מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove holocaust filter holocaust
- (-) Remove the filter the
- אנטישמיות (4) Apply אנטישמיות filter
- אנטישמיות, (4) Apply אנטישמיות, filter
- הפליטה (4) Apply הפליטה filter
- ושארית (4) Apply ושארית filter
- שואה (4) Apply שואה filter
- and (4) Apply and filter
- antisemit (4) Apply antisemit filter
- antisemitism, (4) Apply antisemitism, filter
- erit (4) Apply erit filter
- hapletah (4) Apply hapletah filter
- she (4) Apply she filter
- she'erit (4) Apply she'erit filter
- sheerit (4) Apply sheerit filter
כ-90 גלויות הקשורות לפרשת דרייפוס. הוצאות שונות, צרפת, גרמניה, איטליה ומקומות נוספים, סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. מרביתן לא מחולקות.
האוסף כולל גלויות מטעם תומכי דרייפוס וגלויות מטעם מתנגדיו, עם קריקטורות, איורים ותצלומים. ביניהן: דיוקנאות דרייפוס, אמיל זולה, אסטרהזי ודמויות נוספות הקשורות לפרשה; קריקטורות בעלות מאפיינים אנטישמיים; גלויה צבועה ביד ומודפסת על נייר איכותי (ממוספרת: מס' 66 מתוך מאה עותקים); גלויה שנדפסה בגיאנה הצרפתית הסמוכה למושבת העונשין "אי השדים", עם איור כלאו של דרייפוס באי, מצויר ביד; ועוד.
בתקופת פרשת דרייפוס נדפסו גלויות רבות, עם תצלומים ואיורים המתארים את התפתחות האירועים; חלקן צידדו בדרייפוס וחלקן היו נגדו. הגלויות זכו לפופולריות רבה והפכו לכלי תעמולה ולחלק מרכזי בשיח הציבורי סביב הפרשה.
כ-90 גלויות. חלקן במספר עותקים. כ-30 גלויות היו בשימוש. מצב משתנה.
מצורף: כרטיס מודפס עם תעמולה אנטי-דרייפוסית – בצדו הקדמי דיוקנאות של ארבעה ממפלילי דרייפוס במסגרת זהב, ובצדו האחורי פרסומת למשחת שיניים.
אלפרד דרייפוס (1859-1935), קצין יהודי בצבא צרפת שהורשע בבגידה על לא עוול בכפו. החשד לזיוף ראיות, עדויות כוזבות והרשעת שווא עורר סערה ציבורית חסרת תקדים בצרפת, שזכתה לימים לכינוי "פרשת דרייפוס".
דרייפוס נולד בעיר מילוז שבאלזס, ובהיותו בן 11 חזה בכוחות הצבא הגרמני פולשים לעיר. בעקבות זאת, החליט להיעשות לחייל צרפתי ובשנת 1877 התגייס לצבא. דרייפוס התקבל לקורס קצינים בפונטנבלו, טיפס במעלה סולם הדרגות ובשנת 1893 היה לקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צרפת.
מעט לאחר כניסתו למטה, חשף השירות החשאי הצרפתי איגרת סודית שהועברה מידיו של קצין צרפתי לידי הגרמנים, ובה סודות צבאיים שמורים ("הבורדרו"). הממסד הצרפתי מיהר להאשים את דרייפוס, הקצין היהודי היחיד במטה, שנלקח למעצר ונחקר בתנאים קשים מבלי שידע במה נאשם (במהלך החקירה, אף הוצע לו ליטול את חייו כדי להציל את כבודו). לאחר משפט צבאי מזורז שהתקיים בדלתיים סגורות, נידון דרייפוס למאסר עולם וגלות ב"אי השדים". בעת טקס שלילת דרגותיו, זעק דרייפוס: "חיילים, שוללים דרגותיו של אדם חף מפשע. חיילים, משפילים כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת! יחי הצבא!".
על אף ניסיונות הרשויות בצרפת להעלים את הפרשה מעין הציבור, דלף סיפורו של דרייפוס לעיתונות וחולל סערה רבתי, שקרעה את צרפת לשני מחנות – תומכי דרייפוס ומתנגדיו. המאבק בין המחנות היה חסר תקדים בהיקפו, ובמהלכו נדפסו אינספור מאמרים, כרזות, גלויות וחומרי תעמולה במטרה להשפיע על דעת הקהל הצרפתי. שיאה של הפרשה הגיע בחודש ינואר 1898, עם פרסום המאמר "אני מאשים" מאת הסופר אמיל זולא, מחשובי הסופרים הצרפתים. המאמר נוסח כמכתב לנשיא צרפת, ויצא במתקפה חסרת תקדים על הממסד הצרפתי, בתי המשפט, הצבא ועשרות מעורבים ואנשי ציבור שנתנו את ידם להפללת דרייפוס. עם פרסום המאמר גלשה הפרשה אל מחוץ לגבולות צרפת, התפרסמה בעיתוני העולם ועוררה גל של הפגנות מחאה בבלגיה, אנגליה, איטליה וארה"ב (במספר מקומות, אף נאלצה המשטרה לאבטח את השגרירות הצרפתית).
תחת הלחץ הגובר, החליט נשיא צרפת אמיל לובה להעניק לדרייפוס חנינה מלאה, וביום 19 בספטמבר 1899 חתם על צו החנינה. בשנת 1903, לאחר חילופי שלטון בצרפת, נפתחה חקירה מחודשת נגד כל המעורבים בפרשה, חשפה את ליקויי המשפט והזיופים וזיכתה את דרייפוס מכל אשמה.
1-2. שתי גלויות שכתבה מלה צימטבאום באושוויץ-בירקנאו ושנשלחו לידידתה באנטוורפן (כתובות בגרמנית). אחת הגלויות נשלחה מבלוק 11 (בלוק העונשין) במחנה אושוויץ 1, ככל הנראה בשנת 1944, לאחר נסיון הבריחה של מלה מהמחנה, בעת שהמתינה להוצאתה להורג.
במכתביה מדווחת מלה בלשון לקונית על מצבה ושואלת על גורל משפחתה: "זה ודאי משמח אותך לקבל ממני אות חיים… אני בריאה וחושבת עליכם הרבה ומקווה לשמוע מכם חדשות טובות"; "כבר כתבתי להורייך... אך לא קיבלתי תשובה. כתבי לי בבקשה היכן הוריי האהובים". ניכר כי הגלויות נכתבו תחת מגבלות הצנזורה.
הגלויות כתובות בעט ובעפרון ונושאות חותמות-דיו שונות. על אחת הגלויות בול גרמני עם דיוקנו של היטלר.
3-7. חמשה תצלומים קבוצתיים בהם נראית מלה צימטבאום; צולמו לפני שגורשה לאושוויץ.
מלה (מלכה) צימטבאום (1922-1944) נולדה בפולין ובצעירותה עברה עם משפחתה לאנטוורפן. ב-1942, כשנתיים לאחר כיבוש בלגיה בידי הגרמנים, גורשה מלה למחנה המעבר בקסרקטין דוסין (Kazerne Dossin) בעיר מכלן, משם נשלחה לאושוויץ, ולאחר הסלקציה נשלחה למחנה הנשים בבירקנאו. הודות לשליטתה בשפות רבות – גרמנית, פלמית, צרפתית, איטלקית ופולנית – נבחרה לעבוד כמתורגמנית במחנה, תפקיד שאפשר לה חופש תנועה מסוים, ועזר לה לרכוש את אמונם של אנשי האס-אס והאסירים. שלא כמו אסירים אחרים שמונו לתפקידים רשמיים במחנה, מלה לא ניצלה מעמדה לרעה. עדויות על התנהלותה במחנה מספרות על אישה אמיצה ונדיבה, שהשתדלה לסייע לאסירי המחנה ככל יכולתה, תוך נטילת סיכון רב.
כמה מהעדויות אף מייחסות למלה מעורבות בפעילות המחתרתית באושוויץ – הברחת נשק וכסף מ"קנדה" (מרכז מיון החפצים של המחנה) אל המחנה עצמו, ואיסוף מסמכים המתעדים את פעילות ההשמדה על מנת לחשוף לעיני העולם את פשעי הנאצים (כפי שעשו שני אסירים אחרים שנמלטו מאושוויץ בהצלחה – רודולף ורבה ואלפרד וצלר).
ביום שבת, ה-24 ביוני 1944, הצליחה צימטבאום לברוח מן המחנה יחד עם אדוארד 'אדק' גלינסקי (Edek Galinski), אסיר פוליטי פולני עמו ניהלה מערכת יחסים. קיימות גרסאות שונות לסיפור הבריחה, ביניהן עדות מכלי ראשון של רעיה כגן במשפט אייכמן, ועדות משמיעה של פרימו לוי המובאת בספרו "השוקעים והניצולים". הפרטים בעדויות דומים: מלה ואדק ברחו יחד, תוך שהם מתחזים לאנשי אס-אס (קיימת אי-ודאות באשר לשאלה האם הבריחו אל מחוץ למחנה מסמכים המעידים על הרצח ההמוני המתחולל בו). כעבור כשבועיים נתפסו בידי משמר הגבול הסלובקי והוחזרו לאושוויץ. בהגיעם למחנה הושמו בבלוק 11 באושוויץ 1, בלוק העונשין, שם סבלו עינויים קשים. בהמשך הוחזרו שניהם לבירקנאו והוצאו להורג במקביל.
רעיה כגן מספרת בעדותה שבזמן שהמתינה מלה לחקירה, הזדמן לה להתקרב אל הצריף בו הוחזקה ולשאול אותה לשלומה, "בשלווה ובגבורה היא אמרה, בקצת אירוניה׃ אני תמיד חיה בנחת".
במעמד הוצאתה להורג של מלה כונסו האסירות למפקד. מסופר כי מלה הצליחה לשבש את ביצוע גזר הדין: היא הבריחה סכין גילוח, ובעת שהובלה לגרדום החלה לחתוך את ורידיה. כשאיש אס-אס ניסה לעצור בעדה, היא סטרה על פניו בידה המדממת וקראה "אני אמות כגיבורה ואתה תגווע ככלב".
שתי גלויות, 15X10.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים, חלקם חסרים, בשוליים, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים לאורך שתי הגלויות; אחת הגלויות מנותקת לשניים. בלאי. הכיתוב דהוי בחלקו וקשה לקריאה.
שלושה תצלומים בגודל 9X6 ס"מ בקירוב; שני תצלומים בגודל 9X14 ס"מ בקירוב (מודפסים על גבי גלויות). מצב טוב. פגמים קלים.
לפנינו:
"ויזת סוגיהארה": מסמך על שם פרשקר המאשר את אזרחותו הפולנית (כנראה, הונפק על ידי נציגות בריטניה בליטא כתחליף לדרכון), ובו שתי אשרות: אשרת מעבר דרך יפן שהנפיק צ'יאונה סוגיהארה, מתוארכת ליום 5.8.1940, חתומה בחותמת הדיו של סוגיהארה ובחותמות נוספות (כמה סימני-כתב יפניים נוספו בכתב-יד); ואשרת כניסה לשטחי הולנד בדרום אמריקה שהנפיק יאן זווארטנדיק, חתומה בחתימת-ידו ומתוארכת ליום 1.8.1940.
צ'יאונה סוגיהארה (Chiune Sugihara, 1900-1986) היה דיפלומט יפני שכיהן כקונסול בעיר קובנה בתקופת השואה. בין החודשים יולי-ספטמבר 1940, הנפיק למעלה מאלפיים אשרות מעבר דרך יפן, שהצילו את חייהם של המקבלים ובני משפחותיהם (על פי חלק מן ההערכות, ניצלו בזכות האשרות כ-10,000 איש). סוגיהארה הנפיק את האשרות במשך שלושה חודשים, בניגוד להוראת הממונים ובניגוד לתנאי הזכאות, בכתיבה ידנית מרתונית עד למועד סגירת השגרירות. כששהה בקרון הרכבת היוצאת מקובנה, הוסיף להנפיק ויזות מאולתרות וחילקן דרך החלון לקהל שהתאסף ברציף.
כמחצית מהאשרות שהנפיק סוגיהארה נשאו אשרה נוספת, מצילת חיים גם כן, שהנפיק הקונסול ההולנדי בקובנה יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk, 1896-1976).
אשרות אלה הונפקו עבור יהודים שדרכונם לא נשא אשרת כניסה לארץ שלישית (האשרות היפניות הותירו מעבר דרך יפן בלבד, ולכן נדרשה האשרה הנוספת), ובהן צוין שהבעלים רשאי להיכנס לשטחי הולנד בדרום אמריקה. הנפקת האשרות ההולנדיות אפשרה לסוגיהארה להנפיק את האשרות היפניות עבור היהודים שלא הורשו להיכנס למדינה אחרת. עם סגירת הקונסוליה ההולנדית, השמיד זווארטנדיק את העדויות לפעילותו כדי להסתיר את העזרה שהגיש ליהודים מעיני הגרמנים.
על פעילותם בתקופת השואה הוכרו סוגיהארה וזווארטנדיק כ"חסידי אומות העולם".
עוד בתקופת המלחמה, מסר סוגיהארא לממוניו רשימה של מקבלי האשרות שהנפיק, ובה 2,139 שמות ("רשימת סוגיהארה"). האשרה שלפנינו מופיעה שם תחת מספר 1048.
עשרה מסמכים מהמשך דרכו של פרשקר במזרח הרחוק, שהונפקו ביפן ובסין מטעם הרשויות היפניות, הקהילה היהודית והשגרירות הפולנית: • אישור שהייה ביפן, מודפס על גבי טופס דו לשוני (באנגלית ויפנית) וממולא בכתב-יד ביפנית, שהונפק ביום 3.4.1941. ממוספר 2703. • הודעה רשמית מטעם הקהילה היהודית-אשכנזית בעיר קובה (יפן), ובה נאמר שהוגשו מסמכים למשטרה המקומית לשם הארכת אשרת השהייה. חתומה בחותמת דיו ובחתימת ידו של מזכיר הקהילה. 19.8.1941. (אנגלית). • אישור עם חותמת נדירה של הקהילה היהודית: "הקהלה העברית בקובע (אשכנזים), קובע יפרכיה" – כפי הנראה אישור עבור נסיעה ברכבת מטעם יושב ראש המחלקה לעניינים זרים במחוז היוגו (יפן). • דרכון קונסולרי פולני שהונפק על שם פרשקר בעיר טוקיו, ביום 9.12.1941. עם חותמות של השגרירות הפולנית בטוקיו ובשנגחאי. • אשרת מעבר או אישור תנועה מטעם הרשויות היפניות בשנגחאי, עם תמונת פספורט של פרשקר. • שתי קבלות מטעם ארגון הסיוע Committee for Assistance of Jewish Refugees from Eastern Europe (הוקם בשנת 1938 בידי מנהיגי קהילת הפליטים היהודיים בשנגחאי). יוני-יולי 1942. • ועוד.
שלושה מסמכים המתעדים את בריחתו של פרשקר מאירופה עם פרוץ המלחמה: • אשרת יציאה מהעיר ולוצלאווק (פולין), חתומה בכתב-ידו של מפקד האזור ומתוארכת ליום 5.10.1939 (כחודש לאחר כיבושה של העיר בידי גרמניה הנאצית). • אשרת יציאה מהעיר צ'חאנוב (פולין), חתומה בחתימת ידו של מפקד האזור ובחותמת דיו של גרמניה הנאצית, 14.10.1939. • אישור שניתן מטעם ועד סיוע לפליטים בווילנה (komitet pomocy uchodzcom przy zarzadzie tymczasowym okregu wilenskiego), המודיע שפרשקר נרשם כפליט שמספרו 4474. חתום בחותמת דיו של הקהילה היהודית בוילנה. 26.10.1939.
שישה מסמכים הקשורים למותו של פרשקר ולקבורתו בשנגחאי, בשנת 1944: • טופס מבית החולים Kitchenfund Hospital המאשר שפרשקר אושפז ואובחן כחולה טיפוס (1944). • תעודת פטירה על שם פרשקר מטעם חברה קדישא בשנגחאי, לפיה נקבר פרשקר ביום 15.5.1944 בבית העלמין היהודי Baikal Road Cemetery (1944). • הסכם להכנת מצבה עבור פרשקר (1945). • פתקה בכתב-יד, ובה שני נוסחים לכתובת המצבה של פרשקר (עברית). • ועוד. בחלק מהמסמכים מופיע שמה של הפליטה היהודייה Hinda Milgrom (שם משפחה המופיע גם כן ב"רשימת סוגיהארא"), שהייתה בת זוגו של פרשקר בשנגחאי וטיפלה בסידורי הקבורה שלו.
סך הכול 20 מסמכים. גודל ומצב משתנים.
מצורפים: תצלום ושלושה עשר מסמכים אישיים של פרשקר, מהתקופה שלפני המלחמה (מרביתם בפולנית), וכרטיס זיהוי שהונפק על שם Hinda Milgrom בשנגחאי.
עם סיום מלחמת העולם השנייה והתקבצות שרידי היהודים במחנות עקורים, נוצר מחסור בגמרות וספרי קודש שישמשו את הפליטים. החל משנת 1946 החלה "אגודת הרבנים" בגרמניה, בסיוע הצבא האמריקאי והג'וינט, במבצע הדפסת הש"ס עבור הניצולים. תחילה נדפסו מסכתות בודדות בפורמטים שונים. בשנת 1948 נדפסה לראשונה מהדורת הש"ס במלואה, וזו המהדורה שלפנינו. בכל כרך שני שערים. השער הראשון עוצב במיוחד לציון מאורע הדפסת הש"ס על אדמת גרמניה החרוכה, בראשו איור עיירה יהודית והכיתוב "משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול"; בתחתית השער איור גדרות תיל ומחנה עבודה, ומתחתיו הכיתובים: "מחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים"; "כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך" (תהילים קיט).
19 כרכים. 39 ס"מ. נייר יבש בחלק מהכרכים. מצב כללי טוב. כתמים. קמטים וקרעים במספר דפים, ללא חיסרון ופגיעה בטקסט. כריכות ושדרות מקוריות, עם פגמים קלים.