כ-150 מכתבים, גלויות ופריטי נייר המתעדים את חייה של יוכבד (יאדזיא) רבינוביץ', ניצולה ממחנה הריכוז טרזיינשטט שהתגוררה בעיר מינכן לאחר המלחמה. אירופה וארץ ישראל, 1945-1949. גרמנית, פולנית, מעט יידיש, עברית ושפות נוספות.
• כ-120 מכתבים, גלויות ומברקים (מרביתם בכתב-יד), שנשלחו אל רבינוביץ' ממכרים ובני משפחה (חלקם, כנראה, ניצולי שואה אף הם) – מינכן, פריז, לונדון, לודז', תל-אביב ומקומות נוספים. בין המכתבים ארבע גלויות שנה טובה לשנת תש"ט, אחת בהוצאת הקק"ל במינכן ואחת עם דיוקן הרצל בדיו זהובה.
• כ-30 מסמכים ופריטי נייר: שני אישורים מהנהלת מחנה טרזיינשטט, המעידים שרבינוביץ' עוזבת את המחנה ואינה חולה במחלות (יוני 1945); חמישה "שוברי תשובה בין-לאומיים" (צורפו למכתבים כדי לכסות את עלות מכתבי התשובה של רבינוביץ', 1945); שלוש הזמנות לחתונות של בני זוג יהודים (1948); פתקה בכתב-יד מאת נציג קונסולית ישראל במינכן – בקשה לאפשר לרבינוביץ' לעלות ארצה בטיסה בשל מחלת לב של דודה, המתגורר בארץ (1949); ומסמכים נוספים.
גודל ומצב משתנים.

מכתב קצר בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי. פרינסטון (ניו ג'רזי), 15 בפברואר 1939. גרמנית.

מכתב בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין אל העיתונאי אוסקר גרין, עורך ביטאון הקהילה היהודית בציריך – הודעה כי אין באפשרותו של איינשטיין למלא אחר בקשתו של גרין (שאינה נזכרת במכתב) מפאת עומס העבודה הרב בו הוא נתון ומחויבויותיו.

אוסקר גרין (Oscar Gruen) היה עיתונאי ומו"ל, עורך בטאונה של הקהילה היהודית בציריך (Jüdische Presszentrale Zürich). גרין היה מחסידי "תוכנית אלסקה" – הצעה ליישוב אלסקה בפליטים יהודים, ובשנת 1938 אף השתתף בוועידת אוויאן לפתרון מצוקת הפליטים היהודים בנסיון לקדמה. בשנת 1939 הגיע לארה"ב בניסיון נוסף להביא למימוש התוכנית, אולם לא הצליח לשכנע את הממשל האמריקני ואת הקהילה היהודית להוציאה לפועל.

מצורפת המעטפה המקורית בה נשלח המכתב, הנושאת את כתובתו של איינשטיין בפרינסטון ואת כתובת משרדו של גרין בניו יורק.

[1] דף, 21.5X16 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים.

מכתב מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת-ידו של מארק שאגאל. צרפת, 24 במרץ 1961. צרפתית.

מכתב קצר ששלח מארק שאגאל בעת הכנת "חלונות שאגאל", אל האוצר לשעבר של הלובר René Huyghe: "אני מצטער עד מאוד שלא הייתי במסיבה שלך, אבל עודני בריימס, שם אני מכין חלונות גדולים של זכוכית צבעונית לירושלים... אני רוצה לאחל לך דברים טובים רבים כל כך: אושר, עבודה וכמובן מזל טוב...", חתום: Marc Chagall.

בין השנים 1960-1962 שהה מארק שאגאל בעיר ריימס שבצפון צרפת, בה יצר את עבודתו המפורסמת ביותר בישראל – תריסר חלונות-ענק צבעוניים, מקושטים בדמויות בעלי חיים, פרחים וסמלים יהודיים, המייצגים את תריסר שבטי ישראל. בחודש פברואר 1962 הוצבו תריסר החלונות בבית הכנסת של בית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, וכיום הם מוכרים בשם "חלונות שאגאל". את החלונות כינה שאגאל "מתנתי הצנועה לעם היהודי, שחלם מאז ומתמיד על אהבת התנ"ך, על החברות ועל השלום בין כל העמים".

נמען המכתב, René Huyghe (1906-1997), היה תיאורטיקן של האמנות, אוצר במוזיאון הלובר ופרופסור בקולז' דה פראנס (Collège de France).

[1] דף (עמ' 1 כתוב), 27 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים וסימני קיפול. פגמים זעירים.

תשעה מכתבים אל המשפטן ד"ר משה דוכן, סגן מנהל מחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט. ירושלים, לונדון ומקומות נוספים, שנות ה-20. עברית ואנגלית.

1. מכתב ברכה בחתימת-ידו של חיים ויצמן (בשם ההסתדרות הציונית), לרגל קבלת אות מסדר האימפריה הבריטית. לונדון, 1926. אנגלית.
2. מכתב התנצלות בחתימת-ידו של הנציב העליון הרברט סמואל, על שלא השיב למתנה ששלח לו דוכן – ספרו "דיני קרקעות בארץ ישראל". לונדון, 1926. אנגלית.
3. מכתב המלצה ארוך בחתימת-ידו של זאב ז'בוטינסקי (ממוען לנורמן בנטוויץ'), עם קורות חייו של דוכן והמלצה למנותו לשופט בארץ. ירושלים, 1920. אנגלית.
4. מכתב בעל תוכן מעניין ממנחם אוסישקין (כתב-יד על נייר מכתבים של בית מלון The Commodore, ניו-יורק): "שמח הנני למאד שקבלת את המשרה בועדת הקרקעות. אני שמח שבועדה הכי נכבדה בשבילנו יהיה איש משלנו... ויעמד תמיד על המשמר... הנצחון המוחלט פה לנו הוא, ו'המנהיגים' המקומיים מוכרחים יהיו לעזב את מקומם לטובים מהם... ושלום לך ולאשתך וגם הקטנה הצוענית". ח' אייר [1920?], עברית.

5-9. חמישה מכתבים נוספים: מכתב ברכה מאת מאיר דיזנגוף, מכתב מבנו של הרברט סמואל אדווין סמואל, שני מכתבים מאת נורמן בנטוויץ' ומכתב נוסף מאת מנחם אוסישקין.

ד"ר משה דוכן (Moses Doukhan, 1884-1958) היה משפטן יהודי-ציוני. בשנת 1919 הגיע לוועידת וורסאי במסגרת "ועד המשלחות היהודיות" והגיש לידי ראש הממשלה האנגלי, דייוויד לויד ג'ורג', תזכיר בנוגע למצבם של יהודי רוסיה. עלה לארץ ישראל בשנת 1920 ומונה לסגן מנהל מחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט. חיבר מספר ספרים הנחשבים לספרי יסוד של משפט הקרקעות העברי.

תשעה מכתבים חתומים, חלקם כתובים בכתב-יד וחלקם במכונת כתיבה. גודל ומצב משתנים (מרבית המכתבים באורך [1] עמ'). מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק וקרעים קלים בחלקם.

מצורף: "קורות חייו של משה דוכן, כתבה בתו לאה דוכן-לנדוי" (חמישה דפים מודפסים).

י [יו"ד], פואמה בחמישים חלקים מאת משה בראדערזאן. עבודות פוטומונטאז' ועיצוב גראפי: יהודה לעווין ופנחס שווארץ. צילום: ה. לערסקי [הלמר לרסקי] ומ. גראסמאן [מנדל גרוסמן?]. דפוס H. Prowizor, לודז', 1939. יידיש.
עותק ללא לוח השער.

ספר שיריו האחרון של המשורר היידי משה ברודרזון, המבטא את תחושותיו הקודרות לנוכח האסון המתרגש על יהדות אירופה. הספר מלווה שלושה לוחות (מתוך ארבעה במקור) עם עבודות בטכניקת פוטומונטאז', שבהן תצלומים של דמויות יהודיות. באחד הלוחות, מופיעה דמות גדולת מימדים של חייל גרמני, ותחתיה משתופפים יהודים מעל דלי. הלוחות חתומים בדפוס בידי המעצבים, יהודה לעווין ופנחס שווארץ. כמה מהתצלומים ששולבו בעבודות הפוטומונטאז' צולמו בידי הלמר לרסקי.
על הדף שלפני השער מופיעה הקדשה בכתב-ידו של משה ברודרזון (יידיש), ל"חיים ליבערמאן" (אולי, מבקר הספרות חיים הרמן ליברמן), המתוארכת לשנת 1939.

משה ברודרזון (1890-1956), משורר, מחזאי ומייסדן של מספר קבוצות אמנים בפולין: הקבוצה האוונגרדית "יונג-יידיש", תיאטרון "אררט" בלודז' וכן תיאטרון הבובות הראשון ביידיש – "חד גדיא". לאחר כיבוש פולין בידי גרמניה נמלט לברית המועצות, ובשנת 1950 נעצר בחשד לפעילות אנטי-קומוניסטית ונידון למאסר בסיביר. הוא שוחרר בשנת 1955, שב לעיר לודז', ובשנת 1956 נפטר מהתקף לב.

[1], 50, [2] עמ' + [3] לוחות, 24.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים ופגמים קלים. לוח אחד מנותק. הכריכה וחלק מהדפים מנותקים חלקית. חותמת דיו בשוליים התחתונים של העמוד האחרון ("lodz 1939"). כריכת בד, עם פגמים ובלאי. השדרה מנותקת, עם קרעים וקרעים חסרים.