דף מודפס, תעודה לקניית ד' אמות קרקע, ב"עיר חדשה בהרי ישראל – גליל עליון, חלק נפתלי", חתומה (בדפוס) ע"י היזם רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין שד"ר צפת, וע"י רבני בית הדין בצפת, רבי שמואל העליר, רבי רפאל מרודניק ורבי זאב וואלף מהערלוי. צפת, דפוס אברהם צבי שפיגילמאן, [תרל"ט 1879]. עם איורי המקומות הקדושים.

בשנות התר"ל-תר"מ בקירוב, הופץ הרעיון לשתף את כלל הציבור, להשתתף ב"מימון המונים" לקניית הנחלות בארץ ישראל, כדי לבנות שכונות ויישובים חדשים בסמוך לערי הקודש ירושלים, צפת וטבריה. מספר יזמים ושד"רים פעלו ע"י תעודות כאלו, לְזַכּוֹת גם את יושבי חו"ל במצוות קניית ארבע-אמות בקרקעות ארץ ישראל ובמצוות ישוב ארץ ישראל.

הקרקע במוזכרת כאן נמצאת מזרחית לצפת [כנראה באזור ראש פינה]: "...הידוע במצריו, לרוח צפון 'מי מרום' ומערת חוני המעגל [=הנמצאת כיום בעיר חצור הגלילית], לרוח דרום 'הר כנען', ולרוח מזרח הירדן וים כנרת, ולרוח מערב הרי עה"ק צפת...".

[1] דף. 33 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים חסרים. ללא מילוי בכתב-יד.

מכתב מודפס, "[לקראת מעלת] ראשי עם קדש", על מחלוקת בין העדה הספרדית והעדה האשכנזית בירושלים על חלוקת התרומות מאירופה. ירושלים, [תרי"ז 1857].

מכתב-חוזר שנועד למשלוח אל הקהילות היהודיות באירופה המערבית ("ערי פ'ראנקיאה"), "ראשי ופרנסי ופקידי ומנהיגי ועד הגדול אשר בעיר..." [עם מקום ריק להשלמה בכתב-יד]. לפי ההסכם שהיה עד אז, מהתרומות שהגיעו מאירופה המערבית ניתן לעדה האשכנזית (ה"פרושים") שליש מההכנסות. עתה קמה בירושלים עדת החסידים שתבעה אף היא חלק מכספי התרומות הללו, ונוצר ויכוח על חשבון מי יינתן חלקם של החסידים. כותבי המכתב, ראשי עדת הספרדים, ביקשו להודיע לקהילות באירופה שעד שתהיה הסכמה בנושא זה, לא יקבלו שליחים מירושלים.

על המכתב חתומים בדפוס, הרבנים: רבי חיים נסים אבואלעפייא ה"ראשון לציון", רבי דוד אברהם קארייו, רבי חיים משה פיזאנטי, רבי רפאל מאיר פאניז'יל ורבי חיים דוד חזן.

דף מודפס, תעודה וקבלה על תרומה לקופת הגמ"ח "שערי חסד", ירושלים, [תרל"ה בקירוב 1875]. עם איור "הכותל המערבי".

מילוי בכתב-יד, מחודש חשוון תר"מ [1879], על תרומת נדיבה מהעיר האזינפוט, עם חותמת הגמ"ח, וחתימות-ידם של חמשה מראשי הקופה: רבי "מרדכי יפה", רבי "מאיר מייזל", רבי "אברהם גוטמאן", רבי "יוסף משה קרויז" ורבי "חיים וועקסנער".

גמ"ח "שערי חסד" הוא ארגון צדקה והלוואות גמילות חסדים, שנוסד בירושלים בשנת תר"ל (1870), ופעיל עד היום הזה. הגמ"ח נוסד ע"י רבי שלמה זלמן פרוש (תרי"ב-תרנ"ח), שגם כיהן כמנהל הגמ"ח. בשנות התר"ס הקים הגמ"ח שכונת מגורים, הידועה עד היום כשכונת "שערי חסד" [מערבית לשכונת "רחביה"].

[1] דף. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי, קמטים וסימני קיפול רבים. קרעים קלים בסימני הקיפול ובשוליים.

"צעקה הנערה בעיר הקודש" / "מכתב גלוי" – דף מודפס עם מכתב מאת רבי עקיבא יוסף שלזינגר אודות ספרו "בית יוסף חדש", בצירוף מכתבי תמיכה מרבנים נוספים. [ירושלים, דפוס יצחק גושצינני ומיכל הכהן?, תרל"ה 1875].

מצידו האחד של הדף נדפס "מכתב גלוי – על בנין הבית" מאת רבי יהודה ליביש אורנשטין, אב"ד מקהלות האשכנזים (עם חותמתו), ועם "מכתב תעודה" מאת רבי אהרן משה פירירא. שני הכותבים מגינים על רבי עקיבא יוסף שלזינגר, מפני ראשי כולל אונגארן שהחרימו את ספרו "בית יוסף חדש". מעבר לדף, תחת הכותרת "צעקה הנערה בעיר הקודש", נדפסו דברים נוספים מאת רבי עקיבא יוסף שלזינגר.

הגאון רבי
עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש" יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.

עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו.

פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים, וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.

בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בעניין הספר. רבו של המחבר, רבי חיים סופר בעל "מחנה חיים", שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש, תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש": "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).

בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים (שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל").

מתנגדיו, שלא בחלו באמצעים, פרסמו בהמשך הפולמוס קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל", ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהן: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל לשאת אשה שנייה; ב. שהוא מתיימר להיות משיח; ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון (טענה כוזבת; כאמור, הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני); ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.

המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף, ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה" למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].

בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו, שהסירו את החרם. מעניין לציין כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.

ככל הנראה צורף דף זה במקור לספר "בית יוסף חדש" (ראו קטלוג קדם, 96, פריט 201). הדף נזכר אצל ש' הלוי (מס' 231) על סמך אזכור שלו בספר "שומר ישראל" שיצא כנגד המחבר, אך ש' הלוי מציינת שלא מצאה דף זה בכל עותקי הספר שראתה (במפעל הביבליוגרפיה נרשם דף זה ברשומה נפרדת). בראש הדף, נוספו בכתב-יד המילים "על בנין הבית" (כנראה בתגובה לקונטרס "ניתוץ הבית"), שנוספו גם בעותק ממכירת קדם הנ"ל, ובדף המופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.

כרוז מודפס, "תוכחת מגולה נגד נעתרות נשיקות שונא", מכתבי רבני ירושלים בעניין פולמוס ה"חרם" נגד ה"שקאלס" [בתי הספר בירושלים] בהם הוכנסה לתכנית הלימודים, לימודי חול והשכלה חילונית. [ירושלים, ללא שם מדפיס, תרמ"ז 1887].

כרוז מחאה על כבודו של הגה"צ רבי ליב חפץ (מחשובי תלמידי החכמים בעיר). הכרוז כולל דברים חריפים כנגד ד"ר זאב וילהלם הרצברג, ר' חיים הירשנזון, ואישים נוספים (בהם רבי עזריאל הילדסהיימר מברלין, שהיה מתומכיהם של הירשנזון ושל ד"ר הרצברג).

ראשית הפרשה החלה בהחרמתו של ר' חיים הירשנזון בידי קנאי העיר, בעקבות קריאתו לתמיכה במפעליו של ד"ר הרצברג מברלין להקמת בית יתומים ובית ספר, תוך הכנסת לימודי חול לתכניות הלימודים. רבי ליב חפץ מקנאי ירושלים, ורעו רבי שלמה זלמן פרוש, נשלחו ע"י רבם המהרי"ל דיסקין להכריז בחוצות העיר את נוסח ה"חרם" על בתי הספר. לאחר שהעז רבי ליב להכריז ברבים את ה"חרם", הם הוכו במכות אכזריות ע"י הבריונים עושי דברם של יוזמי בית היתומים, ורבי ליב אף נאסר ע"י השלטונות בעקבות כך (ראה אודות כך: עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קכו).

בכרוז נדפסו דברים חריפים נגד רבי עזריאל הילדסהיימר, בעקבות תמיכתו בהירשנזון ובהרצברג, ודברים חריפים נגד אנשים נוספים שתמכו ברעיון. בין החתומים בדפוס גם "המגיד מווילקומיר" – רבי חיים יצחק אהרן רפופורט הישיש, המקובל החסידי רבי חיים יצחק בעהם מקראלי (מנאמניו של האדמו"ר משיניווא) ורבי זבולון חרל"פ ראש בית הדין של המהרי"ל דיסקין.

בתחתית הכרוז נוספה הודעת תמיכה קצרה ברבי ליב חפץ: "כי... הוא איש תם וישר, חף הוא מפשע וכל עולה לא נמצא בו", חתומה בדפוס בידי רבי שמואל סלאנט וחברי בית דינו.

[1] דף, 36 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. בלאי. קמטים וסימני קיפול. נקבי תיוק. קרעים רבים סביב שולי הדף, בהם גם קרעים חסרים, וכן קרעים קטנים בסימני הקיפול במרכז הדף, עם פגיעה קלה בטקסט.

לא נרשם אצל ש' הלוי.