כתב–יד, צ'היר של פסח. [מרוקו, המאה ה–19/20].
כתיבה מרובעת ובינונית. מסגרות ועיטורים רבים.
כתב–היד נפתח בברכות ההפטרה. אחריהן נכתב [3/א]: "אתחיל לכתוב צ'היר של פסח...", ומעבר לדף מסגרת שער שבתוכה נכתב: "צ'היר שלי כתבתי אותו אני הצעיר דוד עמור בן אסולין סי"ט". בהמשך פסוקים ופיוטים עם תרגום לערבית.

[104] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים ספורים בשולי הדפים. מספר דפים מנותקים. חותמות הבלטה בערבית במספר דפים. כריכה ישנה, ללא שדרה, פגומה ומנותקת.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב MO.011.019.

כתב–יד, "פתרון חלומות להרב האיי גאון זצ"ל". [מרוקו, המאה ה–18].
דף שער מעוטר (נותר ריק במרכזו, ללא טקסט). כתיבה ספרדית (מערבית), מרובעת ובינונית. כותרת בראש דף 2: "אתחיל לכתוב פתרון חלומות להרב האיי גאון זצ"ל בס"ד בעה"ו", אחריה מתחיל החיבור: "יום א' לחדש כל מי שרואה בחלום יהיה לשמחה...". בעמוד האחרון: "פה נשלמו שערי פתרון החלומות בעזרת שוכן מרומות ת"ו ש"ל ב"ע".

[11] דף. 14.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים. קרעים ספורים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.048.

כתב–יד, סדר וכוונת ספירת העומר, בכתיבת רבי שמואל קונקי. גיברלטר, [תקס"ז 1807].
כתב–היד כולל סדר ספירת העומר, עם תפילות וכוונות על פי הקבלה. כולל שתי "מנורות" – "אנא בכח" בצורת המנורה (דף 1א) ומזמור ס"ז ("למנצח") בצורת המנורה (דף 10ב).
בסוף כתב–היד: "פיוט לספירת העומר", המתחיל "ברכו לאל בשירה / ברכו על הספירה" (מאת רבי שמעיה). בעמוד האחרון נוספה רשימת פיוטים.
בדף המגן הראשון רישום בכתב–ידו וחתימתו של רבי שמואל קונקי: "זה הספר היה [ש]ל אדוני אב[י נ]"ע ואני כתבתי בו כל העומר וכל הפיוטים שהיה לו לאדוני אבי בספר אח[ד] אני כתבתי כלו בכאן והספר אחר נתתי לו לאדוני אחי שלמה יצ"ו, והתחלתי לכתוב בז' לח' אדר שני שנת ופתאום יבא אל היכלו האדו"ן אש"ר [=תקס"ז] אתם מבקשים (שהוא ז' ימים שנלב"ע אדוני אבי)... פה בכאן ג'יבאלטאר יע"א [שמואל] [ב]כה"ר ה"ה ר' יוסף קונקי". רישומים נוספים באותו דף, כולל חתימה נוספת: "ע"ה ב"ה [=עבד ה' ברוך הוא] שמואל קונקי יצ"ו...".
בדף 10ב, במסגרת של מנורת למנצח, הוסיף רבי שמואל קונקי את שמו: "עבד השם ברוך הוא שמואל בכה"ר יוסף קונקי יצ"ו".
בדף המגן שאחריו חתימות מסולסלות של רבי שמואל ן' ג'ו, הכותב כי קיבל את הספר מרבו רבי שמואל קונקי: "זה הספר של החכם השלם מורי ורבי כה"ר שמואל קונקי ז"ל ונתן לי בשנת תקצ"ד הצעיר שמואל ן' ג'ו". רישום נוסף שלו בדף 10א: "מנחה רבו לתלמידו החכם השלם... כהר"ר שמואל קונקי ז"ל לאני הצעיר ע"ה שמואל ן' ג'ו צדק"ת לפ"ק".

רבי שמואל קונקי, מחכמי ורבני ג'יברלטר בשלהי שנות הת"ק, חכם כולל ומוהל. ספרייתו הכילה כרכים רבים של חיבורים נדירים וכתבי–יד, את שולי גיליונותיהם עיטר בהגהותיו והערותיו (ראה אודותיו: מן הגנזים, ספר שביעי, עמ' קכג).
כתב–יד מקביל של ספירת העומר עם כוונות, שנכתב אף הוא על ידי רבי שמואל קונקי, בשנת תקמ"ט, הוא כת"י בית המדרש לרבנים בניו יורק (JTS), 1123. בשער שם נכתב: "הן נסדר ע"י אדוני אבי ה"ה הותיק כמהה"ר יוסף קונקי ז"ל, ע"ה ב"ה שמואל קונקי ס"ט".

[2], 28 דף. 18 ס"מ. (בדף [2] סימן מים עם שנת ייצור הנייר: 1794). מצב בינוני–טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט שבדף הראשון והאחרון, משוקמים בחלקם במילוי נייר. רישומים וחתימות. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, GB.011.001.

כתב–יד, "דרוש שבת הגדול", בערבית–יהודית, מאת רבי מימון אבוחבוט. טרסיירה (Terceira; האיים האזוריים), תר"ה 1845.
במרכז דף השער מודבקת פיסת נייר שעליה נדפס ציור אריה, צבוע בצבע ירוק, מעליו נכתב: "גור אריה יהו[דה]" (סמל האריה מופיע בכתבי–יד נוספים של המחבר).
כתב היד כולל דרשה ארוכה, בעלת שבעה חלקים, בסופו נכרכה דרשה נוספת. אל כתב–היד מצורפים ארבעה דפים מאת המחבר, עם דרושים נוספים.
בדף השער נכתב: "דרוש שבת הגדול, הבא על נבואת משה רבינו ע"ה ועל שעבוד וגלות ישראל במצרים ומכות מצרים ומצות קרבן פסח ומצות ומרורים וקריעת ים סוף וגאולה ונסים ונפלאות, עיר טריסירא, ר"ח ניסן שנת ה'תר"ה, 15 די אבריל [=אפריל] די 1845, הכותיב (!) לחיים הצעיר ע"ה מימון אבוחבוט". קולופון בסוף החלק השביעי של הדרוש: "פי המדבר בצדקה... עיר טרסירא... ר"ח ניסן שנת התר"ה, הצעיר הכותליב ע"ה מימון אבוחבוט ס"ט".

רבי מימון אבוחבוט (תק"ס בערך–תרל"ה), נולד בעיר מוגדור (אצווירא), עיר נמל במרוקו. היגר משם לפורטוגל, הקים בית כנסת באנגרא שבאי טרסיירה, באיים האזוריים, ושימש שם כרב קהילה, שליח ציבור, מלמד תינוקות, שוחט ומוהל. נשתמר ממנו הספד על רבי חיים פינטו, מגדולי רבני מרוקו, משנת תר"ו, ממנו ניכר שהכירו מקרוב (נדפס אצל רבי דוד חנניה פינטו, פחד דוד, אשדוד תשס"ג, עמ' כג–לו). נשמרו ממנו כתבי–יד רבים, דרשות, הלכות, תפילות, פיוטים ועוד, כתובים כולם בערבית–יהודית. בשנת 1874 נשלח אליו מכתב מאת רבי מאיר פינטו, נכדו של רבי חיים פינטו, המאחל לו רפואה שלמה ב"זכות אבותי הקידושים" (כתב–יד ירושלים, הספרייה הלאומית Ms. Heb. 28°8542). ראה עוד: מ' עמאר, 'קהילת אצווירה וחכמיה: תולדות רבינו יוסף כנאפו ויצירתו', הקדמה לספר מעט מים, מאת רבי יוסף כנאפו, לוד חש"ד, עמ' 37–38.
האי טרסיירה, הוא אי בארכיפלג האיים האזוריים שבמרכז–צפון האוקיינוס האטלנטי. במקום פעלה קהילה קטנה של יהודים שמוצאם ממרוקו, אשר התיישבו במקום במאה ה–19. מקהילה זו לא נותרו כמעט עדויות, וכתבי–היד של רבי מימון אבוחבוט מהווים עדות חשובה לקהילה זו.

[32] דף + [4] דפים. 21 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרע חסר גדול בדף השער, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער. כריכה חדשה (בחזיתה הודבקה פיסת נייר עם פרטי כתב–היד ואיור אריה, כנראה מן הכריכה המקורית).

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, AZ.011.002.

תעודה עם מכתבי המלצה וחתימות, מרבני צפת וטבריה, האשכנזים והספרדים. צפת, תרי"ח–תר"כ [1858–1860].
תעודה בכתיבה מרובעת, המלצה לנדיבי עם "בכל אתר ואתר" עבור רבי יעקב מצפת (נכד הרב מליסא, בעל "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט"), "אשר מעודו הטה שכמו לסבול עול התורה, רק נוכח ד' דרכו, ועתה הלחץ הגיעו ל[צאת?] ולדלג על הערים ולקבץ על הגבאות, ולדפוק על פתחי נדיבים...".
החתומים הראשונים הם שלשת רבני צפת: רבי "שמואל העליר"; רבי "אברהם אשר דומ"ץ מאדעס"; רבי "מרדכי מאומאין" [רבי מרדכי זילברמן]. אחריהם חתמו: רבי "ברוך בלא"א מו"ה יצחק כהנא"; רבי "אליעזר מווי[–––?]"; רבי "יונה ב"ר יעקב" [פודהוצר]; רבי "אלכסנדר אפרים הלוי מחמעלניק, מגזע בעל התבו"ש והבעש"ט...".
בהמשך הדף, מימין, מכתב המלצה (בכתיבה מזרחית) מרבני צפת הספרדים, בחתימת: רבי "רפאל מאמאן", רבי "שמואל עבו", ורבי "נסים יעקב בכ"ר דוד". מצד שמאל של הדף מכתב המלצה (בכתיבה מזרחית), בחתימת הרב ה"סיניור" מטבריה רבי "חיים שמואל הכהן". מתחת למכתב זה המלצות נוספות (בכתיבה אשכנזית), בחתימותיהם של רבי "יעקב משה בא"א מוהר"ח זללה"ה מו"ץ מקאסוב"; רבי "שלמה בהרבני מ' אליעזר ליב היילפרין"; רבי "נפתלי הירש בהמנוח מ' חיים ז"ל מבראטשין", ורבי "ישכר בעריש פאפו[?] מבלגראדו[?]".
בשולי הדף מכתב המלצה נוסף (5 שורות) בכתב–ידו וחתימתו של הרב הקדוש רבי "חיים יצחק אייזק היילפרין מבאטאשאן" [תלמיד רבי ברוך ממז'יבוז'].
ביוגרפיות של חלק מהחותמים:
• רבי שמואל העליר (תקמ"ו–תרמ"ד), גאון בתורה, בקי בחכמות העולם ובחכמת הרפואה. התחנך בבית החוזה מלובלין ועלה בעצתו לארץ ישראל. כיהן כרבה של צפת במשך ששים שנה (ראה א"ז הלר, הרב המנהיג והרופא, תל אביב תשמ"ט).
• רבי מרדכי (ר' מוטיא) זילברמן (תקע"ט–תרל"ב), כיהן ברבנות בעיר אומן על מקום חותנו רבי אברהם ליב (אב"ד אומן בתקופת רבי נחמן מברסלב). בשנת תר"י עלה לארץ ישראל והיה חבר בית דינו של רבי שמואל הלר בצפת, וחבר בית הדין בטבריה. בנו הוא רבי רפאל זילברמן, שלימים כיהן כרבה של צפת, אבי שושלת רבני צפת – משפחות זילברמן וקפלן.
• רבי ברוך כהנא מדייני צפת בשנות התר"כ [היה בצפת דיין אחר בתקופה מאוחרת יותר, בשם רבי ברוך דוד כהנא מווישניצא (בעל "חיבת הארץ" ו"ברכת הארץ"). רבי ברוך כהנא השני נולד רק בשנת תר"י בקירוב, עלה לארץ ישראל בשנת תרכ"ח, ונפטר בצפת בשנת תרפ"א. רבים מכותבי ההיסטוריה הצפתית החליפו בין רבי ברוך כהנא הראשון והשני].
• רבי שמואל עבו (תקמ"ט–תרל"ט), רב הקהילה הספרדית בצפת וקונסול צרפת. אבי שושלת משפחת עבו בצפת. עלה מאלג'יר לצפת בשנת תקע"ז. הקים ושיפץ את המבנים על קבר הרשב"י במירון, והקים התיישבות יהודית בכפר מירון. קהילת צפת העניקה לו ספר תורה, כאות הוקרה על פעולותיו בגאולת קבר הרשב"י במירון, ומאז שנת תקצ"ג ועד לימינו אלה, הילולת הרשב"י בל"ג בעומר נפתחת בתהלוכת ספר התורה היוצאת מבית משפחת עבו בצפת לעבר הציון הקדוש במירון. רבי שמואל עבו שיקם את העיר צפת לאחר "הרעש" בשנת 1837. כדי שממשלת צרפת תגן על יהודי הגליל מרדיפות ופרעות הפך לקונסול צרפת בגליל.
• רבי רפאל מאמאן (תק"ע–תרמ"ב), נולד במקנס (מרוקו), עלה בצעירותו ללמוד תורה בארץ ישראל. משנת תר"י כיהן כדיין בצפת ומשנת תרל"ה רב ואב"ד טבריה.
• רבי חיים שמואל הכהן – הסיניור (נפטר תרל"ג), רבה הראשי של טבריה כשלושים שנה. בשנת תקפ"ז עלה מאיטליה לארץ ישראל והשתקע בטבריה. אחרי הרעש הגדול בשנת תקצ"ז נבחר לשמש כשד"ר העיר טבריה לגולה. רבי מרדכי שמואל גירונדי, רבה של פאדובה, פגשו כאשר הגיע במסגרת שליחותו לפאדובה, ובספרו הוא מתארו: "כמוהר"ר שמואל הכהן נר"ו שליח עה"ק טבריא תובב"א, חסיד ומקובל, זכיתי ליהנות מאור תורתו ימים רבים... ושמעתי ממנו חידושים יפים ע"ד הקבלה..." (תולדות גדולי ישראל וגאוני איטלייאה, אות צ, עמ' 359). עם שובו לטבריה, בשנת תר"ה, הוכתר לרבה של טבריה תחת רבי חיים נסים אבועלפיא שעבר לירושלים. כיהן ברבנות קרוב לשלושים שנה, בהן פעל גדולות ונצורות למען העיר וצביונה הרוחני.
• רבי יעקב משה דומ"צ בקיטוב ובקוסוב. עלה לארץ ישראל וכיהן כחבר בית הדין בצפת. עמד בקשרי שו"ת עם רבי שלמה דרימר אב"ד סקאלא (גליציה), ותשובות אליו משנות התר"כ נדפסו בספרו "בית שלמה".
• החותם האחרון – הרה"ק רבי חיים יצחק אייזיק הילפרין (נפטר תשרי תרכ"ח; אנצי' לחסידות, א, עמ' תקצג), תלמיד רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי יוסף מיאמפולי. כיהן כראב"ד בוטושאן בין השנים תקע"ח–תרי"ח, עלה לצפת בשנת תרי"ח והתיישב בצפת.

[1] דף. כ–37 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים לאורך סימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר.

תאריך ההמלצה המקורי היה בשנת "משיח צדקינו" [תרי"ח] ובהמשך נוספה לו הדגשה של האות ב' [=תר"כ].

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.031.