Der gantz jüdisch Glaub [האמונה היהודית כולה], מאת Antonius Margaritha (Anton Margaritha). אאוגסבורג, דפוס Heynrich Steyner, [ר"צ] 1530. גרמנית (ומעט עברית). מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה (מרץ 1530); פרטי הדפוס מהקולופון.

חיבור פולמוסי–אנטישמי מאת המומר היהודי אנטוניוס מרגריטה (1492–1542), נצר למשפחת רבנים נודעת בגרמניה; בנו של רבי שמואל מרגליות אב"ד רגנסבורג ונכדו של רבי יעקב מרגליות אב"ד נירנברג. בגוף הטקסט משולבים מספר חיתוכי עץ, בהם חיתוכי עץ המציגים יהודים בבית הכנסת (על–פי חיתוכי העץ שנדפסו בספרו של יוהנס פפרקורן, Ich heyß ain büchlein der juden peicht [אאוגסבורג 1508]).
החיבור, שמתיימר לחשוף את פניה האמתיות של היהדות, שם ללעג את מנהגי היהודים ומעלה האשמות חריפות נגדם. בין היתר, מזהיר מרגריטה את קוראיו הנוצרים מפני מגע ומסחר עם יהודים, מתרה בהם שלא להיוועץ ברופאים יהודים ומציג תמונה שלילית של השבת היהודית ושל הנוהג להשתמש ב"גוי של שבת". אחת הטענות הקשות בחיבור נוגעת לנאמנותם הפוליטית של היהודים, המצטיירים כנתינים בוגדניים ותומכי מדינות אויב, שבראשן האימפריה העות'מאנית. חיבור זה השפיע עמוקות על מרטין לותר, שכתב בהשראתו את ספרו האנטישמי "על היהודים ושקריהם".
לצד השפעתו הרחבה על האנטישמיות בראשית העת החדשה, נחשב החיבור גם למקור מידע חשוב על חיי היום–יום ומנהגי היהודים באותה התקופה. בחיבור זה נדפס, בין היתר, התרגום הראשון של סידור התפילה היהודי עבור קהל קוראים לא–יהודי (ראו: "בין יהדות לנצרו(יו)ת, בין אתנוגרפיה לפולמוס: כתיבתו של אנטוניוס מרגריטה על הקבלה ב'האמונה היהודית כולה'", מאת דניאל להמן).
בעקבות ההאשמות הקשות שהעלה מרגריטה בספרו כלפי היהודים, הוא זומן לוויכוח פומבי שנערך בשנת 1530 בפני ועדה קיסרית שהתכנסה ברייכסטאג של אאוגסבורג, בנוכחותו של הקיסר קרל החמישי. מי שהשיב על טענותיו בוויכוח זה היה השתדלן היהודי רבי יוסף בן גרשון איש רוסהיים (יוסף לואנץ). לאחר שיוסף בן גרשון הוכיח כי טענותיו של מרגריטה נגד היהודים שקריות, גורש מרגריטה מאאוגסבורג.

[199] עמ' (קונטרסים: A–Z4, a–b4). 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים ובלאי קל. קרעים קלים. קרעים חסרים בשולי הדפים האחרונים, משוקמים בהדבקות נייר עם פגיעה מזערית בטקסט. חותמות הספרייה היהודית בברלין על אחדים מהדפים. רישומים והגהות. כריכת קלף חדשה.

תערוכה:
• Glaubensfragen: Chatrooms auf dem Weg in die Neuzeit, Ausstellungskatalog des Ulmer Museums und des Museum of the Bible, Felicitas Heimann-Jelinek, David Trobisch and Gabriele Holthuis. Ulm, Vandenhoeck & Ruprecht, 2016, p. 66-67.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.331.

ארבעה דפי אינקונבולה מתוך המהדורה הלטינית ומתוך המהדורה הגרמנית של הספר Weltchronik (כרוניקת נירנברג) מאת הרטמן שֶׁדֶל. [דפוס Anton Koberger, נירנברג, רנ"ג 1493].
1–2. שני דפים מתוך המהדורה הלטינית: • דף CCLIII, עותק צבוע ביד: בצדו האחד נראים יהודים מענים, לכאורה, למוות, את הילד סימון מטְרֶנְטוֹ; בצדו השני שלושה חיתוכי עץ נוספים, צבועים אף הם: כוכב שביט, כריסטיאן מלך דנמרק, שוודיה ונורבגיה, והרקולס דוכס פרארה. • דף CCLVII: בצדו האחד נראים יהודים נשרפים בעודם בחיים במהלך הפוגרומים בעיר שטרנברג (Sternberg; מקלנבורג, גרמניה). באוקטובר 1492, במה שנודע כפוגרום שטרנברג, 27 יהודים נשרפו על המוקד בעודם חיים, לאחר שהואשמו בחילול הקודש. בצדו השני – מבט על העיר קונסטנטינופול.
3–4. שני דפים מתוך המהדורה הגרמנית: • דף XXXII, עותק צבוע ביד: בשני צדדיו נראית מנורת שבעת הקנים. • דף XXXV, עותק צבוע ביד (מחובר לדף XXXII): בצדו האחד מופיעים חמישה אלים רומיים קדומים ובצדו השני מופיעות שמונה סיבילות (נביאות).

גודל משתנה. מצב כללי טוב.

מקור: אוסף פרטי.

Jüdische Merckwürdigkeiten [מוזרויות היהודים], מאת יוהאן יאקוב שודט. ארבעה חלקים בשני כרכים. פרנקפורט ולייפציג, [תע"ד–תע"ח] 1714–1718. גרמנית. מעט עברית, יידיש ולטינית.

הספר "מוזרויות היהודים" ראה אור בשנים 1714–1718, והציג את אחד המחקרים המקיפים ביותר שנכתבו על היהודים עד אז: למעלה מ–3,000 עמודים המתעדים לפרטי–פרטים את חייהם של היהודים, מלבושיהם, לשונם, תפילותיהם, חגיהם ומנהגיהם.
אף שהספר לא עסק בקהילה מסוימת, מרבית העדויות המופיעות בו נאספו בעירו של המחבר, פרנקפורט, והוא כולל מידע רב ויקר ערך על קהילה זו. כמה מהטקסטים שהעתיק המחבר (בעברית וביידיש) לא נשמרו בשום מקום אחר, וספרו של שודט הוא מקורם היחיד: סליחה שחיבר הרב שמואל שאטין כ"ץ על השריפה הגדולה ברובע היהודי של פרנקפורט בשנת 1711; המחזה העממי לפורים "אחשורוש שפיל" (מחזה זה נידון לשריפה בידי הקהילה היהודית עצמה ושרד רק בהעתקתו של שודט); שני נוסחים ללחשי נשים בשעת לידה; קובץ תקנות של הקהילה היהודית נגד המותרות (ראו פריט 78); ועוד.

לצד ערכו התיעודי הרב, נחשב הספר לנקודת ציון בתולדות האנטישמיות המודרנית, בעיקר בשל פרק מיוחד שהוקדש כולו לתיאור הגוף היהודי – צורתו, צבעיו ואף ריחו (פרק זה נחשב לאחד ממבשריה הראשונים של האנטישמיות הגזעית באירופה).

הספר מלווה מספר תחריטים (חלקם מודפסים על לוחות נפרדים וחלקם בגוף הטקסט), ובהם גם דיוקן של המחבר; תחריט המתאר את יעקב מברך את בני יוסף; תחריט המתאר שתי תהלוכות חגיגיות אשר נערכו בקהילות יהודיות בגרמניה בשנת 1716 לרגל הולדתו של לאופולד יוהאן, בנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל השישי; ותחריט בוטה במיוחד של "חזירת היהודים".
דף אחד חסר בחלק הראשון.

שני כרכים. כרך ראשון: [11] דף, 159, 180–580 עמ' (דף אחד חסר – עמ' 81–82); [4] דף, 432, 383, [1] עמ' + [5] לוחות תחריטים; כרך שני: [4] דף, 358, [1] עמ', [15] דף, 320, 447, [1], 192 עמ', [19] דף, 48 עמ', [31] דף + [5] לוחות תחריטים. 20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. רישומים. נקבי תילוע קלים. נקבים וקרעים קלים בשוליים (מספר קרעים חסרים בפינות). כריכות קלף. בלאי, כתמים, וקרעים קלים בכריכות.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, NHB.350.

Entdecktes Judenthum, oder Gründlicher und wahrhaffter Bericht, welchergestalt die verstockte Juden die Hochheilige Dreyeinigkeit, Gott Vater, Sohn und Heiligen Geist erschrecklicher Weise lästern [היהדות שנחשפה – דין וחשבון יסודי ואמיתי על האופן המבעית בו מכפישים היהודים העיקשים את השילוש הקדוש], מאת יוהאן אנדריאס אייזנמנגר (Johann Andreas Eisenmenger). [ברלין (בדף השער: קניגסברג)], 1711. מהדורה שניה. שני חלקים בכרך אחד. גרמנית, עברית ומעט ערבית.
תו ספר: "מספרי חיים בראדי" (רבה של פראג; חתום בדפוס "שטרוק"; מודבק פעמיים – בכריכה הפנימית ובדף הבטנה).

יוהאן אייזנמנגר (1654–1704) – מזרחן גרמני ופרופסור לשפות שמיות, נחשב לאחד ממבשרי האנטישמיות בעת החדשה. אייזנמנגר היה בקיא בתנ"ך, בתלמוד ובספרות חז"ל, ובא במגע עם חכמים יהודים ורבנים, במטרה ללקט ראיות המוכיחות שהיהדות מסואבת ומטיפה לשנאת נוצרים.
במשך 19 שנה הציג עצמו כאדם המבקש את קרבת היהודים ורוצה ללמוד את מקורות היהדות על–מנת להתגייר; בשנת 1694 אף הדפיס את התנ"ך בפרנקפורט וזכה להסכמתו של הרב דוד גרינהוט, שכינה אותו בהקדמה "חכם מופלג באומות".
ספרו Entdecktes Judenthum, "היהדות שנחשפה", הוא חיבור מקיף היוצר רושם מחקרי–מדעי מהימן בגנות הדת היהודית וסכנותיה לנצרות, ונחשב לספר יסוד של האנטישמיות המודרנית עד ימינו. הספר כונה בפי הסופר וההיסטוריון שמעון דובנוב "אנציקלופדיה של שנאת יהודים".

לפנינו עותק מן המהדורה השנייה, אשר נדפסה בחשאי תחת צו איסור פרסום, שבע שנים לאחר מות המחבר. על מנת לחמוק מהצו, זייפו המדפיסים את מקום ההדפסה, וציינו על דף השער את העיר קניגסברג, שהייתה מחוץ לתחום שיפוטו של הקיסר יוזף הראשון.

[20], 1016, [1]; [3], 1111, [1] עמ', 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים. קרעים קלים בשולי חלק מן הדפים. נקבי תילוע בכריכה ובדפים הראשונים והאחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. רישומי בעלות, חותמת דיו ושני תווי ספר בדפים הראשונים. כריכת קלף עם הטבעה מוזהבת על גבי השדרה, בלויה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.216.

Executio Rebellium Francofurti Ad Maenum [ההוצאה להורג של המורדים בפרנקפורט דמיין]. תחריט המתאר את הוצאתו להורג של וינצנץ פטמילך (Vinzenz Fettmilch) בפרנקפורט דמיין. ללא ציון מו"ל, מקום או שנה, [גרמניה, המאה ה–17, ש"פ 1620 בקירוב].

וינצנץ פטמילך, אופה גרמני מפרנקפורט דמיין, הוביל בשנת 1614 את "התקוממות הגילדות" נגד מוסדות עירו. התקוממות זו הפכה לפשיטה על הרובע היהודי, אשר במהלכה נבזזו בתי היהודים, ובעקבותיה נאלצו היהודים לעזוב את העיר. לאחר התערבותו של הקיסר מתיאס נכלא פטמליך, ובפברואר 1616 הוצא להורג באחת מכיכרות העיר. יהודי פרנקפורט דמיין הורשו לחזור לבתיהם, ויום חזרתם נקבע כיום חג המכונה "פורים פרנקפורט" או "פורים וינץ". ראו גם פריט מס' 230.

35.5X26 ס"מ. מצב בינוני–טוב. קרעים חסרים בשוליים השמאליים (עם פגיעות בשולי האיור) משוקמים שיקום מקצועי. כתמים קלים. חותמת דיו מאחור. פיסות נייר קטנות מודבקות מאחור.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 117.011.021.