אדם גדול בחסידות וביראה.

בימי השואה התלווה רבי יוסף אל האדמו"ר בנסיעתו ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, עלה עמו בהמשך לארץ ישראל, ולאחר תקופה קצרה עברו יחד לארה"ב. היה בעליו של הוצאת הספרים "ירושלים" בוויליאמסבורג. ערך את ספרי רבו האדמו"ר מסאטמר בהלכה ובאגדה והוציאם לאור (ראה בהקדמתו לשו"ת "דברי יואל"). מחבר ספר "שארית יוסף" על התורה.

פסק דין בכתב ידו, חותמתו וחתימתו של הגאון רבי יחיאל יהודה איזאקזאהן אב"ד דק"ק סיגעט והגליל. סיגט, ב' ניסן תש"ח [1948]. יידיש.

אישור לצורך היתר עגונה, עם העתק גביית עדות בבית דינו, מפי ר' אליעזר כ"ץ, לבירור על יהודי מסיגט שנספה בשואה.

הרה"צ רבי יחיאל יהודה איזקסון (תרפ"א-תשל"ז), בן רבי אברהם ישכר דוב איזקסון אב"ד פאליען- ריסקעווע וחתן האדמו"ר הגה"ק רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה"עצי חיים" מסיגט (אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר). תלמיד הגאון רבי יהודה סגל רוזנר אב"ד סעקעלהיד. לאחר השואה שימש זמן קצר כרב שארית הפליטה בעיר סיגט, על מקום גיסו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ברך משה".

בהמשך עלה לישראל וכיהן כרבה של אחוזת שמואל בחיפה. בשנותיו האחרונות היגר לארה"ב, ושימש כרב קהילת "מגן אברהם" וראש ישיבת "תורת אמת" בלוס אנג'לס.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים וסימני קיפול.