מכירה 82 - חלק ב' - ספרים ומכתבי רבנים מאוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק במשך חמישים שנה
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove from filter from
- rabbi (44) Apply rabbi filter
- ואדמורים (35) Apply ואדמורים filter
- רים (35) Apply רים filter
- רבנים (35) Apply רבנים filter
- מכתבי (35) Apply מכתבי filter
- ואדמו (35) Apply ואדמו filter
- ואדמו"רים (35) Apply ואדמו"רים filter
- letter (35) Apply letter filter
- rebb (35) Apply rebb filter
- of (28) Apply of filter
- מכתבים (19) Apply מכתבים filter
- כרוזים (19) Apply כרוזים filter
- וטיוטות (19) Apply וטיוטות filter
- העיר (19) Apply העיר filter
- ברק (19) Apply ברק filter
- בענייני (19) Apply בענייני filter
- בני (19) Apply בני filter
- bnei (19) Apply bnei filter
- brak (19) Apply brak filter
- draft (19) Apply draft filter
- proclam (19) Apply proclam filter
- relat (19) Apply relat filter
- to (19) Apply to filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- ספרים (9) Apply ספרים filter
- מספריית (9) Apply מספריית filter
- לנדא (9) Apply לנדא filter
- יסוד (9) Apply יסוד filter
- עתיקים (9) Apply עתיקים filter
- הרב (9) Apply הרב filter
- book (9) Apply book filter
- classic (9) Apply classic filter
- earli (9) Apply earli filter
- landau (9) Apply landau filter
- librari (9) Apply librari filter
- the (9) Apply the filter
העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף המגן הקדמי רישום בעלות בכתב-ידו: "זה הספר שייך לנחום דובער פרידמאן". בדף השער חותמות שלו: "נחום דובער פרידמאן"; "מנחת שי". רישומי בעלות קצוצים בראש דף השער.
בדף השער רישום "קוויטל" של "נח שמואל בן טאבה" (כפי הנראה, מי שהעניק את הספר לרבי נחום דובער).
בדף המגן האחורי חתימה: "שמעון בן מהור"ר שלמה שליט"א בכרך". תחתיה רישומי לידות משנות התק"כ.
האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (תר"ג/תר"ד-תרמ"ג), נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן דודו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. רבי נחום דובער נודע כאספן חשוב של כתבי יד וספרים עתיקים (ראה: דוד אסף, דרך המלכות, עמ' 454, הע' 34). בספרייתו היו כמה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
ד; רנ דף. 28 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש קשים בדפים רבים, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בדף השער, משוקמים בהדבקת נייר. דפים וקונטרסים מנותקים. חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים במספר מקומות. כריכה פגומה ומנותקת, עם סימני עש.
חתימה בראש השער בכתב-יד ספרדי: "שלי ע"ה יצחק חי לומברזו ס"ט". כפי הנראה, זו חתימת ידו של רבי יצחק חי לומברזו (השני), מחכמי טוניס במחצית השניה של המאה ה-18 (נפטר בשנת תקנ"ט. ראה אודותיו: מלכי תרשיש, עמ' רד; וראה חומר מצורף).
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[1], ב-קיד דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. בלאי וקרעים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט בדפים רבים. רישומים בשער ורישומים בעמוד האחרון (מוסתרים בהדבקת נייר). הדבקות נייר בשולי כמה דפים. כריכה ישנה (לא מקורית).
חתימות ורישומים בכתיבה אשכנזית עתיקה [מתקופת ההדפסה] בדף השער ובדף שאחריו. העותק של האדמו"ר רבי אלעזר הלוי רוזנפלד מאושפיצין, חתנו של ה"דברי חיים" מצאנז - בדפי הספר מופיעות חותמותיו.
ספר שערי דורא, שהתחבר במאה ה-13, הוא מספרי הפסק היסודיים והחשובים ביותר בענייני איסור והיתר, והוא מובא פעמים רבות אצל עמודי ההוראה, ה"בית יוסף" והרמ"א. במשך הדורות נכתבו בשולי הגליונות של כתבי היד של החיבור הגהות רבות מאת חכמי הדורות, ראשונים ואחרונים. הידועות שבהן הן הגהותיו של רבי ישראל איסרלן, בעל "תרומת הדשן". על החיבור ועל ההגהות התחברו כמה פירושים מגדולי האחרונים, בהם רבי נתן שפירא, המהרש"ל ורבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים". עד להדפסת ה"שלחן ערוך", היה "שערי דורא" החיבור האשכנזי החשוב ביותר בענייני איסור והיתר.
המהדורה שלפנינו היא המהדורה השישית של הספר (שנדפס לראשונה בקראקא בשנת רצ"ד). מאחר שמהדורות ה"שערי דורא" נדפסו כל אחת על פי כתב-יד אחר, ניתן במידה מסוימת להחשיב כל אחת מן המהדורות שנדפסו בשנות הש' כ"מהדורה ראשונה". מלבד זאת, במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה הפירוש וההגהות של רבי שלמה לוריא [מהרש"ל]. נוסח הספר שלפנינו הוא כפי שהעתיק אותו המהרש"ל עם חלק מההגהות שהיו בנוסחאות שלפניו. חלק מההגהות שבמהדורה שלפנינו נדפסו כאן לראשונה. פירוש המהרש"ל הוא הן על גוף החיבור והן על ההגהות שהעתיק.
הספר שלפנינו נדפס בשנת שנ"ט, בשני מקומות שונים, על ידי שני תלמידי המהרש"ל. מהדורה אחת, המהדורה שלפנינו, נדפסה בבזל על ידי רבי אליהו לואנץ, והיא נקראת בשם "מכונות". מהדורה שניה נדפסה בלובלין על ידי רבי יוסף ב"ר יהודה, והיא נקראת בשם "עטרת שלמה". שתי המהדורות דומות בנוסחיהן, אך בכל אחת מהן הוספות והשמטות שאין במהדורה המקבילה. המהדורה שלפנינו נקראת "מכונות" על שם הנכתב בהקדמת המו"ל רבי אליהו לואנץ: "אני המעתיק קראתיו 'מכונות', כי הם המכונות שעשה שלמה על כל הג"ה והג"ה חדשות גם ישנות, ובפרט באשר הספר מתחיל בעשר שערים נכונות במספר כמו המכונות".
המו"ל של מהדורה זו הוא המקובל הקדוש הנודע, הגאון רבי אליהו לואנץ אב"ד וורמייזא (שכ"ד-שצ"א), שהיה תלמידו המובהק של המהר"ל מפראג, ונודע כ"רבי אליהו בעל שם" על שם עיסוקו בתורת הקבלה ובכתיבת "קמיעות" עפ"י קבלה-מעשית.
האדמו"ר הקדוש רבי אלעזר הלוי רוזנפלד מאושפיצין (תרכ"א-תש"ג), חתנו הצעיר של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז ובנו של האדמו"ר רבי יהושע מקאמינקא (בנו של האדמו"ר רבי שלום מקאמינקא). משנת תרמ"ה רב בבוכניה, בשנת תרנ"ז עלה לכהן על מקום אביו כאדמו"ר בקאמינקא ובשנת תר"ס עבר לכהן כרב ואדמו"ר בעיר אושפיצין (אושוויץ). בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל והקים את בית מדרשו בעיר הקודש ירושלים [בית המדרש "אושפיצין" קיים עד היום ברח' חסד לאברהם, סמוך לשכונת "מאה שערים"]. ערב מלחמת העולם השניה חזר לפולין ונפטר בגטו סוסנוביץ. הי"ד.
• כרוך עם:
ספר מאמר יין המשומר, מאמרים קבליים על חומרת האיסורים של שתיית "סתם יינם" והשחתת הזקן, מאת המקובל רבי נתן שפירא מקראקא-ירושלים. [ונציה, ת"ך 1660]. מהדורה ראשונה.
חתימות בדף השער: "שלמה [ה]לוי", "חתן כהר"ר מיכל[?] נרו יאיר". בגב דף השער חתימה: "שייך לי לשמי הקטן יחיאל מיכל גייגר".
בשני הספרים חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
ספר שערי דורא: צט דף. ספר מאמר יין המשומר: [8], לח דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בדפי השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרות השערים ופגיעות בטקסט (בדף השער הראשון שיקום בהדבקת נייר). כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.
סט שלם של ספרי הלבושים על ארבעת חלקי הטור-שולחן ערוך, בשלושה כרכים. שער נפרד לכל חלק. בראש חלק אורח חיים: הקדמת "המגיה הנצב על המחוקק, ארי נואם וטוב שוקק" - רבי יהודה אריה ממודינא. בסוף חלק אבן העזר, הסכמת רבני ונציה, ביניהם רבי יהודה אריה ממודינא. פרט השנה בארבעת השערים הוא ש"פ, אך בסיומו של ספר לבוש הבוץ והארגמן נכתב כי הדפסת הספר הושלמה בערב שבת פרשת ויצא (כסליו) שפ"א.
רישומי בעלות וחתימות בדפי השער (בשני כרכים רישומים וחתימות בכתיבה ספרדית של "שלום אדאהן").
הגהה (קצוצה) בכתיבה ספרדית בדף ז/1 בכרך הראשון.
בכרך "לבוש הבוץ והארגמן" חותמת "משה יהודא ליב לנדא מפ"ק קורעניץ" - רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ, אביו של רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
שלושה כרכים. כרך ראשון (לבוש התכלת ולבוש החור): רא, [2] דף. כרך שני (לבוש עטרת זהב): קמח, [2] דף. כרך שלישי (לבוש הבוץ והארגמן ולבוש עיר שושן): פז; קסב, [2] דף. 33 ס"מ בקירוב. מצב כללי בינוני. כמה מהדפים בכרך השלישי במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים (בכרך השלישי כתמי ועקבות רטיבות גדולים בדפים רבים). סימני עש רבים (חלקם קשים, במיוחד בכרך השלישי), עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים וקרעים חסרים בשולי דפי השער של הכרך הראשון והשלישי, משוקמים בהדבקות נייר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
המחבר, רבי יאשיהו פינטו, בעל פירוש הרי"ף על עין יעקב, מגדולי חכמי סוריה, תלמידו ומחותנו של רבי חיים ויטאל (בנו של מהרח"ו - רבי שמואל ויטאל - היה חתנו). אחר פטירת מהרח"ו נתמנה לאב"ד דמשק וחלב. רבי יאשיהו היה תלמיד מובהק של רבי יעקב אבולעפיה, שהיה מוסמך בסמיכה החדשה של מהר"י בי רב, ורבו זה סמך אף אותו בסמיכה זו. בספר שלפנינו לאחר ההקדמה מובאים דברי ברכה מאת רבו הנ"ל, הכותב לו בנוסח הסמיכה: "...כל מן דין סמוכו לנא יורה יורה ידין ידין...".
את חיבורו שלפנינו התחיל להדפיס בדמשק. תחילה הדפיס את הפירוש על הספרים בראשית-ויקרא בשנת שס"ה-שס"ו (ספר זה היה למעשה הספר הראשון שנדפס שם, כחלק מיוזמה להקמת בית דפוס שלא צלחה לבסוף), אך בעקבות איכות ההדפסה הירודה, לא המשיך המחבר להדפיס שם את הפירוש על במדבר ודברים, והדפיס מחדש את הפירוש על התורה כולה במהדורה שלפנינו. ראה: א' יערי, הדפוס העברי בארצות המזרחי, א, ירושלים תרצ"ז, עמ' 29-30.
בדף השער ובדף האחרון פיסות נייר מודבקות ועליהן מודפס הכיתוב: "יעקב לנדא אב"ד דבני ברק ארץ ישראל".
רב, [8] דף. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש (במספר מקומות סימני עש רבים), עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בשולי דף השער והדף השני, משוקמים בהדבקות נייר. קרע חסר קטן עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. הדבקות נייר לחיזוק במספר מקומות. כריכת עור ישנה, עם פגמים וסימני עש רבים.
הספר נדפס בשלבים. ההדפסה החלה בחודש אדר תקל"ו [כפי שמופיע בדף השער: "ובשלהי אדר היתה התחלת הדפוס מספר יחזקאל לפ"ק (=תקל"ו)"], והסתיימה בחודש טבת תקל"ז [כפי שמופיע בקולופון שבסוף החלק השני (קמ/1): "ותהי השלמתו ביום... שמונה ועשרים יום... טבת שנת תק"ל זיין"]. הסימנים צ-צג שבחלק הראשון (בהם תשובתו הידועה נגד אמירת "לשם יחוד") הם מסיון תקל"ו, כלומר דברים שכתב הנודע ביהודה מספר חודשים לאחר תחילת ההדפסה. עם צאת הספר מהדפוס, נשא המחבר דרשה מיוחדת לכבוד המאורע "בערב ראש חודש שבט תקל"ז לפ"ק, אשר אז השלים ספרו נודע ביהודה קמא" (אהבת ציון, פראג תקפ"ז, דרוש ט', יח/2).
רבי יעקב'קא מברודי, בן המחבר, מספר בהקדמתו ל"נודע ביהודה" מהדורא תנינא (פראג תקע"א) על מאורע הדפסת הספר שלפנינו ועל התנהגותו של הנודע ביהודה באותה עת: "...מיום הוסדה מכבש הדפוס בפראג מאז ועד הנה לא יצא מהם ספר בתכלית ההידור היופי כזה... בכל אשר מצאה ידו לא חס עיניו על ממונו, ולא בקש עזר או סעד לתמכו. וכאשר נגמר בכי טוב, אז נהג טובת עין לחלק הרבה מהם מתנת חינם, ויתרם נתן ביד מוכרי הספרים הנה והנה במחיר קצוב השוה לכל מוכרי ממכר. והיה אם אחד מעשירי עם דורש ומבקש הימנו ספר בקנין כסף, במתק שפתיו יענה ויאמר: טובתי בל עליך, הלא הוא נמצא בחנויות, משם תדרשנו, ולמה זה תשא פני, כל הרוצה לקנות יבא ויקנה בלי משוא פנים בדבר. וכפי המדומה לא העלו דמי פדיון הספרים די מסת הוצאות הדפוס אשר הוציא הוא בידו הרחבה".
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...".
על גדולת וקדושת הספר והפסקים שבו, אמר בעל התניא: "הרב מפראג היה יחיד בדורות בהוראותיו, והיה ה' אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמתית בכל דבר אשר הורה. וגם ע"ד התשובה הארוכה בסימן ע"ב, אם כי רבים מגאוני הדור חלקו עליו, אמנם באמת הדין היה אתו וכוון להלכה ולמעשה..." (מופת הדור, עמ' עד).
רישום בעלות בראש עמוד השער: "קניתי לכבוד קוני... מהמ"ס ר"א קויפמן מפ"פ גבריאל אדלר הכהן". רבי גבריאל הכהן אדלר (תקמ"ט-תר"כ 1788-1859), אב"ד מירינגן ואוברדורף. בנו של רבי מרדכי הכהן אדלר אב"ד מדינת הנובר, ואחיו של רבי נתן הכהן אדלר, רבה הראשי של האימפריה הבריטית ובעל "נתינה לגר". הוציא לאור ספר "לשון זהב" - חידושי דודו רבי דוד טבלי הכהן שיף אב"ד לונדון, ובסופו הוסיף קונטרס "כנפי נשרים" הכולל את חידושי אביו רבי מרדכי, אחיו רבי בער הכהן אדלר (דיין בפרנקפורט), ואת חידושיו. כתב מאמרים רבים בכתב-העת "שומר ציון הנאמן" שהוציא לאור ה"ערוך לנר".
בשער חותמת רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[2], פו, [9] דף; [1], קנז דף. 32.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים (חלקם חסרים), משוקמים בהדבקות נייר. הדבקות נייר לחיזוק בשולי הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. רישומים בכתב-יד. הגהות מאוחרות (בעט כדורי). כריכת עור ישנה ופגומה, עם סימני עש. שדרה מנותקת חלקית.
לכל חלק (חומש) דף שער נפרד.
בדף השער הראשון ובדף המגן הקדמי חתימות ורישומי בעלות של רבי זלמן שמחה טרויב אב"ד קיידאן (אבי-אמה של הרבנית מינא - אשת רבי יעקב לנדא).
הגהה קצרה בכתב-יד בחלק ויקרא, בדף מא/1.
בדף המגן האחורי נעתקו בכתב-יד ציונים וציטוטים שונים מדברי ה"אור החיים" בספרו, הנוגעים לביוגרפיה שלו (הזמן והמקום בהם חי ופעל, ועוד).
בדפי המגן והשערים חותמות של רבי יעקב לנדא מתקופת רבנותו בליבוי ובבני ברק.
[2], ע; סו; נד; נו; לט דף. דף שער נפרד לכל חלק. חלק מנוסח דף השער הראשון נדפס בדיו אדומה. 22 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (בחלק מהדפים סימני עש קשים). קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה בטקסט מצדו השני (שיקום חלקי בהדבקת נייר), וקרע חסר בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר (עם השלמה בכתב-יד). רישומים בכתב-יד. כריכה פגומה ומנותקת, עם סימני עש.
תלמוד ירושלמי, עם הפירושים "פני משה", "מראה הפנים", "קרבן העדה" ו"שיירי קרבן". במהדורה זו נדפסו לראשונה הפירושים "פני משה" ו"מראה הפנים" על סדרים זרעים-מועד.
השערים נדפסו בחלקם בדיו אדומה.
חתימות וחותמות של רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ, ושל בנו - רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
חמישה כרכים. כרך ראשון (סדר זרעים): [5], יד, יד-ס; ל; לא; כד, כג-לג; לג; מב; יח; כד; יח; יד; ט דף. כרך שני (סדר מועד, חלק ראשון): [2], נב, לד; נה; סא דף. שיבוש בסדר מספר דפים במסכת עירובין. כרך שלישי (סדר מועד, חלק שני): [1], לט; ב-לא; יז, יז-כג; כ; כא; ב-כג; ה, ז-לב; כ; יז דף. חסר [1] דף השער של מסכת יומא. בראש הכרך שער מעטפת בצבע צהוב. כרך רביעי (סדר נשים): [2], עט; מה; סד; לד; נו; נא; מא דף. כרך חמישי (סדר נזיקין ומסכת נדה): [2], לג; ב-כט; ב-כו; מב; לא; כו; ו; טו; ט דף. (מסכת מכות נכרכה כאן לאחר מסכת עבודה זרה, ולא לאחר מסכת סנהדרין כרשום במפעל הביבליוגרפיה). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (סימני עש רבים במספר מקומות). קרעים במספר מקומות, כולל בדפי השער, עם פגיעות במסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. פגיעות במסגרות חלק מדפי השערים כתוצאה מהכריכה. חותמות ורישומים בכתב-יד. פגמים, בלאי וסימני עש בכריכות.
1. ספר חפץ חיים, דיני שמירת הלשון "על הלכות איסורי לשון הרע ורכילות, על פי הלכה היוצאת מן התלמוד והפוסקים". ווילנא, [תרל"ג] 1873. מהדורה ראשונה.
2. ספר שמירת הלשון (חלק ראשון), "והוא השלמת הספר חפץ חיים", דברי חיזוק ומוסר לשמירת הלשון ולתלמוד תורה. ווילנא, [תרל"ו] 1876. מהדורה ראשונה.
בסוף ספר שמירת הלשון - "קונטרס שפת תמים".
מספריו הראשונים של רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים", שיצאו לאור בעילום שם המחבר (שמו נדפס בשולי השערים ברוסית: י.מ. קגן).
חותמת רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
שני ספרים בכרך אחד. חפץ חיים: ה, [1], ח-פא דף. ללא [4] דפי פרנומרנטן שנוספו בחלק מהעותקים. שמירת הלשון: [2], [5]-י76; [3]-י14 עמ'. חסר הדף השני, עם ההסכמות ולוח ראשי התיבות. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נדפס בחלקו על נייר יבש ושביר (בעיקר ספר שמירת הלשון). כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט במספר דפים בסוף ספר שמירת הלשון. דף אחרון קרוע ומנותק. חותמות. כריכה ישנה ובלויה.
• פרוטוקול ההחלטה של "ועד בני ברק" לבקש מרבי יעקב לנדא "לקבל את המשרה של רבנות במושבתנו...", בחתימות ארבעה מראשי הוועד ו-18 מתושבי המושבה. ד' כסלו תרצ"ו [נובמבר 1935].
• שלושה מכתבים מ"ועד בני ברק - מחוז יפו", אל הרב לנדא, בענין משכורת הרבנות, מהחדשים טבת, אדר וניסן תרצ"ו [1936].
• מכתב אל המועצה המקומית, בחתימות 124 מתושבי בני ברק, הדורשים נתינת סמכויות לרב לנדא על ההשגחה על האטליזים בעיר. בני ברק, זאת חנוכה ת"ש [דצמבר 1939].
• מכתב אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 33 מתושבי בני ברק, הכותבים: "בשם הקהל, רוב מנין ורוב בנין של המושבה בני ברק, אנחנו דורשים שהכשרות בכל היקפה תמסר אך ורק לידי הרב לנדא שליט"א". כ"ב טבת ת"ש [ינואר 1940].
• מכתב מפורט אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 28 מתושבי בני ברק, הדורשים כי יינתנו לרב לנדא זכויות בענייני הרבנות. הם כותבים בתחילת דבריהם: "א. הרה"ג ר"י לנדא שליט"א מכהן ברבנות במושבתנו זה יותר מארבע שנים. הוא נתקבל בהסכם כל הזרמים, ואחרי הפצרות רבות מועד המושבה ונכבדיה עזב את משרת הרבנות שלו במושבה רמתיים וקבל את הרבנות במושבתנו בני ברק...". ת"ש [1940].
• כתב עדות בחתימת חמשה מראשי המושבה בבני ברק, המעידים כי "הרב קליש נתן את הסכמתו המלאה בשנת תרצ"ו לקבלת הרה"ג ר' יעקב לנדא שליט"א לבני ברק בתור רב". בני ברק, שבט ת"ש [1940]. [האדמו"ר מסקרנביץ רבי יוסף צבי קאליש (תרמ"ה-תשי"ז), כיהן קודם לכן כרב בעיר בני ברק, ועם בואו של הרב לנדא כיהנו שניהם בתפקיד אב"ד בני ברק, תוך שהם מתואמים בתפקידיהם בענייני הרבנות בעיר].
• מכתב מאת הרב לנדא, אל המזכיר הראשי של משרדי ממשלת המנדט בירושלים, אודות החלטת הרבנות הראשית ה"מאשרים את מינויי לרב בבני ברק". הרב לנדא מבקש במכתבו לברר מדוע "עד עכשיו עוד לא נתקבלה שום פקודה ע"ד [על דבר] זה במשרדי קצין מחוז המושבות". בני ברק, כ"ה תשרי [תרצ"ח], ספטמבר 1937.
• שלושה מכתבים רשמיים מסגן המזכיר הרשמי של ממשלת המנדט, על הטיפול בעניין זה. ירושלים, אוקטובר 1937.
• מכתב הרב הראשי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אל מר גרנשטקורן ראש מועצת בני ברק, בעניין מינוי שו"ב נוסף בבני ברק. הרב הרצוג כותב לו: "...אין מזרזין אלא למזורזין, לעמוד על המשמר, משמרת הקודש, שלא יתמנה שו"ב כזה בלי הסכמתו המלאה של הרב הגאון ר' יעקב לנדא שליט"א, אב"ד דבני ברק". ירושלים, ניסן תש"ו [1946].
13 מכתבים ומסמכים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד טוב-בינוני.
המכתבים נשלחו אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ועוסקים בתיאומים שונים בענייני העיר ובענייני השגחה על כשרות.
• מכתב משנת תשכ"ז, בעניין נתינת כשרות לאולם שמחות. הרב וואזנר מפרט את ההחלטות בענין האולם (כולל תנאים "בעניין צניעות וכשרות") ומבקש לשמוע את חוות דעתו של הרב לנדא. • מכתב [ללא תאריך] בענייני השגחה וכשרות. בתוך הדברים כותב הרב וואזנר "...שאין בדעתי לעשות שום פעולה שיכול לגרום צער או פירוד ביני לבין כ"ת [כבוד תורתו]...", אך מוסיף עם זאת כי "אמנם עצם ענין הגבינה של חוג ח"ס כדאי לדבר פעם בהזדמנות ויתלבנו הדברים" את המכתב מסיים הרב וואזנר במילים: "הדוש"ת [הדורש שלום תורתו] בידידותך" [הרב וואזנר היה מראשי מערכת הכשרות "חוג חתם סופר בני ברק". המכתב שלפנינו מלמד מעט על קשריו הידידותיים עם הרב לנדא, ועל זהירותו שלא לפגוע במערכת הכשרות של הרב לנדא]. • מכתב משנת תשד"מ, המתייחס ל"דין תורה הידוע בענין בית הספר ברח' השומר".
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים. הוא שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבן של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.
3 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. גודל משתנה. שני מכתבים במצב טוב ומכתב אחד במצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול.
מכתב ארוך (4 דפים), מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. מחאה תקיפה נגד רעיון הקמת מועצה דתית בבני ברק. שערענשפרינג (שרון ספרינגס Sharon Springs, ניו יורק), [כ' תמוז] תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק: "למעלת כבוד ידידי הרב הגאון החסיד המפו'[רסם] יו"ש [=ירא ושלם]... מהר"ר יעקב לאנדא שליט"א רב אב"ד דעיה"ק בני-ברק בארה"ק יצ"ו".
בסוף המכתב הארוך מסיים האדמו"ר: "...ובצער גדול כתבתי כל הנ"ל ושקלתי הכל כמ"פ [=כמה פעמים] במאזני צדק ואבני צדק, והנני ידידו דושת"ה באה"ר [=דורש שלום תורתו הרמה באהבה רבה] מברכו בכל עניניו והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים...".
מכתב זה נכתב במהלך הדיון בין הרבנים בשנת תשכ"ד על פרשת המועצה הדתית בבני ברק - ראה בפריטים להלן (על הפרשה ובמיוחד על מעורבותו של האדמו"ר מסאטמר בפרשה זו - ראה גם מסגרת).
[4] דף + פיסת נייר מהודק (הוספה למכתב). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק.
המכתב נדפס בספר "דברי יואל - מכתבים", א, מכתב צא, עמ' קכז-קלו, אך בהשמטת שם הנמען.
האדמו"ר מסאטמר ומעורבותו בפולמוס המועצה הדתית בבני ברק
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר (ראה על כך בהרחבה בפריט 430 ובחומר המצורף).
בתחילת חודש תמוז תשכ"ד שלח הרב לנדא מכתב לאדמו"ר מסאטמר, בו מסביר באריכות מדוע אם יגיש את התפטרותו מן המועצה הדתית יביא הדבר להרס ענייני הדת בבני ברק (ראה פריט 430). בתשובה שלח לו האדמו"ר מסטמאר מכתב חריף (הפריט שלפנינו). על כך הגיב הרב לנדא במכתב נוסף אל האדמו"ר מסאטמר, בחודש אב תשכ"ד, בו הוא מעמיד את הדברים על דיוקם (ראה פריט 430).
