דער מילנער, די מילנערין און די מילשטיינער [הטוחן, הטוחנת ואבני הָרֵחַיִם], מאת פעטער בן ציון [דוֹד בנציון; שם העט של בנציון רסקין]. איורים מאת אליעזר (אל) ליסיצקי. הוצאת "קולטור-ליגע", במסגרת הסדרה "פאר קליינע קינדער". ורשה, תרפ"ב (1922). יידיש.
מעשייה לילדים, עם איורים מאת אל ליסיצקי. הספר נדפס לראשונה בשנת 1919, בהוצאת "אידישער פאלקס-פארלאג" בקייב.
14, [2] עמ', 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים בגוף הספר. הספר נכרך מחדש. נקבים קטנים בשולי הדפים (מהסיכות שהידקו את הדפים במקור). כתמים, פגמים וקרעים (חלקם חסרים) בכריכה; הכריכה עברה שיקום. רצועות נייר דבק בחיבור דפי הבטנה לכריכה.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.

Эпопея, Литературный ежемесячник [אפופיאה, ירחון ספרותי], בעריכת אנדריי ביילי (Андрей Белый). גיליון מס' 3. הוצאת "הליקון" (Геликон), מוסקבה-ברלין, 1923. רוסית. עטיפה בעיצוב אל ליסיצקי.
גיליון מספר 3 של כתב העת הספרותי "אפופיאה" (אפוס), בעריכת הסופר, המשורר והתאורטיקן הרוסי החשוב אנדריי ביילי (1880-1934). הגיליון כולל טקסטים מאת מקסים גורקי, מרינה צבטייבה, ויקטור שקלובסקי, ולדיסלב חודסביץ', אלכסיי רמיזוב, וביילי עצמו. עטיפת הגיליון בעיצוב אל ליסיצקי.

309, [2] עמ', 21 ס"מ. מצב טוב. מרבית הדפים אינם מופרדים. כתמים קלים. קרעים קלים בשולי הדפים והעטיפה, ללא פגיעה בטקסט. קרע חסר בשולי בעטיפה (ללא פגיעה בטקסט).

מקור: אוסף עוזי אגסי.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ', לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי. הוא עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה, והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בשנת 1921 היגר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים, ספרי מחקר וירחונים.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Das Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע על המציאות ולהביא לשינויה.

די פארשטערטע כאסענע: קינדער פיעסע אין איין אקט [החתונה שהופרעה: מחזה לילדים במערכה אחת], מאת י. [איציק] קיפניס. הוצאת "קולטור ליגע", קייב, 1924. יידיש.
מחזה הומוריסטי בחרוזים המיועד לילדים: השדכן מכנס את חיות היער לרגל מסיבת נישואיו של הדוב, אך במהרה הכול משתבש, והחופה לא נערכת על-פי התוכנית. איורים מאת מארק אפשטיין.

18, [1] עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. חותמת דיו על העטיפה האחורית. קרע חסר בפינה השמאלית התחתונה של העטיפה קדמית.

יצחק (איציק) קיפניס (1896-1974) – סופר ילדים, משורר יידי, ומתרגם יהודי-סובייטי, יליד אוקראינה. בשנות השלושים סבל מהתנכלויות וחרמות מצד המשטר הקומוניסטי בשל הנטיות הלאומניות (דהיינו, ציוניות) שאפיינו כביכול את יצירתו. ב-1948 גורש לגולאג לצד יוצרים יהודים נוספים. שוחרר מהגולאג לאחר מותו של סטלין, אך רק בשנות ה-60 הותר לו לשוב ולהתיישב בקייב.

מארק אפשטיין (1897-1949) – אמן גרפי, צייר, פסל ומעצב תפאורות, יליד בוברויסק. בילדותו התחנך אפשטיין בחדר, ומאוחר יותר למד בבית הספר לאמנויות בקייב. בשנת 1918 למד בסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. באותה שנה השתתף בתערוכת אמנים יהודים במוסקבה והיה ממקימי החטיבה האמנותית של הארגון "קולטור-ליגע". הקו האמנותי שאפיין את יצירתו של אפשטיין הושפע במידה רבה מקשריו עם סופרים ומשוררים יהודים בעלי אוריינטציה מודרניסטית שפעלו בקייב, ובהם "דער נסתר" (פנחס כהנוביץ'), דוד ברגלסון ויחזקאל דוברושין.
אפשטיין פעל בקייב גם לאחר התבססות השלטון הסובייטי באוקראינה והעברת מוסדות ה"קולטור-ליגע" לידי ארגונים קומוניסטיים, אף ששותפיו לחטיבה האמנותית בחרו לעזוב את העיר. בשנים 1923-1931 ניהל את בית הספר היהודי לאמנות ואומנות של קייב (גלגולה הקומוניסטי של החטיבה האמנותית של "קולטור-ליגע"). במקביל עסק בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטראות בקייב ובחרקוב.
בשנת 1932, לאחר סגירת בית הספר שבניהולו וסגירתם של מוסדות "קולטור-ליגע" האחרונים, נאלץ לעזוב את קייב ועבר למוסקבה. בשנותיו האחרונות לא הציג בתערוכות.