תעודה גדולה בכתב–יד, עם חתימות שבעת חכמי ורבני הספרדים בצפת. צפת, [חשוון תרע"ג 1912].
כתיבה מזרחית נאה, בכתיבה בינונית (רש"י), עם כותרות והבלטות בכתיבה מרובעת. תעודה לשד"ר רבי רחמים הכהן, שליח–מצוה לערי מערב הפנימי (ערי מרוקו: "גדידא"; "אזימור"; "מוגדור"; "מראקיש"; "וכל ערי אישתוקא ותרודנת... וערי דירעא... אינון ופרווריהון, עיר ועיר מדינה ומדינה כפרים עם נרדים...". השד"ר מונה – "לגבות ולקבל ולקבץ כל כסף הקדשים השייך לכוללות עי"ק ת"ו [עיר קדשנו תבנה ותכונן], נדרים ונדבות קופות וקצבות הקדשות ועזבונות ירושות וצוואות...".
על החתום באו בחתימות רבניות מסולסלות: רבי חיים מנשה סתהון – רב הקהילה (חותמת בצורת חתימת–ידו); רבי אברהם חי מזרחי; רבי שלמה מזרחי; רבי חיים אדרעי; רבי אליהו רחמים ענתבי; רבי רחמים מזרחי ורבי ישועה ואעיש. לצד החתימות מופיעות חותמות הכוללים ו"בית הוועד" של הרבנות בצפת.

[1] דף כפול. 53.5 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים בקפלי הנייר, עם פגיעות בטקסט (משוקמים במילוי נייר והדבקה מקצועית). קרע חסר של רבע הדף האחורי הריק (משוקם בהשלמת נייר).

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.013.

מכתב מאת רבני קצונטינא, רבי אברהם כהן ורבי אליהו עלוש, אל רבי חיים שמואל הכהן קונורטי מטבריה; עם מכתב אישור מאת השד"ר רבי דוד נתנאל רופא. [קצונטינא (קונסטנטין – אלג'יריה), תרל"ב 1872].
כתיבת סופר, בחתימתו וחותמתו של רבי אברהם כהן וחתימתו של רבי אליהו עלוש. בשולי המכתב – מספר שורות בכתב–ידו וחתימתו של השד"ר רבי דוד נתנאל רופא.
מכתב ארוך אודות שד"ר טבריה רבי שלמה מאמאן, שביקר קודם לכן בעירם, והיה מעורב בגביית עדות בעניין קידושי נערה, מהכפר סוק הראץ (=סוק אחרס, ממזרח לקצונטינא). כשנסע לעיר אלג'יר נטל עמו ר"ש מאמאן את גביית העדות המקורית, והדבר יצר בעיה לרבנים המקומיים שלא ידעו כיצד לפסוק בעניין הנערה. בתוך הדברים מותחים הרבנים ביקורת קשה על התנהלותו של השד"ר הנ"ל, שהערים קשיים רבים בפרשה זו, ומבקשים את עזרת הרב קונורטי בפתרון הבעיה. בין היתר מוזכר, כמי שתיווך בין הרבנים לבין השד"ר, "השר ישראל סטורה" מאלג'יר. בעת כתיבת המכתב ביקר בקצונטינא שד"ר טבריה אחר – רבי דוד נתנאל רופא, והרבנים ביקשו ממנו להוסיף מכתב אישור על דבריהם.

רבי דוד נתנאל רופא (נפטר תרס"ג), נולד בטבריה לאביו רבי יחזקאל שאול. שימש כשד"ר בכמה קהילות בצפון אפריקה, ובזכות שליחויותיו הציל את קהילת טבריה מקריסה כלכלית. היה מפורסם בצדקותו וקדושתו. לפי המסופר, נהג לסיים את התלמוד בכל שנה מחדש, כאשר הוא לומד גם במהלך נסיעותיו הרבות. בשנת תרל"ב הגיע לעיר קצונטינא, אז חתם על המכתב שלפנינו. נפטר בעת ששהה בתוניס במסגרת שליחותו ונקבר שם. מאז, ביום השנה לפטירתו, היו המונים משתטחים על קברו. בערי צפון אפריקה וטבריה היו מספרים אחרי פטירתו על מעשי ניסים שנקשרו בשמו (שלוחי ארץ ישראל, עמ' 656; רפאל רופא, מבוא ותולדות לספר מעשה חייא, מאת רבי חייא רופא, ירושלים תשנ"ז, עמ' כד–כז).

רבי אברהם כהן, מחכמי ורבני קצונטינא. מתואר אצל רבי אליהו בכור חזן כ"הרב המופלא חריף ובקי ומשנתו קב ונקי כהן לאל עליון אהב שערי ציון אדוני אברהם נר"ו ר"מ ור"מ דעוב"י קצומטינא המעטירה יע"א המלאה לה חכמה ודעת ויראת ה'" (תעלומות לב, א, אה"ע סי' יד, דף נט ע"ב). רבי אליעזר איזידור "מו"ץ צרפת וארג'יל" מזכירו בין "חו"ר עיר קצומטינא יע"א ובראשם אחד היה אברהם אוהבי ומיודעי והוא כהן לאל עליון..." (שם, דף סא ע"ב; זכרון ירושלם, עמ' 106).
רבי אליהו עלוש (נפטר תרנ"ב), רב ומו"ץ בקצונטינא, ראש ישיבת "צלאת ר' שאול עלוש ז"ל", דרשן ומרביץ תורה. חיבר את הספר "ארץ טוב", וערך והוציא לאור "מחזור קטן" כמנהג קצונטינא. עלה לארץ ישראל בשנת תרנ"ב, ובשנה זו גם נפטר (א"ר מרציאנו, מלכי ישורון, ירושלים תש"ס, עמ' 192).

מושא המכתב, רבי שלמה מאמאן (תקפ"ח–תרמ"ד), היה שד"ר טבריה שסבב בקהילות צפון–אפריקה. ידוע לנו ממקור נוסף כי שהה בעיר סוק אחרס בחודש סיון שנת תרל"א וגבה בה עדות קידושין (רבי שלום משה חי גאגין, שו"ת ישמח לב, אה"ע סי' יא, ירושלים תרל"ח, דף כא ע"א). חידושים ממנו נדפסו בספר מרפ"א לנפש של אביו רבי רפאל מאמאן, שנדפס בירושלים תרנ"ד (שלוחי ארץ ישראל, עמ' 655–656; תאריך פטירתו תוקן לפי נוסח מצבתו בספר אוצרות יוסף, חכמי טבריה, עמ' קעה).
יש לציין כי בספר סמד"ר, מאת רבי מסעוד גוזלאן (ליוורנו תרל"ב) מופיעות זו לצד זו הסכמותיהם של רבי אברהם כהן צדק ושל רבי אליהו עלוש מקצונטינא, לצד הסכמה מאת רבי שלמה מאמאן שד"ר צפת, בהיותו בקצונטינא בשנת תרל"א.

[1] דף כפול (כתוב מצדו החיצוני, כאשר העמודים הפנימיים ריקים). 27 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. פגמים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קמטים וסימני קיפול.

תערוכה:
• Les Juifs d'Algérie. Musée d'art et d'histoire du judaïsme. Curated by Anne Hélène Hoog Paris, France, 2012.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.051.

כתב שד"רות מודפס לשליח קהילת חברון רבי חיים אברהם ישראל זאבי. [ליוורנו, תקמ"ד 1784]. איטלקית.
דף מודפס משני צדיו, עם מילוי בכת"י של שם הנדיב [Emanuel Roseli]. בחלקו הראשון תרגום מכתב השליחות מקהילת חברון, שנכתב ביום י' סיון תקמ"ב, בחתימת חכמי חברון: רבי מרדכי רוביו, רבי חיים יהודה גומץ פאטו, רבי מרדכי גדליה, רבי רפאל שבתי הכהן, רבי יששכר חסון, רבי נסים אברהם באג'אייו ורבי מנחם חיים זאבי. בראשית מכתבם מזכירים חכמי חברון שליח אחר שנשלח עשר שנים קודם לכן מטעם קהילת חברון: רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א.
אחרי מכתב זה נדפסו מכתבי אישור מאת "פקידי חברון" שבקושטא, מיום ג' אדר א' תקמ"ג, ואחריהם מכתב המלצה מהחיד"א, ידידו וקרוב משפחתו של רבי חיים אברהם ישראל זאבי, שנכתב בליוורנו, מיום ג' חשוון תקמ"ד. כפי הנראה נדפס הדף באותה שנה, שכן ידוע לנו כי באותה שנה נדפסה בליוורנו גרסה נוספת של דף זה – בלשון הקודש, שפת המקור של המכתבים.

רבי חיים אברהם ישראל זאבי, מחכמי חברון. נשלח פעמיים בשליחות עיה"ק חברון לארצות אירופה. בפעם הראשונה (בשנים תקל"ד–תקל"ח) לארצות אשכנז, ובפעם השניה (תקמ"ב–תקמ"ט) גם לערי איטליה. בעת שליחותו הראשונה שהה באמשטרדם ושם נפגש עם ידידו החיד"א, שהיה אף הוא בשליחות עיה"ק חברון, ובכל עת שהותו באמשטרדם התחברו באהבה רבה ופעלו יחד, וכפי שמתאר החיד"א באריכות ביומן מסעותיו "מעגל טוב": "...מצאתי את שאהבה נפשי החכם השלם חר"א זאבי יצ"ו... יען שהוא עניו וירא שמים ומכיר אותי התנהג עמי בכבוד גדול וגם אני בריתי היתה אתו ויום ולילה היינו ביחד...". כתב השליחות שלפנינו נכתב לצורך שליחותו השניה של הרב זאבי. אז כבר שהה החיד"א בליוורנו והוסיף את הסכמתו לכתב השליחות.

[2] עמ'. 32 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.049.

"זכות אבות יגן" – תעודת שד"רות בכתב–יד, עם חתימותיהם וחותמותיהם של גדולי רבני ירושלים, רבי אברהם אשכנזי ה"ראשון לציון" ומשנהו רבי מאיר פאניז'ל – הרב ה"מרפ"א". [ירושלים, שנות התר"כ–תר"ל בקירוב].
כתיבה מזרחית בינונית ("כתב רש"י"), עם שילוב הדגשות בכתיבה קליגרפית מרובעת. נכתב עבור השד"ר רבי נסים ישראל ששון שליח כולל חבת"ו [חברון תבנה ותכונן] וישיבת "מגן אבות", היוצא במסע אל קהילות יהודי לוב, בעיר טראבלס וכפרי הסביבה, ובראשם "הרב המובהק" רבי אליהו חזן.
בראשית מכתבם מזכירים חכמי ירושלים את תפילות יושבי הארץ במקומות הקדושים, עבור נדיבי העם: "...ותפילתנו קבע לפני מערת המכפלה והשוכן בציון והבוחר בקרית מלך רב, למען תאריכו ימים, ושנות חיים ואור נוגה לכם, גם בניכם ישבו שרים בשמחה...".

הגאון רבי אברהם אשכנזי (תקע"א–תר"מ), ה"ראשון לציון" בירושלים. גאון מופלג מגדולי דורו המפורסמים. נולד בעיר לאריסה (יון) בשנת תקע"א. מטל ילדותו ניכר בכשרונותיו הברוכים ובשנת תק"פ, בהיותו בן תשע, עלה לירושלים כדי לקבל תורה מפי חכמי העיר. כבר בצעירותו הכירו רבני ירושלים בגדולתו. הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין פנה אליו בכדי לברר מדברי הפוסקים את כל מנהגי ירושלים ותקנותיה ולערוך את "ספר התקנות" (ירושלים, תר"ב). ספר זה אותו ערך יחד עם החכם רבי יעקב קאפילוטו פירסם את שמו ברחבי העולם ומאז פנו אליו רבים במכתבי שו"ת לבירור סוגיות הלכתיות. בשנת תר"ד נשלח כשד"ר מטעם חכמי ירושלים לערי צפון–אפריקה, ובשנת תר"י בטרם מלאו לו ארבעים שנה נתמנה כחבר בית הדין של רבי בנימין נבון יחד עם עמיתו מהר"י קאפילוטו. בשנת תרכ"ט נתמנה לראשון לציון וחכם באשי בירושלים בהסכמת כל רבני העיר. שמו נודע לתהילה בין רבני העיר, וסמכותו היתה מוכרת בכל ענייני העיר ובענייני קהילות ישראל מרחבי העולם.

הגאון רבי (רפאל) מאיר פאניז'יל – המכונה הרב ה"מרפ"א" (תקס"ד–תרנ"ג) – ה"ראשון לציון" וה"חכם באשי" בירושלים. נולד בבולגריה אך מינקותו גדל והתחנך בירושלים. מצעירותו נתפרסם כאיש קדוש, חסיד ופועל ישועות. בהיותו כבן 27 התבקש ע"י רבני ירושלים לצאת בשליחותם לערי תוניס ואלג'יר. מסופר כי בעת שהותו בתוניס חלה שנת בצורת, והוא התבקש ע"י רבני המקום להתפלל על הגשמים. מיד בסיום תפילתו נתקשרו השמים בעבים וגשם ניתך ארצה. מאורע זה פרסם את שמו, והוא זומן לבית מושל העיר שצייד אותו בלבוש יקרות ובהמלצה אישית. בשנת ת"ר נסע כשד"ר לערי איטליה מטעם קהילת חברון. בהיותו ברומא טרח לפשר במחלוקת בין הקהילות בעיר ובעקבות כך זומן לפגישה עם האפיפיור וזכה לבקר בספריית הוותיקן ולראות את אוצרותיה. בשנת תרי"ד נבחר לנשיא ועד העדה בירושלים וראב"ד עדת הספרדים. לאחר פטירת הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי, בשנת תר"מ, עלה על כסאו כ"חכם באשי" רשמי. במשרה זו כיהן עד לפטירתו. מחיבוריו נדפס ספר לב מרפ"א, לקוטים וחידושים, שו"ת ודרושים, ירושלים תרמ"ז. חיבורים נוספים משלו נותרו בכתב–יד.

[1] דף כפול. 39.5 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים וכתמי נייר–דבק (המודבק מאוחרי הדף). קרעים. סימני קיפול.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.015.

קונטרס (שלשה דפים) בכתב–יד, "והיה מעשה הצדקה שלום..." – כתב שד"רות לשד"ר רבי "יהושע שטאמפפער", הנוסע לחו"ל בשליחות "כולל שומרי החומות", עם חתימות רבות של ממוני וחשובי הקהילה ההונגרית בירושלים. סיון תרנ"ג. עברית וגרמנית (2 עמ' כתובים וחתומים בעברית ו–4 עמ' כתובים וחתומים בגרמנית).
בראש הקונטרס מכתב ארוך בעברית בכתיבה נאה. נכתב לרגל שליחותו של רבי יהושע שטמפפר (מייסד העיר פתח תקוה, עסקן רב–פעלים לתורה ולבנין ארץ ישראל) שנסע לגיוס כספים בשם הכולל, ל"עמוד הצדקה על המחי'[ה] והכלכלה ועל בנין בתים בתי חסד...". עם עשר חתימות בעברית של "טובי ומנהלי כולל עסט. אונגארן בעהמן מעהרן וכו', בעה"ק ירושלם חברן צפת וטברי'[ה] ת"ו". חתימות בכתב–ידם של: רבי טוביה אריה גולדברגר; רבי "משה עקשטיין"; רבי "יוסף בנימין שעהן"; רבי "יעקבמז"ל [יעקב בר' משה ז"ל] בלומנטאהל"; רבי "יוסף חיים זאנענפעלד"; רבי "יצחק אפלאטקא מפראג"; רבי "משה נחום וואללענשטיין"; רבי "מרדכי בהרב מו"ה חיים קרויז"; רבי "מנחם יצחק לאם מבאסקאוויץ", ורבי "יוסף משה קרויז – סופר הכולל" [כותב הכתב–שד"רות שלפנינו]. עם חותמות הכולל.
בהמשך הקונטרס [4] עמודים בגרמנית, עם מספר חותמות, ומספר חתימות (בגרמנית) של ממוני הכולל, רבי טוביה אריה גולדברגר ועוד.
מעניין לציין את הרישום הארוך שהוסיף הרב הישיש רבי יצחק אופלטקה–פראג (תק"פ–תר"ס(. הרב אופטלקה–פראג זכה להיות מתלמידיו האחרונים של ה"חתם סופר", ועלה לירושלים בחיי רבו בסביבות שנת תקצ"ט (ראה: החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמ–רמא), וכך הוא חותם במכתב שלפנינו: "הק' יצחק אפלאטקא מפראג, מתלמידי רשכבה"ג מהרמ"ס זיע"א בעהמ"ח תשו' חתם סופר – מחבק לאדמת הקודש באהבה רבה זה ארבע וחמישי'[ם] שנה לטובה ולא יצאתי תלי"ת מיום ביאתי לקודש חוצה".
השד"ר רבי יהושע שטמפפר (תרי"ב–תרס"ח), נולד בקומראן (הונגריה) לאביו רבי בנימין שטמפפר הדיין בשטיינאמנגר (סומבטהיי). בשנת תרכ"ט, בהיותו נער כבן 17 שנה, עלה לירושלים במסע רגלי שארך קרוב לחצי–שנה, אל בית הורי–אמו סביו רבי שלמה ראבּ ואשתו שעלו לירושלים לפניו. בירושלים נשא את בת רבי יצחק רוזנטל–דנציג (תקע"ח–תרכ"ח; תלמיד ה"חתם סופר" שעלה לירושלים בבחרותו בשנת תקצ"ה). עסקן רב–פעלים לתורה ולבנין ארץ ישראל. בשנת תרל"ח היה בין מייסדי המושבה פתח תקוה, יחד עם ר' יואל משה סלומון וחבריהם. בכתב השד"רות שלפנינו מתגלה מידע מעניין ולא–ידוע, על מסעו של שטמפפר הפתח–תקוואי לחו"ל, בשליחות הכולל של ה"ישוב הישן" לצורך ארבעת ערי–הקודש (ולא בשליחות המושבה).
[3] דף (6 עמ' כתובים). 29 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים, בלאי וקרעים, עם פגיעות קלות בטקסט (משוקמים במילוי נייר והדבקה).
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.012.