כתב-יד, דרשות וחידושים על התנ"ך, אגדות הש"ס ומדרשי חז"ל, בכתיבת יד המחבר רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ. [מרוקו, המאות ה-17 וה-18 בקירוב], החל משנת תמ"ט [1689].

כרך שלם. כתיבה אוטוגרפית של היעב"ץ, בכתיבת ידו האופיינית. הכרך כולל דרשות ארוכות לצד ביאורים וחידושים קצרים על פסוקים, אגדות חז"ל ומדרשים. בכרך זה כתב היעב"ץ לאורך השנים, כפי המזדמן, ובסיומי קטעים רבים מופיעות חתימותיו.

דפים 38-58 הם כנראה המוקדמים ביותר, והם משנות בחרותו של היעב"ץ, החל מהיותו כבן 17. כפי הנראה, דפים אלה הם הגרעין הראשון של כתב-היד (הדפים מוספרו על ידי היעב"ץ א-כא). בראש כל עמוד מדפים אלה ציין היעב"ץ את שנת הכתיבה, החל משנת תמ"ט ועד שנת תנ"ה (דפים א-ח1 – שנת תמ"ט; דפים ח2-ט – שנת ת"ן; דף י – שנת תנ"א; דפים יא-יו – שנת תנ"ב; דפים יז-כא1 – שנת תנ"ג; דף כא2 – שנת תנ"ה). בדפים אלה חתם כמעט בסוף כל קטע בחתימתו.

בשני מקומות מזכיר היעב"ץ דרושים שדרש בחלום. בדף 120ב בתחילת דרוש על תהלים נכתב: "דרשתי בחלום", ובסופו: "ע"כ דרשתי בחלום נאם יעב"ץ", וכך גם בדרוש נוסף על תהלים בדף 127ב.

בדף הריק שבראש כתב-היד רישום בעלות וחתימה של רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ), בנו של רבי יעקב אבן צור (השני) – נינו של היעב"ץ. וכן חתימות "רפאל".

מספר עמודים בכרך שלפנינו נכתבו על ידי רבי שלמה אליהו אבן צור, החותם בכמה מקומות. רוב הקטעים הם העתקות מכתבי זקנו היעב"ץ (דפים 59, 96-99, 109-110, 128-129), מלבד בדף 59 שבסופו כתב: "ע"כ מצאתי בכ"י הרב א"ז מוהר"ר שלמה שמואל אבן צור זצ"ל בשם הרב בירך יצחק נאם שאב"ץ", ובדף 128 קטע הפותח: "מצאתי כתוב בכתב יד הרב כמהור"ר שמואל אבן דנאן זלה"ה...".

דף 37 הוא בכתיבת בנו של היעב"ץ, רבי רפאל עובד אבן צור. בסוף הקטע הוא חותם: "נ"ל אני הצעיר עובד אבן צור".

חתימות מעוטרות בדפים 18-19: "ראובן", "ראובן אבן צור".

תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס בספר ויקרא יעב"ץ, מכון מלכי רבנן – אשדוד, ירושלים תשס"ב. בהוצאה זו נערכו כל הקטעים שבכתב-היד וסודרו על פי סדר התנ"ך וסדר הש"ס, ללא תיעוד המקום המקורי של החידושים והדרושים בתוך כתב-היד, ונסיון ההבחנה בין מוקדם למאוחר. במיוחד נכון הדבר לגבי תוכן הדפים 38-58, אותם כאמור כתב היעב"ץ לאורך השנים תמ"ט-תנ"ה. הקטעים שבדפים אלה פוזרו במקומות שונים בספר הנדפס ללא ציון השנים בהן נכתבו החידושים, ואף בלא ההבחנה שמדובר כאן בחידושים משנות בחרותו של היעב"ץ.

[183] דף (מתוכם מספר דפים ריקים; מיספור מאוחר בעפרון). 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב (משתנה בין הדפים). כתמים. בלאי וקרעים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. דפים או קונטרסים מנותקים. כריכת קרטון חדשה, מנותקת, עם קופסה תואמת.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 1.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 21.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור
בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ
במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.
היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.
היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס
זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:
רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.
בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.
לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.
בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.
בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.
בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו
אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.
ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".
בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.
בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו
מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.
רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".
חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס
משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.
רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).
רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).
רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.
רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".
בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס
משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.
רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.
רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.
בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).
רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".
רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס
רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.
רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.
רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".
בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן.

כרך כתבי-יד, תשובות וחיבורים – אוטוגרפים של רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) וצאצאיו ושל כמה מחכמי מרוקו. [מרוקו, המאות ה-18 וה-19]. כולל קונטרס ארוך בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב ששפורטש – מכתב תשובה הלכתית שכתב אל חכמי פאס. [סאלי, ת"ב 1642].

בכרך שלפנינו נכרך קונטרס (דפים קא-קג) ובו תשובה ארוכה בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב ששפורטש, הפותחת: "החכמים השלמים יושבי על מדין מורי צדק לעמם ולאומם כהה"ר סעדיה ן' דאנן נר"ו וכהה"ר עמנואל סירירו נר"ו". בסיומה חותם: "כה דברי עבד א-ל זעירא דמן חבריא החותם סדר ה' נראה אליכם השמח בדברי חז"ל המפוצצים סלע כפטיש ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט". תשובה זו נדפסה בשינויי נוסח בספרו "אהל יעקב" סימן ח (בין היתר נדפסה שורת הסיום הנ"ל בקיצור גדול). בתשובה הנדפסת נוסף (בתחילתה ובסופה) כי המכתב נשלח מסאלי לפאס בשנת ת"ב (1642).

בנוסף כולל הכרך:

• תשובות ופסקים מאת היעב"ץ, עם פסקים מחכמים נוספים בני דורו (בראשי חלק מהעמודים נכתב "שו"ת מהריב"ץ זלה"ה"). רובם בהעתקת רבי רפאל אבן צור (האחרון) אב"ד פאס, עם הגהות והערות מהמעתיק רבי רפאל (בחלקן חתום "רב"ץ"). בראש דף עז1: "התחלתי להעתיק ס'[פר] הפסקים של הרמ"ז [=הרב מורי זקני] כמוהר"ר יעקב ן' צור זלה"ה בכ"ט לח'[ודש] כסליו שנת הת"ר אגודות מוטה לפ"ק [=תר"ה] בפאס... נאם איש צעיר כמים נשפך והוא לאפ"ר נהפך [=רפאל] בכמוהר"ר שלמה אבן צור זלה"ה".

מתוך כתב-יד זה נדפסו תשובות בספר "כרם חמר" ח"א, ולכן מתייחסת הערת רבי רפאל בדף יא1: "ישלם ה' פעולו לכמהר"א אנקאווה שהדפיסה לתשו'[בה] זו בספרו הנק'[רא] כרם חמר... מכלל כמה וכמה שו"ת מהרמ"ז [=מהרב מורי זקני (היעב"ץ)] זלה"ה ורוב התשו'[בות] הבאים בכרך זה הן המה שעלו בדפוס ס'[פר] הנז'[כר] ומהעתיק זה לקחם שהשאלתים לו ובע"ה לכשאפנה אגיה הטעיות שבאו בהדפסה הנז' המליאה לה וחסרות ויתרות המיגיעים עד ילאה הרעיון לך נא ראה רב"ץ".

• בין דפי הכרך מופיעים גם פסקים מקוריים, עם חתימות אוטוגרפיות של היעב"ץ ועוד מחכמי מרוקו: פסק משנת תע"ה בחתימות רבי יהודה בן עטר והיעב"ץ, עם פסקים נוספים באותו עניין, מהשנים תפ"ב-תצ"ב, בחתימות רבי יהודה בן עטר, רבי מרדכי אלענקרי, רבי שמואל ן' סעדון, רבי שמואל ן' דוד וחיון [=אוחיון], ועוד (דפים לו-לז); פסקים משנת תצ"ב-תצ"ג בחתימות רבי יהודה ן' עטר והיעב"ץ (דף מו); מכתב ארוך של היעב"ץ אל עמיתו רבי יעקב בן מלכא, בשוליו תשובת רבי יעקב בן מלכא אל היעב"ץ (דפים עא-עד; היעב"ץ חותם במכתב זה: "נאם מדוכה ביסורין נדכה ועלוב יעקב אבן צור"); ופסקים נוספים בחתימות: רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אליהו הצרפתי, רבי מתתיה סירירו, רבי אפרים מונסונייגו, רבי רפאל יעקב ן' סמחון, רבי שאול ב"ר יעקב אבן דנאן, רבי שלמה אליהו אבן צור, ועוד.

• דפים קיד-קכ, קלג-קעא: ליקוטי הלכות בהלכות ציצית ותפילין ותפילת השחר, בכתיבת רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ). בדף קלג1: "וראיתי בכ"י הרב הכולל מ"ר דודי מוהר"ר רפאל אבן צור זלה"ה בס' מחב"ר [=מחזיק ברכה] מן הצד שכתב וז"ל...". חתימותיו: "שאב"ץ" – בדף קמד1 בסוף הגהה, וכן בדף קסא2.

בדפים קכא-קלב – העתקת תשובות ופסקים מחכמי מרוקו, אף היא בכתיבת הרב שאב"ץ.

• דפים קעב-קפג: "שיטה על מסכת סוכה להחכם השלם והכולל... אדוני זקני כמוה"ר רפאל אבן צור זצוק"ל", בכתיבת רבי רפאל אבן צור האחרון.

קפג דף (ועוד מספר דפים ריקים). גודל מירבי (רוב הדפים): 24 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. מספר דפים במצב גרוע, עם קרעים חסרים ופגיעה בטקסט. בחלק מהדפים כתמי רטיבות ופטריה. דפים וקונטרסים מנותקים.

• מצורף: קונטרס בכתב-יד, חיבור על לוח השנה העברי (עבור שנים, מולדות ותקופות, עם עיגולים). כתיבה מערבית. נכתב בשנת תל"ב (כפי שנכתב בקולופון בדף 3א) על ידי רבי מסעוד ב"ר לוי נחמני, מחכמי מכנאס (ראו אודותיו: מלכי רבנן, דף פה1; שמו מופיע בכמה מקומות בחיבור, וחתימתו הקליגרפית בדף 9ב).

[11] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 47.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 104-105.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור
בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ
במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.
היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.
היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס
זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:
רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.
בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.
לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.
בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.
בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.
בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו
אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.
ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".
בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.
בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו
מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.
רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".
חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס
משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.
רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).
רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).
רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.
רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".
בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס
משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.
רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.
רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.
בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).
רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".
רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס
רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.
רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.
רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".
בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן.

כתב-יד, ספר משמרת הקודש, על פירוש רש"י לתורה, מאת רבי חסדאי אלמושנינו אב"ד תיטואן, עם "קונטרס אחרון" מהרב המשבי"ר והרב המרבי"ץ, בכתיבת רבי שמואל ן' וואעיש. מכנאס, [כסליו תק"כ 1759].

כתיבה מערבית נאה. בראש כתב-היד שער מאויר בצבעים, בעיטורים אופיינים למרוקו (קשתות פרסה, דגמים גיאומטריים ופרחוניים). בהמשך כתב-היד תיבות-פתיחה מאוירות בצבעים, עם מאפיינים עיטוריים דומים (ליד תיבת הפתיחה של ספר דברים – איור חיה).

בשער מופיע קולופון הכותב: "ותהי' השלמת העתקתו בשבעה ימים לכסלו שנת כי יש שכ"ר [=תק"כ] לפעולתך לפ"ק הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס"ט... פה מכנאסא".

קולופון נוסף שלו בסוף החיבור (דף 165ב): "האל אשר עזרני בהעתקת ספר הלזה החל וגמור, יסייעני להעתיק ספרים אחרים... הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס"ט".

בדפים 168-188 מופיע חיבור ליקוטים על פרשיות התורה. בראש העמוד הראשון נכתב: "קונטריס אחרון והוא ליקוטי לשונות רש"י ז"ל מהרב הגדול משבי"ר ז"ל, וגם ממו"ר הרב הגדול כמוהה"ר מרבי"ץ וגם ממפרשים אחרים...". בראשי העמודים: "קונטריס אחרון".

בעמוד האחרון של ה"קונטרס אחרון" קולופון נוסף: "נשלם זה הספר... בשלישי בשבת שבעה ימים לחדש כסלו בשנת וכל מעשהו באמונה ליצירה פה מכנאסא יע"א... נאם הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס"ט" (פרט השנה הוא "ליצירה", כלומר לפ"ג).

לאחר מכן מופיעים שני דפים (דפים 189-190), עם חידוש מאת רבי שמואל ן' וואעיש, החתום בסופו: "זהו מה שנלע"ד שמואל".

החיבור "משמרת הקודש, לרבי חסדאי אלמושנינו, מגדולי חכמי מרוקו, אב"ד תיטואן (נפטר תפ"ח), נדפס לראשונה בליוורנו, ביוזמת נכבדי קהילת גיברלטר. כתב-היד שלפנינו שונה בנוסחו, והוא היה מכתבי-היד שעמדו בבסיס המהדורה החדשה של החיבור, בהוצאת אהבת שלום, תשע"ג (ראו שם במבוא).

מעתיק כתב-היד שלפנינו, רבי שמואל ן' וואעיש, מחכמי ודייני מכנאס, תלמידו המובהק של הרב המרבי"ץ. דברי התורה של הרב המשבי"ר המובאים ב"קונטרס אחרון" שלפנינו, שליקט רבי שמואל, נדפסו בספרו של הרב המשבי"ר – כנף רננים; אך דברי התורה בשם הרב המרבי"ץ, למיטב ידיעתנו – לא נדפסו. כך גם חידושו של רבי שמואל שבסוף כתב-היד.

[190] דף (בהם מספר דפים ריקים). 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. קרעים, קרעים חסרים ופגמים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט, וכן פגיעות בעיטורים בדף השער ובעיטורים אחרים. כריכה חדשה.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 28.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 61-62.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור
בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ
במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.
היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.
היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס
זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:
רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.
בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.
לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.
בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.
בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.
בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו
אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.
ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".
בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.
בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו
מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.
רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".
חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס
משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.
רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).
רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).
רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.
רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".
בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס
משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.
רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.
רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.
בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).
רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".
רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס
רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.
רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.
רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".
בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן.

אוסף מגוון של מכתבים, מסמכים, שטרות ופסקי דין - אוטוגרפים וחתימות חכמי מרוקו, רובם חכמי ודייני העיר פאס. [ת"ז-תקצ"ד 1647-1834 בקירוב].

כולל מקבץ של מכתבי תנחומים מחכמי מרוקו, מקבץ של מסמכים ושטרות הקשורים לרבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) ומשפחתו, ומסמכים נוספים, חלקם מוקדמים (החל משנת ת"ז, ולאורך שנות הת').

מכתבי התנחומים כוללים:

• מכתב תנחומים מליצי שנשלח "מעיר ואהראן" לפאס: "אל מול אבינו הזקן הישיש... המצדיק עליו את הדין החכם כהה"ר נחמיה כהן כלץ נר"ו... ושלם טוב... לאחים האזרחים כהה"ר אברהם צרפתי וכהה"ר משה אחיו וכן לידידי ונפשי כהה"ר משה ן' מאמאן...". בתוך הדברים נכתב: "...איך נהרגו חורים, לובשי צורים... איך נגדעה גפן חמודות... איכה פרי צדיק ועץ חיים יהיה נשחת... איכה קדוש עליון ורכב לישראל תהי נפשו במר נאנחת...". בסיום המכתב מוזכר "החכם הה"ר אברהם נאבארו נר"ו" והכותב מציין כי הוא "בן דודתי". המכתב קטוע וחסר, והכותב (מחכמי והאראן שבאלג'יר) לא זוהה.

• כעשרה מכתבי תנחומים מליציים אל רבי ידידיה מונסונייגו בפאס, ואל אחיו - רבי יצחק, רבי אליעזר ורבי שלמה, על פטירת אביהם רבי אהרן מונסונייגו אב"ד פאס בתשעה באב שנת ת"ר. חתומים: רבי יוסף בירדוגו, רבי עמור אביטבול, רבי יהודה אלבאז, רבי מנחם ב"ר דוד גיגי, רבי יהושפט גיגי, רבי יוסף ב"ר אברהם ן' לילתי, רבי שמואל אלבאז, רבי עמרם אלבאז, הרבנים לבית טולידאנו רבי חיים ורבי משה ורבי פנחס ורבי יעקב ורבי יהודה, רבי יוסף הלוי אבן יולי, רבי חביב הלוי אבן יולי.

• מכתב תנחומים מליצי אל רבי רפאל הצרפתי בפאס. חתומים: רבי חיים טולידאנו ורבי משה טולידאנו.

• מכתב תנחומים מליצי אל "כהה"ר חיים טולידאנו והחכם כהב"ו יוסף בנו וה"ר חביב טולידאנו וה"ר משה אחיו ולכל בני המשפחה", משנת תקל"ח, כפי הנראה על פטירת רבי דניאל טולידאנו. חתומים הרבנים לבית מאנסאנו בפאס רבי אברהם, רבי חיים, רבי אליהו ורבי יעקב.

בין המסמכים הקשורים ליעב"ץ ומשפחתו:

• מעשה בית דין מחודש חשוון תנ"ה עוזך ליצירה [=ת"נ], עבור אלמנת רבי ראובן אבן צור ובנם רבי יעקב (היעב"ץ), בחתימות רבי חיים בר דוד עוזיאל ורבי מאיר צרפתי.

• שטר שנעשה עבור היעב"ץ, בעניין חוב, בפאס, ת"ס, בחתימות רבי יהושע בן מנחם סירירו ורבי יעקב בן עטר.

• פסק מחודש תמוז תפ"ט, בחתימות רבי יעקב בר יוסף ן' מלכא ורבי מרדכי צבע; עם תוספת בכתיבת יעב"ץ וחתימות רבי שמואל אבן סעדון ורבי יוסף צרפתי[?] - בעניין חלק "השתות" שיש ליעב"ץ בבית הכנסת.

• שני שטרות, מהשנים תצ"ח ות"ט, נכתבו בתיטואן, כנראה שניהם בכתיבת יעב"ץ, בעניין ירושת ארבעה אחים למשפחת אבן דנאן, ומכירת חלק מחצר ליעב"ץ. בחתימות רבי אברהם נהון וחותם נוסף.

• מסמך משנת תק"ה: "אלו הן התנאים שהתנה מו"ר החכם השלם הדיין המצוין כמוהה"ר יעקב אבן צור עם דונה אשתו השניה קודם כניסה לחופה...", בחתימות רבי שאול אבן דנאן ורבי מאיר קדוש.

• דף כפול הכולל: העתקת שטר בעניין השקעה כספית של היעב"ץ, בחתימות רבי מאיר קדוש ורבי אלעזר אסולין, עם תוספת בעניין זה משנת תק"ט (יעב"ץ תובע את הרווחים מהשקעתו), בחתימות רבי אפרים מונסונייגו ורבי מאיר קדוש; תוספת פסק בעניין זה עבור רבי רפאל עובד אבן צור, משנת תקי"ג, בחתימות רבי שאול אבן דנאן ורבי אליהו הצרפתי; ותוספת נוספת משנת תקט"ו בחתימות רבי יוסף בן סאמון[?] ורבי יעקב ן' נאיים.

• שטר מחודש כסליו תקכ"ג, בעניין חלוקת ירושת שרה אשת רבי יהודה די אבילה, עם אחיה רבי רפאל עובד אבן צור. בחתימות רבי שאול אבן דנאן ורבי אליהו[?] מאנסאנו.

• פסק משנת תקכ"ז, עבור רבי רפאל עובד אבן צור, בחתימות רבי שמואל שאול אבן דנאן ורבי אליהו הצרפתי.

• צוואת שכיב מרע, משנת תקכ"ט, שנעשתה עבור רבי רפאל עובד אבן צור, בחתימות רבי אליהו הצרפתי וחותם נוסף.

• שטר מכירה משנת תקנ"ג, ליורשי רבי שלמה שמואל אבן צור. בחתימות רבי אלעזר הכהן וחותם נוסף.

בין המסמכים האחרים שלפנינו:

• "שטר משכונא", מפאס, בשנת ת"ז, בחתימות רבי שמואל ב"ר יעקב הסופר, רבי ראובן בר שלמה בן זכרי, רבי שאול אבן דנאן, רבי עזוז[?] בן מסעוד למדאדסי הסופר, וחותמים נוספים. בין המוזכרים בשטר: רבי חיים ן' עייאש ורבי אברהם אדרוקי.

• פסק מפאס, בשנת תס"ב, הערכת מס בעקבות המס שהטיל בן המלך, בחתימות רבי וידאל הצרפתי, רבי שמואל הצרפתי, רבי יהודה בן עטר, רבי יעקב בן עטר, רבי יהודה הלוי ורבי שלמה עמיאל.

• מסמכים מפאס מהשנים תנ"ו, תע"א ו-תפ"ט, בחתימות החכמים: רבי יהודה בן עטר, היעב"ץ, רבי שלום אדרעי, רבי מימון בן חיים אפלאלו, רבי סעדיה ב"ר מימון אפלאלו, רבי שלמה יוסף ן' אמויאל, רבי יהושע בן מנחם סירירו, רבי יעקב בן עטר, רבי מנחם ב"ר יהושע סירירו, ועוד.

• מסמך בחתימת רבי אליהו הצרפתי, בענין פטירת אשתו, הפותח: "נפטרה לבית עולמה מרים אשתי מנו"ב, אמו של כהה"ר יעקב בני יצ"ו... בשנת התקל"ח ליצירה, ובעונות לא הניחה במצב פטירתה לא כסף ולא זהב...".

• ועוד שטרות ופסקים, רובם מחכמי פאס וכמה מהם מחכמי מכנאס, בסוף שנות הת' ובשנות הת"ק (רשימה מפורטת תישלח לכל דורש).

למעלה מ-50 מסמכים. גודל משתנה. רובם במצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי. בדפים רבים קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור
בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ
במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.
היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.
היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס
זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:
רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.
בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.
לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.
בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.
בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.
בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו
אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.
ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".
בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.
בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו
מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.
רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".
חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".
כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס
משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.
רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).
רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).
רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.
רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".
בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס
משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.
בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:
רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.
רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.
רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.
בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).
רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".
רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס
רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.
רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.
רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".
בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן.

חמישה כרכים בכתב-יד, ספר "פני שלמה", ליקוטי דינים וחידושים ומנהגי חכמי מרוקו, על שולחן ערוך חושן משפט ואבן העזר, מאת רבי שלמה אבן צור, בכתיבת בנו רבי רפאל אבן צור (האחרון) אב"ד פאס, עם הוספות משלו, ועם הוספות רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ). [פאס, אמצע שנות הת"ר בקירוב, המחצית השנייה של המאה ה-19 בקירוב].

כתיבה מערבית נאה, הידועה ככתיבתו האופיינית של רבי רפאל אבן צור. חמישה כרכים בפורמט זהה, עם כריכות עור מקוריות. גוף הטקסט נכתב רק בחלק העליון של העמודים (כנראה כדי להשאיר מקום בעתיד להוספת הערות). במספר מקומות נוספו הגהות והוספות בשוליים או בחלק התחתון של העמוד על ידי הכותב רבי רפאל אבן צור (חלקן חתומות בשמו). על החיבור שלפנינו כתב ב"מלכי רבנן" בערך על שם המחבר (דף קטז/1): "מו"ה שלמה אבן צור זצ"ל במו"ה רפאל זצ"ל מחכמי פאס... והניח אחריו ס' מסודר מליקוטי דינים דשייכי לחו"מ ואהע"ז ופרטי וסעיפי התקנות ופסקי הראשונים בקיצור, ויש בו שלשה חלקים, וקרא את שמו פני שלמה, ומו"ה שלמה אליהו אבן צור ז"ל הוסיף והגיה בו תוס' מרובה... ובנו יחידו של הרב הנז' הוא מוהרר"פ האחרון זצ"ל".

לפנינו חיבורו ההלכתי של רבי שלמה אבן צור, עם הוספות והגהות בן-דודו וגיסו – רבי שלמה אליהו אבן צור (חתומות: "נאם שאב"ץ", "שאב"ץ יצ"ו" וכדומה), בהעתקה מסודרת של בן המחבר הראשון – רבי רפאל אבן צור (האחרון; אב"ד פאס). אף רבי רפאל הוסיף הוספות משלו, המשולבות בתוך הטקסט (לעתים ב"חלונות"; חתומות: "רב"ץ", "רב"ץ הי"ו", "רפאל אבן צור הי"ו כיר"א", וכדומה), וכן הוסיף גם הגהות בשוליים או בתחתית העמוד (לדוגמה: בכרך הראשון, בדף ג/1: "עיין בליקוטי דינים למוא"ב [למור אבי] זלה"ה... מכתב ידי... רב"ץ הי"ו"). לעתים הוסיף רבי רפאל בעצמו קטעים מדודו הרב שאב"ץ, כשהוא מציין למשל: "מכ"י מ"ד [מור דודי] מסרפי ז"ל" ("מסרפי" הוא כינוי לאח האם [ראו אבן עזרא ורד"ק עמוס ו, י]. אחותו של הרב שאב"ץ היתה אשתו של רבי שלמה ואמו של רבי רפאל, ראו: עמאר, תקנות חכמי פאס, עמ' קמו, הערה 33).

לפנינו חיבור הלכתי חשוב, ערוך ומסודר, הכולל את פסקיהם ומנהגיהם של חכמי מרוקו. בין היתר מובאים בו מנהגי העיר פאס, וכן מובאים חידושים ושמועות מכתבי-יד של חכמי מרוקו, לדוגמה: "הרב מוהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה בהגהותיו על ש"ע אה"ע [שולחן ערוך אבן העזר]... בכתב ידו" (כרך א, דף ג/2); "כ"מ [כך מצאתי] בס' ליקוטי דינים בכ"י כמהר"ש ן' וואעיש ז"ל" (כרך ג, דף תקצב/1); "הח' מהרי"ו בירדוגו ז"ל בס' השרשים שלו כת"י" (שם, דף תקצג/1); "אמר המגיה מצאתי בס' ליקוטי דינים כת"י להח' מהרח"ט ז"ל מעיר סאלי יע"א שהיה בידי בתו'[רת] שאלה מאת ידי"ן כמהר"י הלוי יצ"ו... שהעתיק תקנה א' להר' הגדול מוהר"ר ר"ב [רפאל בירדוגו] וכמוה"ר שמואל ן' וואעיש וכמהר"ר ברוך טולידאנו ז"ל שתקנו כך כמ"ש בכאן בחדש שבט שנת תקס"ו וכתבו... נאם שאב"ץ יצ"ו" (שם, דף תרנ/2); "הרה"ג מוהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה בס' פס"ד שלו כת"י הובא ממקנאס והיה בידי בתו'[רת] שאלה" (שם, דף תרסב/2).

אף על פי שהשם "פני שלמה" לא נרשם בכרכים שלפנינו, ברור כי לפנינו הספר הנזכר, התואם למתואר בציטוט הנ"ל ב"מלכי רבנן". חיבור זה לא נדפס מעולם, ולמיטב ידיעתנו אף לא שרד בכתב-יד אחר.

פירוט הכרכים:

הכרך הראשון (מס' 43 בקטלוג קלגסבלד) – דפים א-ריט. במרכז הדף הראשון נכתב: "חלק הראשון", ובראש העמוד: "נקבצו באו בס' זה ליקוטי דינים למיניהם מינים שונים, ואחריהם טוען ונטען, דיני מצרנות, מחילה ומכירת קרקע וטלטל, דיני עיסקה".

דף פט/1: "עד כאן ליקוטי מוא"ב [מור אבי] ז"ל מדינים אלו – מכאן והלן תוספת ליקוטים מד'[ודי] מסרפי זלה"ה".

הכרך השני (מס' 44 בקטלוג קלגסבלד) – דפים רכ-תא. בדף הראשון: "כאן נמצאו דיני שטרות, גביית חוב". בדף אחר מהדפים שבראש הכרך: "ספר לקוטי דינים למוא"ב זלה"ה".

הכרך השלישי (מס' 46 בקטלוג קלגסבלד) – דפים תב-תרעג (ובמספור נוסף א-רלב). בדף הראשון: "חק תוכות דיני גביית חוב זכיה ומתנה, ודיני שותפים, ושותפים בקרקע וחזקתם".

דף תרנד/2: "מכאן ולהלן ליקוטי דינים אסף מ"ד [מור דודי] מסרפי ז"ל".

הכרך הרביעי (מס' 45 בקטלוג קלגסבלד) – דפים א-קץ. בדף הראשון: "כתוב הדר תוך ס' זה דיני ירושות וכתובות למק"ק [למנהג קהל קדשנו?] וסילוק הבת בנכסי אביה, ודיני גיטין וקידושין ומורדת וקנס שידוכין".

הכרך החמישי (מס' 50 בקטלוג קלגסבלד) – דפים א-קץ (ובמספור נוסף קעח-שסז). כולל: הלכות שכירות, גרמא בנזקין, מצוה מחמת מיתה, מסים, אפוטרופוס.

דפים עם פסקים מקוריים:

בסופי הכרכים הרביעי והחמישי נכרכו דפים עם פסקים מקוריים של רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ), רובם חתומים על ידו, וחלקם אף בכתיבת ידו (המוקדמים שבהם מהשנים תר"ז-תר"ח); וכן מספר פסקים מקוריים מחכמי מרוקו, עם חתימותיהם (בהם פסק משנת תקכ"ח בחתימות רבי אליהו צרפתי, רבי מתתיה סירירו ורבי שמואל שאול אבן דנאן [כל אחד מהם חתום פעמיים]; פסק בחתימת רבי יעקב סירירו; ופסק בחתימת רבי אהרן הכהן ורבי משה עטייא).

5 כרכים. מאות דפים. 20 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. התכהות נייר בחלק מהדפים. מספר דפים או קונטרסים רופפים. סימני עש במספר דפים ובכריכות. כריכות עור מקוריות. פגמים בכריכות. אחת הכריכות מנותקת חלקית.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 43, 44, 45, 46, 50.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 103-104, 106.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".

בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן.