מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove יד filter יד
- כתבי (29) Apply כתבי filter
- and (29) Apply and filter
- manuscript (29) Apply manuscript filter
- ומכתבים (21) Apply ומכתבים filter
- letter (21) Apply letter filter
- אשכנז (12) Apply אשכנז filter
- חכמי (12) Apply חכמי filter
- ashkenazi (12) Apply ashkenazi filter
- rabbi (12) Apply rabbi filter
- וספרים (8) Apply וספרים filter
- קבלה (8) Apply קבלה filter
- book (8) Apply book filter
- kabbalah (8) Apply kabbalah filter
פנקס בפורמט קטן, הכולל רשימות וראשי פרקים לדרשות. בפנקס שתי רשימות ארוכות – טיוטות (שונות אחת מהשניה) לדרשה במסיבת הודאה ל"אסירי ציון", לוחמי המחתרות שישבו בתי הכלא של ממשלת המנדט הבריטי. רבי אריה כותב כי אמנם דין ההודאה לאסיר המשתחרר, שאמרו חז"ל "ארבעה צריכין להודות", הוא "דוקא בעת שהוא יוצא, אבל אח"כ אין דין כזה. בכל זאת אנחנו מוצאים כמה שציוו אפילו לדורות אחריהם, לעשות מסיבת מרעים ביום השנה שקרה להם איזה נס, כמו התוי"ט...".
באחת הרשימות מספר רבי אריה ברגש רב על ביקורו הראשון בבית האסורים, עם ספר תורה בידו: "זכרון קודש אשר יישאר בלבי כל ימי, אף אם אלף שנים אחי'[ה], בפעם הראשונה אשר הלכתי אליכם וס"ת בזרועי דבוק ללבי, שמתי לב אל המסילה אשר הלכתי... רָטַבְתִּי את המעיל בדמעות, והרגשתי בכל רמ"ח אברי, אשר קב"ה ואורי' [קודשא בריך הוא ואורייתא] עמכם בצרה, כי צערכם זה צער הכלל... חיל[ו]ל כבוד ישראל... כשהגעתי שמה אל השער, בידי הימין חבקתי הס"ת ללבי ובידי השמאלית געוויסט [=ניגבתי] הדמעות, והנה עו"ד קריצמן רץ לקראתי לקבל ממני הס"ת, אמנם אחזתיה ולא אַרְפֶּנָה, וּבְהַגָשָׁתִּי אליכם סִפַּרתי לכם בהתרגשות... מה שאמר בעל התניא בשעה שישב בפ"ג [בפטרוגרד, בבית האסורים], גם כי אלך... כי אתה עמדי – עמו אנכי בצרה, ועתה ב"ה אני משתתף עמכם במסיבת הודאה... לא רק ממעצר לחירות, רק משיעבוד לגאולה אחרי כל המאורעות, אשר ב"ה פעמי הגאולה נראית בעליל בכל תקפה, אם כי יש עוד הרבה מה לקוות, עיר אלוקים מושפלת עד היסוד... והר הבית מְשׁוֹמָם... ואני בהיותי בחומ"פ בהר ציון ראיתי שוקלין [שועלין?] יוצאים מהב"י [מהר בית יי'?], בטח תתקיים נבואתו של זכרי'[ה] לבנין עי"ק [עיר קדשנו] בקיבוץ בנ"י [בני ישראל] לשמחה ובבנין בית מקדשנו, ומלאה הארץ דעה".
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.
חותמות "תלמוד תורה הכללית – עץ חיים – בעה"ק ירושלם תובב"א – נוסד בשנת תר"א" [הת"ת בו עבד רבי אריה כמפקח ראשי]. בדף 2 אישור בכתב ידו של רבי אריה, ובחתימת אחד המלמדים בת"ת, על קבלת משכורתו בחודש אב תש"ט.
פנקס, [9] דף (למעלה מ-12 עמ' כתובים). 10 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. בלאי רב. כתמי רטיבות ועובש וכתמי חלודה. אחד הדפים מנותק. דף נוסף רופף. ללא מעטפת.
שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין, כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי:
• מכתב מהנהלת בית הכלא המרכזי בירושלים, בחתימת אחד הקצינים הבכירים בשירות בתי הסוהר. הקצין מודה לו על מכתבו, ומאשר את קבלת ארון הקודש לספר תורה, אשר הובא ע"י רבי אריה לשימוש באי בית הכלא. ירושלים, 5 במאי 1939 [תרצ"ט]. אנגלית. כיתוב בעברית (בעיפרון) בכתב ידו של רבי אריה: "קבלה על ארון הקודש".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ועקבות רטיבות ועובש. סימני קיפול, קרעים ונקבי תיוק.
• מכתב מוקלד במכונת כתיבה, מכתבו של לוחם הלח"י "מתתיהו בן חיים צבי ש[מואלביץ']" אל רבי אריה לוין, בו הוא מתאר את תגובתו לחנינתו ממוות בתליה בשנת 1944; וכך הוא כותב בראש דבריו: "רבי! כאשר באו הללו לצינוק התליה שהייתי שרוי בו והודיעו לי כי חוננתי, רגזו מאד על שלא אמרתי להם 'תודה רבה', ואני – לא קללתי אותם בדינם אותי למות, ולא ברכתים בחננם אותי, כי חושב אני שלא חסדם הוא זה, ולא בידם הפקדתי את רוחי...".
[1] דף. כ-25 ס"מ. מצב גרוע. כתמי עובש. בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט.
מקבל המכתבים: "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. בתקופת המנדט הבריטי, נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". נודע במיוחד בביקוריו המנחמים והמעודדים אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום – ראה פריט קודם.
מתתיהו שמואלביץ' (1921-1995). יליד לודז' (פולין). עלה לארץ ישראל בשנת 1938, במסגרת עליית "אף על פי" (תנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית). עם הגעתו לארץ, הצטרף לפלוגת בית"ר, ומאוחר יותר, בעקבות הפילוג באצ"ל, הצטרף ללח"י. בשנת 1941 נעצר לראשונה ונשלח ללא משפט למחנה המעצר מזרעה. בשנת 1942 הועבר, יחד עם אחרים מעצורי הלח"י, למחנה המעצר בלטרון, וכשנה לאחר מכן היה בין עשרים חברי לח"י שהצליחו להימלט מן המחנה דרך מנהרה שחפרו. לאחר הבריחה שב לפעילות במחתרת, אולם באפריל 1944 נעצר בשנית, לאחר שנקלע לחילופי אש עם שוטרים בריטים ופצע את אחד השוטרים. שמואלביץ' ישב במאסר בכלא המרכזי בירושלים, ומשפטו, אשר זכה לפרסום תקשורתי נרחב, שימש אותו כבמה להצגת טיעוניו כנגד השלטון הבריטי. בסיום המשפט נידון למוות-בתליה, אולם בעקבות לחץ ציבורי, הומר עונשו למאסר עולם, המכתב שלפנינו הוא מתקופה זו, לאחר מתן החנינה (מכתבים קודמים ששלח מתתיהו לר' אריה בתקופת המשפט, הופיעו בקטלוג "קדם", מאי 2017, מכירה 55, חלק א, פריט 102).
מתתיהו שמואלביץ היה אחר כך ממנהיגי אסירי-ציון שישבו בכלא המנדטורי. במהלך מאסרו הועבר לכלא עכו ובשנת 1947 ניסה להימלט בפריצת כוחות האצ"ל לכלא, אולם נתפס. מאוחר יותר הועבר לכלא ירושלים, משם נמלט בשנת 1948, יחד עם אסירים נוספים. שמואלביץ' נעצר בידי הבריטים בשלישית בעקבות רצח מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948 (יחד עם נתן ילין מור). השניים נשפטו באשמת ניהול ארגון טרור ונדונו למספר שנות מאסר, אך קיבלו חנינה ימים ספורים לאחר פרסום גזר דינם, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1972 הצטרף שמואלביץ' לתנועת החרות, ולימים שימש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין.
המחברת כוללת תשובה הלכתית ארוכה, שנכתבה לבקשת "מרכז ברית השבת", ובה דיון מפורט בהלכות שבת – בעניין שידורי רדיו בשבת, הן בשידור חי והן בהשמעה חוזרת (באמצעות מנגנון אוטומטי, שמשמיע הקלטה מתוך "לוחות גרמופון"). התשובה שלפנינו כוללת בירור דינים שונים, כגון דיני דיבור במיקרופון ובטלפון בשבת, האם מותר להשאיר מקלט רדיו פתוח ולשמוע ממנו שידורים בשבת, ועוד; בתוך דבריו מתאר הגרש"ז באופן מפורט את דרך פעולת המנגנונים המכניים והחשמליים, כגון אופן פעולת המיקרופון, קליטה ושידור גלי רדיו ועוד. באותה תקופה פעלה בירושלים תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", והתשובה שלפנינו נכתבה בהתייחס אליה.
תשובה זו פורסמה בשעתו בהדפסת סטנסיל ע"י "מרכז ברית השבת" בשנת תש"ו. בשנת תש"ח פרסם הגרש"ז מאמר בנושאים אלו בכתב העת "סיני" (שנה כב, תשרי-אדר ב' תש"ח, עמ' קלט-קנד), וחזר ופרסמם בספרו "מנחת שלמה" (קמא, סימן ט). רוב הדברים שבפרסומים המאוחרים נדפסו כפי נוסחם בפרסום הראשון, אלא שהגרש"ז חזר בו בכמה דברים, הן מבירור נוסף של המציאות המכנית, והן מבירור מחודש של הסוגיות ההלכתיות. כמו כן בפרסומים המאוחרים הוא לא מתייחס לשאלות המקוריות שהופנו אליו ע"י "מרכז ברית השבת" בדבר שידור מתחנת "קול ירושלים" (ראה עוד אודות תשובה זו, בהערה לספר מאורי אש השלם, ירושלים תש"ע, חלק ב, עמ' תקעו-תקעז; ספר שולחן שלמה – הלכות שבת, ירושלים תשנ"ט, חלק א, עמ' נד-נז).
הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך – ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 24 בלבד, הוציא את ספרו הראשון – "מאורי אש" – על השימוש בחשמל בשבת, וזכה להסכמותיהם של גדולי הדור, ביניהם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי [שהתפעל מאד מכוחו של הגאון הצעיר מירושלים, לברר סוגיה הלכתית של מציאות חדשה, שלא נידונה בספרי הפוסקים], רבו – רבי איסר זלמן מלצר והרב קוק. בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו עם הגאון רבי זליג ראובן בנגיס שכיהן כאב"ד העדה החרדית בירושלים, שלמרות היותו מזקני גאוני ליטא, החשיב ביותר את הצורב הצעיר. בביתו של הרב בענגיס הכיר הגרש"ז את רעו הגרי"ש אלישיב, ורבנים מזקני ירושלים כדוגמת רבי גרשון לפידות והרב מטעפליק. ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוקסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.
[16] דף (16 עמ' כתובים) + 5 עמ' כתובים של הערות והוספות לתשובה. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. מעטפת בריסטול מקורית, מעט קרועה.
האוסף כולל:
• למעלה מ-150 מכתבים וטיוטות מכתבים, רובם מאת גב' פרחה ששון, אל בני משפחתה ואישים שונים. חלקם נשלחו אליה מאישים שונים ומבני משפחתה, בהם גם מכתבים מאביה ר' דוד סלימאן ששון, אליה ואל אחיה ר' סלימאן דוד.
• 6 מחברות של גב' פרחה ששון, ובהם דברי תורה, וכן כמה עשרות דפים עם רשימות בדברי תורה. על אחת המחברות נכתב: "זה הספר שייך לצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו ראש חודש אדר ב' התרפ"א", על מחברת אחרת: "פרחה דוד ששון יצ"ו כ"א שבט שנת התרפ"ח – לשון הקודש, דרושים וכו'". במחברת נוספת (טבת תרפ"ח): "ספר חדושים על יד הצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו".
• טיוטות מכתבים שכתבה גב' פרחה אל רבה הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר.
גב' פרחה (פלורה) ששון, בתו של הנגיד, החוקר והאספן הנודע ר' דוד סלימאן ששון. גדלה יחד עם אחיה היחיד, ר' סלימאן דוד ששון, באחוזת משפחת ששון בלונדון. לימים נישאה להרב אשר פויכטוונגר (רב בלשטוורת, אנגליה, מחבר הספר "אשר למלך"). פרחה ואחיה סלימאן זכו ללמוד בנערותם אצל הרב דסלר, ומאז שמרו איתו על קשר מיוחד לאורך השנים.
הרב דסלר הגיע מליטא ללונדון בסוף שנות העשרים. מספר חודשים לאחר הגיעו, קיבל משרת רב בית כנסת ברובע איסט-אנד, ומספר חודשים מאוחר יותר החל ללמד את ילדי משפחת ששון. היה זה לאור המלצתו של אב"ד לונדון – רבי שמואל יצחק הילמן – בפני מר דוד ששון, שחיפש מלמד מתאים לשני ילדיו. באותה עת היתה פרחה בת חמש עשרה וסלימאן דוד בן ארבע עשרה. הרב דסלר הפך למורה פרטי שלהם לצד משרתו כרב בית הכנסת, והיה נוסע שלוש פעמים בשבוע לבית משפחת ששון, ששכן באזור היוקרתי מייפר שבלונדון. בטיוטות המכתבים שלפנינו מתגלה היחס הקרוב שחשו ילדי משפחת ששון להרב דסלר. במכתביה משתפת פרחה את הרב דסלר בכל הקורות אותם וכותבת לו בנושאים שונים ומגוונים. היא מכנה אותו "מורי ורבי" (לדוגמה: "לקראת הד' ומע' מורי ורבי הח' הש' כמוהר"ר דעסלער נ"י"). באחד המכתבים היא מספרת לו על כך שהיא משתדלת לשמור את סדר הלימוד: "...בכל בוקר ב' שעות, למדתי בע"פ כעת עד פרק ה' משנה ג' במשניות ברכות, וגם כן אני לומדת ב' דפים קש"ע וג' משניות חזרה ביומא בכל יום".
כ-200 פריטי נייר. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
מחברת תווים בכתב ידו של החזן יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט. [ארצות הברית, ראשית שנות ה-30]. עברית, יידיש ואנגלית.
מחברת תווים כתובה בכתב ידו של גדול החזנים במאה ה-20, "מלך החזנים" יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט, אשר שימשה אותו בהופעותיו. במחברת שלפנינו תווים ל-69 יצירות – תפילות וזמירות יהודיות בעברית וביידיש, מעט שירים פופולריים ואריה אופראית, חלקם הולחנו בידי רוזנבלט וחלקם בידי יוצרים אחרים – כתובים בכתב-יד על דפי חַמְשָׁה. חלק מהקטעים שבמחברת לא ראו אור מעולם.
בין היצירות במחברת: "ביים כותל מערבי", "לאמיר זיך איבער בעטען", "רצה עתירתם", "כבקרת", "ואני תפלתי", "רחם נא", "השיר שהלוים", "השם נפשנו בחיים", "המבדיל", ועוד. מתחת לתווי "שושנת יעקב" (עמ' 53) נכתבו מילות השיר "הנרות הללו". נראה שללחן הקיים ל"שושנת יעקב" הותאם טקסט אחר לכבוד חג החנוכה. היצירה לא ראתה אור בימי חייו של רוזנבלט ולא הוקלטה על ידו (לאחרונה הוקלטה בפעם הראשונה על ידי החזן מוטי בויאר).
לצד כמה מהיצירות, הוסיף רוזנבלט רישומים קצרים בכתב-ידו, חלקם אודות המקום והזמן שבו הולחנו. בסוף הלחן לתפילה "לעולם יהא אדם" (עמ' 15): "געענדיגט אין באהן פאן אינדיאנאפאליס נאך נויארק זאנטאג יאנואר 16. 1927" [הושלם ברכבת מאינדיאנפוליס לניו יורק, יום ראשון, 16 בינואר 1927]. השיר "לעולם יהא אדם" הוקלט לראשונה ימים ספורים לאחר מכן, ב-20 בינואר (ראו רשומות אתר האינטרנט Discography of American Historical Recordings), אבל כפי הנראה לא יצא לאור בחייו.
בסוף הלחן לקטע "רבי ישמעאל" (עמ' 19): "התחלתי ביום 17 דעצ. 1926 בסיאטל. וואש. וגמרתי בדרך מנויארק לשיקאגא ביום 10 March 1927". השיר הוקלט ב-18 באוקטובר 1928.
בסוף הלחן לניגון "דיא תפילין" (עמ' 75): "קאמפאנירט פאן הערמאן וואהל, בעגלייטונג פיר פיאנא ביא חזן יוסף ראזענבלאטט ש"ץ בנויארק" [הולחן בידי הרמן וואהל, ליווי לפסנתר בידי החזן יוסף רוזנבלט שליח ציבור בניו יורק] – המלחין והמנצח הרמן וואהל (1877-1936) ניצח במשך שנים רבות על המקהלה שליוותה את רוזנבלט בהופעותיו.
בסוף הלחן לשיר "מנחל בדרך" (עמ' 104): "Composed by Josef Rosenblatt" [הולחן בידי יוסף רוזנבלט]. ייתכן שהשיר לא נדפס ולא הוקלט על ידי רוזנבלט.
כן מופיעים בכתב-ידו של רוזנבלט שמות המלחינים והמעבדים של מרבית היצירות, הערות שונות, הנחיות לביצוע ותיקונים שונים. לחלק מהתווים שבמחברת נוספו המילים בכתב-יד שונה, בעט או בעפרון, מתחת החמשה, ובחלקם מצוינת השנה בה הולחנו. העמודים ממוספרים בכתב יד.
בפתח המחברת תוכן עניינים מודפס במכונת כתיבה על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף, ובו רשומות מרבית היצירות המופיעות במחברת. רישומים בעפרון ליד רוב הקטעים מציינים באיזה מועד יש לבצעם. על דף הבטנה הקדמי רישום בעלות של הנרי רוזנבלט (אנגלית).
[210] עמודים כתובים (ועוד עמודים ריקים) + ([1] דף תוכן עניינים מודפס על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט), 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים קלים. נייר שביר. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט או בתווים. תיקונים בנייר דבק בחלק מהדפים. השוליים העליונים של כמה מהדפים קצוצים, עם פגיעות קלות בטקסט ובמספור העמודים. דפים מנותקים ומנותקים חלקית. כריכת עור עם הטבעה מוזהבת. בלאי ופגמים בכריכה. שדרה מנותקת וקרועה (עם חוסרים).
מקור:
1. הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף (רישום בעלות שלו מופיע על דף הבטנה הקדמי).
2. אוסף ג. אטלס, תלמידו וידידו הקרוב של הנרי רוזנבלט.
החזן והמלחין יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882-1933) נחשב לגדול החזנים שקמו לעם היהודי במאה ה-20; זמר בעל יכולות שירה וירטואוזיות שהותיר חותם בל יימחה על עולם החזנות. גון הצליל הייחודי של הטנור רוזנבלט זכה להכרה בקרב קהילות ישראל ובקרב הציבור הרחב – באירופה, בארצות הברית ובארץ ישראל.
רוזנבלט נולד בבילה צרקווה ("שדה לבן" שבדרום רוסיה, כיום באוקראינה), לאביו החזן רפאל שלום. בילדותו עקרה המשפחה אל סדיגורה שבבוקובינה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, שם נחשף לניגון החסידי המיוחד שתרם רבות לעיצוב אמנותו. כבר בגיל תשע החל להופיע, והפך לחזן פופולרי ומבוקש, בגיל 17 השתלם בזימרה בווינה, ויצא לסיבוב הופעות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר נישואיו קיבל משרת חזן במונקאטש, וב-1901 עבר לברטיסלבה (פרשבורג), אז יצא שמו בכל רחבי אירופה כחזן בעל קול נדיר ביופיו. לאחר מכן התקבל למשרת החזן הראשי בקהילת המבורג האמידה. בשנת 1912 היגר לארצות הברית, והיה לחזן קהילת יוצאי הונגריה "אוהב צדק" בניו יורק. במהרה החל לתור את ארצות הברית לארכה ולרוחבה, ולהופיע בפני קהל גדול.
בראשית הקריירה המוזיקלית הענפה שלו נהג רוזנבלט לאלתר לחנים בזמן התפילה בציבור. בחלוף הזמן רשם בתווים את לחניו, והם היו ליצירות מוזיקליות שביצע בנוסח קבוע בהופעות. על-פי ההערכות הלחין מעל ל-600 יצירות. רוזנבלט אף פרסם ספרים עם לחניו, בהם "זמירות יוסף" (1906) ו"תפילות יוסף" (1927), והפיק הקלטות רבות עם ביצועיו לשירים בלחנים מקוריים פרי עטו, לזמירות יהודיות עממיות וליצירות של מלחינים שונים. הוא אף תרם את קולו לסרט "זמר הג'אז" (1927), סרט הקולנוע הראשון באורך מלא ששילב פסקול מוזיקלי מוקלט וקטעי דיבור ושירה מסונכרנים לתמונה. הסרט, שזכה להצלחה גדולה, סימן את תום עידן הסרט האילם ועלייתו של הסרט המדבר, והקנה לרוזנבלט שם עולם בתולדות הקולנוע.
בראשית 1933 נסע לארץ ישראל, שם ערך סיבוב הופעות, בלוויית בנו הנרי, לצד המלחין והפסנתרן נחום נרדי, והשתתף בצילומי סרט נוסף – "חלום פון מיין פאלק" ("חלום עמי"). בסרט מתועד רוזנבלט כשהוא שר באתרים ברחבי הארץ – בהר הצופים, במערת המכפלה, בים המלח ועוד. במהלך צילומי הסרט שבתה ארץ ישראל את ליבו של רוזנבלט והוא החליט להשתקע בה, אולם חי בה לזמן קצר בלבד: ביום 19 ביוני 1933, במהלך צילומי הסרט, חש ברע, הובהל לבית החולים ונפטר כעבור זמן קצר; הוא נטמן בהר הזיתים. לאחר מותו עסק בנו הנרי בעיבוד מוזיקלי מחודש של כתביו.