שלשה ספרים: שני חלקי שו"ת זכרון יהודה, מאת רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמר – שתי הדפסות שונות של חלק ראשון שנדפס בשנת תרפ"ג, וחלק שני שנדפס בשנת תרפ"ח. מהדורות ראשונות.
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודפשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הדפסה ראשונה, עם סימן ר' בו מופיעה תשובה נגד ההתחברות ל"אגודת ישראל" (שנוסדה באותן השנים).
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודפשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הדפסה שנייה של המהדורה הראשונה, עם החלפת סימן ר' בתשובה בנושא אחר.
• ספר זכרון יהודה, חלק שני, (יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט ואורח חיים מהדורה תניינא). אוהעל, דפוס אליעזר דייטש, תרפ"ח [1928]. מהדורה ראשונה.

חלקו הראשון של הספר נדפס פעמיים, ושתי ההדפסות מונחות לפנינו. בהדפסה הראשונה מופיע בסימן ר' מכתב מאת המחבר אל "אלוף נעורי" רבי יוסף חיים זוננפלד, ובו מתקפה חריפה על ההתחברות עם "אגודת ישראל". המחבר מונה מספר טעמים מדוע אין להיכנס לשותפות עם האגודה: ראשית, רבני הונגריה מתנגדים לאגו"י ואם יצטרפו רבני ירושלים לאגו"י, התרומות מהונגריה לתושבי ירושלים יתמעטו, ונמצא שההצטרפות לאגו"י הינה על חשבון מזונם של תושבי ירושלים ועולליהם; שנית, איסור חמור להצטרף לרשעים, והרי הגרי"ח זוננפלד הוא מחשובי תלמידי ה"כתב סופר" רבם של רבני הונגריה המתנגדים נחרצות לאגו"י, וגם אם רבני הונגריה הינם בגדר מיעוט, ראוי לחוש למיעוט "במקום שיש חשש סכנת נפשות... שהתחברות הלזה הוא למכשול גדול ולמזכרת עון לכל בית ישראל ח"ו, מיד ולדורות". המחבר מסיים את תשובתו: "לכן אם עתה לו ישמענו... מחויב לפרסם ברבים כי שקר ענו בו בהג' נ"י, ואדרבא ילבוש קנאת גבר ירא ה' ויצעק בקול גדול: סורו נא מעל אהלי אנשי חברה 'אגודת ישראל', כל עוד שלא יעשו כמצות מנהיגי ורבני אונגארין נ"י שהם מלומדי מלחמות ה'...".
בהדפסה השנייה נדפסו מחדש עמ' קנה-קנח, כאשר הוחלף בהם סימן ר' בסימן חדש בהלכות יום הכיפורים. בזמנו היה מי שטען שמדובר ב"זיוף ספרותי" של "אגודת ישראל", זיוף לא מושלם, שכן הם שכחו להחליף את נושא התשובה במפתחות שבסוף הספר (רי"ל הכהן פישמן, סיני, ג, ה-ו, ת"ש, עמ' תכא-תכג), אך יש מי שסיפר בשם אחד המדפיסים, כי עמד לפניהם שיקול כספי – בשנת תרפ"ג הודפס החלק הראשון, ובסוף אותה שנה התכוננה אגו"י לקראת "הכנסייה הגדולה" הראשונה בווינה. המדפיסים רצו למכור שם את הספר החדש, מתוך מחשבה שלספר של אחד מגדולי הדור יהיה ביקוש רב, אך מאחר שלא ניתן היה להציע למשתתפי הכינוס העולמי של אגו"י ספר שבו נדפסה תשובה אנטי-אגודאית, הם החליפו את התשובה בתשובה אחרת, ואכן נחל הספר הצלחה מרובה (א' הלוי שישא, "שו"ת זכרון יהודה חלק ג'", צפונות, יא, ג, ג, ניסן תשנ"א, עמ' מט).
בסוף שני החלקים נדפסו "שמות הפרענומעראנטען" – שמות החותמים בעשרות קהילות ברחבי הונגריה.
בחלק הראשון (המקורי), חותמת של "משה שמואל לינק, גר טאפאלטשאן". על גבי החותמת חתימה לא מזוהה, ולמעלה רשום "גרינשטיין".
בחלק הראשון (המצונזר), חותמת של "Eduard Duck[esz], Rabbiner Altena" – רבי יחזקאל איזידור דוקקעס (תרכ"ח-נרצח באושוויץ תש"ד), מרבני אלטונה (המבורג). ידיד-נעורים להמהרי"צ דושינסקי עוד מתקופת לימודם בישיבת פרשבורג. נודע בפעולותיו הרבות בתחומי ההלכה ופעולות החסד בעירו אלטונה ובערים אחרות. לצד זה היה ביוגרף וגניאולוג מחבר הספרים הנודעים לתולדות הרבנים ומשפחותיהם בערים אלטונה והמבורג: "חכמי אה"ו" (המבורג, תרס"ח) ו"או"ה למושב" (קראקא, תרס"ג).

חלק א (שני עותקים): [7], ב-קסח, [6] עמ’. חלק ב: [9], ב-רלב עמ’. עמ' רכה-רלב ("שמות הפרענומעראנטען") לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה. 30.5-32 ס"מ בקירוב. נייר יבש ומעט שביר בכרך השני (המצונזר). מצב כללי טוב. כתמים. בכרך הראשון (המקורי) סימני עש קלים. קרעים במספר דפים (עם פגיעות קלות בטקסט בכרך המצונזר), משוקמים בחלקם בנייר דבק. קונטרס דפים מנותק בכרך השני (המצונזר). חותמות. כריכות חדשות.

הגה"ק רבי יהודה גרינוואלד (תר"ח-תר"פ), בעל שו"ת "זכרון יהודה". מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. גדול בתורה, שנודע מנעוריו כאיש קדוש וירא שמים. תלמיד ה"כתב סופר" וחתן אחיו רבי יוזפא סופר בן ה"חתם סופר". רבו ה"כתב סופר" אמר עליו בחתונתו שהוא "קודש קדשים". עוד מתקופת בחרותו היה רֵעַ נאמן וידיד נפש של הבחורים ר' חיים זוננפלד (לימים רבה של ירושלים) ור' משה גרינוולד (לימים) רבה של חוסט, בעל "ערוגת הבושם"), ועמד עמם בקשר הדוק כל ימי חייו. כיהן כאב"ד סאבאטיש, בוניהאד ושוראן. בשנת תרנ"ח התקבל לאב"ד סאטמר, וישב שם על כס הרבנות במשך עשרים ושתיים שנה, עד לפטירתו. התנגד למודרנה ולציונות, וחיזק את מוסדות היהדות החרדית האורתודוקסית בעיר סאטמר, בנה מקוואות ותלמודי תורה, בתי מדרש ובתי כנסת. גולת הכותרת של פעילותו בסאטמר הייתה הקמת ישיבה גדולה, בה למדו מאות בחורים, שרבים מהם שימשו בהמשך בדיינות וברבנות קהילות הונגריה ורומניה. בין תלמידיו נודעו: רבי יוסף נחמיה קורניצר אב"ד סעליש וקראקא; רבי שמעיה לעוו אב"ד קערעסטיר; רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד רעטיאג; רבי משה דוד עסטרייכער אבד"ק טשימפא; רבי נפתלי הירצקא העניג אב"ד שארמאש; ועוד.

בתקופת כהונתו כאב"ד סאטמר, קירב מאד את האברך הצעיר רבי יואל טייטלבוים, שלאחר חתונתו קבע בעיר את מקום מגוריו, והיה מעניק לו תמיכה כספית. פעם, לאחר שהולכי רכיל סיפרו על רבי יואל שאינו נצרך כל כך, שכן הוא מפזר הרבה לצדקה, נתרגש רבי יהודה ואמר "א"כ נצרך לו יותר", ואכן מאז העלה לו את סכום התמיכה. לאחר שנים, כשכיהן רבי יואל כאב"ד סאטמר, הזהיר מאד שלא לשנות את המנהגים ההלכתיים של השחיטה בעיר, המיוסדים על הוראותיו הקדושות של בעל ה"זכרון יהודה".

מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יצחק וועליטשקער מסטניסלב. סטניסלב (איוואנו-פרנקיבסק, אוקראינה), [תר"צ 1930].
נשלח לארה"ב אל חתנו האדמו"ר רבי מאיר לייפער מקליבלנד. במכתב מודה רבי יצחק מאיר וועליטשקר לחתנו מקרב לב על המעות ששלח לו, ודורש בשלומו. כמו כן הוא מספר לו על המצב הקשה והדחקות הגדולה שבעירו. המכתב מסתיים בברכות חמות לחתנו: "השי"ת ירים קרן מזלך, ויהי' לך נשיאת חן בעיני או"א [אלקים ואדם], כנפשך ונפש ונפש חותנך ידידך דוש"ת באהבה... ויקבל חג כשר ושמח...".

האדמו"ר מסטניסלב רבי יצחק וועליטשקער-אשכנזי (נספה בשואה, הושענא רבה תש"ב, תשרי 1941). בנו של רבי יעקב צבי הירש ווליטשקער, וחתנו של האדמו"ר רבי אנשל אשכנזי מאלעסק בעיר סטניסלב. בשנת תר"נ עלה לארץ-ישראל עם משפחתו והתגורר בעיר העתיקה. מסופר כי במשך שהותו בירושלים, מעולם לא החסיר תפילת מנחה ליד הכותל המערבי. בשנת תרנ"ז נתבקש לחזור לסטניסלב כדי למלא את מקום חותנו כאדמו"ר מאלעסק. בניו הם רבי יואל ווליטשקער-אשכנזי אב"ד טערעסיף, ורבי אלכסנדר חיים אשכנזי.

גלויה, 10.5x15 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים וסימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של הרה"ק רבי מנשה הורביץ מריישא וליז'נסק. ליז'נסק, "ב' אמור כ"ז למב"י" [למנין בני ישראל – י"ב באייר]. שנות התר"צ בקירוב [כפי הנראה בחודש אייר תרצ"ו או תרצ"ט 1936/1939].
נשלח ל"רבני הנגיד החסיד המושלם הנדיב המפורסים כש"ת מו"ה ישראל מייער נ"י". במכתב הוא מודה לו על עזרתו בעניינים שונים (כמו מאמציו לשלוח לו "פעיפערס" – כנראה ניירות הגירה לארה"ב). הוא כותב על דבריו של הרב מייער שכתב לו שהוא מבטיח "שאצליח בשם [=בארה"ב] בפרנסה בכבוד, באשר שאני רבי מפורסים", והוא מגיב על כך בענווה רבה: "כשאני לעצמי איני יודע מזה, ואפשר יהי' עוד חסרון מצדי שאין ביכולתי ללכת בדרכי האדמו"רים הגדולים שעלו שמה [=בארה"ב] למעלה ראש וד"ל, אך יהי' מה שיהי' השי"ת יודע ועד שאין אני מבקש גדולות... יען שמורגל אני בהנהגות ורצוניות של אבותי הקדושים...".

האדמו"ר מוסיף לספר על תוכניותיו עקב האנטישמיות הגואה, לעזוב את המקום ולהגר לארץ אחרת: "...ואך עתה בעוונותינו המרובים אשר נהפך הגלגל עלינו כמעט בכל העולם ובפרט במדינותינו אשר כל יום ויום קללתו מרובה מחבירו בכל עיר ועיר ובכל מקום מושב היהודים חיינו תלוים מנגד... וגם אני בעצמי הי' לי פחד גדול בליל ש"ק... נפל עלינו כמה וכמה אבנים גדולות אשר זרקו אנשי בליעל אינם יהודים ח"ו ושברו כמה חלונות והי'[ו] לנו נסים גדולים... ורק זאת הוא הסיבה אשר מביא אותי להחלטה הזאת להמלט מכאן למדינתכם...".

הרה"ק רבי מנשה הורביץ (בערך תר"מ-נספה בשואה תש"ב בקירוב), בן הרה"ק רבי צבי הירש אב"ד רוזוודוב (נפטר חשוון תרע"ט), וחתן הרה"ק רבי יהושע שפירא מבלוז'וב בעל ה"קרן יהושע" (תרכ"ב-תרצ"ב). משנת תרע"ט מילא את מקום אביו ברבנות רוזוודוב, ובהמשך עבר לרישא. בשנת תר"ץ עקר לליזנסק, שם פתח קלויז גדול. נודע במאור פניו לכל אדם ובתפילותיו שהיו ברגש רב. עם כניסת הנאצים עבר ללבוב, ושם נספה עם משפחתו (אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ב, עמ' 268-269).

[1] דף (כתוב משני צדיו). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של הגאון רבי חיים מיליקובסקי. ירושלים, תשי"ט [1959].
נשלח לרעו רבי צבי זרקובסקי מארה"ב. המכתב פותח בהודאה על מכתב ששלח רבי צבי, ומסיים בהודאה בשם חמיו האדמו"ר רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב: "כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א אמר לצרף ברכתו והודאתו על הצ'יקים הרצופים במכתבו...". באמצע המכתב ובשוליו הוא עוסק בדברי תורה כדי "להפטר ממך מתוך ד"ת".

הגאון המופלא רבי חיים מיליקובסקי (תרע"ו-תשנ"ג), מתלמידי ישיבת מיר שגלתה לשנחאי. חתנו של האדמו"ר רבי מאיר'ל (רבי ירחמיאל יהודה מאיר, בן רבי שמעון שלום) קאליש מאמשינוב. עמד בראש ישיבת "שם עולם" אמשינוב. בנו הוא האדמו"ר מאמשינוב רבי יעקב מיליקובסקי שליט"א מירושלים.
מקבל המכתב, רבי צבי זרקובסקי (נפטר תשמ"ד), מתלמידי הגאונים רבי מנחם זמבא, רבי אלחנן וסרמן, רבי ברוך דוב ליבוביץ, ובהמשך גלה לשנחאי יחד עם האדמו"ר רבי שמעון שלום מאמשינוב, ולמד בישיבת מיר אצל רבי חיים שמואלביץ. מרביץ תורה בכוללים של גור ואמשינוב בברוקלין, מחבר הספרים בית שמואל, קדושת הר, מנחת צבי על החינוך, ומהדיר ספרי ראשונים על הש"ס.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי, על אגרת דואר אוויר. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול, נקבים קטנים לאורך הקפלים.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, "ימי הסליחות" [אלול] תשי"ד [1954].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל הרה"ח ר' אלתר חיים כהן ברמת גן: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בצדו השני של הדף רישומים (בעט) בידי בנו ר' יחזקאל אשר כהן.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים ובלאי קל.