אוסף כרוזים בעניין פרשיית שריפת בית הכנסת "זהרי חמה" ביום ז' חשוון תש"א [נובמבר 1940]:

● "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" – כרזה על קיום הלוויית ספרי התורה והתפילין, מבית הכנסת להר הזיתים, מאת "הנהלת בית הכנסת 'זהרי חמה' אשר בהכנסת אורחים 'תפארת ציון' ירושלם". ירושלים, דפוס "קדימה", [חשוון תש"א 1940]. שני עותקים.
● "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'!" – כרזה על קיום ההלוויה, מאת "הנהלת חברא קדישא הראשית והכללית דכוללות אשכנזים בירושלים". [ירושלים], דפוס אביגדור קאטצבורג, גאולה, [חשוון תש"א 1940]. שני עותקים.
● "ספרי תורה [שנשרפו?]" – כרזה מאת "הרבנות הרא[שית]". על קיום ההלוויה. [ירושלים], דפוס סלומון, [חשוון תש"א 1940]. קרעים חסרים.
● "שרופה באש" – קריאת העדה החרדית ליום תפילה ותענית, במקביל למעמד ההלוויה של שרידי ספרי התורה מבית הכנסת הנשרף להר הזיתים. ירושלים, דפוס "אשכול" יעקב וינפלד, [חשוון תש"א 1940].
● "להקמת בית הכנסת הנשרף!" – קריאה מאת "ועד הקמת הריסות ביהכנ"ס זהרי חמה", לקיום מגבית עבור הקמת הריסות בית הכנסת, בשבת פרשת תולדות [כ"ט בחשוון תש"א]. [ירושלים, ללא שם דפוס, חשוון תש"א 1940].
● "שאלי שרופה באש" – קריאת הבד"ץ בראשות רבי צבי פסח פראנק, ליום תשובה תפלה וצדקה בתענית שני קמא, לרגל השריפה בבית הכנסת "זהרי חמה" שבבניין "תפארת ציון", ולרגל ביזוי התורה בקיבוץ מגדיאל [קיבוץ "הבחרות הסוציאליסטית העברית" במגדיאל, שם נמצאו גווילי ספר תורה מוטלים בביזיון, והובאו לידי רב המושבה רבי דוב מעייני; ראו עיתון הצופה, 6 בנובמבר 1940]. [ירושלים], דפוס סלומון, [חשוון תש"א 1940].

8 כרוזים. גודל משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. בחלק מהכרוזים קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט.

אוסף כרוזים על מאבקי היהדות החרדית במדינת ישראל – גיוס בנות, מלחמות השבת ושמירת הדת, יוסל'ה שוכמאכר, ועוד. ירושלים וארץ ישראל, שנות התש"י-תש"ל בקירוב].
● "דעת התורה נגד גיוס הבנות", עם פסקיהם של הבד"צ ומהרי"צ דושינסקי. [תשי"א 1951].
● "זעקה גדולה ומרה", על גזירת גיוס הבנות לשירות לאומי, מטעם רבי איסר זלמן מלצר, רבי דוב בעריש ווידנפלד ורבי עקיבא סופר. ירושלים, דפוס ספערא, [תשי"ג 1953].
● "אח יהודי זכור ואל תשכח!, את דמי השפוך על ידי משטרת המדינה...", חתום בשם הנרצח פנחס סגלוב. [ירושלים, ללא שם דפוס, תשי"ז 1957 בקירוב]. שני עותקים.
● "שומו שמים", על השלכת ר' שלום שטארקס לבית הסוהר, בפרשת חטיפת יוסל'ה שוכמאכר בן-אחותו. ירושלים, דפוס התחיה, חשון תשכ"ג [1962].
● "לעגה לך בתולת בת ציון" – כרוז בפורמט ענק, נגד גיוס בנות לשירות לאומי, מטעם "ועדה ציבורית נגד גיוס הבנות". ירושלים, דפוס חורב / יד עזרה, [סוף שנות התש"כ בקירוב]. שני עותקים.
● "עם ד' חזקו", נגד צפיה בטלוויזיה, מאת רבי יונתן שטייף. ירושלים, דפוס חורב / "יד עזרה", [אחרי תשי"ד 1954].
● "קריאה קדושה", לתמיכה ב"ועד הרבנים הספרדים העולים". ירושלים, דפוס התחיה, [שנות התש"כ-תש"ל בקירוב].
● "אבא! מה תענה לבנך... מדוע שללת ממני את הטוב הצפון...", – כרוז צבעוני, לעורר לרישום הילדים לחינוך תורני. ירושלים, "מרכז הסברת ערכי התורה", [שנות התש"ל בקירוב].

10 כרוזים. גודל ומצב משתנים. נתונים בקלסר גדול.

קבלה מודפסת על תרומה ל"חברת ישוב ארץ ישראל", חתומה בידי הגאון רבי צבי הירש קאלישער. טהארן (טורון, פולין), תרל"א [1871].
הקבלה ניתנה לאלמנה פערל נאטהויזעים מהעיר לאבש, שתרמה את הכסף על ידי "הגאון החסיד" הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ. הקבלה ממולאת בכתב-יד [מרובע], ובסופה חתימת-ידו של רבי צבי הירש קאלישר: "הק' צהירש קאלישער מטהארן". לצד החתימה: חותמת של "פקידי חברת ישוב ארץ ישראל".

הגאון הנודע רבי צבי הירש קאלישר (תקנ"ה-תרל"ה), מגדולי דורו, תלמידם של הגאון רבי עקיבא איגר, של הגאון רבי יעקב אב"ד ליסא בעל "נתיבות המשפט", ושל דודו הגאון רבי יהודה ליב קאלישר ראב"ד ליסא. כיהן כרב בטהורן שלא על מנת לקבל פרס. מחבר הספרים: "מאזנים למשפט" על חושן משפט (קראטאשין, תרט"ו 1855), הגהות "צבי לצדיק" על משניות ועל שו"ע, "אבן בוחן", "אמונה ישרה", ועוד ספרים.
רצ"ה קאלישר היה מראשוני המעוררים והפועלים להקמת ישוב יהודי וקניית קרקעות בארץ ישראל, ובנושא זה עוסקים ספריו "דרישת ציון" (טהארן, תרכ"ו 1866) ו"שלום ירושלים" (טהארן, תרכ"ח 1868). ספרו "דרישת ציון" זכה למספר מהדורות לאחר הקמת תנועת "חובבי ציון", והרב קאלישר נחשב כאחד האבות הרוחניים של "חיבת ציון", ובערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו. בעניין זה פעל בשותפות אמיצה עם הגאון רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ – "הצדיק מגריידיץ". הם הרבו להתכתב וביוזמתם נעשו פעולות שונות לחיזוק היישוב בארץ הקודש ואף הוקמה (בשנת תר"כ) "חברת יישוב ארץ ישראל" בפרנקפורט דאודר.

רבי צבי הירש קאלישר ורבי אליהו גוטמאכר עמדו בראש החברה כ"פקידים" וחתמו יחדיו על כרוזיה. אחד הפעילים המרכזיים שהפיץ את רעיונות החברה היה רבי נתן פרידלאנד (תקס"ח-תרמ"ג), תלמידו של רבי יוסף זונדל מסלנט. רבי נתן החל לפעול למען יישוב ארץ ישראל עוד קודם שפגש את רבי צבי הירש קאלישר, מתוך תפיסה שהגאולה צריכה לבוא בדרך הטבע (כשיטת חוג תלמידי הגר"א), והיה מסתובב בערים ועיירות ודורש לטובת העניין. במהלך מסעותיו פגש את רבי צבי הירש קאלישר ומצא בו חבר ושותף לרעיונותיו ומאז החלו לשתף פעולה, ורבי נתן החל לפעול כשליחם של רבי צבי הירש ושל רבי אליהו גוטמאכר, והתגייס לעשות נפשות לחברת יישוב ארץ ישראל באמצעות מכתבים שהיה משגר לקהילות שונות, מסעי תעמולה, ועוד. 

[1] דף, 11.5x11.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים מעט כהים. בלאי. סימני קיפול.

מכתב בכתב-יד, מאת כולל שומרי החומות, בחתימות ידיהם של רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי משה נחום ולנשטיין, רבי טוביה אריה גולדברגר ורבי יוסף בנימין שעהן (שמעונוביץ). עם חותמת הכולל. ירושלים, ניסן תרנ"ז [1897]. יידיש.
מכתב תודה שנשלח למועצת הקהילה של צ'סקה בודייוביצה (Budweis) בצ'כיה, על שאפשרו לשליח רבי לאזר וואלערשטיין להתרים כספים בבית הכנסת שלהם. הם מוסיפים ברכות ולבסוף מבקשים מהנהלת הקהילה לבחור נציג שיקבל ייפוי כוח מטעם הכולל להיות הגבאי הקבוע שלהם לאיסוף כספים.

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. כאשר חלה רבי חיים זוננפלד, הוסיף לו רבו המהרי"ל דיסקין את השם "יוסף" כסגולה לחיים ארוכים. במשך שנים רבות סירב רבי יוסף חיים זוננפלד לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".

הגאון רבי משה נחום וולנשטיין ראב"ד ירושלים (תר"א-תרפ"ב), תלמידם של ה"כתב סופר" ורבי אהרן דוד דייטש בעל ה"גורן דוד". נסמך לרבנות מה"כתב סופר". בנו של הגאון רבי מאיר וולנשטיין אב"ד בעזא שהיה מחשובי הרבנים בהונגריה. בשנת תרכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם נישא לבתו של רבי שמעון דייטש (מתלמידי ה"חתם סופר"). עם עלותו של המהרי"ל דיסקין לירושלים, זכה רבי משה נחום להיות ממקורביו ותלמידיו שומעי לקחו של המהרי"ל דיסקין ומחבורת גדולי הלמדנים בירושלים אשר למדו תורה מפיו. בשנת תרס"ג התמנה לדיין בבית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים, ובשנת תרס"ח התמנה לראב"ד. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט לא נבחר רב ראשי לעיר הקודש ירושלים, ובמשך יותר מעשר שנים שימש בפועל כמנהיגה של היהדות החרדית בעיר ומייצגה כלפי השלטונות. בשנת תר"פ כשהוקם בית הדין של "העדה החרדית", עבר רבי משה נחום לכהן בו כראב"ד, לצדו של רעו רבי יוסף חיים זוננפלד שכיהן כגאב"ד. חלק מספר תשובותיו בהלכה, נדפסו בספר "בני משה" (ירושלים, תש"ן).
הגאון רבי טוביה אריה גולדברגר (תרט"ז-תרע"א), מגדולי הרבנים והעסקנים בירושלים. תלמיד רבי ירמיה לעוו אב"ד אוהעל. בשנת תרל"ג עלה לירושלים. דיין בהרכב הראשון של הבד"צ של החסידים בירושלים (בראשות הגאון מלובלין בעל "תורת חסד"). מעסקני כולל הונגריה וממונה בכולל זה במשך עשרים ושלש שנים ביחד עם הגרי"ח זוננפלד.

הגאון רבי יוסף בנימין שעהן-שמעונוביץ (תר"ט-תרפ"ז), תלמיד חכם מופלג, ראש וזקן השוחטים בירושלים. תלמידם של בעל ה"כתב סופר", ושל רבי אהרן דוד דייטש בעל "גורן דוד". כיהן כר"מ בישיבת "חתם סופר" בירושלים, וכיהן כמו"צ בשכונת "בתי אונגרין". באמצע שנות התר"מ התמנה על-ידי רבי שמואל סלנט אב"ד ירושלים ועל-ידי מהרי"ל דיסקין לשוחט הראשי בירושלים. על שחיטתו סמכו גם בעל ה"תורת חסד" והאדר"ת. מהרי"ל דיסקין הקפיד לאכול רק משחיטתו של רבי יוסף בנימין. מהרי"ל אף אמר עליו "כי רבי יוסף בנימין מחדש חידושים לאמיתה של תורה". רבי צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים כותב בהסכמה לספרו של רבי יוסף בנימין – "ימין יוסף" (ירושלים תשי"ז) – כי מחברו "היה מפורסם בדור שלפנינו בין גדולי עיר הקודש ירושלים ת"ו".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

ארבעה מכתבים שנשלחו מחכמי טבריה וצפת אל הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים בגיברלטר:
● מכתב בענייני צדקה, מאת רבני טבריה, בחתימות וחותמות של רבי אהרן אלחדיף חכם-באשי, רבי דוד ריינה, רבי שמואל בן קיקי, רבי מנשה חמווי ורבי מכלוף הכהן. טבריה, אייר תרס"ח [1908].
● מכתב בענייני צדקה, מאת "בית הועד הכללי לעדת ק"ק הספרדים בעיה"ק צפת ת"ו", בחתימות וחותמות רבי אברהם חי מזרחי, רבי חיים אדרעי, רבי חיים מנשה סתהון, רבי אליהו רחמים ענתבי ורבי ישועה ואעיש. צפת, [ניסן תר"ע 1910].
● מכתב בענייני צדקה, מטעם "בית תלמוד תורה הכללי לעדת הספרדים בעה"ק טבריה ת"ו", בכתב-ידו וחתימתו של רבי רפאל ביבאס. טבריה, [תרע"ב 1912].
● מכתב בענייני צדקה, מטעם "בית תלמוד תורה הכללי לעדת הספרדים בעיה"ק טבריה ת"ו", ללא חתימה (ייתכן שהיה במקור דף נוסף). טבריה, י"ח אדר תרע"ח [1918].

הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים (תר"ה-תר"פ), גאון ופוסק הלכה, מגדולי הרבנים בדורו. נולד במרוקו ועלה בילדותו עם הוריו לארץ-ישראל. נתגדל בתורה בין חכמי טבריה וירושלים. בשנת תרמ"א עבר לגיברלטר שם כיהן כארבעים שנה ברבנות, והיה ממונה על ענייני שדרו"ת ארץ ישראל בכל ארצות המגרב, פורטוגל ודרום אמריקה.

4 מכתבים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.