כתב–יד, ספר נפש החיים, מאת רבי חיים מוולאז'ין, בכתיבת ידי הבחור ר' יהושע פאליק זאב [וולפסון; לימים אב"ד פאלטישאן]. בארדיזען (Burdujeni, מולדובה), תר"ט [1849].
העתקת הספר "נפש החיים", כולל ההסכמות והקדמת בן המחבר, כפי שנדפס בדפוס וילנא תקפ"ד. בקולופון שבסוף הספר נכתב: "אני הכותב יהושע פאליק זאב בלא"א מוהר"ר יוסף צבי, פה בארדיזען ש' תר"ט לב"ע, נגמרה ההעתקה בכ"ה לאלול בן ארבעה עשר תמימים".
בדפי הפורזץ ובדפים הראשונים והאחרונים ניסויי קולמוס ורשימות רבות של תאריכי פטירה ולידה, מאורעות שונים, ספרים שנקנו ("ספרים שקניתי בעזר הבורא, לכבוד הא'ל הגדול והנורא") ועוד, מהשנים תרי"ג–תרנ"ה. בין השאר מזכיר הכותב שנתן את ספרו "נהורא דאורייתא" להדפסה (נדפס לבוב תרל"ד). מהרישומים עולה כי את הספר שלפנינו הוא העתיק בהיותו בחור בן י"ד, בשנת תר"ט, חמש שנים לפני נישואיו בשנת תרי"ד.
בסוף הספר, בכתיבה שונה, שני דפים עם מניין המצוות והקדמה אודות נחיצות ידיעתן, עשרת הניסיונות שהתנסה אברהם אבינו, ניסי מצרים, עשרת הדברות, סיכום מסע בני ישראל במדבר והכיבוש והנחלה בארץ ישראל, תוכן ספרי התנ"ך ועוד.

המעתיק, רבי יהושע פאליק זאב וולפסון אב"ד פאלטישאן (תקצ"ה–תרע"ב), נולד במוינעשט לאביו רבי יוסף צבי. בצעירותו הרביץ תורה בעיר. נסמך לרבנות על ידי הגאונים רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב", רבי ישעיה שור מיאסי בעל "כליל תפארת" ורבי משה אריה מבאקוי בעל "דברי משה". בשנת תר"ל, בהיותו בן ל"ה שנים, התקבל לרב ואב"ד באקנא הסמוכה, ובשנת תרל"ה התקבל לרב ואב"ד בעיר פלטיצ'ן (פאלטישאן) במחוז מולדובה שברומניה. בדרשותיו הרבות עמד בפרץ מול רוחות זרות, והרבה לעורר על קיום התורה וחיזוק המצוות. חיבר את הספרים "נהורא דאורייתא" על ענייני והלכות תלמוד תורה ולומדיה, "פליאות חכמה" על ענייני דקדוק ולשון כנגד המשכילים המחדשים, "תורת האדם" על ענייני חיזוק ואגדות חז"ל, וספרים נוספים. שו"ת בהלכה נותר בכתב–יד (על פי ההקדמה לספרו "נהורא דאורייתא – יקר אורייתא", מהדורת ניו יורק תש"ע).

מעניין לציין, כי חיבורו הגדול של הרב וולפסון "נהורא דאורייתא – יקר אורייתא", בנוי על הספר "הלכות תלמוד תורה" מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי ("כוונת הקונטרסין לבאר הלכות ת"ת להרמב"ם... ודבריהם בנוין על יסוד דברי הגאון החסיד מוהר"ר שניאור זלמן נ"ע בש"ע שלו" – מתוך נוסח השער). בחיבורו זה הוא עוסק רבות בסוגיות "תורה לשמה" הנדונות בספר "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין (בר–פלוגתיה הגדול של רבי שניאור זלמן בעל ה"תניא").

[57] דף. 22 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. רישומים. כריכה ישנה (מקורית), עם שדרת עור.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.006.

כתב–יד, אוסף קמיעות ואיורים קבליים. [מזרח אירופה?, המאה ה–19].
שלושה דפים בפורמט גדול, עם קמיעות, תרשימים ואיורים קבליים ו"כתב מלאכים", בכתיבה אשכנזית מרובעת ורהוטה. עברית ומעט יידיש.
הדפים כוללים בין היתר: "קמיע לאשה שנטרפת מחמר עיבור..." (עם איור דמות אדם); "קמיע ליולדות" (עם "חותם" שבמרכזו מגן דוד); "קמיע לנכפה", "קמיע לעקרה שבניה מתים", "לחולי הנופל"; "לאהבה בין איש לאשתו"; "ליולדות שלא יזיקו אותה שום כשפים"; "לגרש כשפים מבית היולדות"; "ליולדות שמחליפין בניה"; "לאשה המפלת נפלים"; "לעקרה שאינה יולדת"; "לעקרה ולאשה שבניה מתים"; "קמיע לפחד ולע"ה [ולעין הרע] ולמקרה רע", ועוד.

[3] דף כפולים, 8 עמודים כתובים. 35 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהשלמת נייר.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.038.

כתב–יד, סדר ברכת הלבנה. קרלסרוא (גרמניה), [המאה ה–19].
כתיבה אשכנזית מרובעת נאה, מנוקדת ברובה, על דפי קלף.
דף השער מאויר – בשני צדיו עמודים ופרחים, ובחלקו העליון, איורי הלבנה בצורת פרצופים אנושיים. במרכזו נכתב: "ברכת הלבנה, שייך להב"ח כ' ברוך חיים יצ"ו בן האלוף והקצין המפורסים פו"מ כהר"ר קאפמן ווארמשר יצ"ו בק"ק קארלסרוא". על גבי הכריכה פיסת עור עם הטבעה מוזהבת: "ברוך חיים ווארמשר יצ"ו".

רבי ברוך חיים וורמסר (תקס"ט–תרל"ב), בן רבי משולם קויפמן וורמסר [טורלאך] (עבר מוורמס לקרלסרוא בשנת תקס"ו בערך, ומאז נקרא שמו וורמסר), מהמשפחות המיוחסות והחשובות באשכנז, מייסד הקהילה האורתודוכסית הפורשת בקרלסרוא, גיסו של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר".

[5] דפי קלף. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקב קטן בדף השער. רישומים. דפים מנותקים. כריכה מקורית, פגומה ומנותקת.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, GR.012.015.

כתב–יד, ספר הזכרת נשמות של קהילת מישקולץ. [מישקולץ, אחרי תרס"ח 1908].
פורמט גדול. כתיבה קליגרפית נאה, עם עיטורים ואיורים בצבע, בהם איורי מקומות קדושים בארץ ישראל. ללא שער. כולל שמות רבים מבני קהילת מישקולץ, ובראשם רבני העיר.
בדף הראשון, תפילת "אל מלא רחמים" לרבני קהילת מישקולץ לדורותיה, ובה מוזכרים ארבעה רבנים (האחרון שבהם נפטר בתרס"ח): "מורה מורינו רב ר' אברהם בן מורה מורינו רב ר' יהודה פאססעלבורג" (נפטר תקצ"ב), "מורה מורינו רב ר' אשר המכונה אנשל בן מורינו רב ר' שמעון וויענער" (ת"ס–תק"ס), "מורה מורינו רב ר' יחזקאל משה בן מורה מורינו רב ר' אברהם פישמאנן" (תקנ"ה/תקנ"ו–תרל"ה; ראה אודותיו: אור שרגא, עמ' 12–16), "מורינו רב ר' חיים מאיר בן מור' רב ר' אשר ראזענפעלד" (תקצ"א–תרס"ח; ראה אודותיו: דרשות הרא"ש (ר"א שאג), מהד' זכרון אהרן, עמ' קיד–קטז). הסדר אינו כרונולוגי, ובשוליים מוספרו שמות הרבנים לפי סדר כהונתם.
לאחר מכן, בדפים 2–4 עשרות שמות של גברים מבני קהילת מישקולץ; ובדפים 5–6 שמות נשים מבנות הקהילה. שם אחד בכל שורה.
בדף 4ב (בין שמות הגברים לשמות הנשים) – תפילת "אל מלא רחמים" לנשמת "המלכה החסודה ערזשעבעט אשת אדונינו המלך ירום הודו" (כפי הנראה, אליזבת נסיכת בוואריה, אשתו של הקיסר פרנץ יוזף, שנרצחה בשנת 1898 על ידי מתנקש).
בצדו השני של הדף הראשון שלושה איורים צבעוניים, בתוך מדליונים, של "קבר רחל אמנו", כותל המערבי" ו"מערכת המכפלה". בסוף שמות הגברים – מדליון עם איור "קבר ר' מאיר בעה"נ". בתחתית התפילה לנשמת המלכה – מדליון עם איור "קבר יוסף הצדיק".
בדף 6ב, תפילה לטובת נשמותיהם של הנטבעים בשיטפון הגדול בשנת 1878: "עבור הנטבעים בשנת תרל"ח... האנשים ונשים, בחורים ובתולות, ילדים וילדות הנטבעים בליל שבת קודש בשנת תרל"ח יום שני לחדש אלול אשר היה לנו ליום צרה ועברה בשטף מים כבירים והלכו לעולמם". בשולי העמוד קישוט מאויר.
רישום בעפרון בדף המגן הקדמי: "מישקאלץ".

[6] דף. 37 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ובלאי. כריכה ישנה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, HU.011.006.

שלושה ספרים מאת מנשה בן ישראל (Manasseh Ben Israel). אמשטרדם, המאה ה–17.
1. "De Mortuorum Resurrectione" [על תחיית המתים]. אמשטרדם, Typis & Sumptibus authoris, [שצ"ו] 1636. לטינית.
[12] דף, 346, [6] עמ' (מספור עמודים משובש).
2. "צרור החיים –De Termino Vitae " [על סופיות החיים]. אמשטרדם, Typis & Sumptibus authoris, [שצ"ט] 1639. לטינית. תו ספר של היינריך לווה (אליקים בן יהודה; 1869–1951). ללא שיר שנדפס בסוף מהדורה זו, מאת Jacob Rosales ("החיבור "צרור החיים" מצוי בשלמותו).
[7] דף, 237, [26] עמ' [חסרים 24 עמ' בסוף הספר – שיר מאת Jacob Rosales], 12.5 ס"מ.
3. Conciliador, o, De la conviniencia de los lugares de la S. Escriptura. חלקים 3 ו–4 (כרוכים יחד). אמשטרדם, Semuel Ben Israel Soeiro, [ת"י – תי"א] 1650 ו–1651. ספרדית.
חלקים אלה ראו אור בבית הדפוס של רבי מנשה בן ישראל – הנחשב לדפוס העברי הראשון באמשטרדם (שער נפרד לכל חלק, עם סמל בית הדפוס; שני החלקים הראשונים של הספר הופיעו בבית הדפוס Nicolaus de Ravesteyn).
[6] דף, 208, [3] דף ; [4] דף, 201, [7] עמ', 19 ס"מ.

רבי מנשה בן–ישראל (1604–1657), רב, דרשן ומדינאי יליד צרפת, בן למשפחת אנוסים
מפורטוגל; מייסד הדפוס העברי הראשון באמשטרדם. בקיא בשפות ובחוכמת האומות. פעל רבות למען יהודי התפוצות; בשנת 1655 התכנסה באנגליה ועידה בראשות אוליבר קרומוול, אשר דנה בזכותם של היהודים לשוב לממלכה. בן ישראל הוזמן בידי קרומוול להשתתף בדיונים כנציג הקהילה היהודית, ולזכותו נזקפת תרומה מכרעת בייסודה מחדש של קהילה יהודית באנגליה, לאחר שגורשו יהודי הממלכה בהוראת המלך אדוארד הראשון.

מצב משתנה. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, NHB.433, NHB.439, NHB.111