כתב-יד, ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב, עם פירוש נפש יהודה, מאת רבי משה מפרנקפורט. [תימן, תקצ"ז-תר"ג 1837-1843].

כתיבה תימנית נאה, בשני טורים, עם עיטורי כותרות בדיו אדומה.

העתקה מלאה של ספר מנורת המאור עם פירוש נפש יהודה, ממהדורת אמשטרדם תצ"ט (כולל נוסח השער, ההקדמה והמפתחות). בדף הראשון של כתב-היד, ציור מנורה שמקורו בפירוש נפש יהודה באותה מהדורה.

בראש החיבור, לאחר נוסח השער, כתב הסופר: "ואני הכותב סעדי"א בן מעוד"ד קל הקלים מתאבק בעפר רגלי החכמים התחלתי בכתיבתה היום יום י"ט לחדש שבט שנת התקצ"ז ברבע של יום האחרון עם שקיעת החכמה בשעה מעולה ובשעה טובה...". בקולופון שבסוף הספר: "ותהי השלמת המלאכה הקדושה יום א' בשבת שהוא אחד ועשרים לחדש חשון בשנת וי'ביאה יצ'חק ה'אהלה ש'רה אמו וירח את רבק'ה ותהי לו לאשה ויא'הב'ה' וינ'חם' אחרי אמו [=תר"ג], על ידי הכותב הצעיר קל הקלים... סעדי"א בן מעוד"ד יצ"ו...".

ככל הנראה הכותב הוא רבי סעדיה בן מעודד גרידי, ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ד'מאר שבמרכז תימן, ואולי גם ראב"ד ורב ראשי. העתיק גם חומש והפטרות בשנת תר"ד, ובסוף חומש דברים נכתב נוסח הדומה לקולופון שלפנינו, לרבות צורת התאריך בפסוק "ויביאה יצחק". העתיק גם את ספר הזוהר בשנת תרי"ב (כתב-יד ירושלים, מוסד הרב קוק 266). ראו: מ' גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 74-75.

ספר מנורת המאור התקבל באופן מיוחד אצל יהודי תימן, המכנים אותו בקיצור "מנורה". יהודי תימן נהגו לקרוא בספר בכל שבת ומועד בבית הכנסת, לפני אמירת "עלינו לשבח". על מנהג זה כותב המהרי"ץ (בתכלאל שלו): "וכבר נהגו העולם אחר פיטום הקטורת לשנות פרק אחד מפרקי מנורת המאור שחיבר מרנא הגאון מהר"י אבוהב ז"ל ללמד דעת לעם מוסריו הנעימים...". מנהג זה נשמר עד ימינו אצל בני תימן.

בדף המגן, שטר מכירה בערבית-יהודית, בחתימות עדים, משנת ב'קס"ו לשטארי [=ה'תרט"ו ליצירה, 1855]; בדפי הספר ובעמודים האחרונים, רישומי בעלות: "מקנת כספי... מן האיש המוכר אברהים סטאחי, ואני הקונה זכריה ן' שלום הלוי... בשנת ר'כב לשטרות [=ה'תרע"א ליצירה, 1911] מדינת גררה; רישומי שמות של סעיד סטאחי, אבראהים סאלם אולשי ועוד; רישום לידה של שמואל בן יחיא סאלם לוי בשנת ב'רלא לשטרות [=ה'תר"פ ליצירה, 1920]; חותמות: "מספרי שלום אברהם לוי ז"ל, ת"א..." ורישום על פטירתו בשנת תשכ"א 1961.

[96] דף. 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים קטנים בשולי הדפים. כריכת עור ישנה.

מכתב ברכה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר מאמשינוב הרה"ק רבי מנחם קאליש. אמשינוב, [תרע"ד 1914].

ברכות לנישואין שנשלחו לאבי הכלה רבי דוד ליב: "יקרתו מכלולת בתו תחי' נכון היגיע לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, ובברכתו הטהורה בירך אותו ואת הזוג שיחיו בברכת מז"ט, ויזכה לראות מהם דורות ישרים מבורכים לטוב להם כל הימים ויתברך בשפעת ברכה והצלחה בכ"ע [בכל ענייניו] ולשמחיהו בתמידות בבשורות טובות...". נכתב ונחתם ע"י משמש האדמו"ר "ידידו דו"ש הכותב בבית כ"ק אדומו"ר שליט"א בפקידות קדשו, יעקב ליב הכהן....".

הרה"ק רבי מנחם קאליש – האדמו"ר השני מאמשינוב (תר"כ-תרע"ח, אנצ' לחסידות ג', עמ' פא-פב), בן האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש (תקע"ד-תרל"ח). כשהיה בן י"ח שנים נפטר אביו הקדוש, והוא התמנה למלא את מקומו כרב ואדמו"ר באמשינוב. החל מפטירת אביו, בתקופת כהונתו גדלה חצרו ומאות חסידים קבלו את מרותו. כאביו עסק אף הוא בצדקה ובצרכי הכלל. כיהן כאדמו"ר ארבעים שנה בדיוק, מפרשת וישלח – עד פרשת וישלח. בשעת פטירתו אמר עליו בעל ה"אמרי אמת" מגור: "אבדנו אחד משיירי כנסת הגדולה". בניו ונכדיו הם האדמו"רים לבית אמשינוב.

דף כפול. נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, משוקמים בנייר-דבק.

מכתב מאת האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם. ניו יורק, סיון תשל"ב [1972].

כתיבת ידי סופר עם חתימת יד-קדשו של האדמו"ר: "הק' שלמהלברשטאם".

נשלח אל הרה"ח רבי שמואל פרלמן. האדמו"ר מודה לו על תרומתו ב"מעות שבוע", והוא מברכו "והשי"ת יעזור ויגן ויושיע לכמ"ע בישועה והצלחה גדולה בכל אשר יפנה, ויתברך בבריאות השלימות ורוב נחת...".

האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (השני) בעל "דברי שלמה" (תרס"ח-תש"ס 1907-2000), מגדולי האדמו"רים בדור האחרון. בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (בנו של האדמו"ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם, נכד ה"דברי חיים" מצאנז). בשנת תרצ"א עבר אביו הקדוש מבאבוב לטשיבין, ומינה אותו ל"רב הצעיר" על מקומו בעיר באבוב.

רבי שלמה סייע לאביו בניהול רשת הישיבות הגדולה "עץ חיים – באבוב" על עשרות סניפיה בגליציה. לאחר השואה הגיע לארה"ב וקומם מחדש את עטרת תפארת חסידות באבוב. הנהיג את חסידיו במשך למעלה מחמישים שנה. הקים קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך בארה"ב וברחבי העולם (בארץ ישראל, בלגיה ואנגליה). חסידות באבוב כיום היא אחת מהקהילות החסידיות הגדולות בעולם, ומונה עשרות-אלפי משפחות. מספריו: "כרם שלמה", "נועם שלמה", "דברי שלמה", "חכמת שלמה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול.

מכתב מאת האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם. ניו יורק, אייר תשל"ג [1973].

כתיבת ידי סופר עם חתימת יד-קדשו של האדמו"ר: "הק' שלמהלברשטאם".

נשלח אל הרה"ח רבי שמואל יצחק איזק פרלמן. האדמו"ר מודה לו על תרומתו ב"מעות שבוע", והוא מברכו: "ואני תפלה לא'[ל] חי שיפתח לכם את אוצרו הטוב בשפעת ברכות והצלחות ברוח ובגשם כמשאלות לבכם לטובה...".

האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (השני) בעל "דברי שלמה" (תרס"ח-תש"ס 1907-2000), מגדולי האדמו"רים בדור האחרון. בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (בנו של האדמו"ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם, נכד ה"דברי חיים" מצאנז). בשנת תרצ"א עבר אביו הקדוש מבאבוב לטשיבין, ומינה אותו ל"רב הצעיר" על מקומו בעיר באבוב.

רבי שלמה סייע לאביו בניהול רשת הישיבות הגדולה "עץ חיים – באבוב" על עשרות סניפיה בגליציה. לאחר השואה הגיע לארה"ב וקומם מחדש את עטרת תפארת חסידות באבוב. הנהיג את חסידיו במשך למעלה מחמישים שנה. הקים קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך בארה"ב וברחבי העולם (בארץ ישראל, בלגיה ואנגליה). חסידות באבוב כיום היא אחת מהקהילות החסידיות הגדולות בעולם, ומונה עשרות-אלפי משפחות. מספריו: "כרם שלמה", "נועם שלמה", "דברי שלמה", "חכמת שלמה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קמטים בשולי המכתב.

מכתב קצר על גבי גלויה צבעונית, בכתב ידו ובחתימתו של רבי צבי יהודה שפירא, בנו-חורגו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלאז'וב. בית לחם, ניו המפשייר, [תשט"ו] 1955. עברית ואנגלית.

מכתב קצר על גבי גלוית דואר, ששלח האדמו"ר רבי צבי יהודה שפירא בצעירותו (קודם נישואיו), אל אחד מידידיו-מכריו – מ. לאנער (M. Lonner) בברוקלין, ניו יורק. הגלויה נשלחה ממקום נופש בו שהה רבי צבי יהודה באותם ימים, בעיר בית לחם שבניו המפשייר. בצדה הקדמי מבט פנורמי מלמעלה על ערוץ טוקרמן (Tuckerman Ravine), ממדרונות הר וושינגטון שברכס ההרים הלבנים בניו המפשייר. בצידה האחורי של הגלויה כותב רבי צבי יהודה: "ב"ה, 'מראש הררי קדם', according to your request [בהתאם לבקשתך] – צבי".

האדמו"ר מבלוז'וב, רבי צבי יהודה שפירא (קושיצקי; תרצ"ו-תשע"ה), מחשובי האדמו"רים בארה"ב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ונשיא כולל יוצאי גליציה "חיבת ציון". בנו-חורגו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלאזוב. חתן הגה"צ רבי נפתלי קליין לופיער אב"ד וואליע-מיכאווע. נולד בברלין להוריו רבי ישראל אברהם וברוינא קושיצקי, מחסידי ראדומסק. אביו נספה בשואה. הנער צבי יהודה, אימו ואחיו הקטן נותרו במחנה הריכוז ברגן בלזן, ושם התקרבו לאדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלאזוב. לאחר השואה נישאה אימו להאדמו"ר רבי ישראל מבלוז'וב, ובניה רבי צבי יהודה ואחיו רבי יצחק אלעזר קושיצקי-שפירא (תרצ"ט-תשפ"ה) זכו להתגדל ולהתחנך בביתו. נטמן בהר הזיתים לצד אביו-חורגו האדמו"ר מבלאזוב. שלושת בניו מכהנים כאדמו"רים לעדת חסידי בלאזוב בבורו פארק.

גלויית דואר. 9X14 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים, בלאי וקרעים.