מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove and filter and
- book (41) Apply book filter
- מיוחסים (33) Apply מיוחסים filter
- signatur (33) Apply signatur filter
- חתימות (30) Apply חתימות filter
- עותקים (30) Apply עותקים filter
- gloss (30) Apply gloss filter
- יד (29) Apply יד filter
- כתבי (29) Apply כתבי filter
- manuscript (29) Apply manuscript filter
- letter (28) Apply letter filter
- ומכתבים (21) Apply ומכתבים filter
- חסידות (21) Apply חסידות filter
- והגהות (18) Apply והגהות filter
- מיוחסים, (18) Apply מיוחסים, filter
- chassidut (18) Apply chassidut filter
- חכמי (12) Apply חכמי filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- אשכנז (12) Apply אשכנז filter
- הגהות (12) Apply הגהות filter
- הגהות, (12) Apply הגהות, filter
- ashkenazi (12) Apply ashkenazi filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- glosses, (12) Apply glosses, filter
- import (12) Apply import filter
- of (12) Apply of filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- rabbi (12) Apply rabbi filter
- ספרי (9) Apply ספרי filter
- תפילה, (9) Apply תפילה, filter
- תפילה (9) Apply תפילה filter
- של (9) Apply של filter
- פסח (9) Apply פסח filter
- ודפי (9) Apply ודפי filter
- הגדות (9) Apply הגדות filter
- דפוסי (9) Apply דפוסי filter
- haggadot (9) Apply haggadot filter
- prayer (9) Apply prayer filter
- print (9) Apply print filter
- קבלה (8) Apply קבלה filter
- וספרים (8) Apply וספרים filter
- kabbalah (8) Apply kabbalah filter
- art (7) Apply art filter
- author (7) Apply author filter
- autograph (7) Apply autograph filter
- graphic (7) Apply graphic filter
- intellectu (7) Apply intellectu filter
- intellectuals, (7) Apply intellectuals, filter
- leader (7) Apply leader filter
- photographi (7) Apply photographi filter
כתיבת יד סופר, עם חתימת יד קדשו של רבינו החפץ חיים בימי זקנותו המופלגת (בהיותו למעלה מגיל 90. הדבר ניכר בחתימתו בכתב רועד): " ישראל מאיר הכהן"; ועם חותמתו: " ישראל מאיר הכהן מראדין – בעהמ"ח ס' חפץ חיים ומשנה ברורה"
נשלח ל"הרב הגאון המפורסם לתהלה" רבי מאיר ברלין (מאיר בר-אילן; ממנהיגי "המזרחי" בפולין), בבקשת עזרה להוצאות רפואה של רבי יעקב שפירא ראש ישיבת וולוז'ין, אחיינו של ר' מאיר בר-אילן (בן אחותו דרייזל, אשת רבי רפאל שפירא ובתו של הנצי"ב מוולוז'ין). רבי יעקב שימש בתקופה זו כרב העיר וולוז'ין וראש הישיבה. ה"חפץ חיים" מתאר את הצורך בניתוח דחוף עקב ההחמרה במחלתו של רבי יעקב. על ההוצאות המרובות הכרוכות בכך, ועל מצבו הכלכלי הקשה של רבי יעקב ובני ביתו. ה"חפץ חיים" מבקש מר' מאיר ברלין, כי יירתם לעזרתם – "הן משלו והן להשתדל אצל ידידים ומכירים עבורו".
המכתב מסתיים בדרישה: "ותקותי חזקה כי בטח ישים כתר"ה לבו לזאת, וידחה כל טרדה ממנו ויפנה להענין הזה בכל לבו ונפשו, בדבר הנוגע לקיום ופקוח נפשות של נפש יקרה כזאת, ובזכות זה יתברך מהשי"ת בחו"ש [בחיים ושלום] וכל טוב ויזכה לראות בישועת ישראל והרמת קרן התורה במהרה... המכבדו ומוקירו כע"ה [כערכו הרם] ישראל מאיר הכהן".
הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ. 19 שורות בכתיבת יד סופר, ולאחר מכן חתימת יד קדשו. מצב טוב. נקבי תיוק. קרעים קלים. קרעים חסרים בשוליים, בסמוך לנקבי התיוק, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול. רישומים.
הכרך כולל מאמרים מסודרים לדפוס, "במושגים נעלים ונשגבים", בקבלה ופילוסופיה יהודית, מאת רבי גדליה נחמן ברודר. מאמרים אלו נדפסו בספריו: "גן ירושלם – שבעה מאמרים", שנדפס בירושלים בשנת תרנ"ט, וספר "רוח הגן – שמונה מאמרים" שנדפס בירושלים בשנת תרפ"ג (על שדרת הכריכה הטבעה מוזהבת: "גן ירושלים").
אל הכרך מצורפים קונטרסים בכתב-יד, עם טיוטות נוספות למאמרים הנ"ל שבספר "גן ירושלם" הנדפס, ודפים עם רשימות של הוספות והערות לספרו, וטיוטות מכתבים (יתכן שחלקם לא נדפסו).
בראש הכרך מודבקים מכתבי ההסכמות המקוריים שקיבל המחבר מגדולי רבני ארץ ישראל, לספרו גן ירושלם. רוב ההסכמות נדפסו בראש הספר (שנדפס בשנת תרנ"ט):
• מכתב רבי שאול חיים הלוי הורביץ – הרב מדוברובנא (חתן ה"נחלת דוד" ומייסד ישיבת "מאה שערים"). ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי נפתלי הירץ הלוי – רבה של יפו (מגדולי המקובלים, מחבר "סידור הגר"א בנגלה ובנסתר"). יפו, אלול, תרנ"ח [1898].
• מכתב רבי יוסף חיים זוננפלד. ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי יצחק וינוגרד – ראש ישיבת תורת חיים. ירושלים, סיון תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי יוסף אליהו וינוגרד – מראשי ישיבת תורת חיים. ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי דוד מאזיוועצקי "הרב מארגנטינה". ירושלים, ניסן תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי חיים חזקיהו מדיני – בעל ה"שדי חמד". חברון, שבט, תרס"א [1901].
• מכתב ארוך (2 עמ' גדולים) מרבי אברהם יצחק הכהן קוק – רבה של יפו והמושבות. יפו, אייר תרס"ז [1906].
• מכתב רבי חיים ברלין – הרב ממוסקבה. ירושלים, אייר [תרס"ז 1907].
• מצורף: דף מודפס עם שלשת המכתבים האחרונים (של ה"שדי חמד", הרב קוק ורבי חיים ברלין). דף זה נדפס בנפרד וצורף לחלק מהעותקים של ספר "גן ירושלם".
• בין דפי הכרך מודבק מכתב נוסף בכתב ידו וחתימתו של רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו, בענייני קבלה. בתוך הדברים הוא מזכיר את ספרו הקבלי "כסף משנה" על ה"משנת חסידים". [יפו, שנות התר"ס].
רבי גדליה נחמן ברודר (תרי"ז-ת"ש), מחבר הספרים "גן ירושלם" ו"רוח הגן". תלמיד חכם איש-אשכולות ועסקן ציבורי, מממוני "כולל הורודנא" בירושלים ומראשי ה"ועד הכללי". נולד בוואשילקובה הסמוכה לביאליסטוק, וקיבל בילדותו תורה ודעת מפי סבו הישיש רב העיר, הגאון המקובל רבי שמואל מוֹעֵד (תקמ"ד-תרל"ה; איש קדוש ובעל מופת, מתלמידי רבי מנדל משקלוב תלמיד הגר"א מווילנא. בעל "בית שמואל הקטן" על "ספר המרדכי" – ראה אודותיו פריט 31). לאחר נישואיו, בשנת תרמ"ה, עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. בתחילת דרכו בארץ, שימש כמורה פרטי לילדי משפחה יהודית בחווה חקלאית באזור יפו. עם השנים התמחה במדעי הטבע ובוטניקה, והיה מהמומחים הגדולים לזיהוי עצי אתרוגים בלתי-מורכבים ומורכבים בפרדסי ארץ ישראל. בהמשך עלה לירושלים, עסק בבניינה הרוחני והגשמי במשך שנים רבות. לרגל יובל השמונים שלו נדפס הספר "איש ירושלים" (ירושלים, תרצ"ז), עם מאמרי הערכה על פעילותו הציבורית בירושלים במשך כחמישים שנה. חתנו הוא הרב משה המאירי-אוסטרובסקי – רבה של מזכרת-בתיה (בתקופת מלחמת העולם הראשונה), מראשי תנועת "המזרחי" וממנהיגי היישוב בארץ ישראל בתקופה המנדטורית.
כרך, כ-420 דף כתובים + קונטרסים ודפים בודדים + 10 מכתבי רבנים (מודבקים בתוך הכרך). סה"כ למעלה מ-500 דף כתובים. 28 ס"מ. מצב כללי טוב. דפים וקונטרסים מנותקים. מספר דפים עם כתמים ועקבות רטיבות. כריכה מקורית, מנותקת ופגומה, עם שדרת עור.
כתיבה נאה ומסודרת, בשני טורים. בשולי העמודים, מדור ציונים "מקור נאמן", בו נרשמו מראי מקומות למקורות הפירוש. בראש הכרך הקדמה בת ט"ו פרקים על כללי ודיני טומאה וטומאת כלים (תחילת ההקדמה חסרה, והיא מתחילה באמצע סימן ב'). לאחר ההקדמה מופיע הפירוש המפורט על סדר המשניות, עד אמצע פרק כ"ד. כתיבת החיבור נקטעה באמצע הפרק (באמצע משפט) ונשארו דפים ריקים בסופו [כפי הנראה, המחבר לא הספיק להעתיק את המשך החיבור מהטיוטות אל חיבורו המסודר].
כרך זה שלפנינו לא נדפס ונחשב מהכרכים האבודים של חיבורו המקיף של רבי אריה לוין על כל ששה סדרי משנה. אצל צאצאיו בני המשפחה (ממשפחת יעקובוביץ) נותרו רק כתבי היד של הפירוש לארבעה הסדרים האחרים: מועד, נשים, נזיקין וקדשים. הכרך על סדר זרעים, נאבד כנראה עוד בימי חייו של רבי אריה (ראה במבוא לספר "משנת אריה", ירושלים תשע"א, עמ' 10). בחיבורו על מסכת מגילה (משנת אריה, מועד ב, עמ' שצז) כותב רבי אריה, שהוא עתיד לפרש גם את סדר טהרות, והנה לפנינו מתגלה הכרך על משניות מסכת כלים, שהיא המסכת הראשונה מסדר טהרות.
בשנים תשע"א-תשע"ג נדפסו חמשה כרכים מהספר "משנת אריה", על סדרי מועד, נשים ונזיקין, על ידי "הועד להוצאת כתבי רבי אריה לוין" בראשות בנו הגאון רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל. קטעים מהפירוש על מסכת אבות כבר נדפסו קודם לכן בספר "ר' אריה היה אומר" (ירושלים-מבשרת ציון, תשנ"ז).
חיבור זה נתחבר ע"י רבי אריה, בסוף שנות התר"ע בקירוב. בסוף הפירוש לאבות ציין המחבר את התאריך "עש"ק לס'[דר] ויהי רעב בארץ שנת תרע"ו". היה זה בעיצומן של שנות הרעב הקשות בימי מלחמת העולם הראשונה. המצב בירושלים היה חמור ואלפי אנשים נספו ברעב באותה עת, ביניהם גם שתי בנותיו של רבי אריה שלא שרדו את הרעב הקשה ר"ל, ובה בעת הוא היה יושב ושוקד על כתיבת הפירוש הענק הזה ואורג את מחברתו הנאדרת הזו (על פי ההקדמה לספר "משנת אריה", ירושלים, תשע"א).
החיבור נכתב בשיטתיות על כל משנה ומשנה. המחבר מתייחס לכל קטע הטעון בירור להבנת לשון המשנה ודיניה, ועוסק בכל השאלות העולות בפשט המשנה. הוא מברר גם את הדרך בה מעמידה הגמרא את ה"אוקימתות" בדברי כל משנה. דגש מיוחד ניתן בפירוש להבנת לשון המשנה מדוע נכתבה בלשון זו ולא באחרת? מה טעם ייתורי הלשון לכאורה? וכעין זה רבות. לצורך כך הירבה המחבר להביא ממפרשי המשנה כולם, וכן ממהלך הגמרא דרך פירושי רש"י ותוספות, דברי הראשונים ועד פירושי האחרונים. בדבריו משולבים דבריהם של חיבורים רבים בתוספת נופך משלו. לעיתים מתמצת הוא את דברי המחברים בלשונו הוא (על פי ההקדמה הנ"ל).
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל.
רבי אריה ה"צדיק הנסתר" הסתיר את גדלותו בידיעת המשנה ובלימודה, ולמרות חיבורו הענק על ששה סדרי משנה, כתב בצוואתו בענוותנותו המופלגת: "...שאינני בקי אפילו פרק במשניות כראוי...". איש מתלמידיו ומקורביו לא ידע על חיבור מקיף זה מפרי עטו. רק בערוב ימיו הוא מסר לנכדו הגאון רבי אלחנן יעקובוביץ (מחסידי חב"ד) את מחברות כתבי היד על ארבעת הסדרים. לאחר פטירת ר' אריה החל נכדו הנ"ל (בעצת רבו האדמו"ר מליובאוויטש) לערוך את הפירוש החשוב הזה, אך הוצאתו לאור התעכבה שנים רבות, ורק בשנים תשע"א-תשע"ג נדפסו שלושה חלקים מן החיבור. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, בהסכמה לספר "משנת אריה", כותב על חמיו המחבר: "חמי הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, אשר לרוב ענותנותו הצניע והסתיר גדלותו בתורה...".
78-3 דף כתובים (חסרים 2 דפים בתחילת החיבור). 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים והדבקות נייר דבק במספר דפים. קרעים קלים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט. דף [3] עם קרעים חסרים (משוקם בהדבקת נייר). כריכה חדשה.
פנקס בפורמט קטן, הכולל רשימות וראשי פרקים לדרשות. בפנקס שתי רשימות ארוכות – טיוטות (שונות אחת מהשניה) לדרשה במסיבת הודאה ל"אסירי ציון", לוחמי המחתרות שישבו בתי הכלא של ממשלת המנדט הבריטי. רבי אריה כותב כי אמנם דין ההודאה לאסיר המשתחרר, שאמרו חז"ל "ארבעה צריכין להודות", הוא "דוקא בעת שהוא יוצא, אבל אח"כ אין דין כזה. בכל זאת אנחנו מוצאים כמה שציוו אפילו לדורות אחריהם, לעשות מסיבת מרעים ביום השנה שקרה להם איזה נס, כמו התוי"ט...".
באחת הרשימות מספר רבי אריה ברגש רב על ביקורו הראשון בבית האסורים, עם ספר תורה בידו: "זכרון קודש אשר יישאר בלבי כל ימי, אף אם אלף שנים אחי'[ה], בפעם הראשונה אשר הלכתי אליכם וס"ת בזרועי דבוק ללבי, שמתי לב אל המסילה אשר הלכתי... רָטַבְתִּי את המעיל בדמעות, והרגשתי בכל רמ"ח אברי, אשר קב"ה ואורי' [קודשא בריך הוא ואורייתא] עמכם בצרה, כי צערכם זה צער הכלל... חיל[ו]ל כבוד ישראל... כשהגעתי שמה אל השער, בידי הימין חבקתי הס"ת ללבי ובידי השמאלית געוויסט [=ניגבתי] הדמעות, והנה עו"ד קריצמן רץ לקראתי לקבל ממני הס"ת, אמנם אחזתיה ולא אַרְפֶּנָה, וּבְהַגָשָׁתִּי אליכם סִפַּרתי לכם בהתרגשות... מה שאמר בעל התניא בשעה שישב בפ"ג [בפטרוגרד, בבית האסורים], גם כי אלך... כי אתה עמדי – עמו אנכי בצרה, ועתה ב"ה אני משתתף עמכם במסיבת הודאה... לא רק ממעצר לחירות, רק משיעבוד לגאולה אחרי כל המאורעות, אשר ב"ה פעמי הגאולה נראית בעליל בכל תקפה, אם כי יש עוד הרבה מה לקוות, עיר אלוקים מושפלת עד היסוד... והר הבית מְשׁוֹמָם... ואני בהיותי בחומ"פ בהר ציון ראיתי שוקלין [שועלין?] יוצאים מהב"י [מהר בית יי'?], בטח תתקיים נבואתו של זכרי'[ה] לבנין עי"ק [עיר קדשנו] בקיבוץ בנ"י [בני ישראל] לשמחה ובבנין בית מקדשנו, ומלאה הארץ דעה".
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.
חותמות "תלמוד תורה הכללית – עץ חיים – בעה"ק ירושלם תובב"א – נוסד בשנת תר"א" [הת"ת בו עבד רבי אריה כמפקח ראשי]. בדף 2 אישור בכתב ידו של רבי אריה, ובחתימת אחד המלמדים בת"ת, על קבלת משכורתו בחודש אב תש"ט.
פנקס, [9] דף (למעלה מ-12 עמ' כתובים). 10 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. בלאי רב. כתמי רטיבות ועובש וכתמי חלודה. אחד הדפים מנותק. דף נוסף רופף. ללא מעטפת.
שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין, כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי:
• מכתב מהנהלת בית הכלא המרכזי בירושלים, בחתימת אחד הקצינים הבכירים בשירות בתי הסוהר. הקצין מודה לו על מכתבו, ומאשר את קבלת ארון הקודש לספר תורה, אשר הובא ע"י רבי אריה לשימוש באי בית הכלא. ירושלים, 5 במאי 1939 [תרצ"ט]. אנגלית. כיתוב בעברית (בעיפרון) בכתב ידו של רבי אריה: "קבלה על ארון הקודש".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ועקבות רטיבות ועובש. סימני קיפול, קרעים ונקבי תיוק.
• מכתב מוקלד במכונת כתיבה, מכתבו של לוחם הלח"י "מתתיהו בן חיים צבי ש[מואלביץ']" אל רבי אריה לוין, בו הוא מתאר את תגובתו לחנינתו ממוות בתליה בשנת 1944; וכך הוא כותב בראש דבריו: "רבי! כאשר באו הללו לצינוק התליה שהייתי שרוי בו והודיעו לי כי חוננתי, רגזו מאד על שלא אמרתי להם 'תודה רבה', ואני – לא קללתי אותם בדינם אותי למות, ולא ברכתים בחננם אותי, כי חושב אני שלא חסדם הוא זה, ולא בידם הפקדתי את רוחי...".
[1] דף. כ-25 ס"מ. מצב גרוע. כתמי עובש. בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט.
מקבל המכתבים: "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. בתקופת המנדט הבריטי, נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". נודע במיוחד בביקוריו המנחמים והמעודדים אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום – ראה פריט קודם.
מתתיהו שמואלביץ' (1921-1995). יליד לודז' (פולין). עלה לארץ ישראל בשנת 1938, במסגרת עליית "אף על פי" (תנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית). עם הגעתו לארץ, הצטרף לפלוגת בית"ר, ומאוחר יותר, בעקבות הפילוג באצ"ל, הצטרף ללח"י. בשנת 1941 נעצר לראשונה ונשלח ללא משפט למחנה המעצר מזרעה. בשנת 1942 הועבר, יחד עם אחרים מעצורי הלח"י, למחנה המעצר בלטרון, וכשנה לאחר מכן היה בין עשרים חברי לח"י שהצליחו להימלט מן המחנה דרך מנהרה שחפרו. לאחר הבריחה שב לפעילות במחתרת, אולם באפריל 1944 נעצר בשנית, לאחר שנקלע לחילופי אש עם שוטרים בריטים ופצע את אחד השוטרים. שמואלביץ' ישב במאסר בכלא המרכזי בירושלים, ומשפטו, אשר זכה לפרסום תקשורתי נרחב, שימש אותו כבמה להצגת טיעוניו כנגד השלטון הבריטי. בסיום המשפט נידון למוות-בתליה, אולם בעקבות לחץ ציבורי, הומר עונשו למאסר עולם, המכתב שלפנינו הוא מתקופה זו, לאחר מתן החנינה (מכתבים קודמים ששלח מתתיהו לר' אריה בתקופת המשפט, הופיעו בקטלוג "קדם", מאי 2017, מכירה 55, חלק א, פריט 102).
מתתיהו שמואלביץ היה אחר כך ממנהיגי אסירי-ציון שישבו בכלא המנדטורי. במהלך מאסרו הועבר לכלא עכו ובשנת 1947 ניסה להימלט בפריצת כוחות האצ"ל לכלא, אולם נתפס. מאוחר יותר הועבר לכלא ירושלים, משם נמלט בשנת 1948, יחד עם אסירים נוספים. שמואלביץ' נעצר בידי הבריטים בשלישית בעקבות רצח מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948 (יחד עם נתן ילין מור). השניים נשפטו באשמת ניהול ארגון טרור ונדונו למספר שנות מאסר, אך קיבלו חנינה ימים ספורים לאחר פרסום גזר דינם, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1972 הצטרף שמואלביץ' לתנועת החרות, ולימים שימש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין.
המחברת כוללת תשובה הלכתית ארוכה, שנכתבה לבקשת "מרכז ברית השבת", ובה דיון מפורט בהלכות שבת – בעניין שידורי רדיו בשבת, הן בשידור חי והן בהשמעה חוזרת (באמצעות מנגנון אוטומטי, שמשמיע הקלטה מתוך "לוחות גרמופון"). התשובה שלפנינו כוללת בירור דינים שונים, כגון דיני דיבור במיקרופון ובטלפון בשבת, האם מותר להשאיר מקלט רדיו פתוח ולשמוע ממנו שידורים בשבת, ועוד; בתוך דבריו מתאר הגרש"ז באופן מפורט את דרך פעולת המנגנונים המכניים והחשמליים, כגון אופן פעולת המיקרופון, קליטה ושידור גלי רדיו ועוד. באותה תקופה פעלה בירושלים תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", והתשובה שלפנינו נכתבה בהתייחס אליה.
תשובה זו פורסמה בשעתו בהדפסת סטנסיל ע"י "מרכז ברית השבת" בשנת תש"ו. בשנת תש"ח פרסם הגרש"ז מאמר בנושאים אלו בכתב העת "סיני" (שנה כב, תשרי-אדר ב' תש"ח, עמ' קלט-קנד), וחזר ופרסמם בספרו "מנחת שלמה" (קמא, סימן ט). רוב הדברים שבפרסומים המאוחרים נדפסו כפי נוסחם בפרסום הראשון, אלא שהגרש"ז חזר בו בכמה דברים, הן מבירור נוסף של המציאות המכנית, והן מבירור מחודש של הסוגיות ההלכתיות. כמו כן בפרסומים המאוחרים הוא לא מתייחס לשאלות המקוריות שהופנו אליו ע"י "מרכז ברית השבת" בדבר שידור מתחנת "קול ירושלים" (ראה עוד אודות תשובה זו, בהערה לספר מאורי אש השלם, ירושלים תש"ע, חלק ב, עמ' תקעו-תקעז; ספר שולחן שלמה – הלכות שבת, ירושלים תשנ"ט, חלק א, עמ' נד-נז).
הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך – ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 24 בלבד, הוציא את ספרו הראשון – "מאורי אש" – על השימוש בחשמל בשבת, וזכה להסכמותיהם של גדולי הדור, ביניהם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי [שהתפעל מאד מכוחו של הגאון הצעיר מירושלים, לברר סוגיה הלכתית של מציאות חדשה, שלא נידונה בספרי הפוסקים], רבו – רבי איסר זלמן מלצר והרב קוק. בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו עם הגאון רבי זליג ראובן בנגיס שכיהן כאב"ד העדה החרדית בירושלים, שלמרות היותו מזקני גאוני ליטא, החשיב ביותר את הצורב הצעיר. בביתו של הרב בענגיס הכיר הגרש"ז את רעו הגרי"ש אלישיב, ורבנים מזקני ירושלים כדוגמת רבי גרשון לפידות והרב מטעפליק. ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוקסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.
[16] דף (16 עמ' כתובים) + 5 עמ' כתובים של הערות והוספות לתשובה. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. מעטפת בריסטול מקורית, מעט קרועה.
האוסף כולל:
• למעלה מ-150 מכתבים וטיוטות מכתבים, רובם מאת גב' פרחה ששון, אל בני משפחתה ואישים שונים. חלקם נשלחו אליה מאישים שונים ומבני משפחתה, בהם גם מכתבים מאביה ר' דוד סלימאן ששון, אליה ואל אחיה ר' סלימאן דוד.
• 6 מחברות של גב' פרחה ששון, ובהם דברי תורה, וכן כמה עשרות דפים עם רשימות בדברי תורה. על אחת המחברות נכתב: "זה הספר שייך לצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו ראש חודש אדר ב' התרפ"א", על מחברת אחרת: "פרחה דוד ששון יצ"ו כ"א שבט שנת התרפ"ח – לשון הקודש, דרושים וכו'". במחברת נוספת (טבת תרפ"ח): "ספר חדושים על יד הצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו".
• טיוטות מכתבים שכתבה גב' פרחה אל רבה הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר.
גב' פרחה (פלורה) ששון, בתו של הנגיד, החוקר והאספן הנודע ר' דוד סלימאן ששון. גדלה יחד עם אחיה היחיד, ר' סלימאן דוד ששון, באחוזת משפחת ששון בלונדון. לימים נישאה להרב אשר פויכטוונגר (רב בלשטוורת, אנגליה, מחבר הספר "אשר למלך"). פרחה ואחיה סלימאן זכו ללמוד בנערותם אצל הרב דסלר, ומאז שמרו איתו על קשר מיוחד לאורך השנים.
הרב דסלר הגיע מליטא ללונדון בסוף שנות העשרים. מספר חודשים לאחר הגיעו, קיבל משרת רב בית כנסת ברובע איסט-אנד, ומספר חודשים מאוחר יותר החל ללמד את ילדי משפחת ששון. היה זה לאור המלצתו של אב"ד לונדון – רבי שמואל יצחק הילמן – בפני מר דוד ששון, שחיפש מלמד מתאים לשני ילדיו. באותה עת היתה פרחה בת חמש עשרה וסלימאן דוד בן ארבע עשרה. הרב דסלר הפך למורה פרטי שלהם לצד משרתו כרב בית הכנסת, והיה נוסע שלוש פעמים בשבוע לבית משפחת ששון, ששכן באזור היוקרתי מייפר שבלונדון. בטיוטות המכתבים שלפנינו מתגלה היחס הקרוב שחשו ילדי משפחת ששון להרב דסלר. במכתביה משתפת פרחה את הרב דסלר בכל הקורות אותם וכותבת לו בנושאים שונים ומגוונים. היא מכנה אותו "מורי ורבי" (לדוגמה: "לקראת הד' ומע' מורי ורבי הח' הש' כמוהר"ר דעסלער נ"י"). באחד המכתבים היא מספרת לו על כך שהיא משתדלת לשמור את סדר הלימוד: "...בכל בוקר ב' שעות, למדתי בע"פ כעת עד פרק ה' משנה ג' במשניות ברכות, וגם כן אני לומדת ב' דפים קש"ע וג' משניות חזרה ביומא בכל יום".
כ-200 פריטי נייר. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
מחברת תווים בכתב ידו של החזן יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט. [ארצות הברית, ראשית שנות ה-30]. עברית, יידיש ואנגלית.
מחברת תווים כתובה בכתב ידו של גדול החזנים במאה ה-20, "מלך החזנים" יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט, אשר שימשה אותו בהופעותיו. במחברת שלפנינו תווים ל-69 יצירות – תפילות וזמירות יהודיות בעברית וביידיש, מעט שירים פופולריים ואריה אופראית, חלקם הולחנו בידי רוזנבלט וחלקם בידי יוצרים אחרים – כתובים בכתב-יד על דפי חַמְשָׁה. חלק מהקטעים שבמחברת לא ראו אור מעולם.
בין היצירות במחברת: "ביים כותל מערבי", "לאמיר זיך איבער בעטען", "רצה עתירתם", "כבקרת", "ואני תפלתי", "רחם נא", "השיר שהלוים", "השם נפשנו בחיים", "המבדיל", ועוד. מתחת לתווי "שושנת יעקב" (עמ' 53) נכתבו מילות השיר "הנרות הללו". נראה שללחן הקיים ל"שושנת יעקב" הותאם טקסט אחר לכבוד חג החנוכה. היצירה לא ראתה אור בימי חייו של רוזנבלט ולא הוקלטה על ידו (לאחרונה הוקלטה בפעם הראשונה על ידי החזן מוטי בויאר).
לצד כמה מהיצירות, הוסיף רוזנבלט רישומים קצרים בכתב-ידו, חלקם אודות המקום והזמן שבו הולחנו. בסוף הלחן לתפילה "לעולם יהא אדם" (עמ' 15): "געענדיגט אין באהן פאן אינדיאנאפאליס נאך נויארק זאנטאג יאנואר 16. 1927" [הושלם ברכבת מאינדיאנפוליס לניו יורק, יום ראשון, 16 בינואר 1927]. השיר "לעולם יהא אדם" הוקלט לראשונה ימים ספורים לאחר מכן, ב-20 בינואר (ראו רשומות אתר האינטרנט Discography of American Historical Recordings), אבל כפי הנראה לא יצא לאור בחייו.
בסוף הלחן לקטע "רבי ישמעאל" (עמ' 19): "התחלתי ביום 17 דעצ. 1926 בסיאטל. וואש. וגמרתי בדרך מנויארק לשיקאגא ביום 10 March 1927". השיר הוקלט ב-18 באוקטובר 1928.
בסוף הלחן לניגון "דיא תפילין" (עמ' 75): "קאמפאנירט פאן הערמאן וואהל, בעגלייטונג פיר פיאנא ביא חזן יוסף ראזענבלאטט ש"ץ בנויארק" [הולחן בידי הרמן וואהל, ליווי לפסנתר בידי החזן יוסף רוזנבלט שליח ציבור בניו יורק] – המלחין והמנצח הרמן וואהל (1877-1936) ניצח במשך שנים רבות על המקהלה שליוותה את רוזנבלט בהופעותיו.
בסוף הלחן לשיר "מנחל בדרך" (עמ' 104): "Composed by Josef Rosenblatt" [הולחן בידי יוסף רוזנבלט]. ייתכן שהשיר לא נדפס ולא הוקלט על ידי רוזנבלט.
כן מופיעים בכתב-ידו של רוזנבלט שמות המלחינים והמעבדים של מרבית היצירות, הערות שונות, הנחיות לביצוע ותיקונים שונים. לחלק מהתווים שבמחברת נוספו המילים בכתב-יד שונה, בעט או בעפרון, מתחת החמשה, ובחלקם מצוינת השנה בה הולחנו. העמודים ממוספרים בכתב יד.
בפתח המחברת תוכן עניינים מודפס במכונת כתיבה על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף, ובו רשומות מרבית היצירות המופיעות במחברת. רישומים בעפרון ליד רוב הקטעים מציינים באיזה מועד יש לבצעם. על דף הבטנה הקדמי רישום בעלות של הנרי רוזנבלט (אנגלית).
[210] עמודים כתובים (ועוד עמודים ריקים) + ([1] דף תוכן עניינים מודפס על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט), 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים קלים. נייר שביר. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט או בתווים. תיקונים בנייר דבק בחלק מהדפים. השוליים העליונים של כמה מהדפים קצוצים, עם פגיעות קלות בטקסט ובמספור העמודים. דפים מנותקים ומנותקים חלקית. כריכת עור עם הטבעה מוזהבת. בלאי ופגמים בכריכה. שדרה מנותקת וקרועה (עם חוסרים).
מקור:
1. הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף (רישום בעלות שלו מופיע על דף הבטנה הקדמי).
2. אוסף ג. אטלס, תלמידו וידידו הקרוב של הנרי רוזנבלט.
החזן והמלחין יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882-1933) נחשב לגדול החזנים שקמו לעם היהודי במאה ה-20; זמר בעל יכולות שירה וירטואוזיות שהותיר חותם בל יימחה על עולם החזנות. גון הצליל הייחודי של הטנור רוזנבלט זכה להכרה בקרב קהילות ישראל ובקרב הציבור הרחב – באירופה, בארצות הברית ובארץ ישראל.
רוזנבלט נולד בבילה צרקווה ("שדה לבן" שבדרום רוסיה, כיום באוקראינה), לאביו החזן רפאל שלום. בילדותו עקרה המשפחה אל סדיגורה שבבוקובינה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, שם נחשף לניגון החסידי המיוחד שתרם רבות לעיצוב אמנותו. כבר בגיל תשע החל להופיע, והפך לחזן פופולרי ומבוקש, בגיל 17 השתלם בזימרה בווינה, ויצא לסיבוב הופעות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר נישואיו קיבל משרת חזן במונקאטש, וב-1901 עבר לברטיסלבה (פרשבורג), אז יצא שמו בכל רחבי אירופה כחזן בעל קול נדיר ביופיו. לאחר מכן התקבל למשרת החזן הראשי בקהילת המבורג האמידה. בשנת 1912 היגר לארצות הברית, והיה לחזן קהילת יוצאי הונגריה "אוהב צדק" בניו יורק. במהרה החל לתור את ארצות הברית לארכה ולרוחבה, ולהופיע בפני קהל גדול.
בראשית הקריירה המוזיקלית הענפה שלו נהג רוזנבלט לאלתר לחנים בזמן התפילה בציבור. בחלוף הזמן רשם בתווים את לחניו, והם היו ליצירות מוזיקליות שביצע בנוסח קבוע בהופעות. על-פי ההערכות הלחין מעל ל-600 יצירות. רוזנבלט אף פרסם ספרים עם לחניו, בהם "זמירות יוסף" (1906) ו"תפילות יוסף" (1927), והפיק הקלטות רבות עם ביצועיו לשירים בלחנים מקוריים פרי עטו, לזמירות יהודיות עממיות וליצירות של מלחינים שונים. הוא אף תרם את קולו לסרט "זמר הג'אז" (1927), סרט הקולנוע הראשון באורך מלא ששילב פסקול מוזיקלי מוקלט וקטעי דיבור ושירה מסונכרנים לתמונה. הסרט, שזכה להצלחה גדולה, סימן את תום עידן הסרט האילם ועלייתו של הסרט המדבר, והקנה לרוזנבלט שם עולם בתולדות הקולנוע.
בראשית 1933 נסע לארץ ישראל, שם ערך סיבוב הופעות, בלוויית בנו הנרי, לצד המלחין והפסנתרן נחום נרדי, והשתתף בצילומי סרט נוסף – "חלום פון מיין פאלק" ("חלום עמי"). בסרט מתועד רוזנבלט כשהוא שר באתרים ברחבי הארץ – בהר הצופים, במערת המכפלה, בים המלח ועוד. במהלך צילומי הסרט שבתה ארץ ישראל את ליבו של רוזנבלט והוא החליט להשתקע בה, אולם חי בה לזמן קצר בלבד: ביום 19 ביוני 1933, במהלך צילומי הסרט, חש ברע, הובהל לבית החולים ונפטר כעבור זמן קצר; הוא נטמן בהר הזיתים. לאחר מותו עסק בנו הנרי בעיבוד מוזיקלי מחודש של כתביו.
מקור מידע חשוב, וכפי הנראה יחיד, לגורלם של אלפים מיהודי קהילות אירופה בתקופת השואה – גברים, נשים וילדים שגלו לעיר סמרקנד באוזבקיסטן.
הפנקס ערוך בצורת טבלאות שבהן מקום לרישום מפורט: שם הנפטר, שם האב ושם המשפחה, עיר הלידה, הגיל, תאריכי הפטירה והקבורה, מספר החלקה ומיקום הקבר. מן הרישום המדוקדק, כמו גם מהתוספות והתיקונים המאוחרים, עולה שאנשי הארגון ביקשו לשמר כל מידע שעלה בידם להשיג אודות הנפטרים. מרבית הרישומים בפנקס כוללים תיאור של מיקום הקבר (החלקה והשורה, לעתים עם ציון מצבות סמוכות), ובמעטים מהם מצוין שהונחה מצבה. הרישום המפורט של מקומות הקבורה מאפשר את זיהויים של מאות קברים חסרי מצבה.
מעיון בפנקס עולה כי רבים מהנפטרים נקברו בלא שנודע מוצאם, גילם, ולעיתים גם שמם (נפטרים אלה מכונים בפנקס "ילד", "ילדה", "אישה" וכדומה). במקרים רבים, נוסף לשם הנפטר הכיתוב "מ"מ", "מת מצווה", המציין אדם שנפטר בלא קרובי משפחה. בחלק מהרשומות צוינו נסיבות מותם או סימנים מזהים של הנקברים האלמונים: "אשה מ"מ מביה"ח רעספובליקאנסקי... הובאה לשם ע"י אנשים שמצאוה ברחוב. לא נודע שמה ומקומה", "איש מ"מ מהכנסת אורחים", "יוסף מ"מ, הי' לו יבלת קטון על כתף ידו השמאלית".
בין שמות הנפטרים מופיעים: • הירש מיילעך טייטלבוים מריישא (נקבר בי"ח ניסן תש"ב) – רבי צבי אלימלך טייטלבוים מריישא, בן רבי חיים יוסף מדינוב, ממשפחת אדמו"רי בלאז'וב. ראו אודותיו: ספר רישא, עמ' 117; אנצ' לחכמי גליציה, ו, עמ' 744. • ר' יעקב ב"ר יצחק ווידענפעלד מביעלסקא, פולין (נקבר בתמוז תש"ב) – רבי יעקב וויידנפלד, בנו השני של רבי יצחק וויידנפלד אב"ד הרימלוב (אחיו של הרב מטשיבין); בספר אלה אזכרה (חלק ז, עמ' 72) נכתב אודותיו "תלמיד חכם מופלג וירא שמים גדול – שהוגלה לרוסיה ונפטר שם". • חנה בת מאיר שמחה חן מנעוויל (נקברה בי"ט אלול תש"ה). כנראה מדובר בחנה שטיינגרט, בתו של רבי מאיר שמחה חן מנעוויל (נפטר תרצ"ג), מגדולי חסידי חב"ד בזמן הרש"ב. ראו אודותיה: אבני חן, תולדות משפחת חן לדורותי, עמ' 196. • הילד ישראל בן ר' אברהם קאמייא מווילנא, שנפטר בגיל 9 באדר א' תש"ג, ואביו ר' אברהם ב"ר יהושע קאמאי מווילנא, שנפטר בגיל 39 בסיון תש"ה. • משה בן אברהם עהרליך (נקבר בכסלו תש"ג) – אביו של המלחין והזמר רבי יום-טוב עהרליך, שרבים משיריו עוסקים בסמרקנד (ר' יום-טוב ואביו הוגלו לסמרקנד מפולין לאחר כיבושה בידי הרוסים).
בין הערים הרבות שמהן הגיעו הנפטרים נמנות ורשה, קרקוב, לובלין, צאנז, קייב, קישינב, רוסטוב, חרקוב, חרסון, סטניסלב, אודסה, מוסקבה, קובנה, וילנא, לידא, מינסק, וערים רבות נוספות בגליציה, פולין, ועוד.
במלחמת העולם השנייה, עם התקדמות הצבא הגרמני אל שטחי ברית המועצות, נמלטו לסמרקנד אלפי פליטים, שהביאו לצמיחה פתאומית של הקהילה היהודית בעיר. סמרקנד, שמאליו סבלה ממחסור בתקופת המלחמה, לא יכלה לכלכל את המוני הפליטים, והשלטונות נאלצו להנהיג מדיניות של קיצוב קפדני. בשנת 1942 סבלו התושבים מרעב כבד, מחסור ומגפת טיפוס, שהביאו למותם של המונים בתוך זמן קצר. בעיר כבר היתה פעילה חברה קדישא מקומית, אך לאור המצב החמור התעורר צורך בהקמת חברה קדישא נוספת, לטיפול בקבורת המוני המתים מקרב הפליטים. בספר "יהדות הדממה" (ירושלים-תשמ"ד), מספר רבי יהודה לייב לוין, מפעילי חב"ד הבולטים בסמרקנד, כיצד ייסד את החברה קדישא לפליטים בעיר: "רכזתי סביבי קבוצה של 13-15 איש, וחלקתי אותם לקבוצות שונות עם תפקידים שונים. קבוצה אחת, למשל, בת שני אנשים, היתה מבקרת מדי יום ביומו בבתי החולים שבעיר... שואלים ומתעניינים באם יש אצלם איש יהודי שנפטר. כאשר הי' מקרה כזה, הי האנשים נכנסים מיד לפעולה, בראש וראשונה היו מוציאים את הנפטר מכותלי בית החולים, למען לא יוזרק כאבן דומם יחד עם גופותיהם של ערלים ונכרים...".
בסוף הפנקס מפתח חלקי, על-פי חלקות הקבורה.
כ-155 דפים כתובים (מרביתם משני הצדדים). דפי רבים נותרו ריקים. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט קמטים ופגמים. קרעים קלים בשולי כמה דפים. קרע ארוך באחד הדפים. כמה דפים עם רצועות נייר מודבקות לאורך השוליים. כרוך בכריכה חדשה, נאה, עם שני דפי מחברת, אחד בהתחלה ואחד בסוף (חותמות ורישום בעפרון על דפי המחברת). שתי פתקאות מודפסות מודבקות בתחילת הפנקס (ללא פגיעה ברישומי הנפטרים).
רבי אליעזר סורוצקין (1915-2007), בנו של אב"ד לוצק ויו"ר מועצת גדולי התורה רבי זלמן סורוצקין. בתקופת השואה הצליח להימלט למזרח הרחוק הודות לפועלם של שניים מחסידי אומות העולם – צ'יאונה סוגיהארה ויאן זווארטנדיק. בשנגחאי נישא לחסיה, בתו של רבי אליהו מאיר בלוך, ראש ישיבת טלז, ולאחר המלחמה עלה לארץ ישראל וייסד את היישוב קריית יערים (טלז-סטון).
לפנינו לקט מסמכים שהונפקו עבור רבי אליעזר סורוצקין בתקופת השואה:
1. "ויזת סוגיהארה": אשרת מעבר דרך יפן שהנפיק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, כפי הנראה, בכתב-ידו ובחתימתו (31.7.1940) ואשרת כניסה לשטחי הולנד בדרום אמריקה שהנפיק חסיד אומות העולם יאן זווארטנדיק, חתומה בחתימת ידו (24.7.1940). שתי האשרות מוטבעות על גבי מסמך נסיעה שהנפיקה "ממשלת פולין הגולה" בקובנה, עם תמונתו ופרטיו של הרב סורוצקין בעמוד הראשון.
לצד שתי האשרות מופיעות מספר חותמות המתעדות את נדודיו של הרב סורוצקין בתקופת המלחמה: חותמת כניסה ליפן; אשרת מעבר דרך הודו מקונסוליית בריטניה בקובה; אשרת נסיעה לארץ ישראל מקונסוליית בריטניה בקובה; אשרת נסיעה מהקונסוליה המצרית בטוקיו; וחותמות נוספות.
צ'יאונה סוגיהארה (Chiune Sugihara, 1900-1986) היה דיפלומט יפני שכיהן כקונסול בעיר קובנה בתקופת השואה. בין החודשים יולי-ספטמבר 1940, הנפיק למעלה מאלפיים אשרות מעבר דרך יפן, שהצילו את חייהם של המקבלים ובני משפחותיהם (על פי חלק מן ההערכות, ניצלו בזכות האשרות כ-10,000 איש). סוגיהארה הנפיק את האשרות במשך שלושה חודשים, בניגוד להוראת הממונים ובניגוד לתנאי הזכאות, בכתיבה ידנית מרתונית עד למועד סגירת השגרירות.
כמחצית מהאשרות שהנפיק סוגיהארה נשאו אשרה נוספת, מצילת חיים גם כן, שהנפיק הקונסול ההולנדי בקובנה יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk, 1896-1976). אשרות אלה הונפקו עבור יהודים שדרכונם לא נשא אשרת כניסה לארץ שלישית (האשרות היפניות הותירו מעבר דרך יפן בלבד, ולכן נדרשה האשרה הנוספת), ובהן צוין שהבעלים רשאי להיכנס לשטחי הולנד בדרום אמריקה. על פעילותם בתקופת השואה הוכרו סוגיהארה וזווארטנדיק כ"חסידי אומות העולם".
מסמך הנסיעה: [2] דף (שלושה עמודים עם כיתוב וחותמות), 27.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קמטים. סימני קיפול. קרעים, בעיקר בשוליים ולאורך סימני הקיפול, מרביתם מחוזקים בנייר דבק חומצי (רצועות נייר הדבק מודבקות לכל אורך ורוחב הדפים). מספר קרעים חסרים בשוליים.
2-5. ארבעה מסמכים אישיים של רבי אליעזר סורוצקין: • תעודת הלידה של בנו, יוסף יהודה לייב (לימים ראש ישיבת "מאור אליהו" בטלז-סטון, בעל "מגד יוסף"), שהונפקה בידי מחלקת הבריאות בשנגחאי (11 דצמבר 1945, אנגלית). • מכתב מטעם ארגון הסיוע Eastjewcom אל נציגות הממשלה הפולנית הגולה בשנגחאי – בקשה להנפיק דרכון לרב סורוצקין (1941, פולנית). • תעודה מזהה עם תמונת פספורט מטעם ארגון התושבים הפולנים בסין (Polish Residents Association in China, 1943). • אישור תנועה מיוחד לתלמידי-רבנות בשנגחאי (Special Pass for Rabbi Student) – מאשר יציאה מאזור המגורים בין השעות שבע בבוקר לאחת עשרה בלילה (1945, יפנית ואנגלית).
גודל ומצב משתנים.
"דרכון חסות" המעיד כי האוחזת בו ובתה הן בנות-חסות של הממלכה השוודית. חתום בחתימת-ידו של השגריר השוודי Carl Ivan Danielsson, בחותמות שגרירות שוודיה בבודפשט ובחתימתה של גרטנר-פטאקי. בפינה השמאלית התחתונה מופיעה חתימה נוספת (חתימה זריזה ונטולת צורה ברורה, מוסתרת בחלקה בכתם דיו) – חתימתו של ראול ולנברג.
פעילות שגרירות שוודיה בבודפשט למען הצלת יהודי הונגריה החלה זמן קצר לאחר כיבוש המדינה בידי הגרמנים ב-1944. השגריר השוודי, דניאלסון, הנפיק דרכונים שוודיים זמניים ליהודים הונגרים שהיו בעלי קשרי משפחה או קשרי מסחר עם נתינים שוודים.
ביולי 1944, עת רבים מיהודי הונגריה כבר גורשו לאושוויץ, נשלח ראול ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט לסייע בהצלת היהודים אשר נותרו בעיר. השלטונות ההונגריים והגרמניים כיבדו לרוב את סמכות שגרירות שוודיה, וולנברג הצליח להנפיק אלפי "דרכוני חסות" אשר הגנו על יהודים משילוח מזרחה, על-אף שמסמכים אלה לא היו בעלי תוקף חוקי.
ולנברג לא הסתפק בהנפקת הדרכונים, ופעל בדרכים נוספות להצלת יהודי הונגריה. בין היתר, הקים בתי מחסה ליהודים והפעיל לחצים על בכירים במשטר הנאצי לעצירת משלוחי היהודים לאושוויץ. על-פי העדויות, אף נהג להגיע לתחנה אשר בה רוכזו היהודים לקראת המשלוח לאושוויץ, בדרישה להוריד מהרכבת את האוחזים לכאורה בדרכוני חסות. ב-1966 הוכר ראול ולנברג בידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם.
השם (Pataki) Lili Gartner מופיע ברשימת מחזיקי "דרכון ולנברג", המצויה במוזיאון והארכיון היהודי-הונגרי.
[1] דף, 34 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול לאורך ולרוחב. קרעים קלים לאורך סימני הקיפול וקרע חסר קטן במרכז הדף, בהצטלבות סימני הקיפול (רצועות סרט הדבקה בגב, לחיזוק). קמטים וכתמים קלים. דרכון החסות ללא תמונת פספורט (קילופים בנייר במקום המיועד לתמונה).
מכתבים מודפסים במכונת כתיבה, בגרמנית ובהונגרית, על גבי נייר מכתבים של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית (Schweizerische Gesandtschaft, Abteilung für fremde Interessen), שנוהלה בידי הדיפלומט קרל לוץ; עם תמונות דרכון. המכתבים מעידים כי ד"ר אוסקר סאמק, רופאה של הנציגות הדיפלומטית הרומנית לשעבר, ואשתו יולאן, נמצאים תחת חסותה של שגרירות שווייץ תוך "שמירה על האינטרסים הרומניים".
כל אחד מן המכתבים חתום פעמיים בחתימת ידו של לוץ, בחותמות שגרירות שווייץ בבודפשט (בגרמנית ובצרפתית), ובחתימת ידו של מזכיר משרד החוץ ההונגרי בבודפשט (מכתבו של אוסקר חתום גם בחותמת משרד החוץ ההונגרי). בתחתית שני המכתבים אישור נוסף בכתב-יד, ברוסית; מתוארך ל-6 בפברואר 1945, בודפשט.
שמה של יולאן סאמק (Jolan Szamek), עקרת בית מבודפשט, מופיע ברשימת הנוסעים שהגיעו לניו יורק, ב-14 באוגוסט 1947. על-פי הרשימה, בעלה נמצא בבקשצ'בה, שבהונגריה.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 התעצם המתח בין רומניה להונגריה, בעיקר סביב השליטה בחבל הארץ טרנסילבניה, שהוענק לרומניה בחוזה טריאנון, על-אף שכמחצית מתושביו היו הונגרים אתניים. בראשית מלחמת העולם השנייה חברו רומניה והונגריה, שהונהגו שתיהן בידי משטרים פשיסטיים, למדינות הציר, ולחמו כנגד ברית המועצות. לאחר הפיכה ברומניה שהדיחה את הדיקטטור אנטונסקו (23 באוגוסט 1944), החליפו הרומנים צד והצטרפו לבעלות הברית, במידה רבה כדי לחזק את אחיזתם בטריטוריות ההיסטוריות אותן החשיבו לרומניות. באותה עת נותקו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, והושהתה פעילותה של שגרירות רומניה בבודפשט; מכתבי החסות שלפנינו נועדו להגן על בני הזוג היהודים אוסקר ויולאן סאמק, אשר מצאו עצמם באחת ללא הגנה דיפלומטית, חשופים להתנכלות המשטר העוין.
קרל לוץ (Carl Lutz, 1895-1975), דיפלומט שוויצרי. בשנת 1942 מונה לסגן קונסול שגרירות שוויצריה בהונגריה הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", ופעל לזירוז יציאת היהודים מהונגריה, שגבולותיה עוד היו פתוחים בשלב זה.
ערב כיבוש הונגריה בידי הגרמנים הוציא לוץ לפועל את רעיון הנפקת "מכתבי החסות" – רעיון אותו הגה משה (מיקלוש) קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט – שהעניקו הגנה דיפלומטית ליהודים בעלי אשרות הגירה (לימים אומץ רעיון מכתבי החסות בידי שגרירים אחרים, והיה אחראי להצלתם של יהודים רבים). לוץ גילה מסירות יוצאת דופן להצלת היהודים, גם כאשר התהדק המצור סביב העיר בודפשט, סירב לעזוב את העיר. רק בשנת 1945, עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום, עזב לוץ לשווייץ. על פועלו להצלת יהודים בשואה הוכר קרל לוץ כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
שני מכתבים, [1] דף כ"א, 29.5 ס"מ. מצב בינוני עד בינוני-גרוע. סימני קיפול לאורך ורוחב. קרעים, חלקם ארוכים, רובם בשוליים ולאורך קווי הקיפול (פגיעות קלות בטקסט); המכתב שניתן ליולאן סאמק שוקם בהדבקת דף נייר בגב (נייר מכתבים של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית). כתמים. קמטים.