מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
גוף תאורה עם אביזר קיבוע לקיר, מעשה ידי זהרה שץ (1916-1999). [ישראל, שנות ה-50].
פרספקס; חוטי ברזל; עלים.
גוף תאורה לקביעה על הקיר. האהיל עשוי לוחות פרספקס; בין הלוחות הונחו עלים וחלקי מתכת. הלוח החיצוני מעוטר בדגם צמחי מופשט בצבע זהב.
גובה: כ-40 ס"מ בקירוב. מחווט. מצב טוב.
זהרה שץ (1916-1999), כלת פרס ישראל לציור ולפיסול (1955), פעלה בישראל ובארצות הברית. שץ היתה אמנית פורה, רב-גונית, שעבדה לרוב בסגנון מופשט ויצרה גם חפצים שימושיים. מנימוקי ועדת השופטים לפרס ישראל: "מרת זהרה שץ תרמה תרומה חשובה לאמנות הכללית, בהכניסה שיטה חדשה בשטח האמנות המופשטת באמצעות חומרים חדשים תוך שיתופם בחומר פלסטי. ליצירותיה של מרת זהרה שץ יצאו מוניטין בכל העולם והיא גרמה להתפתחות אסכולה שלמה של אמנים ויוצרים במלאכת-מחשבת שפיתחו ענף אמנותי זה. על פרי כפיה חופפת רוחה היוצרת של ארץ ישראל וחן הארץ נסוך עליו".
על עיסוקה באמנות שימושית – שגם אם היה רחוק מאוד מן הקלסיציזם של אביה, המשיך את דרכו ואת חזונו – כתבה שץ: "לאדם בן תרבות יש צורך שהדברים המקיפים אותו בחיי יום-יום יהיו נאים מבחינה אסתטית, שימושיים מבחינה מעשית ויעילים. ומטרות אלה תושגנה במינימום של אמצעים. המרשם המודרני הוא ביטוי לאמצעים שבעזרתם משיגים מטרות אלה."
כשנה לפני זכייתה בפרס ישראל, יזמה שץ טריאנלה לאמנות שימושית במילאנו ואף זכתה במקום הראשון על עבודות הפרספקס שלה.
כורסה מעשה ידי לואיז שץ. [ישראל, שנות ה-50].
ברזל, חבל אדום וכרית ישיבה.
האמנית לואיז שץ (1997-1916) ציירת ומעצבת ילידת קנדה, אשתו של האמן בצלאל שץ, בנו של מייסד "בצלאל" בוריס שץ. עלתה לישראל עם בעלה בשנת 1951. ציירה בעיקר בצבעי מים, בסגנון מופשט (אף כי יצרה בסגנון דומה, לואיז פעלה ללא זיקה לקבוצת "אופקים חדשים", הזרם הדומיננטי באמנות המופשטת הישראלית בשיא שנות יצירתה). בנוסף לציור, עסקה באמנות שימושית; עיצבה חנוכיות, סלים, כיסאות, שולחנות, עבודות קרמיקה ועוד. את רוב רהיטי הברזל שעיצבה, הבנויים מסגרת ברזל עם גב ומושב קלועים חבל, יצרה במו ידיה, ואת מיעוטם יצר בעלה; "לואיז כופפה את מוטות הברזל העגולים והשחורים כשהיא 'רושמת' צורות מופשטות באוויר, כולן ניחנות בקוויות אורגנית ומינימאלית" (גדעון עפרת, "לואיז ש"ץ – 1916-1997", קטלוג תערוכה בהוצאת בית האמנים, ירושלים, 2006, עמ' 21).
גובה: 80 ס"מ, רוחב מירבי: 75 ס"מ. פגמים קלים. מעט דהויה.
מקור הכורסה בבית ידידי השצים.
ברזל יצוק ומולחם.
מנורת חנוכה בדגם זקוף. קניה חרוטיים ומחודדים בסופם; לקראת חודו של כל קנה נתונה דסקית ברזל.
גובה: 26 ס"מ. רוחב: 28 ס"מ.
ברזל יצוק ומולחם.
המנורה מורכבת משלושה מקבצים של שלושה קנים בגבהים שונים; כל מקבץ יחד יוצר את מתאר האות שי"ן. בקצה כל קנה בזיך.
גובה: 41 ס"מ. רוחב: 31 ס"מ בקירוב.
פליז יצוק; פטינה ירוקה. חתומה בגבה "Made in Israel / Pat. no 1064".
מנורה קטנה (ייתכן שנועדה לילדים). על בסיסה כתובת: "ישראל". גוף המנורה עשוי בדמות לוחם, בידו האחת רובה ובשנייה דגל גדול; על הדגל שני פסים וביניהם, במקום מגן דוד, הכתובת "חנוכה". על שפתו העליונה של הדגל שמונה בזיכים זעירים. נס הדגל משמש כשמש.
גובה: 17 ס"מ. רוחב מרבי: 12 ס"מ. מצב טוב.
אגרטל מעשה ידי דוד היינץ גומבל (1906-1992). ירושלים [1960 בקירוב].
כסף רקוע, חתום בבסיס: "גומבל", "ירושלים", "Sterling"
אגרטל בעיצוב מודרניסטי נקי. סביב הבסיס חקוקה הקדשה (בעברית ובאנגלית): "לליאונרד מאיו על שרותו הנאמן למען שלום הילד. מוגש על ידי 'הדסה' בשנת המאה להולדת הנריטה סאלד."
ליאונרד מאיו (Leonard Mayo, 1899-1992), פרופסור אמריקני, יו"ר ה-International Union for Child Welfare (הארגון הבינלאומי להגנת הילד).
גובה: 21 ס"מ, קוטר: 8.5 ס"מ. מצב טוב. השחרה אופיינית. פגמים קלים.
דוד היינץ גומבל (1906-1992), יליד זינסהיים שבחבל באדן-וירטמברג בדרום גרמניה. משפחתו הייתה מחלוצות התעשייה המודרנית באזור, ואביו, סבו וסב-סבו היו תעשיינים. גומבל גדל בעיר היילברון הסמוכה, שהייתה מרכז ליצירת כלי כסף, הוכשר כחרט פלדה ועבד במפעל כלי הכסף "Bruckmann & Söhne". בגיל 21 עבר לברלין כדי ללמוד צורפות בבית הספר למלאכות אמנות "Kunstgewerbe Schule". לאחר לימודיו שב לעירו היילברון, והחל לעבוד במפעל שבבעלות אביו, "Gumbel & Co.", בעיצוב ובייצור כלי כסף בסגנון מודרניסטי בעבודת יד. עיצוביו התאפיינו בכסף מלוטש ומבריק ובשילוב חומרים אחרים, וניכר בהם כי הושפעו מאסכולת הבאוהאוס ומאסכולות מקבילות. בשנת 1936, עם הרעת מצבם של היהודים בגרמניה, עלה גומבל לארץ ישראל והתיישב בירושלים. במשך תקופה מסוימת עבד בסדנת כלי הכסף של הצורפת אמי רות, מן הצורפים הראשונים שייצרו תשמישי קדושה בסגנון מודרני. לאחר כמה חודשים החל ללמד ב"בצלאל החדש" עיצוב כלים ויצירת תכשיטים בעבודת יד, וב-1942 פתח סדנה משלו, שבה ייצר כלים ותכשיטים במשך עשרות שנים. ב-1955 פרש מן ההוראה; עמיתו, לודוויג יהודה וולפרט, פרש מ"בצלאל" שנה אחריו, אולם השפה החזותית שיצרו והסגנון שהנחילו המשיכו לתת את אותותיהם בעבודות התלמידים עוד שנים ארוכות.
ראו: "וולפרט וגומבל, חלוצי הצורפות המודרנית בישראל" (אוצרת: שרון וייזר-פרגוסון), מוזיאון ישראל, 2012.
תיבה גדולה, צבועה ירוק, ששימשה ככל הנראה כתיבת מסמכים. על המכסה כתובת באותיות זהובות: "Privateigenthum des Herrn Baron C. M. von Rothschild" ("רכושו הפרטי של הברון ק. מ. רוטשילד").
קרל מאייר רוטשילד (1788-1855) היה בנו הרביעי של מאיר אנשיל רוטשילד, מייסד השושלת, וניהל את השלוחה האיטלקית של עסקי המשפחה.
9.5X18X35 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. כיפופים. פגמים וקילופים בצבע. פגם במנעול התיבה (ללא מפתח).
קופת קרטון כחולה לתלייה על הקיר. על הקופה הכתובות "קרן התורה", "TORA ALAP", ו"אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ", סביב סמל הארגון – לוחות הברית שבתוכם כדור הארץ וסביבם גרמי שמים אחרים.
ארגון "קרן התורה" מייסודו של ארגון "אגודת ישראל" נוסד בשנת 1923 לתמיכה בישיבות ומוסדות תורניים באירופה ובארץ ישראל. הארגון פעל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
גובה מירבי: 15.5 ס"מ. רוחב: 8.5 ס"מ. עומק: 5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קילופים ופגמים קלים. פיסות נייר מודבקות.
קופת צדקה לטובת בית החולים היהודי "אור החיים" באיסטנבול, שנוסד בסוף המאה ה-19 וקיים עד היום, הגם שהוא פועל כבית חולים כללי ואינו מצוי עוד בבעלותה של הקהילה היהודית.
חזית הקופה מעוגלת, ועליה שם בית החולים בלדינו ובצרפתית: "אוספיטאל נאסייונאל איסראאיליטה אור החיים / Hopital National Israélite Or-Ahaïm". בין הכתובות נראית אחות הסועדת חולה. על צד הקופה תלוי מוט שטוח לתחיבת השטרות אל תוך הקופה.
מצורף המפתח התואם.
6X10X12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כיפופים.
על קדמת הקופה מופיע שם הארגון: "Az Országos Bikur Cholim Betegeket Gyámolító Egyesület és Rákosszentmihályi Szeretetotthona" ["חברת ביקור חולים ארצית ובית האבות ברובע Rákosszentmihályi"]. מתחת לשם הארגון וכתובותיו נראה ציור המדגים את מטרות התרומה: בית מרקחת, ביקור רופא ומתן סעד לחולים. על פאותיה הצדדיות של הקופה נדפסו נוסחי תפילה (בהונגרית): תפילה עבור החולה ותפילה כללית לאחר מתן צדקה.
5X8.5X12.5 ס"מ. מצב גרוע. כתמים. קרעים וקרעים חסרים עם פגיעה בטקסט. כיתוב בעט בגב הקופה.
1. "קופסה כחולה" – הקופה הנפוצה, המעוטרת במגן דוד ובתוכו אריה ובמילים "קרן קיימת לישראל", ועליה סמליל הקק"ל בעברית. [ארץ ישראל? שנות ה-30 של המאה ה-20 בקירוב]. ("הקופסה הכחולה", עמ' 59)
5X10X12.5 ס"מ. מצב בינוני. פגמים בצבע. כיפופים. המנעול פגום.
2. קופת "ציון" – קופת "המפה הקצרה", מעוטרת במפת ארץ ישראל ללא הנגב ועם ציון ים המלח. [תוצרת הונגריה, שנות ה-30 של המאה ה-20 בקירוב].
קטלוג "הקופסה הכחולה" איננו מציין קופת "ציון" תוצרת הונגריה. קופה דומה ביותר נראית בלוח שנה לשנת תש"ד בעיצוב פסח עיר-שי ובהוצאת הקק"ל שיצא בבודפשט, 1943.
4.5X9.5X12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגמים קלים בצבע. כיפופים. המנעול פגום.
3. קופת "ציון" – קופת "המפה הקצרה", מעוטרת במפת ארץ ישראל ללא הנגב ועם ציון ים המלח. [ללא ציון מקום ייצור, שנות ה-30 של המאה ה-20 בקירוב].
4.5X9.5X12 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגמים בצבע. כיפופים קלים.
ספרות: פרופ' שאול לדני ודותן שולמן, הקופסה הכחולה. 2014.
שתיים מהקופות נדפסו בצרפת; אחת מהן חתומה "Printed in France, קרן תל חי, טורונטו קנדה"; קופה אחת נדפסה ככל הנראה ברוסיה. שם הקרן נדפס עליה בעברית וברוסית. על גבה מופיעה מפת ארץ ישראל ובמרכזה דיוקנו של ז'בוטינסקי; הקופה הרביעית נושאת טקסט עברי בלבד ומעוטרת במנורה במקום בסמל הקרן.
קרן תל-חי, הקרן לגיוס והקצאת כספים של התנועה הציונית הרביזיוניסטית, נוסדה בלונדון בשנת 1929.
8X9.5 ס"מ בממוצע. מצב כללי טוב. כתמים. פגמים קלים.
מקור: אוסף משפחת רימון.