מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- (-) Remove and filter and
- יד (34) Apply יד filter
- manuscript (34) Apply manuscript filter
- ומכתבים (17) Apply ומכתבים filter
- יהדות (17) Apply יהדות filter
- תעודות (17) Apply תעודות filter
- ומכתבים, (17) Apply ומכתבים, filter
- document (17) Apply document filter
- jewri (17) Apply jewri filter
- letter (17) Apply letter filter
- manuscripts, (17) Apply manuscripts, filter
- אשכנז (10) Apply אשכנז filter
- עם (10) Apply עם filter
- חכמי (10) Apply חכמי filter
- וספרים (10) Apply וספרים filter
- ודברי (10) Apply ודברי filter
- הגהות (10) Apply הגהות filter
- דפוס (10) Apply דפוס filter
- איטליה (10) Apply איטליה filter
- ashkenazi (10) Apply ashkenazi filter
- book (10) Apply book filter
- gloss (10) Apply gloss filter
- italian (10) Apply italian filter
- rabbi (10) Apply rabbi filter
- with (10) Apply with filter
- הלכתיות (7) Apply הלכתיות filter
- מרוקו (7) Apply מרוקו filter
- ותשובות (7) Apply ותשובות filter
- וצפון (7) Apply וצפון filter
- ומסמכים (7) Apply ומסמכים filter
- המזרח (7) Apply המזרח filter
- קהילות (7) Apply קהילות filter
- אפריקה (7) Apply אפריקה filter
- african (7) Apply african filter
- azerbaijan (7) Apply azerbaijan filter
- levant (7) Apply levant filter
- morrocan (7) Apply morrocan filter
- north (7) Apply north filter
- responsa (7) Apply responsa filter
- the (7) Apply the filter
תשובה ארוכה (6 עמודים), בסופה חתימות הרבנים: "ע"ה [=עבד ה'] יצחק ן' וואליד סלי"ט [=סיפיה לעולם יהיה טב]", "ע"ה יום טוב הלוי ס"ט [=סיפיה טב]", "ע"ה יצחק נהון סלי"ט".
התשובה נדפסה בשו"ת ויאמר יצחק (אבן העזר, סימן קנה) לרבי יצחק ן' וואליד, אך ללא שמות החותמים.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של טיטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת טיטואן לכהן במקומו כרב העיר. בענוותנותו התנה את קבלת המינוי בכך שלא יהיה דן יחידי, אלא יצרף אליו את רבי יום טוב הלוי (בנו של רבי משה הלוי; החתום עמו בתשובה שלפנינו). לאחר מכן התמנה כדיין שלישי רבי יצחק נהון (החתום אף הוא לפנינו), ויחד ישבו כבית דין של שלושה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
[4] דף (6 עמודים כתובים). 35 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, כתמי רטיבות קשים. קרעים, פגמים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט. חלק מהטקסט נמחק כתוצאה מפגיעת רטיבות.
פריט 192 כתב-יד - ספר "טעמי הלכות" והלכות שחיטה וטריפות למנהגי מראכש - מרוקו, תקכ"ג - חיבור שלא נדפס
כתיבה מערבית. בראש כתב-היד "אתחיל לכתוב טעמים של מועדים וימים טובים... טעמי הלכות חנוכה...". הלכות חנוכה מופיעות בחמשת הדפים הראשונים, ואחר כך מופיעים טעמי הלכות שחיטה וטריפה, ואחריהם מנהגי מראכש. בסוף חיבור הטעמים קולופון הכותב עם חתימה מסולסלת: " תמו הלכות טריפות... יום ראשון בשבת שני ימים לחודש אלול, לכותב תן מנוח ויריבו ימים כמו נח... ע"ה יהודה א"א יחייא הרוש סל"ט". לאחר מנהגי מראכש קולופון נוסף: " לכותב בן מנוח וירבו ימיו כימי נוח בפ' בראשית בשישי בשבת יום כ"ט ליום תשרי המרוצה בשנת ונשמע פתג"ם המלך" [=תקכ"ג 1763].
"טעמי הלכות" הוא חיבור שנשתמר בכתבי-יד של חכמי המערב, בנוסחים שונים, וברובו לא נדפס. מקורו של החיבור כנראה בחכמי מראכש, והוא כולל ליקוט של דברי ראשונים ואחרונים, פסקים ומנהגים מקומיים, ועוד. לפנינו "טעמי הלכות" להלכות חנוכה, שחיטה וטריפות. בהמשך כתב-היד: "אתחיל לכתוב מנהגים שנוהגים בעיר מראכש יע"א" - בענייני שחיטה וטריפות.
[34] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. רישומים. כריכה חדשה, עם סימני עש.
עיטורים נאים ב"שומרי העמודים". בעמוד האחרון "צורות הסכין" - איורי סכינים שונות ואיורי הקנה והוושט. בראש כתב-היד נכתב: "אתחיל לכתוב טעמים של שחיטה בעזרת שממ"ט [=שוכן מעלה [ו]מטה]...".
"טעמי הלכות" הוא חיבור שנשתמר בכתבי-יד של חכמי המערב, בנוסחים שונים, וברובו לא נדפס. מקורו של החיבור כנראה בחכמי מראכש, והוא כולל ליקוט של דברי ראשונים ואחרונים, פסקים ומנהגים מקומיים, ועוד. לפנינו "טעמי הלכות" להלכות שחיטה וטריפות.
[47] דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים בשוליים ובלאי. רישומים. כריכת קרטון, פגומה.
הכותב והמחבר-מלקט, רבי אברהם אלזרע, מחכמי תאפילאלת שבמרוקו, חותם את שמו מספר פעמים בכתב-היד בחתימתו המקושטת. בראש כתב היד הקדמה, בה כותב רבי אברהם כי החיבור הושלם בחודש אייר תר"ס. בסיום הקדמה זו חתום רבי אברהם פעמיים. בקולופון בסיום החידושים על התורה (דף פא/2), נכתב: "השלמתי אלו החידושים מלוקטים... כה דברי המעתיק חרגא דיומא לא שמיה, ותהי השלמת זה החיבור ביום ג' בש"ק ו' ימים לחדש שבט שנת ודוב"ר אמ"ת בלבבו לפ"ק [=תרנ"ט] ושוב וקיים ע"ה אברהם ן' יעקב אלזרע סיט"א". בראש הדרושים לנפטרים, דף צב/1: "התחלתי לכתוב מדרשים הללו בר"ח ניסן... שנת הב"ט לברי"ת [=תרנ"ח] ע"ה אברהם אלזרע סי"ט".
בהקדמה שבראש כתב-היד מבאר רבי אברהם את עניינו של החיבור: "כתבתי זה הספר לי לשמי לקטתי אותו מספרי קדש של עמודי עולם, מלוקט מספר פתוחי חותם של... ריא"ח [=רבי יעקב אבוחצירא] זתע"א, ומלוקט מספר תורת משה שחי'... רמ"א [=רבי משה אלשיך] זתע"א ומלוקט מספרי הרב... חיד"א זתע"א בספר נחל קדומים וחומת אנך ויש בו ה' חומשי תורה... ויש בו מדרשים לנפטר יקרא דשכבי... ולקטתים וסדרתים יחד מדי שבת בשבתו כך שלא ילאה אדם לבקש ספרים הרבה וילמוד בם ויש בו מדרשים של שנה כולה... כה דברי המעתיק חרגא דיומא לא שמיה, אינו יודע בין טוב בין רע, אברהם אלזרע. והיה השלמת זה החיבור ביום ג' בש"ק ב' ימים לח' אייר י"ז למטמונים שנת שמעה אלקים רנת"י לפ"ק [=תר"ס] ע"ה אברהם אלזרע סיט"א".
כתב-היד של רבי אברהם אלזרע נכרך עם כתב-יד נוסף, ישן יותר, אף הוא ממרוקו, המכיל דרושים לנפטרים ולזמנים אחרים, וחידושים. לא ברור מי הכותב. אחד הדרושים הוא מאת רבי יעקב אביחצירא, הנזכר בכותרת בברכת החיים (נפטר תר"מ; הדרוש נדפס בספרו "דורש טוב", ללא הכותרת שלפנינו). בסוף כתב-היד חידושים נוספים, כנראה אף הם בכתיבת ידו של רבי אברהם אלזרע.
למיטב בדיקתנו, חיבור זה של רבי אברהם אלזרע לא נדפס.
רבי אברהם בן רבי יעקב אלזרע (שנות הת"ר), מחכמי וקדושי תאפילאלת שבמרוקו. עניו מופלג, נהג בתעניות וסיגופים רבים. שימש כמו"ץ וסופר סת"ם. רבי אברהם היה נשוי למרת עזיזה אביחצירא, בת רבי שלימאן אביחצירא. מתלמידיו הנאמנים של רבי דוד אביחצירא (תרכ"ו-תר"פ), וגם בהתגברות הרדיפות והצרות סירב לעזוב את העיר ואת רבו. בשנת תר"פ, עם הירצחו של רבי דוד הי"ד, עקר לאלגי'ר (ר"י בן נאיים, מלכי רבנן, דף יח ע"ב; ש"ז מיארה, גאוני משפחת אביחצירא, ב, עמ' 158).
חתימות של רבי אברהם אלזרע מופיעות גם על הכריכה האחורית. במספר מקומות חותמות של "חיים אלזרע בשאר".
למעלה מ-200 דף כתובים (מספור דפים משובש; כפי הנראה, חסרים מספר דפים). 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים. קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. מספר דפים מנותקים. רישומים. כריכה מקורית, בלויה ופגומה, עם שרידי אבזם.
מצורפים: שטר משנת תרע"ב על החלפת חצרות בין רבי אברהם ב"ר יעקב אלזרע ובין רבי משה ב"ר אברהם אבוחצירא, חתום על ידי רבי יעקב ן' חיון, ודף נוסף בכתב-יד, חתום: "ע"ה משה אסולין".
המסמכים והתעודות שלפנינו, המתעדים קניה ומכירה של נכסים ומסחר בין יהודים, נכתבו ברובם על ידי בית הדין השרעי וכתובים כולם בערבית, כשעליהם חתומים דייני בית הדין המוסלמים, בחתימותיהם המסולסלות.
התעודות לא נחקרו בצורה יסודית. בחלק מן המסמכים, בשוליהם או על גביהם, נכתבה באותיות עבריות (בכתיבה מערבית) ובתערובת של עברית וערבית-יהודית, תמצית קצרה של תוכן המסמך.
ברישומים אלה מוזכרים התאריכים: תרל"ד, תרל"ח, תרמ"א, תרמ"ב, תרמ"ו, תרמ"ח, תרס"ד. באחד הרישומים נזכרת העיר דבדו. ברישום אחר מופיע בין היתר: "חו"ר וק"ק פאס יע"א".
31 מסמכים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
תשובה ארוכה בענין שותפים, שנכתבה כחוות דעת על פסק שנשלח אליו מאת רבי ישראל ב"ר יוסף ששון [מגדולי חכמי ארם צובא, בעל שו"ת "כנסת ישראל", ליוורנו תרט"ז].
כתיבת סופר נאה. במספר מקומות, בשוליים ובין השורות, הוסיף המחבר רבי גבריאל אשכנזי הוספות ותיקונים בכתב-ידו. בסוף התשובה חתם רבי גבריאל בחתימת ידו: "הצעיר גבריאל אשכנזי ס"ט".
רבי גבריאל אשכנזי, מחכמי ודייני ארם צובא, במחצית השניה של המאה ה-18. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל, התיישב בעיר שכם ושם נפטר ונקבר. בספר "מלל לאברהם" לרבי אברהם סתהון, מופיע הספד: "על שמועת הרב הכולל כמוהר"ר גבריאל אשכנזי זלה"ה משכם תובב"א". רבי משה גלאנטי אב"ד דמשק בעל "ברך משה" התכתב עמו בהלכה, ופונה אליו במילים הבאות: "האי מאן דיאיר כאור החמה וכעצם השמים לתורה ולתעודה... החכם השלם הדיין המצויין עצום ורב כמה"ר גבריאל אשכנזי". נותרו ממנו תשובות רבות בהלכה, שנדפסו לראשונה בשנת תשמ"ה על ידי הרב עזרא בצרי, בספר שו"ת רבי גבריאל אשכנזי (בהוצאת "מכון הכתב"). התשובה שלפנינו נדפסה שם בנוסח שונה (בחלק א' סימן ב) וחלק מההוספות המופיעות לפנינו בכתב-ידו של רבי גבריאל לא נדפסו.
[7] דף. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
העתקה מסודרת של תשובה מאת הרב שמ"ח גאגין, בעניין דיני ירושה, אחריה תשובת רבי משה פארדו שחלק על הרב גאגין, ואחריה תשובה נוספת מאת הרב גאגין, שנכתבה כתגובה לדברי רבי משה פארדו. כתב-היד כולו נכתב באותה יד, כולל העתקת חתימותיהם של הרב שמ"ח ורבי משה פארדו. יתכן ששלושת התשובות הועתקו על ידי הרב שמ"ח בעצמו.
התשובות נדפסו בשו"ת ישמח לב, חלק חשן המשפט סימנים א-ב. שם נדפסו הדברים במעט שינויים. בנדפס מופיעה פתיחה לתשובת רבי משה פארדו, שאינה בכתב-היד שלפנינו, וכן שתי הגהות של הרב שמ"ח ששולבו בתשובת רבי משה פארדו הנדפסת ואינן לפנינו.
רבי שלום משה חי [שמ"ח] גאגין (תקצ"ג-תרמ"ג), שכונה גם הרב המשמ"ח, מגדולי חכמי ירושלים. בנו של "הראשון לציון" רבי חיים אברהם גאגין - הרב אג"ן. מילדותו התגדל על ברכי המקובלים בישיבת "בית אל", שם שימש אביו כראש הישיבה. יצא כשד"ר בשליחות הישיבה לחוץ לארץ. בשובו משליחותו נתמנה לשליח ציבור בישיבת המקובלים, ולאחר פטירת רבי אהרן עזריאל עלה לכהן על כיסא אביו כראש ישיבת המקובלים. מחבר הספרים "ישמח לב", "שמח לבי", "ישמח משה", "שמח נפש", ועוד.
[10] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ומספר קרעים. מספר מילים מוסתרות בשוליים הפנימיים, כתוצאה מהכריכה ההדוקה. כריכה חדשה.
על הכריכה הוטבע: "סדר תפילה ב". ככל הנראה מדובר בכרך שני מתוך שני כרכים שנכתבו לתפילת שחרית. בסוף כתב-היד מופיעים מספר דפים (חלקם קטנים יותר) עם תפילות וכוונות לשמירה ממגפה.
כתב היד של הסידור שלפנינו נכתב כנראה ע"י אחד מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים, או אחד מחכמי ישיבת המקובלים "רחובות הנהר" בירושלים, שעשו העתקות שונות מסידור הרש"ש, ומסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. בראש הדף האחרון, רישום בכתיבה מרובעת: "מלאכת סופר".
סידור זה של כוונות הקבלה עפ"י כתבי האר"י ומהרח"ו, נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש - המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. רק בשנת תרע"א הוחלט להביאו לדפוס ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים. חלקו הראשון נדפס בשנת תרע"א וחלקו השני בשנת תרע"ב. החלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו, ובאותה עת נדפסו בשנית שני החלקים הראשונים (ראה: הרב משה הלל, סידור כוונות הרש"ש - בין מסורת לחידוש, קובץ מכילתא, גליון א - כסלו תש"פ, עמ' 133-158).
הגהות ממספר כותבים מקובלים.
חתימה בדף המגן: "הצעיר יצחק סויסיא" - כנראה חתימת ידו של רבי יצחק סויסיא שהיה מהמקובלים "המכוונים" בישיבת "רחובות הנהר" (על כתב התקשרות שבו חתם יחד עם חכמי הישיבה, ראה בתולדות הרב השד"ה בראש ספר פאת השד"ה, הוצאת אהבת שלום, עמ' 28-30). רבי יצחק סויסיא הנ"ל הוציא לאור את הספר מערת שדה המכפלה לרבי משה בן צור (ירושלים, תר"ע).
[88] דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (עם מריחת דיו במספר מקומות). קרעים בשוליים. כריכה מקורית, עם פגמים.
כתב-יד, ספר נפש דוד וליקוטים מחיבורים בקבלה בעניין השבת. מוג'ו (Mudju/Mücü, אזרבייג'ן), [המחצית הראשונה של המאה ה-19 בקירוב].
העתקה של ספר נפש דוד, לרבי דוד די מדינה, שנדפס בקושטא תצ"ו, והעתקה של קטעים מחיבורים קבליים נוספים, בכתיבת "גרשון בכמה"ר דוד" בכפר מוג'ו שבאזרבייג'ן. נוסח השער הועתק מהספר הנדפס ומעוצב כמוהו, אך במקום פרטי הדפוס כתב הסופר את שמו ומקומו: "נכתב במוג'ו אשר תחת ממשלת אדונינו... שולטן מורתזא עלי יר"ה, בפרצוף המחוקק והמכתיב זור"ח גרשום בכמהר"ר דויד זלה"ה". קולופון של הכותב מופיע בסוף ספר נפש דוד. במספר מקומות הוסיף הכותב הגהות מקוריות משלו בשולי העמודים, בחלקן חתם את שמו: "הכותב הצעיר גרשום בכ"ר ר' דוד נ"ע". מתחת לאחת ההגהות נוספה הגהה מאוחרת מאחד מצאצאיו, החותם: "...כ"ד הקטן נין ונכד דור רביעי למר זקננו המגיה ז"ל יצחק במו' גרשון ז"ל שנת בסת"ר [=תרס"ב] עליון לפ"ק". כתב היד היה גם ברשותו של רבי גרשון ב"ר ראובן, מחכמי קובה שבאזרבייג'ן (ראה להלן; יתכן שהיה מבני משפחתו של הכותב). חתימתו וחותמתו מופיעות בשער, ומספר הגהות בכתב-ידו מופיעות בשולי העמודים. אחת מן ההגהות חתומה בשמו: "...אני הצעיר גרשון יש"ל בלא"א רבי ראובן יש"ל".
בחלקו הראשון של כתב-היד הועתק הספר נפש דוד, חידושים על התורה על פי הקבלה, מאת רבי דוד די מדינה (נדפס קושטא תצ"ו). אחריו מופיעים: ליקוטים מספר שבתא דריגלא (נדפס בפיורדה תנ"ג); קטעים מתוך ספר "יש שכר" - דיני שבת על פי הקבלה (הספר נדפס בפראג שס"ט; המעתיק כותב כי המקור שעמד לפניו היה חסר ולכן גם העתקה חסרה); קטעים עם פרפראות ורמזים בענייני שבת וביאורים לזמירות על פי הקבלה, שהועתקו מספר תיקוני שבת עם פירוש מנחת יעקב (נדפס לראשונה בפראג תי"א).
יש לציין לכת"י בר-אילן 848, הכולל זמירות ופיוטים וליקוטים שונים, אשר נכתב (לפחות בחלקו) על ידי "הצעיר גרשון בכ"ר ראובן מעיר קובא". רבי גרשון ב"ר ראובן הנ"ל חתום שם מספר פעמים, באחת מהן בתוספת התאריך תר"ה. באחד הדפים בסוף כתב-היד הנ"ל מופיעה רשימה החתומה: "הכותיב[!] הצעיר גרשון בר כמוהר"ר דויד זלה"ה", וכן מופיע בו רישום בעלות של "יצחק במ"ו רבי גרשון" (פיוטים מאת רבי גרשון ב"ר דוד ורבי גרשון ב"ר ראובן מופיעים בכת"י בר אילן הנ"ל ובכת"י הספריה הלאומית ירושלים - קרופ 3057). כתב-יד נוסף הוא כת"י סנקט פטרבורג, רוסיה Ms. EVR IV 148, פירוש על פרקי אבות, שנכתב בקובה והועתק "מכתיבת אדמו"ר הרב ר' גרשון יש"ל בכ"ר ראובן נ"ע", בשנים תרכ"ד-תרכ"ה.
הכפר מוג'ו שוכן בצפון אזרבייג'ן, והקהילה היהודית שהתקיימה בו נמנתה על "יהודי ההרים" (ראה מסגרת). לאחר מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי הכפר לקהילה יהודית סמוכה, בשם הפטרן (Haftaran), והקהילה נקראה מאז בשם המשולב מוג'ו-הפטרן (Mudju-Haftaran). במחצית השניה של המאה ה-19 הגיע למוג'ו נוסע יהודי בשם יוסף יהודה טשארני, שתיעד את יהודי מוג'ו והסביבה, קורותיהם ומנהגיהם ("ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא, משנת ה'תרכ"ז עד שנת ה'תרל"ה, מאת יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני", ס"ט פטרבורג, תרמ"ד).
[90] דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בדף השער ובדפים נוספים, ללא פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. כריכה מקורית, עם פגמים.
"יהודי ההרים"
"יהודי ההרים" הוא כינוי ליהודים שהתיישבו באזורים ההרריים של חבל הקווקז ובנו בהם את יישוביהם. הכינוי "יהודי ההרים" ניתן להם על ידי האוכלוסיה המקומית, אך היהודים המקומיים כינו עצמם בשם "ג'וּהור" (שמשמעותו: יהודי). לפי מסורת שהיתה מקובלת בידם, מוצאם מעשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל במאה ה-8 לפני הספירה. למעשה, ישנו תיעוד על יהודים במזרח הקווקז כבר במאה ה-3 לספירה, שכנראה נמלטו מפרס בעקבות רדיפות. במהלך השנים סבלו יהודי האזור מרדיפות וסכנת הכחדה, חלקם גורשו, חלקם אולצו להתאסלם למראית עין, וחלקם נהרגו. תחילה סבלו מן המלחמות בין השליטים הערביים ובין ממלכת הכוזרים (שהראתה ליהודים פנים יפות); בהמשך מן הפלישה המונגולית ומהמתקפות החוזרות ונשנות של השבטים המונגוליים על האזור; ולאחר מכן מן המלחמות בין האימפריה העות'מאנית ובין פרס על השליטה באזור. מאוחר יותר הצטרפה גם רוסיה למאבקי השליטה בשטח זה. במאה ה-19 עבר האזור לשליטתה של רוסיה, שהנהיגה חופש פולחן דתי לכל שבטי האזור, בהם גם ליהודים. בעקבות כך נוצרו קשרים בין היהודים ההרריים לבין יהודי רוסיה, שתרמו לעלייתה של אליטה רוחנית. נפתחו ישיבות וקמה שכבה נכבדת של תלמידי חכמים, רבנים ומורי הוראה בקרב יהודי ההרים (ראו: לאה מקדש-שמעאילוב [עורכת], יהודי ההרים - אורחות חיים ומנהגים בקהילת הקווקז, הוצאת מוזיאון ישראל 2001).
כתיבה מזרחית, אופיינית למרחב הפרסי ומדינות הקווקז. בהשוואה לכתב-יד אחר שנכתב באזרבייג'ן ואשר הגיע אלינו מאותו מקור (ראה פריט קודם), אנו משערים כי גם כתב-יד זה נכתב באזרבייג'ן.
כתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות ותיקונים במספר מקומות. רובו המוחלט של כתב-היד עוסק בענייני שחיטה וטריפות, אך הוא כולל גם מספר חידושים בעניינים נוספים. עיקרו ליקוט מספרי הפסיקה, אך יש בו גם חידושים מקוריים (מן הכתיבות המתחלפות נראה כי החיבור נכתב לאורך זמן, והושארו מקומות ריקים לחידושים נוספים על סדר הסימנים). בראש כתב היד מספר חידושים על מסכת בבא קמא, עם הכותרת "כאן שנה התרל"ו ליצירה". אחריהם חידושים על מסכת חולין עם הכותרת "ערב חנוכה אל ישוב ד"ך נכלם לכסלו התרל"ח ליצירה". בהלכות טריפות, בחצי העליון של העמודים מופיעים הליקוטים והחידושים, ובחצי התחתון של העמודים קטעי הרחבה ופירוש תחת הכותרת "הדק היטב".
בסוף כתב היד מספר דפים עם חידושים בנושאים שונים (ביניהם חידוש על "פיוט מי כמוכה שחיבר יאודה הלוי הקוראים בשבת זכור"). בדף המגן האחורי טיוטת מכתב: "לכבוד הזקן המכובד החסיד המופלא מ' יאודא הלוי ב"ר שלמון יצ"ו, אדון נכבד מכתבו היקר אף נעים קבלתי מאת בתו היקרה... ומה מאד ששתי... כי היגיע בשלום אל מחוז חפצו אל עיר הבירה מסקווא...".
בין דפי כתב היד מספר פתקאות עם רישומים שונים, טיוטות וניסויי קולמוס (באחת מהן מופיע התאריך חנוכה תרל"ח). באחד הדפים הודבקה פיסת נייר (עם הדפסה באותיות קיריליות), ועליה טיוטת מכתב (בעפרון) ורישום: "מיד יוסף בר נתן ליד ר' חיים יגיע".
[136] דף. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בשולי הדפים. בדף אחד קרע חסר גדול. בדף אחד נקבים עם פגיעות ספורות בטקסט. מספר דפים מנותקים. כריכה מקורית, עם פגמים.
"אבקת רוכל" הוא חיבור העוסק בענייני משיח, תחיית המתים, גן עדן, עולם הבא וכדומה. מחברו הוא רבי מכיר בן רבי יצחק שר חסד. לא ידועים לנו פרטים אודותיו מלבד שהיה תלמיד רבי יהודה בן הרא"ש (כך עולה מספר יוחסין, אך עקב חוסר הבהירות בדבריו יש שהבינו מדבריו שהיה רק בן תקופתו ולא תלמידו). בספר הקבלה לרבי אברהם אבן-דאוד מסופר כי אביו רבי יצחק היה ממגורשי צרפת בשנת ה'ס"ו, ונקרא "בן שר חסד" לפי שאבותיו היו צדיקים וחסידים. החיבור נדפס לראשונה בקושטא רע"ו.
כתב-היד חסר בתחילתו. הוא מתחיל מאמצע הספר הראשון, מכיל את הספר השני במלואו, ואת החלק השני של הספר השלישי. בסוף כתב-היד קולופון סיום: "תם ונשלם ספר אבקת רוכל...", אך למעשה הסופר דילג על כמה קטעים שמופיעים במהדורות הדפוס.
בעמוד האחרון העתיק הסופר שני קטעים מבעל הטורים על התורה (דברים יד, כב; ויקרא כב, כז).
[36] דף. 16 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש. קרעים בשולי הדפים. רישומים. כריכה ישנה.
• קמיע, "אלהא דמאיר ענני" - לרפואה ולשמירה ולהצלה מגזירות וסכנות. • קמיע, לרפואה ולשמירה "מכל חולי.. ומכל מיני שחפת וקדחת... ומכל לה"ר ועין הרע...ומכל מיני מזיקין ופגעים...". • קמיע לשמירה, נגד מזיקים ושדים, עין הרע, אויבים ולסטים, ועוד. • קמיע, "יברך ה' וישמרך...".
ארבעה קמיעות. גודל ומצב משתנים.