שני זוגות סיכות-פריפה עשויות ממטבעות. מרוקו, [סוף המאה ה-19 / המאה ה-20].
כסף יצוק וחקוק; מטבעות כסף, אלומיניום וקופר-ניקל; חרוזי פלסטיק.
1-2. שתי סיכות-פריפה עשויות ממטבעות כסף (כפי הנראה, אינן זוג). [עמק הדרעא?]. סיכה אחת עשויה ממטבע משנת 1882 (10 דירהם), השניה עשויה ממטבע משנת 1903 (5 דירהם). בשני קצות המטבעות מולחמים עיטורים תלתניים. 8X3 ס"מ, 10X3 ס"מ. מצב טוב.
3. זוג סיכות-פריפה עם שרשרת נושאת תליונים. עמק הטודרה. הסיכות עשויות ממטבעות 20 פרנק משנת 1947. אל השרשרת מחוברים: זוג תליונים רבועים דמויי נרתיק-קמע מהם משתלשלים מטבעות בערך 1 פרנק משנת 1951 (סמוך לסיכות) ושני תליונים מוקדמים יותר (במרכזה), באחד זוג חלונות קשת-פרסה והשני תליון סגלגל עם קצה מוארך, מעוטר בפרחים. 92X3 ס"מ (התליון המרכזי: 7.5 ס"מ). מצב טוב.

תפקידן של סיכות-הפריפה – "בּזים" (Bzim) או "כלאלה" (Khellala) – הוא להדק את הרדידים ואת הצעיפים אל הכתפיים. תכשיט זה, האופייני לצפון אפריקה, הנו שריד מן ה"פיבולות" שענדו נשות האזור בתקופה היוונית-הרומית. על-פי רוב היה זוג של סיכות-פריפה העדי העיקרי, בייחוד אצל הנשים הכפריות, וצורפים שקדו על עיטורם של תכשיטים אלה במיטב הדגמים.
מבנה סיכות-הפריפה קבוע: הסיכה, שאינה אלא מחט גדולה (במקור היה זה קוץ דוקרן, ששימש לחיבור חלקי הבגד); טבעת, שתפקידה להחזיק את הסיכה במקום; והעיטור, שצורתו משולשת או עגולה-סגלגלה. שרשרת עיטורית מחברת את שתי הסיכות, שבה נתלים לעתים קופסות לקמעות ותליונים שונים.
(חיי היהודים במארוקו, עמ' 235).