כתב–יד, סגולות, קמעות ולחשים. [איטליה, המאה ה–19]. עברית ואיטלקית.
כתיבה נאה. כולל איורים ותרשימים קבליים. פסקאות בעברית ובאיטלקית בזו אחר זו. בחלקו השני נכתבו הדפים משמאל לימין.
בדף השער: "בספר זה נכתבים סגולות נפלאות וסודות מיוסדות ורפואות מועילות בדוקות ומנוסות, שנמצאו בכתבי חכמים הקדמונים בדברי קבלה נאמנים, ואסור להשתמש בהם כי אם לצורך גדול ולסכנה גדול' ב"מ, והכל בידי שמים שהוא נותן לנו כח וידים".
בין הסגולות והקמעות שבכתב–היד: "לבטל הכישוף"; "להמית שונא בג' ימים"; "קפיצת הדרך"; "שלא יוכל לשלוט בוולד שיולד שום עין הרע"; "להכניע יצר הרע"; "לאהבה"; "לשים קטטה ומחלוקת"; "לשאול שאלה ולא ישובו פניך ריקם"; "להפיל האשה"; "לתועה בדרך"; "לרואה ואינו נראה"; "לחן"; "שמירה טובה בכל מקום כשהוא רוצה לישן... טוב לקרוא אלו השמות מפי ר' יהודה החסיד"; "למקשה לילד"; "לדעת השעה מליל הו"ר"; "סדר סגולות נפלאות אחרות שיוצאים מע"ב שמות..."; ועוד.
בדפים [50–58] מופיעים איורי "מחומשים" (על פי "מפתח שלמה", חיבור לטיני מתקופת הרנסנס).
כתב יד ייחודי זה משלב בתוכו מסורות מאגיות שונות, והוא עושה שימוש במרשמים וקמיעות שמקורן בכתבי מאגיה נוצריים. ראה על כך: Alessia Bellusci, Jewish Magic in the Syncretic Renaissance, I Tatti Studies in the Italian Renaissance, Volume 24, Number 1, Spring 2021.,

[90] דף (בהם 13 דפים ריקים). 13.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני–טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור מקורית, עם הטבעה מוזהבת, פגומה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, IT.011.016.

"פאר נשר", כרזה עם שיר הלל לנפוליאון בונפרטה, מאת רבי משה שבתי באר מפיזארו. פיזה (תקופת הכיבוש הצרפתי), Societa Letteraria, [תקס"ט] 1809. עברית, איטלקית ומעט לטינית.
כרזה מרשימה וגדולת ממדים, המעלה על נס את שמו וגדולתו של קיסר צרפת, נפוליאון בונפרטה. נדפסה בעיר פיזה בתקופת כיבוש צפון איטליה בידי נפוליאון.
בראש הכרזה מודפסת באותיות גדולות כותרת השיר, "פאר נשר", ומצדיה נפרשות כנפי הנשר מתוך סמל האצולה של משפחת בונפרטה. האות ש', המוגבהת מעט מיתר האותיות, מצוירת ככתר גדול (סידורן של האותיות והכנפיים דומה לדגל ממלכת איטליה הנפוליאונית – נשר עם כתר במרכזו). אותיות הכותרת, "פאר נשר", מרכיבות את הנוטריקון – "פארנציא–איטאליא–רינו, נאפוליאון ראשון" [צרפת–איטליה–רינו, נפוליאון הראשון].
תחת הכותרת הקדשה ותפילה בשפה מליצית לקיסר ולאשתו יוספה (ז'וזפין): "הנה הבאתי שיר חדש... למען תהיה לי השירה הזאת לעד ליראה את השם, ובא אליה מלך גדול ועצום ורב, ונקראה בשם קיסר וגדול נאפוליאון... ואשתו חיים עם אשה חמדת נשים ויוספה...".
במרכז הכרזה נדפס שיר הלל לקיסר. כל שורה מסתיימת במילים עבריות קטנות היוצרות יחדיו את השם נפוליאון ("נפול–אי–און", "נא–פול–אי–הון", "נא–פה–לאון", וכדו'). סביב השיר הפניות ופירושים לביטויים המופיעים בו, בעברית ובאיטלקית, מסודרים במתכונת המזכירה צורת עמוד גמרא. בסעיף האחרון של הפירוש נרמז כי מחבר השיר התגורר בוונציה: "ויניציאה פה אשב, שפת השיר".
חתום בדפוס: משה שבתי באר מפיסארו (Moise Sabbato Beer di Pesaro) – כנראה, רבי משה שבתי באר, שכיהן ברומא מאז שנת 1825; נועד עם האפיפיור לאו השנים עשר (1760–1829), בניסיון להביא להקלה במצבה של קהילת יהודי עירו, ונחשב ליהודי הרומאי הראשון שהורשה לו להיפגש עם האפיפיור באופן אישי. נפטר ברומא בשנת 1835 (ראו: Jewish Encyclopedia, Vol. 2, P. 635).
שירי שבח והלל רבים הוקדשו לנפוליאון בונפרטה בידי יהודים, תודות לתפקידו המרכזי בקידום האמנציפציה של יהודי אירופה; בארצות שכבש הנחיל את "קוד נפוליאון", קובץ חוקים שהביא לביטוי את רעיונות המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, ואחווה. הקוד נשא בשורה למיעוטים נרדפים ומופלים, ובראשם היהודים, וממנו נבעו שורת חוקים ורפורמות שנועדו להפוך את יהודי האימפריה הצרפתית לאזרחים שווי זכויות וחובות, בהם: ביטול הגטאות היהודיים והגבלות שונות על המסחר והעיסוק, הפיכת הדת היהודית לאחת מדתות האימפריה הרשמיות, וייסוד אספת רבנים שנודעה בשם "הסנהדרין של פריז". על–פי רוב היה יחסם של היהודים לנפוליאון חיובי מאוד, והיו שאף ראו בדמותו סימן לראשית הגאולה.

72X55.5 ס"מ. מסגרת: 87.5X71.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. לא נבדק מחוץ למסגרת.

תערוכות:
• Only on paper: Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection, CD, 2005.
• Italia ebraica: oltre duemila anni di incontro tra la cultura italiana e l'ebraismo. Cura della mostra e del libro, Natalia Berger e Daniela Di Castro. Tel Aviv, 2008.
מקור:
• סות'ביס – יודאיקה, תל אביב, 19 אפריל, 1990, פריט מס' 85.
• אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, 121.011.001.

כתב–יד, פזמונים ופיוטים. רודוס, [תרל"ב 1872].
דף שער מאויר בדגמים פרחוניים, במרכזו נכתב: "זה הספר של פזמונים, כתב ידי של הצעיר חזקיא משה דוד ישראל ס"ט, להארוס וחשוב אברהם אלחאדיף בכ"ר חיים יצ"ו, נשלם ביום ט' לחדש אייר משנתינו זאת ו'י'ש'י'ש'ו' בשמחה לפ"ק [=תרל"ב] רודיס".
הפזמונים והפיוטים ערוכים בכתב–היד לפי סוגי המקאם שבו הושרו. בראש כתב–היד מפתחות עם רשימת הפיוטים לפי החלוקה למקאמים.
בראשי רוב הפיוטים מצוינים המקאם ושם המחבר על–פי האקרוסטיכון. פיוטים רבים הם מאת רבי ישראל נג'ארה ותלמידו המובהק רבי אבטליון ב"ר מרדכי דוויק. פיוטים נוספים נושאים את שמות הפייטנים "חיים לוי", "יעקב עמרון", "אברהם חייון בר שלמה", "שמואל", "שלמה שני".
בדף עה/1 מופיע הפיוט "אתן לדר מעונה", ובראשו מצוין: "חמשה לשונות סי' אני שמואל". הפיוט מורכב משבע מחרוזות שבכל אחת מהן חמש צלעות חרוזות, כל אחת בשפה שונה: עברית, ערבית, יוונית, לאדינו וטורקית (פיוט זה, עם צלע נוספת בסוף, נדפס עם פירוש, גם מתוך כתב–יד זה, אצל ד' בנבנשתי, 'שירי תפילה רב–לשונות', ספונות, טו, תשל"א–תשמ"א, עמ' רכט–רל).
פיוטים נוספים הם: "פזמון של ירושלים ת"ו של חברת בקור חולים" (צב/1); פיוט בשבח העיר טבריה: "אוחיל יום יום אשתאה... אדמת קדש טבריה" מאת דוד בן אהרן אבן חסין (צב/2); "כתובה ליום ב' של חג השבועות" (צה/1).
אחרי הפיוטים, "מודעה" בלאדינו, הכוללת את י"ג עיקרי האמונה ועניינים נוספים.
בין המקאמים הותיר המעתיק עמודים ריקים. בחלקם נוספו פיוטים בכתיבה שונה. בנוסף, לאורך כתב–היד ישנן מספר הגהות והשלמות בכתיבה שונה.
בשער ובדפים הראשונים והאחרונים רישומי בעלות בלאדינו, באותיות עבריות ולועזיות: "נסים עזר", "שלמה חיים עזר בן בכור יוסף עזר ז"ל"; "ראובן קודרון"; "R. Codron, Rhodes", ועוד.

כתבי-יד מאוירים מרודוס הנם נדירים.

[4], צו, [2] דף (בהם עמודים ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, וכתמי דיו בצבע סגול במספר עמודים. מספר קרעים בשולי הדפים. רישומים, חתימות וחותמת. כריכת עור נאה, עם עיטורים מוזהבים – כריכה חדשה, משולבת עם חלקי הכריכה המקורית.

הקהילה היהודית באי רודוס היא בעלת היסטוריה מפוארת ועתיקה. כבר במאה ה–12 מעיד הנוסע בנימין מטודילה כי מצא באי כארבע מאות יהודים. לאחר גירוש ספרד התבססה הקהילה וגדלה, ומאוחר יותר נכבשה על ידי הסולטן העות'מאני – סולימאן הראשון. תחת שלטון האימפריה העות'מאנית פרחה קהילת רודוס, שגשגה והתרחבה, ונודעה כאחת מן הקהילות החשובות באזור. כתב–היד שלפנינו הוא משלהי התקופה העות'מאנית ברודוס, קודם כיבוש האי על ידי האיטלקים בראשית המאה ה–20.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.008.

תעודה עם מכתבי המלצה וחתימות, מרבני צפת וטבריה, האשכנזים והספרדים. צפת, תרי"ח–תר"כ [1858–1860].
תעודה בכתיבה מרובעת, המלצה לנדיבי עם "בכל אתר ואתר" עבור רבי יעקב מצפת (נכד הרב מליסא, בעל "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט"), "אשר מעודו הטה שכמו לסבול עול התורה, רק נוכח ד' דרכו, ועתה הלחץ הגיעו ל[צאת?] ולדלג על הערים ולקבץ על הגבאות, ולדפוק על פתחי נדיבים...".
החתומים הראשונים הם שלשת רבני צפת: רבי "שמואל העליר"; רבי "אברהם אשר דומ"ץ מאדעס"; רבי "מרדכי מאומאין" [רבי מרדכי זילברמן]. אחריהם חתמו: רבי "ברוך בלא"א מו"ה יצחק כהנא"; רבי "אליעזר מווי[–––?]"; רבי "יונה ב"ר יעקב" [פודהוצר]; רבי "אלכסנדר אפרים הלוי מחמעלניק, מגזע בעל התבו"ש והבעש"ט...".
בהמשך הדף, מימין, מכתב המלצה (בכתיבה מזרחית) מרבני צפת הספרדים, בחתימת: רבי "רפאל מאמאן", רבי "שמואל עבו", ורבי "נסים יעקב בכ"ר דוד". מצד שמאל של הדף מכתב המלצה (בכתיבה מזרחית), בחתימת הרב ה"סיניור" מטבריה רבי "חיים שמואל הכהן". מתחת למכתב זה המלצות נוספות (בכתיבה אשכנזית), בחתימותיהם של רבי "יעקב משה בא"א מוהר"ח זללה"ה מו"ץ מקאסוב"; רבי "שלמה בהרבני מ' אליעזר ליב היילפרין"; רבי "נפתלי הירש בהמנוח מ' חיים ז"ל מבראטשין", ורבי "ישכר בעריש פאפו[?] מבלגראדו[?]".
בשולי הדף מכתב המלצה נוסף (5 שורות) בכתב–ידו וחתימתו של הרב הקדוש רבי "חיים יצחק אייזק היילפרין מבאטאשאן" [תלמיד רבי ברוך ממז'יבוז'].
ביוגרפיות של חלק מהחותמים:
• רבי שמואל העליר (תקמ"ו–תרמ"ד), גאון בתורה, בקי בחכמות העולם ובחכמת הרפואה. התחנך בבית החוזה מלובלין ועלה בעצתו לארץ ישראל. כיהן כרבה של צפת במשך ששים שנה (ראה א"ז הלר, הרב המנהיג והרופא, תל אביב תשמ"ט).
• רבי מרדכי (ר' מוטיא) זילברמן (תקע"ט–תרל"ב), כיהן ברבנות בעיר אומן על מקום חותנו רבי אברהם ליב (אב"ד אומן בתקופת רבי נחמן מברסלב). בשנת תר"י עלה לארץ ישראל והיה חבר בית דינו של רבי שמואל הלר בצפת, וחבר בית הדין בטבריה. בנו הוא רבי רפאל זילברמן, שלימים כיהן כרבה של צפת, אבי שושלת רבני צפת – משפחות זילברמן וקפלן.
• רבי ברוך כהנא מדייני צפת בשנות התר"כ [היה בצפת דיין אחר בתקופה מאוחרת יותר, בשם רבי ברוך דוד כהנא מווישניצא (בעל "חיבת הארץ" ו"ברכת הארץ"). רבי ברוך כהנא השני נולד רק בשנת תר"י בקירוב, עלה לארץ ישראל בשנת תרכ"ח, ונפטר בצפת בשנת תרפ"א. רבים מכותבי ההיסטוריה הצפתית החליפו בין רבי ברוך כהנא הראשון והשני].
• רבי שמואל עבו (תקמ"ט–תרל"ט), רב הקהילה הספרדית בצפת וקונסול צרפת. אבי שושלת משפחת עבו בצפת. עלה מאלג'יר לצפת בשנת תקע"ז. הקים ושיפץ את המבנים על קבר הרשב"י במירון, והקים התיישבות יהודית בכפר מירון. קהילת צפת העניקה לו ספר תורה, כאות הוקרה על פעולותיו בגאולת קבר הרשב"י במירון, ומאז שנת תקצ"ג ועד לימינו אלה, הילולת הרשב"י בל"ג בעומר נפתחת בתהלוכת ספר התורה היוצאת מבית משפחת עבו בצפת לעבר הציון הקדוש במירון. רבי שמואל עבו שיקם את העיר צפת לאחר "הרעש" בשנת 1837. כדי שממשלת צרפת תגן על יהודי הגליל מרדיפות ופרעות הפך לקונסול צרפת בגליל.
• רבי רפאל מאמאן (תק"ע–תרמ"ב), נולד במקנס (מרוקו), עלה בצעירותו ללמוד תורה בארץ ישראל. משנת תר"י כיהן כדיין בצפת ומשנת תרל"ה רב ואב"ד טבריה.
• רבי חיים שמואל הכהן – הסיניור (נפטר תרל"ג), רבה הראשי של טבריה כשלושים שנה. בשנת תקפ"ז עלה מאיטליה לארץ ישראל והשתקע בטבריה. אחרי הרעש הגדול בשנת תקצ"ז נבחר לשמש כשד"ר העיר טבריה לגולה. רבי מרדכי שמואל גירונדי, רבה של פאדובה, פגשו כאשר הגיע במסגרת שליחותו לפאדובה, ובספרו הוא מתארו: "כמוהר"ר שמואל הכהן נר"ו שליח עה"ק טבריא תובב"א, חסיד ומקובל, זכיתי ליהנות מאור תורתו ימים רבים... ושמעתי ממנו חידושים יפים ע"ד הקבלה..." (תולדות גדולי ישראל וגאוני איטלייאה, אות צ, עמ' 359). עם שובו לטבריה, בשנת תר"ה, הוכתר לרבה של טבריה תחת רבי חיים נסים אבועלפיא שעבר לירושלים. כיהן ברבנות קרוב לשלושים שנה, בהן פעל גדולות ונצורות למען העיר וצביונה הרוחני.
• רבי יעקב משה דומ"צ בקיטוב ובקוסוב. עלה לארץ ישראל וכיהן כחבר בית הדין בצפת. עמד בקשרי שו"ת עם רבי שלמה דרימר אב"ד סקאלא (גליציה), ותשובות אליו משנות התר"כ נדפסו בספרו "בית שלמה".
• החותם האחרון – הרה"ק רבי חיים יצחק אייזיק הילפרין (נפטר תשרי תרכ"ח; אנצי' לחסידות, א, עמ' תקצג), תלמיד רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי יוסף מיאמפולי. כיהן כראב"ד בוטושאן בין השנים תקע"ח–תרי"ח, עלה לצפת בשנת תרי"ח והתיישב בצפת.

[1] דף. כ–37 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים לאורך סימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר.

תאריך ההמלצה המקורי היה בשנת "משיח צדקינו" [תרי"ח] ובהמשך נוספה לו הדגשה של האות ב' [=תר"כ].

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.031.

תעודה גדולה על קלף, עם למעלה משלושים חתימות של חכמי הספרדים. צפת, אלול [תרנ"ה 1895].
כותרת הדף גזורה בצורה אמנותית, מעוצבת בצורת כיפה וכותרות עמודים. כתיבה קליגרפית נאה, כתב–רש"י עם כותרות ואותיות מוגדלות בכתב מרובע. כתובות מקושתות בראש הדף: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה... עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר...".
תעודה לשד"ר רבי יעקב יוסף אפריאט, המופנית אל קהילות אלג'יריה, מטעם ארגוני הקהילה הספרדית בעיר: "תלמוד תורה"; "עשרה בטלנים"; חברת "זוהר הרקיע" ללימוד ספר הזוהר על קבר רשב"י ("על טהרת מצבת גדול אדוננו היינו ת"ק זיע"א" = קבר "תנא קמא"); "קופת עניים וביקור חולים"; "הלבשת ערומים"; וחברת "כמוהר הבתולות" לצרכי הכנסת כלה. בתעודה גם מוזכרים שמות הצדיקים הקבורים בגליל, שעל קבריהם הם מתפללים עבור התורמים: הלל ושמאי, ר' יאודה בר אלעאי, ר' פנחס בן יאיר, ר' יוסי הבנאי, רבנן סבוראי, מהר"י קארו והרב הקדוש רבינו האר"י.
בתחתית הדף חתומים למעלה קרוב לארבעים חתימות של רבני וחכמי צפת (חלק מהחתימות דהו וקשות לקריאה). בין החותמים: רבי יוסף יאודה חכים ("החכם באשי"; חתימה מחוקה בחלקה), רבי משה יעקב, רבי יוסף מזרחי, רבי שלום שושן, רבי יצחק מרדכי עבו, רבי יעקב חי עבו, רבי אברהם חיים שבאבו, רבי ציון הכהן, רבי אבא אלעזר הכהן, רבי יוסף דוד ענתיבי, רבי יצחק פינטו, רבי שלמה מזרחי, רבי ישועה פאלאג'י, רבי ישועה וואעיש, רבי מכלוף אביטבול, רבי משה עמאר, רבי משה מזרחי, וחותמים נוספים.
מספר חותמות, בהן חותמת רבי משה מאמאן (בצורת חתימה).

[1] דף קלף גדול. 78X53 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קמטים ובלאי. קרעים חסרים במרכז הדף, עם פגיעות בטקסט (משוקמים במילוי נייר).

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.012.002.