מכירה 85 - יודאיקה: ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove and filter and
- יד (94) Apply יד filter
- manuscript (94) Apply manuscript filter
- כתבי (84) Apply כתבי filter
- דפוס (77) Apply דפוס filter
- book (68) Apply book filter
- letter (59) Apply letter filter
- יהדות (52) Apply יהדות filter
- jewri (52) Apply jewri filter
- ומסמכים (41) Apply ומסמכים filter
- document (41) Apply document filter
- ספרי (39) Apply ספרי filter
- matter (38) Apply matter filter
- print (38) Apply print filter
- מכתבים (36) Apply מכתבים filter
- יד, (26) Apply יד, filter
- דברי (24) Apply דברי filter
- דפוס, (23) Apply דפוס, filter
- ומכתבים (23) Apply ומכתבים filter
- חסידות (23) Apply חסידות filter
- communiti (23) Apply communiti filter
- jewish (23) Apply jewish filter
- ודברי (21) Apply ודברי filter
- ישראל (19) Apply ישראל filter
- the (18) Apply the filter
- חבד (16) Apply חבד filter
- תנך (16) Apply תנך filter
- תנ (16) Apply תנ filter
- ותהילים (16) Apply ותהילים filter
- חב (16) Apply חב filter
- תנ"ך (16) Apply תנ"ך filter
- חב"ד (16) Apply חב"ד filter
- bibl (16) Apply bibl filter
- books, (16) Apply books, filter
- chabad (16) Apply chabad filter
- tehillim (16) Apply tehillim filter
- ותפילות (15) Apply ותפילות filter
- סידורים (15) Apply סידורים filter
- prayer (15) Apply prayer filter
- siddurim (15) Apply siddurim filter
- איטליה (14) Apply איטליה filter
- italian (14) Apply italian filter
- manuscripts, (14) Apply manuscripts, filter
- יהודי (13) Apply יהודי filter
- in (13) Apply in filter
- african (12) Apply african filter
- algeria (12) Apply algeria filter
- avot (12) Apply avot filter
- manuscript, (12) Apply manuscript, filter
- mishnayot (12) Apply mishnayot filter
סדר ברכת "על המחיה" ובו הוראות ביידיש. הדף מעוטר במסגרת בגוני השחור והכתום, משובצת מגני דוד. בראש המסגרת כורע צמד אריות וביניהם מגן דוד גדול שבתוכו ידיים מונפות לברכת כהנים - רמז לזהות המוציא לאור.
כבר בראשית המאה ה-20, כאשר הפכה חרבין למרכז מנהלי היושב על מסילת הברזל המובילה מרוסיה לסין, החלו יהודים מרוסיה להגר אל העיר, ובשנת 1908 כבר ישבו בה כ-8000 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה גבר זרם הפליטים מרוסיה, ובראשית שנות ה-30, בשיא גודלה, מנתה הקהילה כ-15,000 איש. הקהילה ניהלה בתי ספר, בית חולים, בית אבות, ספריה ועוד, וכן העניקה סיוע מאורגן לפליטים. בשנים אלו היו בעיר עשרות חברות בבעלות יהודית, והקהילה שגשגה גם כמרכז תרבות יהודית; יצאו בה עיתונים, הועלו הצגות, ובשנת 1927 נערך בה הכנס הראשון של ציוני המזרח הרחוק. עם תום הכיבוש הרוסי בשנת 1928 פרץ משבר כלכלי ובמצב היהודים בעיר חל מפנה לרעה. תחת השלטון היפני, שהחל ב-1931 ונמשך עד תום מלחמת העולם השנייה, נרדפה הקהילה היהודית וצעדיה הוצרו. לאחר המלחמה החל זרם הגירה מן העיר, ובסופו של דבר חדלו להתקיים בה חיים יהודיים.
[1] דף. 39X25 ס"מ. מצב בינוני. חלקו התחתון של הדף קרוע לכל רוחבו ומחוזק בנייר דבק. קרעים וקרעים חסרים, חלקם משוקמים בפיסות נייר. נקבי תליה. כתמים. סימני קיפול.
אינו מופיע בקטלוג הספריה הלאומית וב-OCLC.
דיו על בד.
שטר מכר והעברת בעלות, כולל תצהיר ופרטי שמאות אודות מבנה גדול בן שתי קומות בעיר טהראן. לפי המפורט בשטר, הזכויות על הנכס, שהיה בבעלותו של יוסף בן יאיר בן ישעיה ושל רעייתו, עוברות לידי הקונה, אברהם בן שמעון בן אברהם.
השטר נכתב על יריעת בד גדולה, ובחלקו התחתון מופיעות חתימות הנ"ל וחתימות עדים. בצדו האחורי נוספו רישומים בפרסית (באותיות ערביות) משנת 1965, שעניינם העברת הבעלות על הנכס הנ"ל לידי רוכשים חדשים (עם חתימות בערבית, בעברית, ובטביעות אצבע).
שטרות מסוג זה (ומסוגים אחרים) הכתובים על גבי בד אינם מצויים.
40X58 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. שני כתמי רטיבות רוחביים, עם פגיעות קלות בטקסט.
כתיבה מסודרת, עם הוספות, תיקונים ומחיקות [יתכן שלפנינו אוטוגרף המחבר]. כמחצית מכתב-היד שלפנינו לא נדפס: החיבור על חומש בראשית ועל המועדים נדפס ע"י המחבר בשנת תרנ"א בטשרנוביץ, אולם החיבור על חומש שמות לא נדפס עדיין. גם בחיבור על חומש בראשית, נמצאו שינויים רבים בין כתב היד שלפנינו ובין הנדפס, אבל באופן כללי מדובר באותו חיבור (כולל נוסח ההקדמה).
בין החיבור על בראשית לחיבור על שמות, מופיע בכתב היד חיבור נוסף, בן כ-7 עמודים, עם סיפורי מופת על זקנו הגאון הקדוש רבי אריה ליב אויערבאך אב"ד סטניסלב (תלמיד הבעל שם טוב), תחת הכותרת: "מעשה נוראה". למיטב ידיעתנו, סיפורים אלו לא נדפסו, ואינם ידועים ממקור אחר.
בתוך הדברים מביא המחבר סיפורים ששמע מאביו, על הקשר החם בין הבעש"ט לסבו רבי דוד צבי, אותו פגש בביקורו בקלויז הנודע בברודי: "ועוד זאת שמעתי מכבוד אאמו"ר ז"ל ומן כמה אנשים.... כי בעת שנפטר כבוד אא"ז הנ"ל [רבי אריה ליב אב"ד סטניסלב] השאיר אחריו ברכה את כבוד אא"ז... מו"ה דוד צבי, והיה אז כבן שבעה שנים... ונסע מביתו לבראדי והיה שם אצל חכמי הקלויז, וכאשר בא אז הבעש"ט לשם וראה אותו, היה מחבב אותו מאד והיה מחבק אותו, ושמעתי כמה פעמים מן כבוד אאמו"ר ז"ל אשר כמעט לא זזה יד הבעש"ט מן ידו הקדושה והיה קורא אותו בני יקירי...". [רבי דוד צבי נולד בעקבות ברכת הבעש"ט, שהשתתף כסנדק בבריתו וקרא לו את שמו "דוד צבי". הוא היה בן יחיד לאביו רבי אריה ליב אב"ד סטניסלב. הסיפור שלפנינו התרחש כנראה בימי ילדותו של רבי דוד צבי, לאחר שהתייתם מאביו, ונסע להסתופף בצל חכמי הקלויז המפורסם בברודי (וראה עוד פרטים על ילדותו בסיפור שלפנינו). בשנים מאוחרות יותר הוא היה מתלמידי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי פנחס מקוריץ. עמד בקשרי ידידות עם גדולי החסידות בדורו רבי נחום מטשרנוביל, רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. נודע גם בגדלותו בתורה, ועמד בקשרי-ידידות ושו"ת עם גאוני דורו רבי משולם איגרא ורבי אפרים זלמן מרגליות מבראד].
הגאון רבי שלמה אהרן אויערבאך (תקפ"ה-תרנ"ג), מגדולי הרבנים בצפון-בוקובינה (כיום: אוקראינה). בן-בנו של רבי דוד צבי אויערבאך אב"ד קרמניץ (תק"ג בערך-תקס"ח, חותנו של מוהרנ"ת - רבי נתן מברסלב). כיהן כרב ומגיד מישרים בבויאן. מחבר הספר טהרת הנפש (טשרנוביץ, תרל"ד). בספר מליצי אש כתב עליו: "איש קדוש, בעל מקובל מפורסם...".
אביו רבי נחמן זאב אויערבאך אב"ד מאניסטרישץ (נפטר תרט"ו), הקים דור של רבנים מפורסמים, גדולי חסידות: רבי שלמה אהרן מחבר החיבור שלפנינו; רבי ישראל מתתיהו אויערבאך אב"ד גוואזדזיץ, בעל "נזר ישראל" ומחבר ספרי הלכה רבים; רבי מאיר חיים ממאניסטרישץ (נפטר תרס"ה); רבי דוד צבי מדינוביץ; רבי יצחק מטלוסט; רבי יהושע העשיל מבאזאנוב ורבי שלום מקשענוב.
כתב היד חסר בתחילתו. בראשו מופיע דף אחד (קרוע ומנותק) שנותר מן ההקדמה. החיבור עצמו מתחיל מדף יז, באמצע פרשת לך לך.
[1], יז-צז דף; א-סד, [14] דף. 19.5 ס"מ. מצב משתנה. קרעים חסרים בתחילת הכרך, ברוב דפי החלק הראשון (שכבר נדפס), עם פגיעות בטקסט. החלק השני (שלא נדפס) במצב טוב. כתמים ובלאי ללא פגיעות בטקסט. דפים מנותקים. ללא כריכה.
כתב-יד, ארבעים ואחד דפים גדולים - מאמרי חסידות, חידושי אגדה ודרוש, על פרשיות התורה, נ"ך, אגדות חז"ל ועניינים שונים, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה" - כתיבת סופר, עם עשרות הגהות, משפטי קישור ועריכה, בכתב-יד נכדו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט - בעל ה"ייטב לב". [גורליץ או סיגט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]; ועם מאות הגהות עריכה בכתב-יד האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש. [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].
דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו של בעל ה"ישמח משה". דפי כתב היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים. שניהם ערכו קטעים מתוך הדפים שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. מסיבה זו מופיעים בדפים שלפנינו עקבות העריכה שלהם - הגהות והערות רבות בכתב-ידם, הוספות, תיקונים והוראות למדפיס.
כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" על התורה (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד קטעים אחרים מתוך הדפים שלפנינו והוציאם לאור בספרי "ישמח משה" על נ"ך ואגדות חז"ל (סיגט, תרס"ו-תרס"ח).
בכמחצית הדפים מופיעות הגהות מבעל ה"ייטב לב" (סך הכל עשרות הגהות) ולצדן הגהות מנכדו האדמו"ר רמ"ד טייטלבוים (סך הכל מאות הגהות).
בלפחות ארבעה דפים (מסומנים) מופיעים קטעים מתורת ה"ישמח משה" שכפי הנראה לא נדפסו, חלק מהם אף כוללים הגהות מה"ייטב לב" שלא נדפסו. יתכן וגם בדפים אחרים ישנם קטעים שלא נדפסו.
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו - שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים - בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי - הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמורש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
[41] דף (80 עמודים כתובים). 42 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (בהם כתמים כהים), קרעים ובלאי. קרעים חסרים גדולים במספר דפים (כעשרה), עם פגיעה בטקסט. על הטקסט הועברו קוים ורישומים בדיו כחולה (כנראה לסימון הקטעים שהוכנו להדפסה).
בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה - הלכה, אגדה, דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.
מכתב המלצה שנכתב עבור הבחור החתן רבי אברהם שמואל בנימין שור [פרקש], "מגזע קודש מחצבתו מכ"ק מרן הגה"ק רבינו הגדול התב"ש [=התבואות שור] זצוקללה"ה והי' חביב למאד בעיני כ"ק הגה"ק אדומו"ר מדעעש זצוקללה"ה כי הי' משמש בקודש אצלו זצללה"ה עד הסתלקותו". האדמו"ר כותב כי החתן המדובר השתדך עם "נכדת הרב הגה"ח המפורסם מו"ה יצחק בעהם הדומ"ץ מקראלי אשר נסע לעה"ק ירושלים תובב"א", ועומד לנסוע לארץ ישראל. בשל כך הוא מבקש שיסייעו לו בהוצאות הנישואין שלו והוצאות הנסיעה. האדמו"ר מזכיר את מכתב התמיכה שכתב האדמו"ר רבי משה פאנעט מדעעש עבור החתן (ראה להלן). בסוף המכתב מברך האדמו"ר: "וזכות הצדקה... יעמוד לימין המסייעים ויתברכו בברכת חיי בני ומזוני ולהשפיע עליהם כ"ט [כל טוב]...".
באוסף המכתבים בפריט הבא (מס' 268) עולה כי שם משפחתו של החתן היה פרקש (כפי הנראה, הוא מכונה "שור" במכתב שלפנינו בשל היותו צאצא של ה"תבואות שור").
מכתב המלצה מאת האדמו"ר רבי יחזקאל פאנעט מדעעש לחתן הנ"ל, הוצג בקטלוג קדם, מכירה 82 (פריט 254). המכתב שלפנינו וצילומו, לצד שני מכתבי האדמו"רים מדעעש רבי משה פאנעט ובנו רבי יחזקאל פאנעט, התפרסם בקובץ נחלת צבי (גליון טז, עמ' קטז-קיז).
רקע מעניין על חתונתם של הזוג - רבי שמואל אברהם פרקש ומרת אסתר מלכה נכדת רבי יצחק בעהם - ראה בקובץ "עלי זכרון" (גליון 43, עמ' ה-ו); וראה גם בפריט 268.
האדמו"ר הגאון הקדוש רבי אברהם יהושע פריינד אב"ד נאסויד (תרט"ו-תרצ"ב), תלמיד המהר"ם שיק ותלמיד ה"ייטב לב". בנו של רבי משה אריה פריינד ראש הקהל בסיגט בזמן ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט". חתן רבי מרדכי יהודא לעוו אב"ד אינטרדאם. כיהן ברבנות רודנה ומשנת תרס"ה כיהן ברבנות הערים הסמוכות נאסויד ואינטרדאם. חסיד ועובד ה', ובצעירותו היה נוסע להסתופף בצל בעל ה"דברי חיים" בצאנז. איש קדוש שנהג בפרישות ובדקדוקי הלכה והנהגה. נודע לאדמו"ר פועל-ישועות, ורבים היו נוסעים להתברך מפיו. מגדולי הקנאים לדבר ה', ולא נשא פנים לאיש. תולדותיו וליקוטי אמריו נדפסו בספרים: "הדרת קודש" (גראסווארדיין, תש"ב; ירושלים, תש"כ), שו"ת "מאור יהושע" (ירושלים, תשכ"ז) ו"גדולת יהושע" (ניו יורק, תשמ"ו-תשמ"ט). האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר כותב אודותיו בהסכמתו לשו"ת מאור יהושע: "הגה"ק אב"ד דק"ק נאסוד זלה"ה אשר כבר נתפרסם בין החיים בתורתו וצדקתו עד להפליא, המפורסם אין צריך ראיה והסכמה... כי הוא היה זקן דורנו משירי כנסת הגדולה, אשר דלו והשקו מתורת רבותינו הצדיקים הקדומים שבדורות הקודמים נ"ע במסירות נפש ממש ומי ידמה אליו...". נכדו ותלמידו הוא הגאון הקדוש רבי משה אריה פריינד (תרס"ד-תשנ"ו), גאב"ד "העדה החרדית" בירושלים.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר דבק בסימני הקיפול.
• מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי אלימלך פאנעט מדעעש, לרבי אברהם שמואל בנימין פרקש בירושלים. קלוזש [קלויזנבורג], תרצ"ט [1939]. בקשה בעניין שידוך "לבן גיסי הרב הגאון אבד"ק איקלאד" [רבי חיים יהודה ברוין הי"ד].
רבי אברהם שמואל בנימין פרקש היה חתן נכדתו של רבי יצחק חסיד, וקודם חתונתו ועלייתו ארצה היה משמש בקודש אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל פאנעט מדעעש (ראה פריט קודם, 267; וראה חומר מצורף).
הרה"צ רבי אלימלך פאנעט (תרנ"ה-תש"ה), בן האדמו"ר רבי יצחק יחיאל פאנעט מדעעש. לאחר פטירת אביו מילא את מקומו כראש כולל "אהבת ציון" זיבנברגן.
• מכתב בכתב-ידו של רבי אברהם שלום ירוחם פרידמן [לימים אב"ד טורץ], אל הגה"ק רבי אברהם יהושע פריינד מנאסויד. קראלי, [תרס"ג-תרס"ה בקירוב].
בראש המכתב כותב הרב פרידמן בשם חותנו רבי ישראל יעקב גראס [חתנו של רבי יצחק חסיד]. הוא כותב על השידוך של "החתן תמים... כ"ה אברהם שמואל" [רבי אברהם שמואל בנימין פרקש הנ"ל], ולאחר מכן מוסיף לכתוב כי לדעתו יש לו זכות קדימה ברבנות קראלי, בתור חתן נכדתו של רבי יצחק חסיד שכיהן בעיר כרב טרם עלותו ארצה. המכתב אינו שלם. לפנינו דף ראשון (כתוב משני צדיו) ופיסה קטנה שנותרה מהדף האחרון עם חלק מחתימתו.
רבי אברהם שלום ירוחם פרידמן, תלמיד רבי יהודה גרינוולד בעל "זכרון יהודה". שימש כדומ"ץ בטאשנד והחזיק בה ישיבה קטנה. הוא אשר הביא את מהר"ם בריסק לכהן שם ברבנות. משנת תר"פ אב"ד טורץ הסמוכה לסאטמר. נספה בשואה.
• שלוש טיוטות מכתבים, בכתב-ידו של רבי אברהם שמואל בנימין הנ"ל, אל האחים האדמו"רים רבי יחזקאל פאנעט ורבי יצחק יחיאל פאנעט שעמדו בראש כולל זיבנברגן: טיוטת-מכתב משנת תרס"ז, בה מזכיר כי שימש בקודש אצל אביהם רבי מנחם מנדל פאנעט מדעעש, ומבקש תמיכה; טיוטת-מכתב משנת תרס"ט, עם בקשת תמיכה, בה מוזכר "בני הילד יעקב ליב שיחי'"; טיוטת-מכתב משנת תרס"ח בשם חברי הכולל.
• תעודת לידה שהונפקה ע"י כולל זיבנברגן בירושלים, ב-13 בפברואר 1912, עבור רבי אברהם שמואל פרקש, שנולד בבוהמיה ב-27 באוקטובר 1907.
• מכתב מאת רבי יחזקאל הלפרין, אל רבי יעקב יהודה פרקש [כנראה בנו של רבי אברהם שמואל בנימין הנ"ל]. שומקוטה מארה, [שנות התר"צ בקירוב]. התעניינות בדבר האפשרות להגר לארצות הברית ולקבל שם משרת רבנות. נכתב על נייר מכתבים רשמי של "פועלי אגודת ישראל סניף שאמקוטא-מארע".
הגה"צ רבי יחזקאל הלפרין, מצאצאי שושלת דעעש. שימש כאדמו"ר בסיגט. נספה בשואה.
7 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.
לפנינו העתקה בכתב-יד תלמיד ה"אבני נזר" רבי אברהם אבא פרענקיל משעדליץ (תרל"ב-תשכ"א), שבבחרותו למד כשנתיים בישיבתו (ראה אודותיו בספר "באהלי צדיקים" מבנו רבי קלמן אליעזר פרנקל).
רוב החידושים בכתב-היד שלפנינו נדפסו בשו"ת "אבני נזר" ובספר "אגלי טל", ושני קטעים נדפסו בקובץ "בית אברהם" (א-ג, תשל"ז), מכתב-יד זה. שם נרשם בהערה: "מתוך כת"י שהועתק בידי הרב אברהם אבא פרנקל ז"ל, תלמיד מרן בעל אבני נזר זצ"ל, בזמן שלמד בסאכאטשאב (בשנים תר"ן-תרנ"א). נמסר ע"י בנו הרב ר' קלמן אליעזר פרנקל הי"ו מתל-אביב...".
מלבד הקטעים הנ"ל, לפנינו מספר קטעים שככל הנראה לא נדפסו: עמודים [56-47] - חידושים בעניין קניין לנכרי, מירוח ישראל בשדה נכרי, תרומה וכלאים, קדושת הארץ, הפרשת חלה בטומאה, חופת נידה, סוגיה דמתוך; עמוד [75] - בעניין עשה לי שירים ונזמים ואקדש לך; עמודים [148-146, 163-161] - בענייני הדלקת נר חנוכה; עמודים [175-171] - חידושים בעניין סילוק בזוזי לבעל חוב, אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל בשבת, עירוב בכיכר שנשבע שלא לאכלה, ובענייני הלכות פסח; בעמודים [182-175] מופיע סימן שנדפס באבני נזר (בסימן שס), אך עם תוספת עמוד שאינו בנדפס.
מעיון בכתב-היד עולה כי החידושים נכתבו לפני הדפסתם ב"אבני נזר" (נדפס תרע"ב) וב"אגלי טל" (נדפס תרס"ה). ניתן לראות כי הסימן הראשון בכתב-היד שלפנינו, המקביל לאבני נזר, או"ח, סימן שנה, אינו כולל את הגהת המחבר שבה חזר בו מחלק מדבריו. בדומה לכך, הסימן השני בכתב-היד שלפנינו, המקביל לאגלי טל, מלאכת דש, ס"ק יז, מסתיים לפנינו בסוף אות מד, ואילו בספר הנדפס הוא ממשיך עם אותיות מה-צה.
הגאון הקדוש רבי אברהם בורנשטיין - האדמו"ר הראשון מסוכוטשוב (תקצ"ט-תר"ע), מגדולי גאוני וצדיקי דורו. חתנו של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. לצד כהונתו כאדמו"ר לאלפי חסידים, כיהן גם כראש ישיבה, בה הנחיל לתלמידיו את שיטתו הלמדנית המיוחדת [בהקדמתו לספריו הוא כותב כי קיבל את דרך הלימוד מחותנו הרבי מקוצק]. רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים (ה"חלקת יואב", רבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי אברהם וינברג בעל "ראשית ביכורים" ועוד). ספריו "אגלי טל" על דיני שבת וחמשת חלקי שו"ת "אבני נזר" הינם מספרי היסוד של עולם התורה וההוראה. לא כל חידושיו זכו להגיע לדפוס, וחלקם שרד רק בהעתקות תלמידים מתקופות שונות.
בעמוד האחרון מפתח הסימנים. בבטנת הכריכה ובדפים נוספים, חותמות הכותב רבי אברהם אבא פרענקיל משדליץ (בעברית ובאותיות קיריליות). רישומים מאוחרים בכתב-יד, עם תיקונים, ציוני מקורות וציוני המקומות בהם נדפסו חלק מהסימנים.
למעלה מ-100 עמודים כתובים (בנוסף לדפים ריקים רבים). 31.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי, קרעים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, פגומה, מנותקת וללא שדרה.
נשלחו אל רבי איסר קריס מקולומייא. המכתבים כוללים הוראות מפורטות על חלוקת מעות ארץ ישראל לאנשי צפת ומירון.
הרה"ק רבי אהרן משה לייפער (תרט"ו בערך-חשון תרפ"ו), בן האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה, מצאצאי רבי מאיר הגדול מפרימישלן תלמיד הבעש"ט. מצד אמו היה נכד בעל ה"קרני ראם" - רבי אהרן משה טויבש אב"ד יאס - ועל שמו נקרא. לאחר נישואיו עם בת רבי אליהו רייך מריישא, קבע את משכנו בעיר זאלין. הרבה בצומות משבת לשבת והתפרסם במופתיו הנוראים. בשנת תרע"ב העביר את חצרו לעיר לנצהוט.
בנו, רבי צבי אלימלך לייפער, כיהן כדומ"ץ בעיר ברגסאז; ושתי בנותיו נישאו לבני דודיהן מאדמו"רי בית נדבורנה: הרה"צ רבי יעקב ישכר בער מסלאטפינא-קרעטשניף (בן הרה"ק רבי מאיר מקרעטשניף) והרה"צ רבי יעקב לייפער מדברצין (בן הרה"ק רבי יוסף לייפער מנירדהאז).
שתי גלויות 9X14 ס"מ. כתובות משני צדיהן. מצב טוב. כתמים. חותמות דואר.
הרבנים מספרים במכתבם כי האשה מרת חיה אסתר פרלמוטר התנדבה לשמש כנציגה שתאסוף תרומות עבור האגודה בעיר ברוקלין, ומבקשים לבוא לעזרת האגודה ולתרום את הכסף דרך האשה הנ"ל.
המכתב נכתב במכונת כתיבה, ובסופו באו חתימות ידם וחותמותיהם של הרבנים (16 חתימות ו-18 חותמות). על החתום באו הרבנים גאוני וצדיקי ירושלים באותם ימים:
רבי " מרדכי רוקח בא"א זצ"ל מבעלז" [אביו של האדמו"ר מבעלז שליט"א, הנודע בשם "הרב מבילגוריי". עלה לארץ ישראל באמצע שנת תש"ד ונפטר בשנת תש"י]; רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג; רבי איסר זלמן מלצר "האב"ד ור"מ סלוצק, ר"מ ראשי להישיבה וראש המוסד הכללי עץ חיים"; רבי זלמן סורוצקין אב"ד לוצק; רבי שמואל וינגרט "מלפנים רב בפלאהן - גרמניה"; רבי ברוך אבא רקובסקי "רב דשכונות אבן ישראל, עזרת ישראל והסביבה"; רבי יצחק יעקב וכטפויגעל "רב במאה שערים"; רבי יוסף גרשון הורוויץ "דומ"ץ בעה"ק ירושלם... נשיא ור"מ של הישיבה הגדולה והת"ת מאה שערים"; רבי משה חסקין "הרב דק"ק פרילוק מלפנים בקראקינובה"; רבי שמואל הלוי וואזנר [כיהן בצעירותו כמו"ץ דשכונת גאולה - אבן ישראל"]; רבי יצחק אריאלי "רב דשכונות כנסת ישראל והסביבה... מיסד ורו"מ בישיבה המרכזית מרכז הרב מח"ס עינים למשפט"; האדמו"ר מספינקא רבי יוסף מאיר כהנא "מלפנים רב בסערעדנא"; רבי אליהו ראם "דיין ומו"ץ בעה"ק ירושלם"; רבי חיים יהודא ליב אויערבאך "ר"מ ישיבת שער השמים"; רבי אהרן יעקב קלפפיש "רב בשנאדאווא וכעת בירושלים"; רבי יעקב משה חרל"פ.
חותמות, בלא חתימה, של רבי שמשון אהרון פולונסקי "רב ומ"צ בשכונת בית ישראל", ושל "בית דין צדק לעדת הספרדים בירושת"ו".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 32.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים חסרים. סימני קיפול.
מכתב בכתב יד, בחתימת השד"ר רבי אברהם שלמה זלמן צורף. ליוורנו, כ"ה מרחשוון ש' ירא"ת ה' [תרי"א 1850].
נשלח אל "הנגיד הישיש... כמוהר"ר שלמה בער הי"ו סאקריטרייא דע"ת פיזרא יע"א" [המזכיר של קהילת פיזרו]. על המכתב מופיעה חתימתו של "אברהם שלמה זלמן ס"ט שליח ציון ת"ו". בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם שלמה זלמן מכתב נוסף, בכתב-ידו וחתימתו: "ואומר שלום לכבוד מעלת אהובי... כמו"ה ארי' יהודא מהזקנים הי"ו...".
רבי אברהם שלמה זלמן צורף, מראשי קהילת "עדת הפרושים" תלמידי הגר"א בירושלים, מעשרת האשכנזים הראשונים שהתיישבו בירושלים. עלה לארץ בשנת תקע"א והצטרף אל קהילת הפרושים הקטנה בעיר צפת, בראשותו של רבי מנחם מנדל משקלוב. כשנה לאחר בואו לצפת פרצה בגליל מגפה שהפילה חללים רבים, אז ברח מצפת ועלה לירושלים. [באותם ימים לא יכלו האשכנזים להתיישב בירושלים, בשל החובות הכבדים שהותירו אחריהם אנשי עליית רבי יהודה חסיד, ומפני שהערבים ראו בכל אשכנזי ערב לחוב זה. רבי אברהם שלמה זלמן ובני משפחתו היו אז מראשוני האשכנזים שבאו לירושלים והתיישבו בה בסתר. בשל הפחד מבעלי החובות הערביים נאלצו להתחפש וללבוש את בגדי הספרדים]. בהשפעתו של רבי אברהם שלמה זלמן עלה גם רבי מנחם מנדל משקלוב מצפת לירושלים, יחד עם תשע משפחות, וכך קם והתבסס הישוב האשכנזי של תלמידי הגר"א בירושלים. רבי אברהם שלמה זלמן היה אז מעמודי התווך של הקהילה ויד ימינו של רבי מנחם מנדל משקלוב. בקשריו הטובים עם השלטון המקומי ועם הקונסולים של רוסיה ואוסטריה הצליח לבטל את החוב של העדה האשכנזית ולהשיג רישיון מהסולטן לחידוש בניית "חורבת רבי יהודה החסיד". באותם ימים יצא מספר פעמים כ"שליח ציון" לאסוף תרומות לטובת היישוב בארץ ישראל. פעילותו לשיקום "החורבה" הקימה עליו אויבים בקרב תושבי ירושלים הערבים, ולבסוף נרצח ע"י מספר ערבים שהכוהו בחרב. קדם לכך ניסיון התנקשות נוסף כאשר ערבי ירה לעברו אך החטיא את המטרה. רבי אברהם שלמה זלמן צורף מוזכר כיום כאחד מנרצחי הטרור הראשונים בארץ ישראל. בניו ונכדיו נקראו בשם המשפחה סלומון. אחד מנכדיו הוא ר' יואל משה סלומון, ממייסדי נחלת שבעה ופתח תקוה.
לפנינו מכתב משליחותו של רבי אברהם שלמה זלמן בליוורנו, מראשית השנה שבה נרצח.
[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול משליחת המכתב בדואר. מעבר לדף רישומי כתובת וחותמות דואר.
במסמך שלפנינו, מחודש תמוז תרנ"א, מודים נאמני ועד השכונה כי אין להם זכות בקרקע, על אף שרישום הקושאן נעשה על שמם: "...לא לנו הנחלה הנז'[כרת] רק מקנת כסף החברים מחברה בית אברהם, וכל אחד מהחברים יש לו כתב ראי'[ה] מהועד הנז'[כר] על חלקו בהנחלה...". התעודה הופקדה "בידי אנשי הועד בית אברהם – מבני כולל ווילנא, זאמוט וקורלאנד". על החתום באו שלשת נאמני ועד השכונה: רבי זיסקינד שחור, רבי יעקב צבי בה"ר שמריה ורבי ישראל חיים בהרש"ג. לאחר חתימתם מופיע אישור בחתימת (וחותמת) רבי שמואל סלנט, המאשר את חתימות שלושת הנאמנים. מאוחר יותר, בשנת תרנ"ד, נוסף אישור בחתימת (וחותמת) הראשון לציון היש"א ברכה, המאשר את חתימתו של רבי שמואל סלנט.
באותה תקופה נוצרו בארץ ישראל בעיות משפטיות ברישום הקרקע על שם אגודות ציבוריות. מסיבה זו נרשמו הקרקעות על שם אנשים פרטיים [בדרך כלל נתינים עות'מאניים], ולא על שם האגודה המייסדת [החברה המשכנת], ואלו מצדם הפקידו בידי האגודות הודאה המבטלת את זכותם בקרקע.
קרקעות השכונה "כרם - בית אברהם" בצפון-מערב ירושלים, נקנו בתחילה בשנת תרמ"ה ע"י רבי משה גראף, שנטע בה כרם ענבים. בהמשך נקנו אדמות אלו ע"י הגביר רבי משה ויטנברג מוויטבסק [שבשנת תרמ"ה הקים את שכונת "בתי ויטנברג - שערי משה", הנמצאת כיום בין הרחובות שטראוס וחיי אדם בירושלים].
בשנת תרנ"א, מכר ויטנברג את הקרקע - שעליה נסוב המסמך שלפנינו - לראשי כולל ווילנא וכולל הורודנא, שהקימו ועד מיוחד להקמת השכונה "בית אברהם", ובנו עליה באותה שנה את השכונה, הנודעת עד היום בשם שכונת "כרם" [נמצאת כיום ממערב לרחוב יוסף בן מתתיהו, בין שכונת "יגיע כפיים" לבין שכונת "מקור ברוך"]. בשכונה זו התגוררו ברבות השנים גדולי תורה נודעים, בהם: רבי אלעזר מנחם שך ראש ישיבת פוניבז' [שהתגורר בשכונה בשנות ה-40-50], ורבי אברהם יעקב זלזניק ראש ישיבת "עץ חיים" [שהתגורר בשכונה קרוב ל-80 שנה עד יום פטירתו בשנת תש"ע].
[1] דף. כ-40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים קלים. סימני קיפול.
בחלקו העליון של הדף מכתב בחתימת שלשת ממוני הכוללות האשכנזיים בירושלים, אודות בעל שנטש את אשתו העגונה בירושלים ומשמש כמורה בבית הספר בחַלֶבּ. בהמשך הדף מכתב רבי שמואל סלנט, בכתב יד סופר ובחתימת ידו וחותמתו, המצטרף אל הדברים. בהמשך הדף מכתב בית הדין הספרדי בענין זה, עם חותמת בית הדין.
הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14 קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא, מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.
[1] דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר.