1. "הגדה של פסח עם לקוטי מנהגים וטעמים", כולל מקורות וטעמים לכל המצוות הנהוגות בליל הסדר, לנוסח ההגדה, ולנוסח ההגדה שב"סידור הרב", מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. ברוקלין תש"ו 1946. מהדורה ראשונה. הדפסה נאה ואיכותית. על הגדה זו ראה להלן.
נוסח ההגדה צולם מסידור "תורה אור", מהדורת תרמ"ט.
אוצר ההגדות מס' 4013; יערי מס' 2321.
2. קונטרס "דרושי חתונה", מאמרי חסידות שאמר האדמו"ר הריי"ץ לרגל נשואי בתו הרבנית חיה מושקא עם הרבי מליובאוויטש, בימי נישואיהם וה"שבע ברכות". ריגה, תרפ"ט [1929]. מהדורה ראשונה.
בעמ' יח נוסף בכתב-יד משפט שנשמט בטעות בהדפסה. מספר טעויות דפוס נוספות בקונטרס תוקנו בכתב-יד.
3. קונטרס "מענה לשון", תפלות הנאמרות על קברי צדיקים "כפי שהנהיג כ"ק אדמו"ר ר' דוב בער נ"ע [האדמו"ר האמצעי] לאמר בהאדיץ על קבר אדמו"ר נ"ע [האדמו"ר הזקן]", עם הקדמה וליקוטים בעריכת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. כפר חב"ד, תש"כ [1960].
3 ספרים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.

האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד, ממנהיגיו הגדולים של העם היהודי בדור האחרון. בנו של רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינוסלב, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק". כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו וגאונותו. נשא את הרבנית חיה מושקא שניאורסון, בת האדמו"ר הריי"ץ. לאחר הגעתם לארה"ב בסיון תש"א עמד לימין חותנו הריי"ץ בניהול מוסדות החסידות. בין היתר, עמד בראש ה"מרכז לעניני חינוך" וניהל את מחלקת הספרים של המרכז - "הוצאת ספרים קה"ת". לאחר הסתלקות חותנו בשנת תש"י עלה על כס נשיאות חב"ד. הקים את מפעל ה"שלוחים" המתפרס על כל קצווי העולם. התפרסם באהבתו העצומה, בהתמסרותו ובדאגתו הכנה לכל יהודי באשר הוא. רבים נושעו מברכותיו ותפילותיו. נודע בבקיאותו ובשליטתו המקיפה בכל מרחבי התורה, בנגלה ובנסתר, וחיבר עשרות ספרים. נערץ אצל גדולי האדמו"רים והרבנים בדורו.

מדברי הרב שלמה יוסף זוין על ההגדה של פסח שערך הרבי
לאחר הדפסתה של ההגדה של פסח עם "לקוטי טעמים ומנהגים" שחיבר הרבי מליובאוויטש, פרסם הרב שלמה יוסף זוין סקירה על ההגדה בעתון "הצופה" (לימים נדפסה בספרו "ספרים וסופרים", תל אביב תשי"ט, עמ' 270-271):
"הגדה חב"דית מיוחדת במינה היא 'הגדה של פסח' עם 'לקוטי טעמים ומנהגים' של הרמ"מ שניאורסון (עכשיו הרבי החב"די)... מבחינה של מנהגים וטעמים... דינים ומקורים, ובעיקר מקורים, הרי זו הגדה נפלאה שמעטים דוגמתה, ומתאימה לכל אדם מישראל, כחסיד כאשר איננו חסיד... הייתי אומר שזוהי עבודה מדעית ממדרגה ראשונה... פנינה בספרות ההגדית. בקיצור נמרץ ניתנים לפנינו, לכל פיסקא ולכל משפט ולכל ניב של ההגדה, המקורות בראשונים ובפוסקים, יחד עם תמצית הדינים והמנהגים השייכים לאותו מקום ב'סדר', בצירוף פירושים מתאימים מלוקטים ממבחר המפרשים הראשונים והאחרונים, ואין בית המדרש בלא חידוש...".
בשנת תשי"ז פרסם הבלשן מאיר מדן סקירה נוספת על ההגדה בכתב העת "מחניים" (גליון לב, עמ' 116): "... הגדה זו קטנת הכמות מפתיעה משתי בחינות: א) השפע העצום של מקורות מדברי חז"ל ומספרי ראשונים ואחרונים. קשה להבין כיצד נקלט שפע עצום זה של בקיאות בחוברת דקה וצנומה של 47 עמודים, שרובם גוף ההגדה ומיעוטם דברי המלקט והעורך. ב) העובדה שהמחבר, אדמו"ר חסידי, כעת רבם ומנהיגם של חסידי חב"ד בעולם כולו, מתגלה לא כאדמו"ר שחסידותו אומנותו ודבריו דברי רמז ודרוש כדרך שאר אדמו"רים, אלא כחוקר מדעי ממדרגה ראשונה, פילולוג בעל שיעור קומה, המפליא בבקיאותו העצומה, בשכלו הישר ובכושר הבירור והניתוח המדעי של מקורות, של נוסחאות, של מוקדם ומאוחר, של פשוטו של מקרא, והכל בלשון קצרה, תמציתית ומדויקת למופת".
הרב מרדכי שמואל אשכנזי, הרב הקודם של כפר-חב"ד, סיפר: "הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל... החזיק בביתו אוסף עצום של הגדות, ובכל זאת אמר לי: 'בליל הסדר אני יושב עם ההגדה של כ"ק אדמו"ר'. ופעם אחת נכנסתי לספריית הרמב"ם בתל-אביב, והבחנתי כי ההגדה של רבנו תויקה על שם כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' זיע"א. אפשר היה להבין את הטעות, שהרי ל'צמח צדק' ולרבנו, שם זהה. נכנסתי למשרדו של המנהל, הגאון הרב ראובן מרגליות זצ"ל... והעמדתיו על הטעות. לא אשכח את תגובתו: 'ידעתי שהרבי מליובאוויטש גדול בתורה... אבל עד כדי כך?! הייתי בטוח שמדובר במחבר מדור אחר!'... " (שניאור זלמן רודרמן, חד בדרא, ירושלים תשע"ו, עמ' 256).