שני פריטים שנדפסו בידי גולי האצ"ל והלח"י במחנה המעצר גילגיל, קניה. 1947 ו-1948. 1. "ספר המעצר והגלות (שלש שנים לגלותנו)". "מחנה העצורים העברים בגולה, גילגיל, קניה, ב' חשון תש"ח" [אוקטובר 1947]. בראש עמוד השער: "'בדד' – כתב עת לדברי מחשבה וספרות". ספר עבה, שכפול סטנסיל של דפים מודפסים במכונת-כתיבה, עם איורים, דיאגרמות, טבלאות, תוי-נגינה ומפות. תיעוד מקיף ביותר של שלוש שנות שהותם של גולי האצ"ל והלח"י במחנות באפריקה. לעותק שלפנינו מצורף 'נספח': תריסר עמודים שנדפסו לאחר גמר הספר (משוכפלים סטנסיל) ובהם שארית תולדות הגולים עד לחודש יולי 1948, אז נשלחו ארצה. בפסקה האחרונה נכתב: " אחרי שלש שנים ותשעה חדשים מקיץ הקץ על גלותנו. עוד אופפים אותנו שמיה הנוכרים של קניה, עוד עקצי תיל גודרים את המרחב – אך אויר של חופש כבר נסר בלבבות ו-254 גולים מציון חותרים לחזור למולדת, לישראל – לעמוד בשורות הלוחמים, להלחם ולנצח ". "ספר המעצר והגלות": 321, [4] דף + [3] לוחות תצלומים, 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי חלודה (כתמים רבים בדפים הראשונים והאחרונים). פגמים קלים בשוליים. קרעים בדף השער (בהם קרע חסר). כריכה מוכתמת ופגומה מעט, מנותקת חלקית. "נספח": [12] דף, 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי חלודה. קרעים בשוליים. קרע חסר בדף האחרון. 2. תכניה לנשף פורים בתיאטרון מחנה גילגיל – "במתנו, במת גולי ציון". גילגיל, תש"ח (אפריל 1948). בסוף התכניה הוראות התנהגות בקהל מאת הנהלת "במתנו". 7 עמ', 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקמטים. הדפים מנותקים זה מזה. מצורפים: "ללא כבלים, גולי אריתריאה-סודאן-קניה", הוצאת לוחמי חרות ישראל, 1968 (כנראה חסרים שני דפים); דף מגליון "מעריב", 14.6.1964, ובו ידיעה על פגישה בין קולונל רייס, ממפקדי המחנה ויעקב מרידור מהאסירים שנמלטו דרך מנהרה.

שני פריטי נייר הקשורים בהדחת דוד בן-גוריון ומקימי רפ"י ממפלגת מפא"י: זימון להתייצב בבית הדין העליון של המפלגה והעתק של כתב התביעה שהוגש לבית הדין. תל-אביב, אוגוסט 1965. 1. זימון רשמי (מודפס, עם מילוי פרטים בכתב-יד) להתייצב ביום 2 לאוגוסט 1965 בבית הדין העליון של מפא"י. המזומנים: דוד בן-גוריון וששת מקימי רפ"י – יוסף אלמוגי, גדעון בן-ישראל, עמוס דגני, חנה למדן, יזהר סמילנסקי ושמעון פרס. בתחתית הטופס ספח אישור הגעה למילוי ותלישה (ריק). דף, 24 ס"מ בקירוב (כולל הספח). מצב טוב-בינוני. קמטים. פגמים וכתמים בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית עליונה (נזק קל מאוד לטקסט). הספח מנותק חלקית. 2. העתק של כתב התביעה שהוגש לבית הדין, המפרט את הסעיפים שהפרו מקימי רפ"י וקורא להוציאם מהמפלגה. חתום בדפוס בידי מזכיר מוסד הביקורת של מפא"י נחום שדמי. 2 דף (העתק של הדפסה במכונת כתיבה), 32.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. קמטים. מעט כתמים. פגמים קלים. קרע חסר בפינה הימנית עליונה. מצורפים: שבעה דפים מתוך פרוטוקול ישיבת בית הדין ביום 23.8.1965, עם סימונים בכתב-יד.

חמישה ספרים חתומים בידי משה דיין (ארבעה עם חתימתו בעברית ואחד עם חתימתו באותיות לטיניות): 1. Arabs, Oil and History, the Story of the Middle East, מאת קרמיט רוזוולט (Kermit Roosevelt). הוצאת Victor Gollancz, לונדון, 1949. אנגלית. 2. "בעיני אויב, שלושה פרסומים ערביים על מלחמת הקוממיות", בתרגום ש. סבאג [שמואל שגב]. הוצאת "מערכות", תל-אביב, 1954. 3. "מדינות ערב", מאת יעקב שמעוני. הוצאת "עם עובד", תל-אביב, 1959. 4. "משה דיין, דיוקן", בעריכת פנחס יורמן. הוצאת "מסדה", 1968. הקדשה קצרה בכתב ידו של דיין: "לרחל וצבי באהבה, 15.5.68, משה" (ייתכן שההקדשה מיודעת לרחל וצבי שוורץ, הוריה של אשתו הראשונה של דיין, הפעילה החברתית רות דיין [שוורץ]). 5. Breakthrough, a Personal Account of the Egypt-Israel Peace Negotiations, מאת משה דיין. הוצאת Alfred A. Knopf, ניו יורק, 1981. אנגלית. גודל ומצב משתנים. מקור: עזבון רות דיין.

מכתב ארוך ופיוטי ששלח משה דיין מנהלל לירושלים, חודשים ספורים לאחר שפגש לראשונה את רות שוורץ – לימים אשתו רות דיין. נכתב כאשר היה דיין בן עשרים, ומתעד את חייו כחלוץ צעיר בנהלל. חתום בחתימת-ידו. נהלל, 4 לפברואר 1935. המכתב שלפנינו פורסם, תוך השמטות שונות, בספרה של רות דיין "ואולי... סיפורה של רות דיין" (ספרית מעריב, 1973), ונשלח, לדבריה, כששבה לבית הוריה בעיצומו של חורף 1935. בעת כתיבתו, היה דיין חלוץ צעיר בן תנועת העבודה, ומכתבו זה מספק הצצה ייחודית לדמותו, בית הוריו, עולמו הרוחני ומחשבותיו כאדם צעיר, שנים ארוכות לפני שנעשה לדמות איקונית בתרבות הישראלית. דיין כותב: " הכל מלוכלך, מלוחלח וקר, כל תנועה – קריעת ים סוף, והמגפיים רטובים משני צדיהם והמושכות חלקות והסוסות מתעקשות... מי יתנני תנור וזכות לשבת ולא לעבוד! ", בהמשך מתייחס דיין לבית הוריו – " בעצם לא העבודה היא המכעיסה אותי אלא מצב הרוח שבבית... זוהר חולה וסבתא נאנחת. מיד מתחילים כולם כועסים וכל אחד מוצא פגם בשני, וקצת רוגז, והכל כל-כך קטנוני עד לבחילה ", ובחלק אחר לעתידו והמשך דרכו: " הייתי מוצא לי כל מני קיבוצים וקבוצות ומקצועות בבנין וכתיבה וציור והשד יודע מה... אך כשאני מסתכל בתוך תוכי אני יודע שלא אמצא שם את סיפוקי... ". בכמה מקומות במכתב מספר דיין על הערצתו לסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי: " ברוך יהיה לי דוסטויבסקי. שניים שלושה דפים ואתה מטהר ומזדכך בסבל האדם... סבל האדם כנראה תמיד אחד הוא ולאורו אני מתרומם לרגע ". כמה מחלקי המכתב הושמטו מהנוסח שפורסם בספר, ובהם גם קטע ארוך ומעניין, העוסק בפועלים ערבים: " בלילה כזה מתעוררים בי, כמובן, כל היצרים ההומ [א] נים, ואני נזכר איך ממש פגשתי את עובדי הקדוח הממשלתיים (קרי – פלחים מסביבות שכם)... הם גרים שם באוהל, האוהל דולף ו'הרצפה' כולה בוץ... מובן שלשם קימוץ הם הולכים יחף ומחזיקים את הנעליים בידיהם. הערב, הייתי מוכשר לכתוב על זה ספר שלם ". חתום בשוליים התחתונים של העמוד האחרון: "שלך, משה". 3 דף (ששה עמודים כתובים), 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול, קמטים וכתמים קלים. קרעים קלים בשוליים. ראו: "ואולי... סיפורה של רות דיין" מאת רות דיין והלגה דדמן, הוצאת ספרית מעריב, ירושלים, 1973. עמ' 23-27. מקור: עזבון רות דיין.