צווייאונצוואנציק – לידער [22 – שירים], יחיאל פיינער. הוצאת קולטור ליגע, ורשה, תרצ"א, 1931. יידיש. ספר השירים שפרסם יחיאל די-נור (ק. צטניק) בוורשה, לפני מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 22 ("צווייאונצוואנציק לידער; צווייאונצוואנציק יאָרן" = "עשרים ושניים שירים, עשרים ושתיים שנים"). האיור על העטיפה ובעמוד האחרון נעשה בידי האמן יצחק ברוינער. הסופר יחיאל די-נור (לשעבר פיינר, 1909-2001), יליד סוסנוביץ, פולין. החל לכתוב שירה ולפרסמה בכתבי עת ועיתונים טרם המלחמה. משורדי מחנה ההשמדה אושוויץ (שם איבד את כל משפחתו); נודע כאחד הסופרים החשובים שכתבו על השואה ובעקבותיה. די-נור הגיע עם "הבריחה" לישראל דרך איטליה והקדיש את חייו לכתיבה על חוויותיו מהמחנה. במהלך כתיבת ספריו היה די-נור חוזר אל "הפלנטה של אושוויץ", כשהוא מסתגר בחדרו, לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח, ישן או אוכל במשך ימים ארוכים. את ספריו, המתאפיינים בתיאורים קשים במיוחד, פרסם תחת שם העט "ק. צטניק" (המושג "קצטניק" פירושו "אסיר במחנה ריכוז", נגזרת מהמילה הגרמנית Konzetrationslager – מחנה ריכוז), תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת, וטשטוש פרטים על זהותו ועל חייו לפני המלחמה. זהותו נחשפה במשפט אייכמן, עת עלה על דוכן העדים. לשאלת התובע גדעון האוזנר "מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי 'ק. צטניק'?" השיב די-נור: "אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק". בשנים שלאחר המלחמה, כל אימת שנודע לדי-נור על קיומם של עותקים מספרו "צווייאונצוואנציק", הקפיד להשמידם על ידי שריפתם או על ידי גזירתם. בסוף שנת 1993, במכתב לשלמה גולדברג, מנהל מחלקת ההשאלה בספריה הלאומית בירושלים, כתב די-נור: "בשנת 1953 הודיעו לי בשהותי בניו-יורק ש'הספר' מאת הסופר שהושמד באושוויץ נמצא בספריה הלאומית כמוצג נדיר תחת זכוכית, הלכתי לספריה, הצגתי את תעודת פא"ן [PEN – ארגון בינלאומי של סופרים, עורכים ומשוררים] כסופר מישראל הכותב סיפור-חייו של סופר זה שהושמד, קבלתי את הספר לידי, יצאתי מהספריה, שרפתי את הספר. לפני שלושים שנים בערך, מישהו בתל-אביב מסר לי שבספריה הלאומית בירושלים נמצא 'הספר'. נסעתי לירושלים, התברר שמנהל הספריה... ידע מי אני, לא הייתי זקוק ל'תרמית' כדי לקבל את הספר לידי, יצאתי מהספריה, ושרפתי את 'הספר'. לפני מספר חודשים שמעתי משני סטודנטים, המתחקים אחר קורות-חייו של ק. צטניק, ש'הספר' נמצא בספריה הלאומית בירושלים. וההמשך ידוע [...]. ועוד בקשה לי אליך: כאות ועֵד צרפתי כאן שְאֵרים מתוך 'הספר', אנא, שרוף אותם כמו נשרפו כל [ה]יקר לי ועולמי בקרמטוריון של אושוויץ". בשנת 2011 הוצגו בספריה הלאומית בירושלים שרידי הגזירים של "צווייאונצוואנציק" בתערוכה "טמיר ונדיר – מבחר מאוצרות הספריה הלאומית" (ירושלים, 2011; עמ' 52-53), לצד כתבי יד של הרמב"ם, אייזק ניוטון, מרטין בובר, פרנץ קפקא, ש"י עגנון ופריטים נדירים אחרים. 62, [1] עמ', 11.5X17.5 ס"מ. ללא דף עם דיוקן המחבר. מצב בינוני-טוב. כתמים ופגעי רטיבות. סימני עובש ופטריה. כתמים כהים וקרעים במספר דפים, במקום חיבור הסיכות (הסיכות הוסרו). קרעים בעטיפה הקדמית, בסמוך לשדרה.