"נסיתי הכל / דבא [דן בן אמוץ]", כרזה בעיצוב דוד טרטקובר ("על-פי דב"א"). תצלום מאת דוד רובינגר. "הוצא לאור למסיבת פרידה (חזרה גנראלית)". תל-אביב, 1989.
כרזה ממסיבת הפרידה מהחיים שערך דן בן אמוץ לחבריו – אנשי תרבות, פוליטיקאים וידוענים ישראלים – במועדון החמאם ביפו. בן אמוץ ערך את המסיבה כשידע שימיו ספורים, ובסיומה העניק לכל אחד מכ-300 המוזמנים מתנה ופתק אישי ואת הכרזה שלפנינו, בעיצובו של דוד טרטקובר. זמן לא רב לאחר המסיבה נפטר בן אמוץ מסרטן הכבד.
הכרזה ממוספרת 112 בפינה הימנית התחתונה.
69X49.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים. פגמים קלים בשוליים. כתמים (כתמים רבים בתחתית הכרזה).

דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.