עץ, צבע; כסף מקודח, מוטבע וחקוק; חוטי כסף סליליים (פיליגרן); הזהבה.
חתומה בכל החלקים: · חותמות איכות "13"; · האותיות "ML", אולי בוחן-הכסף; · חותמות "ML" משולבות עם המספר 13; · חותמות היצרן – ראשי התיבות MA/T בתוך תלתן.

מנורת חנוכה בדגם ארכיטקטוני: לוח עץ מלבני צבוע שחור, בחזיתו קבוע עיטור המעוצב כקשת-ניצחון ובראשה אריה האוחז בפיו טבעת עם שתי שרשראות המתחברות ללולאות שבבסיסי עמודי הקשת. בראש לוח העץ משקוף המשמש כאגן-שמן: מעוצב כתיבה מלבנית שבמרכזה פסיס-כסף בו קבועים צינורות דקים לפתילים. גמלון מקודח בדגמים צמחיים ובמגינים קבוע באמצעות שלושה מוטות שטוחים בחריצים ייעודיים בצדו האחורי של המשקוף (נשלף). במרכז הגמלון מדליון אובאלי, בו מופיעה סצנה מיתולוגית לא-שגרתית (ראו להלן). שמש גדול – מעוצב להפליא כסירת מפרש מיניאטורית אשר חבליה עשויים חוטי-כסף סליליים – קבוע בקצה מוט המתחבר לגמלון בצדו האחורי (נשלף). ניצבת על בסיס עץ מדורג, אף הוא צבוע שחור.
במדליון שבמרכז הגמלון מוצגת סצנה מתוך המיתולוגיה היוונית, בה גנימדס, נער יפה תואר ובנו של מלך טרויה, מאכיל את העיט אשר יישאו בהמשך אל האולימפוס. סצנה מיתולוגית זו זכתה לביטויים לא מעטים באמנות אירופה, וביתר שאת במאות ה-18 וה-19, בוואריאציות שונות ובמדיומים שונים; עם זאת, נראה כי הדוגמה המופיעה על המנורה שלפנינו הושפעה דווקא מתיאור המופיע בתבליט שיש רומי מהמאה ה-1 לפנה"ס (אוסף מוזיאון ההרמיטאז' בסנקט פטרבורג, ГР-3098) וכן בספר Gli antichi sepolcri (רומא, 1697, לוח 110).

גובה: 38 ס"מ (ללא הגמלון: 26 ס"מ), רוחב: 26 ס"מ, עומק: 8.5 ס"מ. מצב טוב.

להשוואה, ראו: אוסף מוזיאון ישראל, מס' B76.0225 , 118/701 (כנראה מעשה ידי אותו אומן); נרקיס, מנורת החנוכה, עמ' 63 ופריט 151 (מנורה מאוסף פויכטונגר, גם בה מופיעה סצנה מיתולוגית); אוסף שטיגליץ, מוזיאון ישראל, מס' 139; המוזיאון היהודי, לונדון, JM 269; Braunstein, מס' 173.
מוצאה של המנורה שלפנינו אינו ודאי: נרקיס מזכיר בספרו הנ"ל מנורות דומות אשר נוצרו בברלין ובנירנברג. המנורה שבאוסף מוזיאון ישראל משויכת אף היא לברלין, ושתי מנורות דומות שנמכרו בבית המכירות סות'ביס בשנות ה-80 שויכו לפרנקפורט על המיין.

תערוכה: באזל, Jewish Museum of Switzerland, JMS 1021.

מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).