כתב שד"רות מודפס לשליח קהילת חברון רבי חיים אברהם ישראל זאבי. [ליוורנו, תקמ"ד 1784]. איטלקית.
דף מודפס משני צדיו, עם מילוי בכת"י של שם הנדיב [Emanuel Roseli]. בחלקו הראשון תרגום מכתב השליחות מקהילת חברון, שנכתב ביום י' סיון תקמ"ב, בחתימת חכמי חברון: רבי מרדכי רוביו, רבי חיים יהודה גומץ פאטו, רבי מרדכי גדליה, רבי רפאל שבתי הכהן, רבי יששכר חסון, רבי נסים אברהם באג'אייו ורבי מנחם חיים זאבי. בראשית מכתבם מזכירים חכמי חברון שליח אחר שנשלח עשר שנים קודם לכן מטעם קהילת חברון: רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א.
אחרי מכתב זה נדפסו מכתבי אישור מאת "פקידי חברון" שבקושטא, מיום ג' אדר א' תקמ"ג, ואחריהם מכתב המלצה מהחיד"א, ידידו וקרוב משפחתו של רבי חיים אברהם ישראל זאבי, שנכתב בליוורנו, מיום ג' חשוון תקמ"ד. כפי הנראה נדפס הדף באותה שנה, שכן ידוע לנו כי באותה שנה נדפסה בליוורנו גרסה נוספת של דף זה – בלשון הקודש, שפת המקור של המכתבים.

רבי חיים אברהם ישראל זאבי, מחכמי חברון. נשלח פעמיים בשליחות עיה"ק חברון לארצות אירופה. בפעם הראשונה (בשנים תקל"ד–תקל"ח) לארצות אשכנז, ובפעם השניה (תקמ"ב–תקמ"ט) גם לערי איטליה. בעת שליחותו הראשונה שהה באמשטרדם ושם נפגש עם ידידו החיד"א, שהיה אף הוא בשליחות עיה"ק חברון, ובכל עת שהותו באמשטרדם התחברו באהבה רבה ופעלו יחד, וכפי שמתאר החיד"א באריכות ביומן מסעותיו "מעגל טוב": "...מצאתי את שאהבה נפשי החכם השלם חר"א זאבי יצ"ו... יען שהוא עניו וירא שמים ומכיר אותי התנהג עמי בכבוד גדול וגם אני בריתי היתה אתו ויום ולילה היינו ביחד...". כתב השליחות שלפנינו נכתב לצורך שליחותו השניה של הרב זאבי. אז כבר שהה החיד"א בליוורנו והוסיף את הסכמתו לכתב השליחות.

[2] עמ'. 32 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.049.

"זכות אבות יגן" – תעודת שד"רות בכתב–יד, עם חתימותיהם וחותמותיהם של גדולי רבני ירושלים, רבי אברהם אשכנזי ה"ראשון לציון" ומשנהו רבי מאיר פאניז'ל – הרב ה"מרפ"א". [ירושלים, שנות התר"כ–תר"ל בקירוב].
כתיבה מזרחית בינונית ("כתב רש"י"), עם שילוב הדגשות בכתיבה קליגרפית מרובעת. נכתב עבור השד"ר רבי נסים ישראל ששון שליח כולל חבת"ו [חברון תבנה ותכונן] וישיבת "מגן אבות", היוצא במסע אל קהילות יהודי לוב, בעיר טראבלס וכפרי הסביבה, ובראשם "הרב המובהק" רבי אליהו חזן.
בראשית מכתבם מזכירים חכמי ירושלים את תפילות יושבי הארץ במקומות הקדושים, עבור נדיבי העם: "...ותפילתנו קבע לפני מערת המכפלה והשוכן בציון והבוחר בקרית מלך רב, למען תאריכו ימים, ושנות חיים ואור נוגה לכם, גם בניכם ישבו שרים בשמחה...".

הגאון רבי אברהם אשכנזי (תקע"א–תר"מ), ה"ראשון לציון" בירושלים. גאון מופלג מגדולי דורו המפורסמים. נולד בעיר לאריסה (יון) בשנת תקע"א. מטל ילדותו ניכר בכשרונותיו הברוכים ובשנת תק"פ, בהיותו בן תשע, עלה לירושלים כדי לקבל תורה מפי חכמי העיר. כבר בצעירותו הכירו רבני ירושלים בגדולתו. הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין פנה אליו בכדי לברר מדברי הפוסקים את כל מנהגי ירושלים ותקנותיה ולערוך את "ספר התקנות" (ירושלים, תר"ב). ספר זה אותו ערך יחד עם החכם רבי יעקב קאפילוטו פירסם את שמו ברחבי העולם ומאז פנו אליו רבים במכתבי שו"ת לבירור סוגיות הלכתיות. בשנת תר"ד נשלח כשד"ר מטעם חכמי ירושלים לערי צפון–אפריקה, ובשנת תר"י בטרם מלאו לו ארבעים שנה נתמנה כחבר בית הדין של רבי בנימין נבון יחד עם עמיתו מהר"י קאפילוטו. בשנת תרכ"ט נתמנה לראשון לציון וחכם באשי בירושלים בהסכמת כל רבני העיר. שמו נודע לתהילה בין רבני העיר, וסמכותו היתה מוכרת בכל ענייני העיר ובענייני קהילות ישראל מרחבי העולם.

הגאון רבי (רפאל) מאיר פאניז'יל – המכונה הרב ה"מרפ"א" (תקס"ד–תרנ"ג) – ה"ראשון לציון" וה"חכם באשי" בירושלים. נולד בבולגריה אך מינקותו גדל והתחנך בירושלים. מצעירותו נתפרסם כאיש קדוש, חסיד ופועל ישועות. בהיותו כבן 27 התבקש ע"י רבני ירושלים לצאת בשליחותם לערי תוניס ואלג'יר. מסופר כי בעת שהותו בתוניס חלה שנת בצורת, והוא התבקש ע"י רבני המקום להתפלל על הגשמים. מיד בסיום תפילתו נתקשרו השמים בעבים וגשם ניתך ארצה. מאורע זה פרסם את שמו, והוא זומן לבית מושל העיר שצייד אותו בלבוש יקרות ובהמלצה אישית. בשנת ת"ר נסע כשד"ר לערי איטליה מטעם קהילת חברון. בהיותו ברומא טרח לפשר במחלוקת בין הקהילות בעיר ובעקבות כך זומן לפגישה עם האפיפיור וזכה לבקר בספריית הוותיקן ולראות את אוצרותיה. בשנת תרי"ד נבחר לנשיא ועד העדה בירושלים וראב"ד עדת הספרדים. לאחר פטירת הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי, בשנת תר"מ, עלה על כסאו כ"חכם באשי" רשמי. במשרה זו כיהן עד לפטירתו. מחיבוריו נדפס ספר לב מרפ"א, לקוטים וחידושים, שו"ת ודרושים, ירושלים תרמ"ז. חיבורים נוספים משלו נותרו בכתב–יד.

[1] דף כפול. 39.5 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים וכתמי נייר–דבק (המודבק מאוחרי הדף). קרעים. סימני קיפול.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.015.

קונטרס (שלשה דפים) בכתב–יד, "והיה מעשה הצדקה שלום..." – כתב שד"רות לשד"ר רבי "יהושע שטאמפפער", הנוסע לחו"ל בשליחות "כולל שומרי החומות", עם חתימות רבות של ממוני וחשובי הקהילה ההונגרית בירושלים. סיון תרנ"ג. עברית וגרמנית (2 עמ' כתובים וחתומים בעברית ו–4 עמ' כתובים וחתומים בגרמנית).
בראש הקונטרס מכתב ארוך בעברית בכתיבה נאה. נכתב לרגל שליחותו של רבי יהושע שטמפפר (מייסד העיר פתח תקוה, עסקן רב–פעלים לתורה ולבנין ארץ ישראל) שנסע לגיוס כספים בשם הכולל, ל"עמוד הצדקה על המחי'[ה] והכלכלה ועל בנין בתים בתי חסד...". עם עשר חתימות בעברית של "טובי ומנהלי כולל עסט. אונגארן בעהמן מעהרן וכו', בעה"ק ירושלם חברן צפת וטברי'[ה] ת"ו". חתימות בכתב–ידם של: רבי טוביה אריה גולדברגר; רבי "משה עקשטיין"; רבי "יוסף בנימין שעהן"; רבי "יעקבמז"ל [יעקב בר' משה ז"ל] בלומנטאהל"; רבי "יוסף חיים זאנענפעלד"; רבי "יצחק אפלאטקא מפראג"; רבי "משה נחום וואללענשטיין"; רבי "מרדכי בהרב מו"ה חיים קרויז"; רבי "מנחם יצחק לאם מבאסקאוויץ", ורבי "יוסף משה קרויז – סופר הכולל" [כותב הכתב–שד"רות שלפנינו]. עם חותמות הכולל.
בהמשך הקונטרס [4] עמודים בגרמנית, עם מספר חותמות, ומספר חתימות (בגרמנית) של ממוני הכולל, רבי טוביה אריה גולדברגר ועוד.
מעניין לציין את הרישום הארוך שהוסיף הרב הישיש רבי יצחק אופלטקה–פראג (תק"פ–תר"ס(. הרב אופטלקה–פראג זכה להיות מתלמידיו האחרונים של ה"חתם סופר", ועלה לירושלים בחיי רבו בסביבות שנת תקצ"ט (ראה: החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמ–רמא), וכך הוא חותם במכתב שלפנינו: "הק' יצחק אפלאטקא מפראג, מתלמידי רשכבה"ג מהרמ"ס זיע"א בעהמ"ח תשו' חתם סופר – מחבק לאדמת הקודש באהבה רבה זה ארבע וחמישי'[ם] שנה לטובה ולא יצאתי תלי"ת מיום ביאתי לקודש חוצה".
השד"ר רבי יהושע שטמפפר (תרי"ב–תרס"ח), נולד בקומראן (הונגריה) לאביו רבי בנימין שטמפפר הדיין בשטיינאמנגר (סומבטהיי). בשנת תרכ"ט, בהיותו נער כבן 17 שנה, עלה לירושלים במסע רגלי שארך קרוב לחצי–שנה, אל בית הורי–אמו סביו רבי שלמה ראבּ ואשתו שעלו לירושלים לפניו. בירושלים נשא את בת רבי יצחק רוזנטל–דנציג (תקע"ח–תרכ"ח; תלמיד ה"חתם סופר" שעלה לירושלים בבחרותו בשנת תקצ"ה). עסקן רב–פעלים לתורה ולבנין ארץ ישראל. בשנת תרל"ח היה בין מייסדי המושבה פתח תקוה, יחד עם ר' יואל משה סלומון וחבריהם. בכתב השד"רות שלפנינו מתגלה מידע מעניין ולא–ידוע, על מסעו של שטמפפר הפתח–תקוואי לחו"ל, בשליחות הכולל של ה"ישוב הישן" לצורך ארבעת ערי–הקודש (ולא בשליחות המושבה).
[3] דף (6 עמ' כתובים). 29 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים, בלאי וקרעים, עם פגיעות קלות בטקסט (משוקמים במילוי נייר והדבקה).
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.012.

תעודה גדולה בכתב–יד, עם מכתבי המלצה מגבאי ורבני ירושלים. ירושלים, תמוז תרמ"ט [1889].
כתיבה בינונית נאה (רש"י אשכנזי), עם כותרות והבלטות בכתב מרובע (קליגרפי). המלצה לאיסוף כספים ע"י רבי זאב וואלף מירושלים, עני בן–טובים מצאצאי רבי חיים מוולוז'ין. על החתום באו הגבאים הממונים: רבי שמאי הכהן ווידאווסקי, רבי שמעון אלעזר כהנא, הדיין רבי ב'[נימין] וואלף בן רבי יצחק (חתימה מחוקה), ורבי אריה ליב הכהן.
בשוליים נוספו שורות המלצה בחתימת ראב"ד בית הדין רבי "יעקב ליב לעווי", ובפינת הדף מכתב המלצה בחתימת דייני בית הדין האשכנזי: רבי "בנימין במו"ה שמואל", רבי "בנימין דוד ווילנער" ורבי "ב' וואלף במוהר"י ז"ל", עם חותמות שונות: "חותם העדה האשכנזים פרושים... דק"ק הוראדנא..."; "חותם הכולל דק"ק אשכנזים פרושים..."; חותם רבי "יעקב....לעווי"; ו"חותם בית דין צדק – קהל אשכנזים מעיר הקודש ירושלם. ירושלים תובב"א".
מעבר לדף מכתב המלצה בכתיבה מזרחית בינונית (רש"י), עם חתימתו וחותמתו של רבי יששכר אצראף, מעדת הקודש המערביים [יוצאי מרוקו וארצות המגרב].
[1] דף. 40 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגיעות קלות בטקסט (משוקמים במילוי נייר והדבקה מקצועית). סימני קיפול.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.030.

Der gantz jüdisch Glaub [האמונה היהודית כולה], מאת Antonius Margaritha (Anton Margaritha). אאוגסבורג, דפוס Heynrich Steyner, [ר"צ] 1530. גרמנית (ומעט עברית). מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה (מרץ 1530); פרטי הדפוס מהקולופון.

חיבור פולמוסי–אנטישמי מאת המומר היהודי אנטוניוס מרגריטה (1492–1542), נצר למשפחת רבנים נודעת בגרמניה; בנו של רבי שמואל מרגליות אב"ד רגנסבורג ונכדו של רבי יעקב מרגליות אב"ד נירנברג. בגוף הטקסט משולבים מספר חיתוכי עץ, בהם חיתוכי עץ המציגים יהודים בבית הכנסת (על–פי חיתוכי העץ שנדפסו בספרו של יוהנס פפרקורן, Ich heyß ain büchlein der juden peicht [אאוגסבורג 1508]).
החיבור, שמתיימר לחשוף את פניה האמתיות של היהדות, שם ללעג את מנהגי היהודים ומעלה האשמות חריפות נגדם. בין היתר, מזהיר מרגריטה את קוראיו הנוצרים מפני מגע ומסחר עם יהודים, מתרה בהם שלא להיוועץ ברופאים יהודים ומציג תמונה שלילית של השבת היהודית ושל הנוהג להשתמש ב"גוי של שבת". אחת הטענות הקשות בחיבור נוגעת לנאמנותם הפוליטית של היהודים, המצטיירים כנתינים בוגדניים ותומכי מדינות אויב, שבראשן האימפריה העות'מאנית. חיבור זה השפיע עמוקות על מרטין לותר, שכתב בהשראתו את ספרו האנטישמי "על היהודים ושקריהם".
לצד השפעתו הרחבה על האנטישמיות בראשית העת החדשה, נחשב החיבור גם למקור מידע חשוב על חיי היום–יום ומנהגי היהודים באותה התקופה. בחיבור זה נדפס, בין היתר, התרגום הראשון של סידור התפילה היהודי עבור קהל קוראים לא–יהודי (ראו: "בין יהדות לנצרו(יו)ת, בין אתנוגרפיה לפולמוס: כתיבתו של אנטוניוס מרגריטה על הקבלה ב'האמונה היהודית כולה'", מאת דניאל להמן).
בעקבות ההאשמות הקשות שהעלה מרגריטה בספרו כלפי היהודים, הוא זומן לוויכוח פומבי שנערך בשנת 1530 בפני ועדה קיסרית שהתכנסה ברייכסטאג של אאוגסבורג, בנוכחותו של הקיסר קרל החמישי. מי שהשיב על טענותיו בוויכוח זה היה השתדלן היהודי רבי יוסף בן גרשון איש רוסהיים (יוסף לואנץ). לאחר שיוסף בן גרשון הוכיח כי טענותיו של מרגריטה נגד היהודים שקריות, גורש מרגריטה מאאוגסבורג.

[199] עמ' (קונטרסים: A–Z4, a–b4). 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים ובלאי קל. קרעים קלים. קרעים חסרים בשולי הדפים האחרונים, משוקמים בהדבקות נייר עם פגיעה מזערית בטקסט. חותמות הספרייה היהודית בברלין על אחדים מהדפים. רישומים והגהות. כריכת קלף חדשה.

תערוכה:
• Glaubensfragen: Chatrooms auf dem Weg in die Neuzeit, Ausstellungskatalog des Ulmer Museums und des Museum of the Bible, Felicitas Heimann-Jelinek, David Trobisch and Gabriele Holthuis. Ulm, Vandenhoeck & Ruprecht, 2016, p. 66-67.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.331.