דער בער [הדוב], מאת פעטער בן ציון [בנציון רסקין]. קייב–סנקט פטרבורג, הוצאת "אידישער פאלקס–פארלאג", תרע"ט [1919]. מסדרת הספרים "קינדער–גארטן" (גן ילדים). יידיש.
מעשיה לילדים, עם איורים מאת אל ליסיצקי.

10, [2] עמ'. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים קלים בשדרה. מספר רישומים וחותמות. ללא כריכה.

באפריל 1919 חתמו אל ליסיצקי ובנציון רסקין על חוזה עם בית ההוצאה "אידישער פאלקס–פארלאג" בקייב, ובו התחייבו למכור לו את הזכויות על אחד–עשר ספרי יידיש מאוירים לילדים תחת הכותרת הכללית "קינדער–גארטן". לפי החוזה היה עליהם לבצע את אחד–עשר הספרים תוך חמישה חודשים בלבד. בסופו של דבר רק שלושה ספרים ראו אור כמתוכנן: "דער בער" (הדוב), "די הון, װאָס האָט געװאָלט האָבן אַ קאַם" (התרנגולת שרצתה מסרק) ו"דער מילנער, די מילנערין און די מילשטיינער" (הטוחן, הטוחנת ואבני הרחיים). סמוך לאחר מכן חזר ליסיצקי לוויטבסק, ללמד אדריכלות, ציור ואמנויות גרפיות בבית הספר לאמנות בניהולו של מארק שאגאל. ראו: Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant–Garde Art 1912–1928, עמ' 118.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890–1941), אמן יהודי–רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915–1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ–סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת–מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.55.

"עלפאנדל" [בן הפיל], מאת רודיארד קיפלינג. איורים מאת "קראפט" [אל ליסיצקי]. ברלין, הוצאת "שוועלן", תרפ"ג 1922. יידיש.
תרגום ליידיש של סיפור הילדים הידוע "בן הפיל" (The Elephant's Child) מאת רודיארד קיפלינג (1856–1936), מתוך הקובץ "סיפורי ככה סתם" (Just So Stories). איורים מאת אמן האוונגרד היהודי–רוסי אל ליסיצקי (תחת שם העט "קראפט").

14, [2] עמ', 28 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים וקמטים. דפים מנותקים. קרעים וקרעים חסרים בשולי אחדים מהדפים (קטנים; אחד מהם משוקם במילוי נייר). קרע בתחתית השדרה.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890–1941), אמן יהודי–רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915–1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ–סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת–מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.

תערוכה:

פויגלען [ציפורים], מאת לייב קוויטקאָ. איורים מאת יששכר בער ריבאק. ברלין, הוצאת "שוועלן", [תרפ"ב 1922 בקירוב]. יידיש.
שיר ארוך לילדים מאת לייב קוויטקו. על העטיפה הקדמית והאחורית איורים צבעוניים. בגוף הספר איורים גדולים ונאים המציגים מיני ציפורים שונים בשחור–לבן, מעשה ידי יששכר בער ריבאק.

15, [1] עמ'. 31X24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים זעירים וקמטים קלים בשולי העטיפה ובשדרה.

יששכר בער ריבאק (1897–1935), יליד העיר יליסבטגרד שברוסיה (כיום קרופיבניצקי, אוקראינה), צייר, אמן גרפי ופסל; מן הבולטים באמני האוונגרד היהודי–הרוסי. למד באקדמיה לאמנות בקייב ובסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. בשנת 1915–1916 השתתף במשלחת האתנוגרפית לתיעוד תרבותם של יהודי פודוליה וווהלין בראשותו של שלמה אנ–סקי, ובתפקידו כצייר לצד אל ליסיצקי העתיק מצבות ותיעד את האמנות העממית בבתי הכנסת מעץ בעיירות תחום המושב. כך החלה אהבתו ארוכת–השנים למוטיבים הלקוחים מן המסורת העממית היהודית, מוטיבים ששימשו מעמודי התווך ביצירתו. היה מן האמנים הפעילים והבולטים בקבוצת "קולטור–ליגע" והורה ציור בבית הספר שהפעילה החטיבה האמנותית שלה. בשנת 1921 עבר לברלין, שם הצטרף ל"קבוצת נובמבר" והציג עם אמניה. בהמשך שב לברית המועצות ולאחר מכן עקר לצרפת, שם נפטר בשנת 1935.
תערוכות:

קינדער–וועלט [עולם הילדים], שירי ילדים מאת בוריס [בער] סמאליאר. איורים מאת יששכר בער ריבאק. ברלין, הוצאת "שוועלן", [ראשית שנות ה–20 בקירוב]. יידיש.
עותק נאה של ספר הילדים "קינדער–וועלט", ובו פזמונים מחורזים ביידיש מאת המורה, העיתונאי, וסופר היידיש, בוריס סמוליר (1897–1986). כל אחד משירי הספר מאויר באיורים גדולים בעלי איכות מיוחדת מאת יששכר בער ריבאק.

16 עמ', 31.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים קלים בשוליים (מספר קרעים משוקמים שיקום מקצועי). נכרך מחדש בחוט.

יששכר בער ריבאק (1897–1935), יליד העיר יליסבטגרד שברוסיה (כיום קרופיבניצקי, אוקראינה), צייר, אמן גרפי ופסל; מן הבולטים באמני האוונגרד היהודי–הרוסי. למד באקדמיה לאמנות בקייב ובסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. בשנת 1915–1916 השתתף במשלחת האתנוגרפית לתיעוד תרבותם של יהודי פודוליה וווהלין בראשותו של שלמה אנ–סקי, ובתפקידו כצייר לצד אל ליסיצקי העתיק מצבות ותיעד את האמנות העממית בבתי הכנסת מעץ בעיירות תחום המושב. כך החלה אהבתו ארוכת–השנים למוטיבים הלקוחים מן המסורת העממית היהודית, מוטיבים ששימשו מעמודי התווך ביצירתו. היה מן האמנים הפעילים והבולטים בקבוצת "קולטור–ליגע" והורה ציור בבית הספר שהפעילה החטיבה האמנותית שלה. בשנת 1921 עבר לברלין, שם הצטרף ל"קבוצת נובמבר" והציג עם אמניה. בהמשך שב לברית המועצות ולאחר מכן עקר לצרפת, שם נפטר בשנת 1935.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.2337.

ארבעה ספרים עם עטיפות ואיורים בעיצוב יוסף צ'ייקוב:
1. זילבער–האר [שיערות כסף], שירים מאת מנשה היילפערין [הלפרן]. מוסקבה, הוצאת "חבר", [תרע"ח] 1918.
78, [2] עמ'.
2. שוועלן [ספים], שירים מאת פרץ מרקיש. הוצאת "אידישער פאלקס–פארלאג", קייב, [תרע"ט] 1919.
163 עמ', [3] דף.
3. סאמעט [קטיפה], שירים מאת ל. רעזניק [ליפה רזניק]. הוצאת "קולטור–ליגע", קייב, [תרפ"ב] 1922.
39, [1] עמ'.
4. בראשית, חלק א', מאסף ספרותי הכולל יצירות מאת איסאק באבל, יוכבד בת מרים, גרשון חנוביץ' ואחרים (לא יצאו חלקים נוספים). מוסקבה–לנינגרד (דפוס Gutenberg, ברלין), תרפ"ז (1926).
[1], 199, [5] עמ'.

ארבעה ספרים. גודל ומצב משתנים. הפריטים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888–1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב. צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910–1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. ממייסדי אגודת "קולטור–ליגע" בקייב; לימד פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר מהפכת אוקטובר גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה.
בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקם של הפסלים והציירים היהודים בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923–1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919–1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו–פוטוריסטי.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1428, B.1431, B.1423, B.1418.