שש כוסיות לחיים שרבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, קנה לרגל אירוסי בתו הבכורה חנה עם הרב שמריהו גורארי', ביום י"ב תמוז תר"פ.
כסף, חתום בחותמות רוסיות [פטרבורג?, ראשית המאה ה-20]. מעוטר בדגמים צמחיים. במרכז כל אחת מהכוסיות חרוטה האות G - האות הראשונה בשם המשפחה גורארי'.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה את ששת כוסיות הלחיים שרכשו הוריי [האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה] לי ולחתן שלי [הרב שמריהו גורארי'] בעת שהתארסנו. לבקשתם, נחרטה עליהן האות G בכתב קליגרפי, משום ששם המשפחה החדש שלי יהיה גורארי'. גם ההורים וגם אנחנו החתן והכלה אמרנו לחיים בכוסיות אלו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הכוסיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
האירוסים והחתונה של הרבנית חנה עם הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג)
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל, לבית משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג. קישורי התנאים נערכו ביום י"ב תמוז תר"פ, בעיר רוסטוב ע"נ דון, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב. כפי שמספר בנו הריי"ץ: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
שמחת האירוסים מתוארת בספר "שמועות וסיפורים" לה"ר רפאל (פאלע) נחמן כהן: "השידוך של בתו הבכירה של הרבי [הריי"ץ], עם הרב ר' שמריהו גוראריה, היה מדובר עוד בימי חייו של הרש"ב, בי"ב תמוז תר"ף, ג' חדשים לאחר הסתלקות הרש"ב נ"ע היו ה'תנאים' למזל טוב... סעודת האירוסין היתה ברוב פאר והדר, הרבי היה מסתובב בעת הסעודה וחילק יי"ש עם מזונות לכל אחד ואחד ממש. דומני שבאותו לילה אמר דא"ח ד' פעמים. לא היו אנשים רבים, משום שבזמן ההוא היתה רוסטוב מנותקת מהעולם, אבל השמחה היתה גדולה, ראו שפני הרבי קורנים משמחה. כשקראו את התנאים שמעתי: - החתונה תהיה בירושלים עיר הקודש" (שם, חלק א, עמ' 199-200). על פי האישור המצורף, ששת הכוסיות שלפנינו נקנו על ידי הריי"ץ לרגל שמחת האירוסין, ובמהלך סעודת המצווה, כל המחותנים, וכן החתן והכלה, אמרו לחיים בכוסיות אלו.
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת האמורה: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (שם, אגרת קנג).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" מתוארת האווירה הקודרת בעת מעמד החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו" (חלק א, עמ' 201).
10 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
