מכתב (כ-9 שורות) מאת האדמו"ר רבי שלום מושקוביץ משאץ. [לונדון, אדר תש"י, פברואר 1950].
כתוב על גבי אגרת דואר-אוויר, בכתב-יד קדשו וחתימתו המסולסלת של האדמו"ר רבי "שלום מאסקאוויטש משאץ".
נשלח לצפת, אל רבי שניאור זלמן איילבוים. האדמו"ר כותב כי הוא מצרף למכתבו פאונד אחד, ומתנצל על הסכום המועט: "ויבין כת"ה כי לא יחיד הוא במכתבים...". האדמו"ר מנחמו על אבלו ומברכו בברכת שמחת החגים: "...ויתנחם משמים ויברך ברה"ש בקרוב, שמחת פורים וחג כשר ושמח – הדו"ש מוקירו בלי מכירו, מכבדו כערכו, שלום מאסקאוויטש משאץ".
האדמו"ר הקדוש רבי שלום מושקוביץ משאץ (תרל"ח-תשי"ח), מגזע האדמו"רים הקדושים רבי מיכל מזלוטשוב ורבי מאיר מפרימישלן. מגדולי האדמו"רים בדור הקודם. בקי מופלא בכל חדרי התורה וגדול בהוראה. בצעירותו נסמך ע"י המהרש"ם מברזאן ואף ישב בביתו תשעה חודשים לשימושה של תורה. קדוש ומקובל, עובד השם במסירות נפש, נודע כפועל ישועות בתפילותיו הנוראות, כבן המתחנן אל אביו. תלמיד האדמו"ר משינאווא ואדמו"רי בעלזא. כיהן ברבנות שאץ משנת תרס"ג והיה מורו ורבו של רבי מאיר שפירא מלובלין מחולל "הדף היומי".
משנת תרפ"ז אדמו"ר בלונדון. חיבר ספרים רבים על התורה ועל הש"ס, ובחסידות ועוד. גדולתו וקדושתו נודעו ברחבי תבל והיה נערץ ע"י גדולי האדמו"רים בדורו. נודע בשקדנותו הרבה, והיה עוסק בתורה שעות רבות ומפסיק לאכילה או לדבר מצוה בלבד. ביתו בלונדון היה פתוח תמיד לרווחה, ואנשים מכל החוגים והשכבות באו להתברך מפיו, לשאול בעצתו ולקבל את פסקיו. בצוואתו הבטיח שיעורר רחמים בשמים על כל מי שיעלה לציונו, ידליק שני נרות לעילוי נשמתו ויקבל על עצמו להתחזק במצוה ובלימוד תורה. על פי בקשתו נדפסה הבטחה זו באוהל הציון בשלוש שפות (עברית, יידיש ואנגלית).
איגרת דואר אוויר. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים. רצועות דבק סלוטייפ לחיזוק.
