"החלטה" בחתימות שישה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, סיון תשכ"ד [1964]. בשולי הדף הוספה מהתאריך "י"ב אלול תשכ"ט": "אנחנו מחדשים ומקבלים עלינו כנ"ל", עם תשע חתימות ידם של הרבנים (בהם גם חתימת ה"ישועות משה" מויז'ניץ).
דף מודפס במכונת כתיבה - עותק נוסף של נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק באסרו חג שבועות תשכ"ד - שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת (ראה פריט קודם), חתום בידי הרבנים.
בי"ב אלול תשכ"ט, לאחר שהתעורר שוב הדיון סביב הקמת מועצה דתית, התאספו רבני בני ברק וחתמו מחדש על המסמך שלפנינו. באותה אסיפה חתמו הרבנים גם על "פסק דין" בנושא, ראה פריט הבא (על אסיפה זו ראה בספרו של ר' בן ציון יעקובוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, עמ' קסה).
על נוסח ה"החלטה" חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); ורבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט).
על ההוספה משנת תשכ"ט חתומים: רבי יעקב לנדא, רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויזניץ. תרע"ו-תשע"ב); רבי אברהם שלמה כ"ץ; רבי יצחק שלמה אונגר; רבי אברהם צבי ווייס; רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.

"פסק דין" בחתימות עשרה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד) - איסור על כל שיתוף פעולה עם ה"מועצה הדתית" (אם תקום) ועל קבלת טובות הנאה או משכורת ממנה. ראש חודש חשון תש"ל [1969].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח פסק דין בו מודיעים רבני בני ברק כי "כל מי שישתף פעולה עם המועצה הדתית בעירנו הוא פורץ גדר והוא נבדל מהצבור", ומוסיפים בתקיפות יתר: "כי מינוי מועצה דתית בעירנו בני ברק הוא נגד דין תוה"ק, וכל קיומה הוא באיסור, וחבריה יש עליהם דין של 'פורצי גדר', כאמור 'ופורץ גדר וגו'" [סיום הפסוק הוא "ופורץ גדר ישכנו נחש", ויש כאן רמז לחרם וקללת נח"ש (נידוי-חרם-שמתא)].
על פסק הדין שלפנינו חתומים הרבנים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית וי'זניץ. תרע"ו-תשע"ב); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[3] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
מצורף: עותק מודפס של מכתב זה, שהודפס בשעתו ופורסם בבני ברק. [1] דף. מצב טוב. נקבי תיוק.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.