ספר תולדת אהרן, מראה מקום לפסוקים מהתנ"ך שנמצאים בש"ס, מאת רבי אהרן מפיסארו. פרייבורג, דפוס אמברוסיאו פרוביניאו על ידי ישראל הזפרוני, שמ"ג-שמ"ד [1583-1584]. מהדורה ראשונה.

מהדורה ראשונה של חיבור עזר יסודי. זמן לא-רב לאחר הדפסתו החל חיבור זה להיות מצורף למהדורות רבות של חמישה חומשי תורה, ואף זכה להרחבות והוספות שונות.

קולופון בעמוד האחרון (חציו הראשון פגום וחסר): "זהו מה שראיתי להודיע... נאם ישראל [הזפרוני] המחוקק במצות ובבית השר פרוביניאו, אלול שנת דמ"ש [שמ"ד]".

[39] דף. 33.5 ס"מ. נייר כהה בחלקו. מצב כללי בינוני. הדף האחרון במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים וקרעים חסרים רבים בדפים האחרונים, עם פגיעות רבות בטקסט. קרעים חסרים בדף האחרון, משוקמים בנייר-דבק. סימני עש מעטים, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה.

בעיר פרייבורג נדפסו ספרים עבריים מעטים.

.CB, no. 4377,1

ספר טעמי המצות, טעמי מצות התורה, באור קריאת שמע וכוונות התפילות על פי הקבלה, מאת המקובל רבינו מנחם רקנאטי. באזל, דפוס אמברוסיאו פרוביניאו, שמ"א [1581].

המחבר,
רבי מנחם בן בנימין רקנאטי (ה'י'-ה'ע"א 1250-1310), מראשוני המקובלים באיטליה. חיבורו המפורסם ביותר הוא ספר פסקי הלכות ששימש מקור חשוב לפסיקת הלכה בדורות שאחריו, ומובא בדברי הפוסקים כדוגמת הבית יוסף, הש"ך והמגן אברהם.

בראש הספר ובסופו דברי הקדמה וסיום מאת המביא לבית הדפוס, המקובל רבי יעקב לוצאטו. בסוף הספר לוח הרמזים והסודות, אשר כנראה נערך אף הוא על ידו. בשער הספר כותב המו"ל על חשיבות הספר, ומסיים את דבריו: "ההוגה בו יזכה לישועת הגאולה".

רישום בדף השער: "האחים סגרי", ושני רישומים מחוקים בדיו.

מעבר לדף האחרון חתימת הצנזור Domenico Gerosolimitano, משנת 1598. רישום צנזורה נוסף בדף השער.

מספר הגהות בכתיבה איטלקית.

מג, [5] דף. 21.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה.

ספר נצח ישראל, על ענייני משיח וגאולת ישראל, מאת רבינו יהודה ליווא – המהר"ל מפראג. פראג, דפוס משה בן מהרר"י [ר' יוסף] בצלאל כ"ץ, [שנ"ט-ש"ס 1599]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר.

חתימות ורישומי בעלות בדף השער: "שייך להב' כ' וואלף בן המנוח כ' מאיר סג"ל זצ"ל", "שייך להקצין כ"ש כ' מאיר סג"ל עפשטיין מביזוואנגן" (Binswangen), "זה הספר קניתי... ממעות מעשר הק' בנימין וואלף סגל", ועוד; רישום נוסף קצוץ בראש דף השער: "...חיים לוי ביזוונגן...".

רבינו המהר"ל – רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב בערך-שס"ט), גאון ישראל וקדוש. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים היו רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את הגותו המקורית והעמוקה בביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה סיפורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל (ראו על כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג").

הגותו המקורית נודעה לדורות בחיבוריו המפורסמים, שהאירו את עומקן של אגדות חז"ל ואת מחשבת היהדות באור חדש. את רוב חיבוריו ההגותיים הדפיס כבר בימי חייו ובכך נשתמרו לדורות (חיבורים אחרים שלו בענייני הלכה וחידושים על הש"ס ועוד אבדו ברובם). במשך תקופה ארוכה של כמאתיים שנה לא נדפסו הספרים שוב, ורק לאחר שהגותו זכתה לעדנה אצל צדיקי החסידות, ובמיוחד בעקבות המגיד מקוז'ניץ ובעידודו, נדפסו חיבורי המהר"ל בשנית בסוף המאה ה-18.

CB, no. 6153,11; Zedner, p. 404; Roest, p. 623; Cowley, p. 399.

ספר מראה מוסר – "דער צוכט שפיגל", מאת רבי יהודה זליגמאן אולמא-גינצבורג. פראג, דפוס בני יהודה בן יעקב ב"ק, תל"ח [1678].

הספר כולל 510 פתגמים בעברית ובארמית, מרביתם מן התלמוד והמדרש, ומיעוטם מספרות ימי-הביניים ומפי העם, מנוקדים ומסודרים בסדר האלף-בית. לאחר כל פתגם מופיע תרגומו ועיבוד מורחב שלו ביידיש, באותיות צו"ר. מהדורתו הראשונה של הספר נדפסה בפראג בשנת שע"ד.

כרוכים בסופו: [2] דף בכתב-יד (שני עמ' כתובים), עם פירוש מעניין על "חד גדיא", ו-[6] דפים נוספים מספר באר משה, באור המילות ופירוש החומש וחמש-מגילות, מאת רבי משה שערטלן סג"ל. [פראג, שנות הת' בקירוב].

חתימות בדף השער: "יוסף ברוך בן הר"ר אליקום יכונה געץ שלי"ט ש"ץ ושמש ונאמן בק' קראיינקי [Krajenka]"; "יקותאל קופמן בר אליעזר ז"ל" – חתימתו מופיעה שוב בשולי דף [31א]. רישום בעלות בדף הראשון מספר באר משה: "שייך להאשה הצנועה מ' לאה[?] תי'". מספר הגהות.

ספר שערי ציון, תפילות ותיקונים על פי הקבלה, מאת רבי נתן נטע הנובר. אמשטרדם, דפוס אורי וייבש בן אהרן הלוי, תל"א-תל"ב [1671]. מהדורה שנייה, עם הוספות רבות, שנדפסה בחיי המחבר.

מהדורה שנייה ונדירה של ספר "שערי ציון", קובץ תפילות, פיוטים, תיקונים והנהגות בדרך הקבלה, שזכה לפופולריות רבה, ונדפס במאות הבאות בעשרות מהדורות. ספר "שערי ציון" נדפס לראשונה בפראג תכ"ב. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת תכ"ו, נדפס בפראג לקט תפילות מקוצר מתוך הספר, תחת השם "אוהב ה' שערי ציון... ליקוטי פרפראות..." (חיבור זה מצומצם וערוך באופן שונה לגמרי). במהדורה שלפנינו, שהיא למעשה מהדורתו השנייה של הספר, נוספו תפילות והוספות רבות שלא נדפסו במהדורה הראשונה.

המחבר,
המקובל הקדוש רבי נתן נטע הנובר (נפטר תמ"ג), בעל "שערי ציון" ו"שפה ברורה". גאון ומקובל. יליד זסלב ורב בזסלב, ליוורנו, יאס ומקומות נוספים. מפליטי גזירות ת"ח ות"ט, בהן נהרג אביו רבי משה על קידוש השם. היה עד לחורבן הקהילות בשנים ת"ח ות"ט ותיעד את קורות הימים בספרו "יוֵן מצולה" (ראה פריט 133), בו תיעד את המאורעות הקשים שפקדו את היהודים בגזירות ת"ח ות"ט. בנדודיו הגיע לאיטליה, ובה פגש את גדולי הדור הראשון של המקובלים, עורכי תורת האר"י בארץ ישראל ובאיטליה. תחילה היה בליוורנו, בה פגש את רבי חיים הכהן מארם צובא, תלמיד רבי חיים ויטאל, שהגיע לאיטליה בכדי להדפיס את ספרו מקור חיים. ממנו למד דברים בקבלת האר"י, כפי שמספר רבי נתן נטע בהקדמה לספרו "שערי ציון": "והתעה ה' אותי מארץ מולדתי... עד בואי אל ארץ איטליא"ה אל עיר מלאה חכמים וסופרים שמה ליגורנ"א [=ליוורנו]... בהיותי שמה כמו שנה תמימה שנת תי"ד לפ"ק... אז העיר ה' את רוח קדשו ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים כהן ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מהר"ר חיים ויטל זלה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים...".

לאחר מכן נפגש רבי נתן נטע עם המקובל רבי נתן שפירא, שבא לאיטליה בשנת תט"ו כשד"ר מירושלים, ויחד עמו הלך רבי נתן נטע לעיר ונציה: "ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא והלכתי אחריו לעיר וויניציאה הגדולה לאלקים...". בוונציה נבחר רבי נתן נטע להיות אחד מחברי ה"ישיבה הגדולה", ושם ישב בבית המדרש במשך שנתיים (בשנים תט"ו-תט"ז). בשהותו בוונציה הסתופף בצילם ולמד מפיהם של גדולי החכמים והמקובלים: רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות – הרמ"ז, ושם גם פגש ולמד מפי המקובל רבי בנימין הלוי מצפת: "והבאני המלך חדריו... ה"ה החסיד העניו... כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו, ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו... ומצאתי שם זקן ונושא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם...". בוונציה העתיק מהם כתבי קבלה: "מוסיף על זאת שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש...". מפגישתו עם גדולי המקובלים מוסרי ועורכי תורת האר"י הגיעו לידו של רבי נתן נטע חיבורים רבים בקבלת האר"י (ראה פריט 36), ועל יסוד חיבורים אלה כתב רבי נתן נטע חיבור מקיף בשם "נטע נעמן", שבו סיכם את קבלת האר"י על פי החיבורים שהיו בידו, וכפי שממשיך בהקדמתו הנ"ל: "וחברתי ספר נחמד שמו נטע נעמן... ואנכי נפשי כתבית יהבית כל הקונטריסים של עץ החיים הנמצאים בחוצה לארץ וחידושי דינים מהזוהר ותיקונים וזוהר חדש ושאר ספרי קבלה הנמצאים בקיצור נמרץ, וחלקתי אותו לחמשה חלקים נגד חמשה פרצופים, כאשר הארכתי בהקדמת ספר נטע נעמן בספרי בגדול כלה ובקטן החל, וזה החלי לעשות חלק חמישי... קראתי שם הספר הזה שערי ציון...". מכל חמשת חלקי ספרו שרד והגיע אלינו רק החלק החמישי – ספר שערי ציון, שנדפס בחייו פעמיים (בפראג תכ"ב ובאמשטרדם תל"א; לאחר מכן נדפס בעשרות מהדורות). בשנת תכ"ב הגיע רבי נתן נטע ליאסי שברומניה, שם שימש כרב המקום וכ"אב"ד ור"מ דמדינת וואלי חייא" (כפי שמכונה בשער המהדורה השנייה של ספרו הנ"ל). לפי המסופר, הגיע רבי נתן נטע לאחר מכן לעיר אונגריש בראד שבמורביה, ושם נהרג בשנת תמ"ג מהתנפלות חיילים על הקהילה היהודית, במסגרת מרד ההונגרים נגד העות'מאנים.

רישום בעלות בדף השער, מחוק בחלקו: "חנני אלוקים בזה הספר מאיר פאלק[?]".

נד דף. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים בשולי מספר דפים, וקרע עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים, משוקם במילוי נייר. כריכה קלף ישנה עם שדרה חדשה, ורצועות עור לסגירה.

CB, no. 6637,7; Zedner, p. 448; Roest, p. 688.