כרוז מודפס, "קול נהי נשמע מציון, לאחינו שבגולה, ע"ד פליטי רוסיא שבאו לארץ הקודש, בשמעם קול עלה נדף, שמועות שוא ושקר, כי יתנו קרקע לנחלת עולם בארץ ישראל, לבני ישראל". [ירושלים, ללא שם מדפיס, א' דר"ח אדר שני תרמ"ג 1883].

הכרוז נדפס בעקבות הקמת מושבה חקלאית על ידי המיסיון האנגלי בירושלים. המושבה הוקמה על אדמות הכפר הערבי ערטוף שבהרי ירושלים, ובהמשך נודעה בשם "הר-טוב". על הכרוז חתומים עשרים מחשובי וגדולי רבניה האשכנזים של ירושלים, ובהם רבי משה נחמיה כהניו ורבי יוסף חיים זוננפלד, ובתחתיתו נוסף מכתב-הסכמה (בדפוס) מטעם בד"צ האשכנזים בירושלים, חתום בידי חברי הבית דין ובראשם הראב"ד רבי יעקב יהודה ליב לעווי.

בכרוז מתריעים רבני ירושלים מפני פעילות המיסיון האנגלי בירושלים, אשר מנצל את מצוקתם של יהודי רוסיה שנפגעו בפוגרומים של "סופות בנגב", ומפתה אותם לעלות לארץ ישראל באמצעות הבטחות שווא לקרקעות חינם ופרנסה בעבודת האדמה. הרבנים מתארים את מאמציהם להציל את היהודים שכבר התפתו ובאו לארץ, להשיבם לדת אבותיהם ולסייע להם לשוב לרוסיה. הם פונים לרבני חוץ לארץ בבקשה לפרסם אזהרה זו ברבים ולהתריע בפני אלו המתכננים לעלות לארץ, לבל ייפלו ברשת המיסיון:

"...לא נוכל לחשות מדבר ולהתאפק להסתיר דבר... כי נצתה אש מציון מלהקת המיסיאנערין... לכן עוררנו זעקת שבר... לאחינו שבגולה, למען ישמעו מרחוק... וידעו כי דוברי שקרים ובעלי כזב... להטות לב עני ואביון, ולהוליכו שולל בתקות שוא ומדוחים, כי יתנו להם קרקעות לעבודת שדה 'לנחלה עולמית', פליטי רוסיא, מרוב לחצם במושבותם וגודל ענים ומרודם, האמינו לקול השוא והשקר, ויבואו משפחות רבות, מהם אשר רוב ענים העבירם על דעתם ועל דעת קונם... נשענו על הבטחת המסיתים אשר ייסדו להם קאלאנייעס... רבות עמלנו ויגענו ולא הונח לנו, כי רבים מהם שלחנו עוד טרם שפרצו דרכם... ונתנו להם על הוצאות הנסיעה ועל הדרך... ונקבץ נדבות מיושבי עיר קדשנו, נאסוף לחם וקמח, כל מיני מאכל, לכלכל נפשות רבות ונענות... וכמה בתי אבות באו לפנינו וחזרו בתשובה שלימה ושבו לדתנו... ומה עוד יש לנו עוד כי אם לזעוק אל ה', ואל אחינו שבגולה בכל מקום שהם, אשר יודיעו לכלל ישראל, כי הבטחת הקרקע ועבודת השדה לבני ישראל, נובע ממקור השקר והשוא... חובה רבה על כל גאוני ורבני ישראל... להודיע זאת בשערי ישראל אחינו בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר מגורי ישראל, למען ידעו וישמרו רגלם מלכד... ולא יבא לירושלם, כי אם מי שבטוח בעצמו ובאמונת ביתו ורכושו, שיוכל לכלכל את ביתו בלתי עזר הזולת...".

[1] דף. 40 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים, בקווי הקפל ובשוליים, עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר לחיזוק. רישום בעט.

לא נרשם אצל ש' הלוי.