סט שלם של הספר ישמח משה על התורה – דרושי חסידות וקבלה, על סדר פרשיות התורה, מאת הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל. חלקים א-ה, על חומשים בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. לבוב, דפוס Franz Galinski, [תר"ט]-תרכ"א 1848-1861. מהדורות ראשונות של כל חמשת החלקים, עם שער נפרד לכל חלק. חמישה כרכים.
סדרת הספרים "ישמח משה" נערכה וסודרה לדפוס על ידי נכד המחבר, תלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב", ובמספר מקומות נדפסו הגהותיו והוספותיו, המתחילות במילים "אמר המסדר" (או בראשי התיבות: "א"ה").
בתחילת כרך בראשית נדפסה הקדמה קצרה מאת ה"ייטב לב". בתחילת הכרכים במדבר ודברים נדפסו הסכמות של ה"דברי חיים" וה"ייטב לב".
המחבר, הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו כגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (ראה: הגאון הקדוש בעל ישמח משה, מאת הרב יוסף משה סופר, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשינאווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי החוזה מלובלין וה"אוהב ישראל" מאפטא. בשנת תקס"ח התמנה לרב באוהעל והחל להפיץ את החסידות בגלילות הונגריה. התפרסם בדורו כמקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
חלק מאותיות השער של חלק שמות – בדיו זהובה. חתימה בדף השער של חלק שמות: "בצלאל וויינ---".
חמישה כרכים. בראשית: [1], קיז דף; שמות: צ דף; ויקרא: מב דף; במדבר: [1], מט דף; דברים: עב, [1] דף. 24 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב עד בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים קלים בשולי הדפים. בשער הכרך הראשון, חתימה מחוקה (בגירוד, עם פגיעה קלה בטקסט). בשער הכרך השני, סימני מחיקה של חותמת וחתימה. בכרך השלישי חיתוך הדפים בכמה מקומות על גבול הטקסט. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בפיסות נייר דבק. בכרך הרביעי, קרעים חסרים בדף השער, ללא פגיעות בטקסט, משוקמים בפיסות נייר דבק, וקרע חסר בדף מד עם פגיעה בטקסט. בכרך החמישי, סימני עש בדף השער ללא פגיעות בטקסט, וקרע חסר בדף השני ללא פגיעה בטקסט (יתכן שדף השער של הכרך החמישי הושלם מעותק אחר). כריכות עור חדשות ומהודרות.
סטפנסקי חסידות, מס' 239, 240.

ספר מנחת חינוך, "והוא ביאור רחב על ספר החינוך, בפלפול עצום ובקיאות נפלא הפלא ופלא", חלקים א-ג. לעמברג (לבוב), דפוס רבי אורי זאב וואלף סאלאט, [תרכ"ט 1869]. שלושה שערים.
מהדורה ראשונה של הספר, שיצאה לאור בעילום שם בחיי המחבר הגאון רבי יוסף באב"ד אב"ד טרנופול, וכפי שנכתב בשער: "חברו חד מגאונים המובהקים שבזמנינו הקדוש והטהור נ"י ומרוב ענוותנותו העלים את שמו ד' יגן עליו... יצא לאור בהשתדלות והתאמצות הרב וכו' מ' ראובן כהן רפאפורט נ"י". רק במהדורה השניה שנדפסה בלבוב תרמ"ט, כ-15 שנה לאחר פטירת המחבר, מגלה המו"ל את שמו של הרב המחבר. ספר "מנחת חינוך" הפך עם השנים לאחד מספרי היסוד של עולם הלמדנות, בכל בתי המדרשות, בגליציה ובפולין, בליטא ובהונגריה, ובכל תפוצות ישראל עד היום הזה. במשך השנים נדפסו ממנו מאות אלפי עותקים בעשרות מהדורות שונות, מלבד עשרות ספרים שדנים בדבריו ובשאלותיו.
המחבר: הגאון רבי יוסף באב"ד (תקס"א-תרל"ט), בן הגאון רבי משה באב"ד אב"ד פשוורסק. נכדו ותלמידו של הגאון רבי יהושע באב"ד אב"ד טרניפול, בעל "ספר יהושע". חתן רבי אריה ליבוש הלברשטם אב"ד טרניגרוד. למד בחברותא עם גיסו הגדול רבי חיים הלברשטם, האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז. מגיל צעיר נודע בגאונותו ובחריפותו, ובטרם הגיעו לגיל שלושים כבר נודע כאחד מגדולי הרבנים בדורו. כיהן ברבנות בהוסאקוב ובזבאריז. בשנת תר"ב נתמנה לאב"ד סניאטין ובשנת תרי"ז עלה לכהן ברבנות טארניפול, עיר רבנות סבו הגדול רבי יהושע באב"ד.
חידושי תורתו נתפרסמו כבר בחייו מפי השמועה, ובספרי גדולי דורו מובאים קושיות וסברות חריפות ושנונות בשם הרב מסניאטין, בשם זה הוא מוזכר פעמים רבות בשו"ת "שואל ומשיב". אך עיקר תורתו לדורות נודעה בספרו הגדול "מנחת חינוך" על תרי"ג מצוות שב"ספר החינוך".
מלבד גדלותו בתורה, נודע גם כקדוש וטהור ועובד ד' בסילודין [בעל "שואל ומשיב" כותב עליו בהספדו כי מימיו לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו]. היה מקורב לחצרות הצדיקים גדולי החסידות. זמן מה ישב בראפשיץ אצל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ [מסופר כי רבי נפתלי מרופשיץ אמר לו לשוב לביתו, כי חלקו בעבודת ה', הוא ללמוד תורה בהתמדה]. עד סוף ימיו היה קורא להרה"ק מראפשיץ "הרבי שלי". היה לובש בגדים לבנים כמנהג גדולי החסידות בימיו, ולפעמים אף קיבל פתקאות "קוויטלאך" ונתן עצות וברכות לישועה ולרפואה.
בדף המגן, חתימות ורישומי בעלות: "בעז"ה, קנין כספי הוא, שלמה בערנשטיין"; "זה הספר מנחת חינוך שייך להג' הר' שלמה בערנשטיין"; "משה בן הרה"ג ר' שלמה בערנשטיין". במרכז דף השער רישום בכתב-ידו של רבי שלמה בערנשטיין: "חברו הרב הגאון המקובל מו"ה יוסף באבד זצ"ל האבד"ק טרנפול".
שלשת החלקים בכרך אחד: [2], קטז דף; [1], א-צא, קמח דף; [2], א-נד, נז-עג, [1], עד-צב, צה-קה, ד, [3] דף. 37 ס"מ. חלק מהדפים על נייר כהה ושביר וחלקם על נייר איכותי. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש. קרע חסר בדף השער, וקרעים בדפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט. רישומים. כריכה חדשה.

שלושה דפים (שישה עמודים כתובים, 25-30 שורות בעמוד), חידושים על מסכת פסחים, בכתב-ידו של הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה". [פרנקפורט דמיין?, סוף המאה ה-18 בקירוב].
חידושים על מסכת פסחים. תוכן הדפים שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסה בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
רוב החידושים הם על סוגיית נכרי שהלווה את ישראל על חמצו ובעל חוב למפרע או להבא הוא גובה (בדפים ל ע"ב – לא ע"ב). בסוף אחד הדפים קטע על פרק ערבי פסחים (קט ע"ב), בעניין שולחן של מקדש של פרקים. חידוש זה נזכר בחידושי הפלאה (ירושלים תשנ"ד, ב, פסחים שם): "כבר כתבנו בחידושינו בטוב טעם הא דנקט דווקא שולחן".
הדפים שלפנינו הם, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר – רבי סענדר חיים מקאזאווע – מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיק ממנו לצורך הדפסה, אך למעשה הוא העתיק והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה" שהיו בכתב היד. הוא מזכיר בהקדמתו גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אך למעשה אלה לא נדפסו עדיין.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ'. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק רבי שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו של רבי פנחס "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[3] דף (שישה עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. דהיית דיו בחלק מהדפים. בלאי. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב (9 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל פנט. דעעש, "אור לעש"ק פ' שמות תרל"ח" [טבת תרל"ח, דצמבר 1877].
מכתב בעניין תרומות לעניי צפת. שלושת העמודים הראשונים כוללים רשימות בכתב-יד [סופר], של תורמים מהעיר דעעש בחורף שנת תרל"ח. בעמוד הרביעי מכתב האדמו"ר ורישום כתובת בכתב-ידו של האדמו"ר: "ליד הרבנים המאה"ג [המאורות הגדולים] חסידים מפורסמים, רו"מ [רבנים ומנהיגים] בעיה"ק צפת תוב"ב, ולמצו[ה] רבה יחשב". חותמת שעווה (פגומה) של האדמו"ר: "מנחם בהג[און] מה"ו יחזקאל זצ"ל mendel…".
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל פנט אב"ד דעעש (תקע"ח-תרמ"ה), בנו של האדמו"ר בעל "מראה יחזקאל" (תלמיד רבי מנדל מרימנוב, שכיהן כאב"ד קרלסבורג וחבל זיבנבירגן). בשנת תקצ"ז למד אצל ה"חתם סופר" בישיבת פרשבורג, והיה הבחור היחידי בישיבה שלבש בשבת מלבושי-משי חסידיים. רבו ה"חתם סופר" קירבו בחביבות רבה והיה מטייל עמו בכל ערב שבת ומשוחח עמו בלמוד [החתם סופר נהג לכנותו בכינוי החיבה "דער גאלדענער מאנדעל"]. בזמן לימודיו אצל ה"חתם סופר" זכה ל"גילוי אליהו" ונתן לו "שלום" כשהופיע בבית-המדרש בדמות עני. משנת תר"ב כיהן כאב"ד ארישאר ומשנת תרי"ח אב"ד דעעש. משנת תרט"ו בערך שימש כרב הראשי של חבל זיבנבירגן (טרנסילבניה). מחבר ספר "מעגלי צדק" על התורה וסדרת ספרי השו"ת "אבני צדק", "שערי צדק" ו"משפט צדק".
[1] דף כפול (ארבעה עמודים כתובים). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.