מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove books, filter books,
- book (44) Apply book filter
- חסידות (38) Apply חסידות filter
- כתבי (38) Apply כתבי filter
- יד, (38) Apply יד, filter
- חתימות (38) Apply חתימות filter
- יד (38) Apply יד filter
- וספרים (38) Apply וספרים filter
- chassidut (38) Apply chassidut filter
- manuscript (38) Apply manuscript filter
- manuscripts, (38) Apply manuscripts, filter
- signatur (38) Apply signatur filter
- הגדות (6) Apply הגדות filter
- ותפלות (6) Apply ותפלות filter
- ותפלות, (6) Apply ותפלות, filter
- סידורים (6) Apply סידורים filter
- haggadot (6) Apply haggadot filter
- prayer (6) Apply prayer filter
- siddurim (6) Apply siddurim filter
![שרידי דפי-דפוס מסידור עם דינים בלאדינו. שאלוניקי, [שכ"ט 1569]. מדפיס לא ידוע.
שרידי דפים (שכנראה הוצאו מכריכה) מתוך סי](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/6_1.jpg "שרידים (כנראה יחידים) מסידור עם דינים בלאדינו – שאלוניקי, שכ\"ט")
![שרידי דפי-דפוס מסידור עם דינים בלאדינו. שאלוניקי, [שכ"ט 1569]. מדפיס לא ידוע.
שרידי דפים (שכנראה הוצאו מכריכה) מתוך סי](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/6_2.jpg "שרידים (כנראה יחידים) מסידור עם דינים בלאדינו – שאלוניקי, שכ\"ט")
שרידי דפים (שכנראה הוצאו מכריכה) מתוך סידור בשם "תהלות ישראל" שנדפס בשאלוניקי. לא ידוע לנו כמה דפים הכיל הסידור במקור.
לפנינו שמונה דפים. בראש הדף הראשון הכותרת "תהלות ישראל", ואחריה הקדמה בלאדינו על תוכן הסידור (סדר ברכות, תפילות מועדים, דינים ועוד). הקדמה זו נמשכת בשני הדפים הבאים. בדף השלישי דברי סיום מעניינים מאת המדפיס (בכתב רש"י, בעברית), עם פרט השנה ומקום הדפוס (ראה להלן). בדפים שלאחר מכן מופיעים "בקשות", ברכות טלית ותפילין ותחילת ברכות השחר ("ברכות דילה מאנינה").
בדברי הסיום הנ"ל כותב המדפיס כי הדינים וההוראות המופיעים בדרך כלל בסידורים בלשון הקודש ובכתב "פרובינסאל" ("כתב רש"י"), גורמים לטעויות אצל אנשים שאינם מבינים לשון הקודש ואינם קוראים כתב רש"י (ואכן, ההוראות בדפים שלפנינו נדפסו בלאדינו ובכתב מרובע): "ואנ[כי]... משביע לכל המדפיסים... שכל הסדורים שידפיסו מכאן הלאה שלא ידפיסום כי אם בהעתק זה, למען יזכו את הרבים ועליהם תבא ברכת טוב, כי מה יועיל שיהיה כתוב בכל הוראת מקום וענין ואומר זה וכו' ובשבת יאמר זה ובמועד זה בלשון הקודש ובכתב פרובינסאל למי שאינו יודע לא הכתב ולא הלשון, כי פעמים רבות שמענו אומרים במוסף של סוכות את מוסף יום חג המצות הזה, על פי הסידור באין מבין, ודברים רבים כאלה, ועתה בסדר זה האמור יועיל לכל, ולמען תהיה למדפיסים למזכרת(?) לדבר הזה קראתי שמו בתוך גולת עדת אריאל תהלות ישראל, והיתה התחלת הדפסתו יום ה' ר"ח אדר, שנת ששון ושמחה ישיג"ו [שכ"ט] בשאלוניקי".
פרופ' ישעיהו זנה פרסם לראשונה את עובדת קיומו של הסידור, על פי שרידי דפים שראה בתוך כריכה של ספר עתיק באנקונה (ראה: י' זנה, סדור תפלה עם דינים בלע"ז ספרדי, שאלוניקי שכ"ט, קרית ספר, יא, תרצ"ד-תרצ"ה, עמ' 134). זנה תיאר שם שני דפים (התואמים לשניים מהדפים שלפנינו) וכתב שלא הספיק להפריד ולראות את הדפים האחרים. יתכן כי הדפים שראה הם אותם הדפים שלפנינו, ואם כן – לפנינו השרידים היחידים הידועים של סידור זה (דב הכהן, בספרו שעומד לצאת לאור, "אוצר הספרים בלאדינו", הוצאת מכון בן-צבי, רושם סידור זה רק על-פי מאמרו של זנה).
[8] דף. 12.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים חסרים רבים וסימני עש, עם פגיעות רבות בטקסט. כל הדפים שוקמו במילוי נייר ושוליהם הורחבו (הדפים היו במקור קטנים יותר). כרוכים בכריכת עור חדשה.
![סדר הגדה של פסח, עם פירוש רבי יוסף מפדובה, ועם איורים נאים. ונציה, [שס"ה 1605 בקירוב]. דפוס זואן די גארה.
כל עמודי ההג](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/7_1.jpg "הגדה של פסח – עם עיטורים ואיורים רבים – ונציה, שס\"ה – הגדה מוקדמת ונדי")
![סדר הגדה של פסח, עם פירוש רבי יוסף מפדובה, ועם איורים נאים. ונציה, [שס"ה 1605 בקירוב]. דפוס זואן די גארה.
כל עמודי ההג](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/7_2.jpg "הגדה של פסח – עם עיטורים ואיורים רבים – ונציה, שס\"ה – הגדה מוקדמת ונדי")
![סדר הגדה של פסח, עם פירוש רבי יוסף מפדובה, ועם איורים נאים. ונציה, [שס"ה 1605 בקירוב]. דפוס זואן די גארה.
כל עמודי ההג](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/7_3.jpg "הגדה של פסח – עם עיטורים ואיורים רבים – ונציה, שס\"ה – הגדה מוקדמת ונדי")
כל עמודי ההגדה מעוטרים ומאוירים בתחריטי עץ שונים. חלק מן האיורים מלווים בכיתובי הסבר.
מעבר לשער: סדר "קדש ורחץ" עם ביאור קצר באיטלקית, יידיש וספרדית – נדפסו בשלושה טורים, זה לצד זה, באותיות עבריות (הדף נחתך בחלקו העליון; הכותרות חסרות).
ההגדה מתחילה בסדר בדיקת חמץ. דף [3/א] פותח במילים: "כהא לחמא עניא".
ברכת המזון (כמנהג אשכנז) נדפסה בצידי העמודים של הדפים [15-17].
בעמוד האחרון מופיע הפיוט "אלמעכטיגר גוט", ביידיש.
העותק של רבי מרדכי שמואל גירונדי אב"ד פאדובה, מחבר "תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה" וחיבורים נוספים. בדף השער חתימתו: " זאת ההגדה שלי היא מורדכי[!] בלא"א בן ציון מציטאדילה גירונדי". בדף השני שתי הגהות (קצוצות) בכתב-ידו.
[20] דף. 18.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים במספר דפים. קרעים חסרים בדפים רבים, רובם בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט, בעיטורים ובאיורים (בדף האחרון השלמה קטנה בכתב-יד), משוקמים בהשלמת נייר. סימני עש קלים. חיתוך דפים עם פגיעה בחלק העליון של מסגרת השער ושל דפים נוספים. חותמות. כריכת עור חדשה. נתון בנרתיק תואם.
הגדה מוקדמת ונדירה. למיטב ידיעתנו לא הופיעה מעולם במכירות פומביות.
אוצר ההגדות, מס' 43 (יערי רשם הגדה זו כמספר 30, וקבע את התאריך לשנת שס"ג, על פי ידיעה שקיבל מד"ר י. זנה, כי תאריך זה מופיע בשער של ברכת המזון שנדפסה יחד עם הגדה זו. אולם בפועל נראה כי מדובר בטעות: בהגדה שלפנינו משולבת ברכת המזון בגוף ההגדה. ברכת המזון עם השער המיוחד שראה זנה אינה שייכת להגדה זו. יודלוב מציע כי ההגדה שלפנינו היא זו שרשם יערי כמספר 31, על פי הגדה שהופיעה בקטלוג של שוואגער את פרנקל, ותוארכה לשנת שס"ד, אך הדבר אינו ברור). ראה: י. יודלוב, הגדות של פסח ויניציאה שס"א, שס"ג-שס"ד, עלי ספר, טז, תש"ן, עמ' 140-141.
מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.
פורמט כיס, עם כריכה מקורית. בדף קדם השער תחריט נחושת ובו רמזים שבתאיים על הגאולה, בהם איור כתר מלכות עליו חקוקות המילים "עטרת צבי".
מעבר לדף השער נדפסה הקדמה בה מתוארת בשורת הגאולה: "לעיני בני עמי שלום, יום בשורה היום הזה, עת הזמיר הגיע, זמירות ישראל לבשר ענוים, וקול טורי אבן בחן יקרת קריאת התיקון נשמע בארצנו... כי ברא ה' חדשה בארץ אמת מארץ תצמח...". כותב ההקדמה מסיים: "אשר לפדות נפשנו מן השבי, ה' אלהים נתן לעטרת צבי" (גרשם שלום מעלה אפשרות כי הקדמה זו נכתבה בידי רבי שלמה די אוליווירה). התיקון נערך על ידי נתן העזתי, אך שמו לא נזכר בדפי השער של המהדורות העבריות (גרשם שלום מעיד כי ראה עותק של מהדורה בספרדית, בה נזכר שם העורך, "הח' נתן אשכנזי", בדף השער).
החל מדף צד/2 נוספו החיבורים הבאים: "הערה לבעלי תשובה מספר [שני] לוחות הברית"; שיר על מזמור קכו בתהלים [מאת רבי שלמה די אוליווירה]; "סדר הטבילה"; "קבלת תענית"; "הערה ליום תענית", עם וידוי; "סדר ארבע מיתות בית דין"; "קרבן תענית"; "הלכות תשובה מספר הרוקח"; והבקשה "ידיד נפש" מאת רבי אלעזר אזכרי.
ספר התיקונים שלפנינו נדפס בשיאה של תנועת התשובה ההמונית שהתעוררה בעם היהודי לשמע בשורת הגאולה של שבתי צבי והידיעות על המתרחש סביבו, אשר נפוצו במהירות מן המזרח לשאר הקהילות היהודיות באירופה. העיר אמשטרדם היתה מן המרכזים החשובים של ההתעוררות השבתאית באותם ימים, ובה נדפסו מהדורות רבות של ספרי התיקונים השבתאיים על ידי המדפיסים היהודיים בעיר (יוסף עטיאש, דוד די קאשטרו תארתאס ואורי פייבוש ב"ר אהרן הלוי). הדפסתם באמשטרדם נועדה כנראה גם לצורך משלוח בכל ארצות אירופה. מדפיסי אמשטרדם התחרו ביניהם בהוצאת מהדורות שלמות ומשובחות יותר ויותר של ספרי התיקונים, וחכמי אמשטרדם (בפרט רבי יצחק אבוהב די פונסיקה ורבי שלמה די אוליווירה) אף הוסיפו בחלקן הוספות חשובות, בהן קטעי תפילה, וידויים ופזמונים.
המהדורה שלפנינו מיוחדת בכך שבראשה נדפס דף מאויר בתחריט נחושת, עם רמזים שבתאיים (ג' שלום מונה לפחות שלוש מהדורות כאלה, עם תחריטים שונים בראשן; התחריט שלפנינו לא נזכר על-ידי שלום). בראש התחריט, כתר מלכות עליו חקוקות המילים "עטרת צבי", מימינו ומשמאלו מלאכים המריעים בשופרות. תחת הכתר, ספר פתוח עליו מופיעות המילים "תקון קריאה ליום ולילה" ואנשים מנגנים בכלי נגינה שונים. בתחתית מבנה ולצדו מזבח עם אש בוערת. לצד המזבח עומד אדם עם מצנפת, וקבוצת אנשים באה לקראתו. בראש הקבוצה שני אנשים לבושים במצנפות ובגדי כהונה (יתכן ואחת מהדמויות כאן מייצגת את שבתי צבי).
לפירוט נרחב על התפשטות התנועה השבתאית באמשטרדם, ועל הדפסת ספרי התיקונים, ראה: ג’ שלום, שבתי צבי, תל אביב תשמ"ח, ב, עמ’ 429-451.
רישומי בעלות בדפי הבטנה: "abram foa", "deiana foa".
קו דף. 11.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. מספר קרעים. חור בשני הדפים האחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. חיתוך דפים על גבול הטקסט באחד מן הדפים. כריכת עור ועץ עם אבזם לסגירה (האבזם השני חסר בחלקו). בלאי ופגמים בכריכה ובשדרה.
• סדר תפלות כמנהג ק"ק ספרד [ספרדים], לחדשים ולמועדים. אמשטרדם, [ת"ל 1670]. במפעל הביבליוגרפיה נרשם עותק דומה, השונה בנוסח השער (המילים "לחדשים ולמועדים" לא מופיעות), ובפרט השנה (חישוב השנה זהה אך נוסח הפרט שונה). גם לוח השנה, הכרוך בסוף העותק שנרשם שם, שונה מהלוח שנכרך בעותק שלפנינו.
• Calendario de ros-hodes fiestas y ayunos. Que los Hebreos celbran cada ano [לוח שנה יהודי לראשי חדשים, מועדים וצומות, לשנים 1670-1679]. [אמשטרדם, 1670?]. ספרדית.
• סדר תפלות לחגים ולתעניות, כפי מנהג ק"ק ספרד. אמשטרדם, [תל"א 1671].
שלושת הספרים בכרך אחד. קעד דף; [6] דף; ו, קב דף. 10 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. חיתוך דפים עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים ובמסגרת השער הראשון. חותמות ורישומים בכתב-יד. חיתוך דפים מוזהב ומעוטר. כריכת עור מקורית, עם אבזמי מתכת לסגירה.
![סדר תפלות לחדשים ולמועדים, כמנהג ק"ק ספרדים – סידור לימות החול, שבתות וחגים. אמשטרדם, [תצ"ט 1739]. דפוס נפתלי הירץ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/10_1.jpg "סידור מיניאטורי – אמשטרדם, תצ\"ט – עותק נאה בכריכת קלף מעוטרת מקורית –")
![סדר תפלות לחדשים ולמועדים, כמנהג ק"ק ספרדים – סידור לימות החול, שבתות וחגים. אמשטרדם, [תצ"ט 1739]. דפוס נפתלי הירץ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/10_2.jpg "סידור מיניאטורי – אמשטרדם, תצ\"ט – עותק נאה בכריכת קלף מעוטרת מקורית –")
![סדר תפלות לחדשים ולמועדים, כמנהג ק"ק ספרדים – סידור לימות החול, שבתות וחגים. אמשטרדם, [תצ"ט 1739]. דפוס נפתלי הירץ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/10_3.jpg "סידור מיניאטורי – אמשטרדם, תצ\"ט – עותק נאה בכריכת קלף מעוטרת מקורית –")
סידור מיניאטורי. עותק נאה, עם כריכת קלף מקורית, מעוטרת. סידור שהיה שייך לקצין יהודי רוסי שנהרג במלחמת קרים (ראה להלן).
בדף השער הראשון נזכר כי הספר נדפס "במצות אחים שלא יתפרדו... צמח יעקב דוד, בני החכם כמוה"ר מאיר קרשקש יצ"ו", "בבית הגביר... נפתלי הירץ לוי". מעבר לדף מובאת הקדמה מאת ר' מאיר קרשקש, ובה נכתב: "ראה ראיתי בעיר אמשטרדם יע"א סדור של תפלה בכרך קטן באותיות קטנות בלא נקודות ואינם יכולים הנערים בשעת תפילתם לקרות, והרגשתי אני בצערם, ודפסתי זה הסדור של תפלה... אשר כמוהו לא היה מעולם באותיות קטנות ודקות עם נקודות חדשות ויפות...".
בדף רכג שער מיוחד: "סדר תפלות למועדים טובים כמנהג ק"ק ספרדים".
בדף הבטנה הקדמי רישום בכתב-יד (באנגלית): " Found in the possession of a Jewish Russian officer in the Crimea, who was killed at the Battle of Alma - Presented to the Rev. Dr. Adler by Dr. Karl Lehfeldt" [נמצא ברשותו של קצין רוסי יהודי בחצי האי קרים, שנהרג בקרב אלמה – הוגש לרב ד"ר אדלר ע"י ד"ר קארל להפלדט].
קרב אלמה התרחש ביום 20 בספטמבר 1854 [כ"ז אלול תרי"ד] והיה חלק ממלחמת קרים שנערכה באמצע המאה ה-19 בין האימפריה הרוסית מצד אחד, לבין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני.
כפי שמעיד הרישום, הסידור, שהיה שייך בתחילה לקצין רוסי יהודי שנהרג באותו קרב, הוענק לרבי נתן מרקוס אדלר – רבה הראשי של האימפריה הבריטית, על ידי גיסו ד"ר קארל להפלדט מברלין (עליו כתבו שבמשך 50 שנה היה הרופא היחיד בברלין שסירב לנהוג בשבת, אם לא במקרים של פיקוח נפש). בדף רכב/2, בעמוד הריק שלפני השער השני, חותמת של " Hannover– Stiftsrabbiner –J.J.Krimke ".
שיח דף. 6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. מספר רישומים. כריכת קלף מקורית, נאה. חיתוך שוליים מוזהב. נתון בקופסה תואמת (חדשה).
במפעל הביבליוגרפיה נרשמו מספר וריאנטים של מהדורה זו.
מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.
![סידור תפלת ישראל, כמנהג ק"ק ספרדים, עם דינים, פיוטים ובקשות. ירושלים, תר"ב [1842]. דפוס רבי ישראל ב"ק. הסידור](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/11.jpg "\"סידור תפילת ישראל\" – ירושלים, תר\"ב – הסידור הראשון שנדפס בירושלים")
בשער הסידור מצוינת מעלתו וקדושתו, שנדפס בעיר הקודש ירושלים על טהרת הקודש "כי כל העוסקים במלאכת הקדש בני ישראל המה".
בראש הסידור הסכמות רבות מחכמי הספרדים בירושלים, צפת, טבריה וחברון, והסכמות מחכמי האשכנזים בירושלים [האדמו"ר רבי אהרן משה מבראד, רבי ישעיה ברדקי חתן רבי ישראל משקלוב, ורבי משה ריבלין "דורש לציון" - המגיד משקלוב]. הסכמת רבני ירושלים שנדפסה מעבר לשער היא למעשה "הסכמה" מחודש טבת תר"א המעניקה לרבי ישראל ב"ק רשיון בלעדי להדפסת ספרים בירושלים. בדף ג' נדפסה הסכמה נוספת (מחודש אייר תר"ב) מאת רבני ירושלים.
בהקדמה מספר המדפיס על תלאותיו בצפת: "ואחרי כל הרפתקאי בישי דעדו עלי דבר וחרב ורעב... רעש גדול... הוכרחתי לעלות ההרה וקבעתי דירתי פה... ירושלם". בין היתר הוא מודה לגביר יוסף אמזלאג "אשר הי' לי לעזר בהדפסות סדר תפלה".
המדפיס הנודע רבי ישראל ב"ק (תקנ"ז-תרל"ה), תלמידם של גדולי תנועת החסידות האדמו"רים רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוז'ין. נולד בברדיטשוב. עסק בענייני דפוס כבר מצעירותו, ובשנת תקע"ה הקים בית דפוס (שני) בעיר ברדיטשוב, שם הדפיס כ-26 ספרים טרם עלייתו ארצה. לפי המסופר הוא גם היה המעצב של אותיות הדפוס בסלאוויטא. לאחר עלייתו לארץ ישראל, בערך בשנת תקצ"א, התיישב בצפת ובה הקים בית דפוס שפעל תקופה קצרה, עד לחורבן העיר ב"רעש" – רעידת האדמה הגדולה בשנת תקצ"ז (1837). בשנת תר"א, הקים ר' ישראל ב"ק את בית דפוסו בירושלים, שהיה בית הדפוס הראשון בירושלים שהדפיס ספרים עבריים, ובית הדפוס היחיד בעיר עד אמצע שנות התר"כ (שנות ה-60 של המאה ה-19).
על רבי ישראל ב"ק ובית דפוסו בצפת ובירושלים, ראה עוד: שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים תשל"ו, עמ' טו-כז; מאיר בניהו, בית-דפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת וראשית הדפוס בירושלים, ארשת, ד, ירושלים תשכ"ו, עמ' 271-295.
חתימה בדף השער: "יעקב די פינטו ס"ט".
קנב דף. 15 ס"מ בקירוב. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים רבים, בחלק מהדפים כתמים גדולים וסימני בלאי. מספר קרעים. קמטים רבים במספר דפים (דף אחד מנותק בחלקו). כריכה ישנה, עם שדרת עור פגומה.
הספר העברי השלישי שנדפס בירושלים. ש' הלוי, מס' 4 (מלבד שני ספרים שקדמו לו רשמה הלוי כותר נוסף: כרוז לנשים צדקניות בארץ ישראל ובחו"ל, ראה שם, מס' 2).
עשר שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו. מעבר לדף עוד שלוש שורות קצרות של רישום הכתובת בכתב-יד קדשו. נכתב אל ידידו "הרבני המופ'[לג] החכם והשל'[ם] מ' יעקב" מעיר זאלוזיץ.
במכתב מוזכרת אגרת שנשלחה מקהילת אפטא "מגיסו הרבני המופלג הראש מ' דוד נ"י". ובהמשך כותב רבי משה ליב ברכות לפרנסה ונחת מהילדים: "ומאפס הפנאי אקצר, ושנותיו לא יבצר מהאל הנוצר, ויתן לך ה' שפע רחמי'[ם] להיות לו פרנסה בשופי רב טוב, ולהיות לו שמחה מבניו המופל'[גים] נ"י ומבנותיו ה[בתול?]ות ת'[חיינה]".
את המכתב חותם רבי משה ליב מסאסוב: " דברי או"נ הד"ש כה"י [=אוהב נפשו הדורש שלומו כל הימים] משה יהודא ליב מבראד".
מעבר לדף – רישום בכתב-יד קדשו: " לק' זאלאזיץ, לידידי הרבני המופ' מ' יעקב נ"י, מק' סאסוב".
הגאון הקדוש רבי משה יהודה ליב ערבליך מסאסוב (תק"ה-תקס"ז), מגדולי ומאורי החסידות המפורסמים ביותר. תלמיד מובהק של הגאון הקדוש רבי שמעלקא הורוויץ אב"ד ניקלשבורג, בישיבתו למד שבע שנים (יש אומרים שלוש-עשרה). כשחזר לעירו בראדי, אמר עליו רבו "שארז בקופסתו ש"ס וארבעת חלקי שלחן ערוך". לאחר פטירת רבו, בשנת תקל"ח, החל להסתופף בצילו של הרה"ק המפורסם רבי אלימלך מליזענסק. בשלהי שנות התק"ל וראשית שנות התק"מ התגורר בעיר אפטא, שם ייסד ישיבה ואמר בה שיעורים בעומק העיון. בשנים ההן קירב לחסידות את "היהודי הקדוש" מפשיסחא.
רבי משה ליב נודע במדרגותיו הנשגבות בעבודת ה'. על ענוותנותו הגדולה ויראתו הנוראה מהשי"ת אפשר ללמוד ממכתב מפורסם שלו, בו כותב על עצמו: "...מעולם לא יראתי מפני אדוני האדונים; ואם לא חטאתי רק זאת שאני אומר מאה ברכות בכל יום בלא יראה ופחד, אשר בעוונותי הרבים אני מכעיס להשי"ת ב"ה וברוך שמו מאה פעמים בכל יום..." (ליקוטי רמ"ל, טשרנוביץ תרט"ז, יח/1).
רבי משה ליב התפרסם בעיקר על היותו עמוד החסד שבדורו, ועל אהבת ישראל שבערה כאש בעצמותיו. הוא היה אבי היתומים, דיין האלמנות ומושיע העגונות. עסק כל ימיו במעשי צדקה וחסד בשמחה, במסירות, בדבקות ובלהט, כשהוא מכתת את רגליו לצורך פדיון שבויים, הכנסת כלה, הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. רוב הסיפורים הידועים עליו נוגעים לעניינים אלה. מפורסמות ביותר אמרותיו: "אם אין אתה אוהב נאמן לישראל, עדיין לא טעמת טעם יראת השם"; "האיש אשר לא יוכל למצוץ דמי המכות והשחין מילדי בני ישראל – לא הגיע עוד לחצי אהבת ישראל". מסופר עליו ש"היה משתתף תמיד בצער כל איש כאלו בא עליו ממש הצרה, והשתדל על יתומים לפרנסם ולכלכלם, ובידיו הקדושים היה חופף ראשם, וריפא אותם בעת אשר הוכו בשחין... ועשה להם רטיות" (זכות ישראל, עשר צחצחות, מהדורת ירושלים תשס"א, עמ' סט-ע). רבים ממעשי החסד שלו היו בהסתר ובהצנע לכת. לעתים היה מתחפש באישון ליל, מתלבש בלבוש נוכרי כדי שלא יכירוהו, ומביא עצים להסקה ליולדות עניות, תוך כדי שהוא אומר בהליכתו פסוקי "תיקון חצות". תלמידו ה"עטרת צבי" מזידיטשוב שעקב אחריו בסתר וראהו בכל אלה, אמר עליו "שבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" (שם).
שרידים מחידושיו על המסכתות (רובם על מסכת כתובות), וכן רעיונותיו בעבודת ה' ועל פרשיות התורה, נדפסו בספרי ליקוט שונים, ונסדרו בשלמותם על ידי נכדו רבי נחמיה שפירא אב"ד סאסוב בספרו "חידושי הרמ"ל", ג' חלקים (וינה תרפ"א). בכתביו מרבה להביא מחידושי רבו הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג. הד להתעסקותו בענייני עגונות ראה בשו"ת "נטע שעשועים" (זולקווה תקפ"ט) מאת רבי צבי הירש קארא, בחלק "אבן העזר" סימן עט: "ובקשו פני... ובראשם ידיד ה' וידידי הרב החסיד המפורסם מו"ה משה יהודא ליב נ"י מסאסוב בקש בכתב יד קדשו לעיין בדינה". כמו כן ראה "ישועות יעקב", אבה"ע, סימן יז, בפירוש הקצר, ס"ק ל': "עיין בפירוש הארוך בתשובה שכתבתי בזה להרב מו' משה ליב מסאסוב".
תלמידיו היו מגדולי החסידות המפורסמים: האדמו"ר בעל "עטרת צבי" מזידיטשוב, רבי אברהם דוד ווארמאן אב"ד בוטשאטש – בעל "דעת קדושים" ו"אשל אברהם", האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוסוב – בעל "אהבת שלום", האדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן ורבי ישראל מברדיטשוב אב"ד פיקוב וברדיטשוב (בנו של בעל ה"קדושת לוי").
על קדושתם המופלאה של כתבי-יד קדשו ניתן ללמוד מסיפור שהתרחש אצל תלמידו הרב מבוטשאטש: "שבעת שהיה השריפה הגדולה בבוטשאטש בשבת קודש, והגאון הקדוש רבי אברהם דוד התאנח על הכתבי קודש שלו. ואחר כך נתבשר שהתיבה עם הכתבי קודש עומדת ברחוב העיר, ונשתנה פניו, ואמר: איני מרגיש זכות, רק מה שהיה מונח שם אגרת הקודש ממורי הקדוש רבי משה ליב מסאסוב" (זכות ישראל, עשר צחצחות, שם, עמ' סח-סט).
כתבי-יד קדשו של רבי משה ליב נדירים ביותר. ידועים אוטוגרפים ספורים ממנו. לפנינו מכתב שלם בכתיבת-יד קדשו ובחתימתו המלאה. נוסח חתימתו, על פי רוב, הוא: "משה יהודא ליב מבראד", לעתים הוא חותם "מסאסוב". רבי משה ליב התגורר רוב שנותיו בעיר מולדתו בראדי, ורק מאמצע שנות התק"נ התגורר בסאסוב. גם בשנים בהן גר בסאסוב היה חותם לעתים "מבראד", כמו במכתב שלפנינו (ראה דוגמה נוספת: חידושי הרמ"ל, מהדורת ניו-יורק תש"נ, עמ' רפה).
למיטב ידיעתנו המכתב שלפנינו לא נדפס.
על הסיבה לנדירותם של כתבי-ידו של רמ"ל כותב נכדו רבי נחמיה שפירא בהקדמתו ל"חידושי רמ"ל (וינה תרפ"א): "...הנייר שכתב עליו זקני הקדוש רבי משה ליב ז"ל וגם הדיו, לא היו טובים כלל, וכתב יד קדשו הי' כתיבה יפה דקה, הנה מפני משמוש יד רבים, שבמחילה מכבודם לא ידעו והבינו לתת הכבוד הראוי להאוצר הזה לשמרו שלא לנגוע בו בידים, ובפרט בידים אי נקיות, נטשטש ונקרע הכי"ק מאד, ובמשך הזמן נתקלקל כל כך עד שלא נשאר בו כמעט דיבור אחד שלם בלי קלקול". בהמשך ההקדמה הוא מספר שפעם כשהיו כתבי היד אצל רבי יקותיאל שמעלקא – בנו של רמ"ל, "...נפל נר דולק על הכי"ק... ונשרפו ממנו כמה דפים שלמים... ".
[1] דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בשוליים. קרע בפנים הדף עם פגיעה קלה בטקסט. קרע זה משוקם בנייר דבק שקוף מצדו השני של המכתב. כתם דיו המטשטש את אחת המילים [בשורה שלפני החתימה]. הרישום בגב המכתב דהוי. סימני קיפול.
המכתב הנדיר שלפנינו הגיע מאוצרותיו של הרה"ח רבי שמעון שמעלקא ערבליך שליט"א מאנטוורפן, שהוא צאצא ישיר ודור שביעי בן אחר בן להגה"ק רבי משה יהודה ליב מסאסוב. אביו של הנגיד ר' שמעון ערבליך היה רבי משה יהודה ליב ערבליך ז"ל, בן הרה"ח רבי יעקב צבי ערבליך ז"ל, בן הרה"צ רבי יקותיאל שמעלקא ערבליך זצ"ל, בן הרה"צ רבי אלתר אריה מרדכי ערבליך, בן הגה"צ רבי יקותיאל שמעלקא ערבליך אב"ד סאסוב (תק"ס-תרכ"ב), בן הגה"ק רבי משה יהודה ליב ערבליך מסאסוב.
לפנינו חמשה דפים (עוקבים), כתובים בכתב-יד קדשו של בעל ה"הפלאה". הדפים מכילים ברובם חידושים על מסכת פסחים, על הדפים: מד, עמוד ב (ט/1 – יב/1); כב, עמוד א (יב/2 – יג/1); ה, עמוד ב (יג/1). בעמוד האחרון חידושים על מסכת ראש השנה, על הדפים: יג, עמוד א; כג, עמוד א.
תוכן הדפים שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסה בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
הדפים שלפנינו הם, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר – רבי סענדר חיים מקאזאווע – מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיק ממנו לצורך הדפסה, אך למעשה הוא העתיק והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה" שהיו בכתב היד. הוא מזכיר בהקדמתו גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אך אלה למעשה לא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, זיטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[5] דף (עשרה עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. דהיית דיו בחלק מהדפים. בלאי. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש בשולי הדפים, עם פגיעה בטקסט.
לפנינו ארבעים וארבעה דפים מתוך החיבור "הישר והטוב", בהם כשבעים ושמונה עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר המחבר, בכתיבה אוטוגרפית עם תיקונים ומחיקות בגוף הטקסט.
עמודים בודדים (כשבעה) מתוך הדפים שלפנינו נכתבו על ידי סופר או מעתיק. אחד מהם (דף ע/1) נכתב כנראה על ידי אחד מחתני המחבר (שם נכתב בראש העמוד: "בע"ה ח"ת [=חידושי תורה] על פרק האשה שנתארמלה מאדומוחו"ר [=מאדוני מורי חמי ורבי] הגאון נ"י". רישום מכותב אחר מתחת לשורה זו: "לא העתקתי כי הוא חצי דבר").
תוכן הדפים שלפנינו נדפס בספר "הישר והטוב", חלק ראשון (מונקאטש תר"מ; בחציו השני של הספר), למעט הקטע הנ"ל שהועתק על ידי חתן המחבר.
בהקדמה לספרו הראשון של המחבר – "אך פרי תבואה", כותב המו"ל על הכתבים שהשאיר אחריו המחבר: "כולם המה מן הדברים אשר חדש לעת זקנתו, כי כל החידושי תורה (חריפות ומגידות) אשר כתב בספר בימי נעוריו, כולם נשרפו בעוונותינו הרבים בהיותו במדינת פולין".
הגאון הקדוש רבי צבי הירש פרידמן – הרב מליסקא (תקנ"ח-תרל"ד), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, מהדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. מתלמידיו של בעל ה"ישמח משה" ושל האדמו"רים רבי שלום מבעלז, רבי ישראל מרוז'ין, רבי מאיר מפרמישלן וה"דברי חיים" מצאנז. נודע כפועל ישועות ומכל קצוי הארץ הגיעו להתברך מפיו. מחבר הספרים "אך פרי תבואה", "הישר והטוב" ועוד. תלמידו הגדול הוא רבי ישעיה מקרסטיר, שנהג לחתום: "שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
[44] דף (85 עמודים כתובים, כ-78 מהם אוטוגרף המחבר). 25 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים ובלאי. שלושה דפים במצב בינוני, עם קרעים גסים ופגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקת נייר.
כתב-יד, דרשות לראש השנה ויום כפור, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופרים, עם כעשר הגהות ומשפטי קישור ועריכה בכתב-יד נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב" [גורליץ/סיגעט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]. כולל עשרות הגהות של נכדו ותלמידו של בעל ה"ייטב לב", האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].
תוכן כתב היד שלפנינו נדפס בכמה מחלקי סדרת הספרים "ישמח משה". דפי כתב היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (ראה להלן). שניהם ערכו קטעים מכתב היד שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. על כן נמצאות בדפים שלפנינו הגהות והערות בכתב-ידם, לעתים באותו עמוד, זה לצד זה.
כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד מתוך הדפים שלפנינו קטעים הקשורים לספר תהלים, והוציאם לאור בספר תהלים עם פירוש "תפלה למשה" (קראקא, תר"מ). באחד הדפים שלפנינו מופיעות "הנהגות טובות" מאת בעל ה"ישמח משה" שנדפסו עם פירוש התהלים הנ"ל. מאוחר יותר ערך רבי משה דוד והדפיס את כל יתר הקטעים (שהם רוב כתב היד שלפנינו) בספר "ישמח משה" [על נ"ך ומגילות ועניינים שונים] שהוציא לאור (בסיגעט תרס"ח), בחלק הנקרא "תוכחת חיים אמירה נעימה" (דרשות לימים הנוראים). קטע אחד שובץ בחלק "יין הרקח" שנדפס בספר הנ"ל.
בעת העריכה הוסיף בעל ה"ייטב לב" בכתב-ידו מספר הגהות, משפטי פתיחה וקישור (רובם מופיעים בנוסח המודפס). מאוחר יותר הוסיף גם רבי משה דוד בכתב-ידו הגהות, הוספות ומשפטי פתיחה וקישור, בקטעים שהיו בעריכתו.
באחד הדפים שלפנינו הגהה בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב" שנשמטה מהדפוס. בכמה מן הדפים מספר משפטים שהוקפו על ידו בסוגריים או שהועברו עליהם קווים למחיקה, לציין שלא ידפיסו אותם, כנראה מחמת הצנזורה. באחד הקטעים המצונזרים, נכתב: "כל הדרוש הזה דרשתי בשנת תקמ"ט בר"ה, כשהי' אז גזירות רבות וצרות תכופות זו לזו, ובפרט לקיחת יהודים לבעלי מלחמות [כלומר, גיוס כפוי של חיילים יהודים לצבא, שהתרחש בשלהי ימיו של הקיסר יוזף השני], וגילחו את זקנם ושינו את לבושיהם והלבישום בלבושי בעלי מלחמות. השי"ת ירחם על עמו".
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה) היה נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווא.
[23] דפים (46 עמודים כתובים), חלקם רצופים (ממוספרים: טו-טז; כג-לו. מספר דפים לא ממוספרים). 42 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים – מרביתם במצב טוב ומספר דפים במצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים גדולים ב-9 דפים, עם פגיעה משמעותית בטקסט. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי.
בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלמברג, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.
"משה ידבר והאלקים יעננו בקול" – תיאור על דרשותיו של ה"ישמח משה"
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, שערך והוציא לאור את דרשות זקנו ה"ישמח משה" לימים נוראים (על פי הדפים בפריט שלפנינו), מביא בספרו "תהלה למשה" תיאור על דרשותיו של ה"ישמח משה" בימים אלה:
"כאשר התחילו ימי התשובה בימי אלול עד אחרי סוכות, היה עיקר עבודתו לעורר העם לתשובה... בכל שבת ושבת מחודש אלול, ויום א' דסליחות, ושני ימים דראש השנה, ושבת שובה, וביום שאומרים י"ג מדות, וערב יום הכפורים קודם כל נדרי, וקודם תפלת נעילה והושענא רבה... כל מגמתו בדרשות הרבים האלה היה אך להורות לעם ה' דרכי ה' והמעשה אשר יעשון... ולא יצויר על לוח את רב חילו ותקפו כאשר פתח את פיו הקדוש להוכיח במוסריו הנעימים הנובעים ממקור נאמן לב קדוש וטהור... התפזרו שביבי אש ניצוצי דבריו הקדושים ויורדים לחדרי בטן אלפי אנשים השומעים אשר נמס לבבם כמים... וספר ומנה החטאים אשר יעשה אותם האדם לחטוא בהנה, ועד כמה מגיע הפגם בנפש ובשרשו למעלה בשמי רום.
חיל ורעדה יאחזון בראותם גודל חרדת איש קדוש כמוהו. כל אחד חשב עם קונהו אם בארזים נפלה שלהבת התשובה מה יעשו אזובי קיר נבזה וחדל אישים כמוני... אם אבן הוא נמוח מקול אנחתו ובכייתו והתעוררותו... ונהרי דמעות נשרו מבין ריסי עיניו בהתאוננו על חורבן בית אלקינו ועל עם ה' המפוזר ומפורד בין העמים... כנחלים נבעו הדמעות על לחיי האנשים השומעים, פור התפררה עמודי בית הכנסת, מוט התמוטטה כותלי בית המדרש מקול שאגתו אשר שאגה לו כלביא: עד מתי לא תרחם את יהודה, עד אנה בוכיה בציון ומספד בירושלים. [אפס קצת מאיכות דרשותיו לך נא ראה בישמח משה... ובחיבור זה בתוכחת חיים], ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול הולך וחזק מאד... לא גיהק ולא פיהק... ולא הוצרך מעולם לקנח חוטמו וכדומה כדרך אנשים הבוכים מרוב בכייתם. אם כי היה זקן בא בימים והיה מאריך בדרשה כמה שעות, לא ייעף ולא ייגע...
ופעם אחת ענה ואמר: כי כל איש שומע ושמע דרשתו יבטח בשם ה' כי לא יעזוב נפשו לשאולה...
לא היה איש או אשה, כגדולים כקטנים, אשר לבבם לא נשבר בקרבם לאלף גזרים, שבים ומתחרטים בכל לבבם ונפשם ומאודם, וזה היה לו למשיבת נפשו הטהורה... ".
![ספר הזוהר, חלק א' על חומש בראשית. סלאוויטא, [תקס"ט 1809]. דפוס רבי דוב בער סג"ל.
בראש השער חתימת בעלות (מעט פגומה](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/37_1.jpg "ספר הזוהר, בראשית – סלאוויטא, תקס\"ט – העותק של בעל ה\"ישמח משה\" האדמו\"ר")
![ספר הזוהר, חלק א' על חומש בראשית. סלאוויטא, [תקס"ט 1809]. דפוס רבי דוב בער סג"ל.
בראש השער חתימת בעלות (מעט פגומה](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/37_2.jpg "ספר הזוהר, בראשית – סלאוויטא, תקס\"ט – העותק של בעל ה\"ישמח משה\" האדמו\"ר")
בראש השער חתימת בעלות (מעט פגומה ומטושטשת): "הק' משה טייטלבוי[ם]". כפי הנראה זו חתימת יד קדשו של האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל בעל "ישמח משה".
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל. ה"ישמח משה" מרבה להביא ולצטט בספריו את לשון הזוהר הקדוש ולבאר את דבריו, ומספריו ניכר שהרבה לעיין ולחדש בספר הזוהר.
[3], קלד, קלז-רנג, רנג-רנו, [8] דף. חסרים שני דפים באמצע (קלה-קלו). 20.5 ס"מ. נייר ירקרק. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים. עקבות רטיבות עם סימני עובש במספר דפים. קרעים חסרים בשולי הדפים (בדף רכג קרע גדול בשוליים, ללא פגיעה בטקסט). קרעים חסרים בדף השער ובדף שאחריו, עם פגיעות קלות בטקסט ועם פגיעה חלקית בחתימה שבשער, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש עם פגיעות בטקסט, חלקם משוקמים במילוי נייר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
מעבר לשער ארבע הסכמות, מאת האדמו"ר רבי אריה ליב מוולטשיסק וטבריה, רבי יהודה ליב אויערבאך מטורטשין, רבי יוסף מקאסטנטין-ישן ורבי ישראל מראוונע. בכל ההסכמות לא מוזכר המדפיס בשמו המלא ורק נכתב "מחזיק הדפוס דק"ק סלאוויטא" ["מחזיק הדפוס" – הוא הרה"ק רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, שמסיבות שונות הסתיר באותן שנים את שמו תחת שם שותפיו רבי דוב בער סג"ל ורבי דוב בער ב"ר פסח].
תלמוד בבלי, מסכתות גיטין ונזיר, עם הלכות הרא"ש, אלפסי מרדכי ותוספתא, מהרש"א ומהר"ם שיף. זיטומיר, תרכ"ג 1863. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
עותק שעבר בירושה אצל אדמו"רי בית לאדי.
בדף השער השני, חותמת (מטושטשת וקשה לקריאה) של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (מהרחש"ז) מלאדי, בנו של ה"צמח צדק": "חיים שניאור זלמן".
לצד החותמת, שלוש חתימות של בנו, האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון (מהרי"ד) מלאדי: "יצחק דובער שניאורססאהן"; "יצחק דובער ש"ס [=שניאורסון]"; "יצחק דובער".
חתימה נוספת של בנו של האדמו"ר מהרי"ד, רבי יהודה ליב שניאורסון אב"ד האמיל וויטבסק: "יהודא ליב ש"ס [=שניאורסון]".
על אוצר ספריו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן, ועל ספרי אביו ה"צמח צדק" שעברו אל בנו מהרחש"ז בירושה, וכן על כרכי התלמוד של מהרחש"ז, כותב בזכרונותיו הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), מבאי ביתו של האדמו"ר מהרחש"ז, כדברים האלה: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו" (שאר חלקי הסט של תלמוד זה, מלבד כרך נוסף בקטלוג שלפנינו, שהיו ברשותו של מהרחש"ז, הופיעו במכירת "קדם", קטלוג 6, פריט 306).
רישום בכתיבה תימנית בדף השער השני: "בחלק אב'[רהם] [ב]ן' אב'[רהם] אלהשאש הי"ו ה' יזכהו להגות בו הו [!] וזרע זרעו עסכ"ה [=עד סוף כל הדורות]".
[2], ב-קכה; כא; כא; קמד-רו; סח, [1] דף. שני דפי שער בתחילת הכרך, הראשון קרוע וחסר בחציו. חלק מהאותיות בדפי השער נדפסו בדיו אדומה. דף שער נפרד למסכת נזיר. מעטפת צבעונית מודפסת בתחילת הכרך ובסופו. 41.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בחלק מהדפים ובדפי השער. סימני עש בחלק מהדפים, בדפי השער ובמעטפת. כריכת עור חדשה.
במהדורה זו נדפסו לראשונה פירוש מהר"ם שיף והגהות מאיר נתיב בסוף כרכי התלמוד. עד אז הם נדפסו כספרים בפני עצמם (מאמר על הדפסת התלמוד, מאת רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ).
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן – מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בספר "בית רבי" מתוארת דמותו כך: "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים...". רבי יעקב ליפשיץ מקובנה מספר בזכרונותיו על חייל יהודי, שגויס כקנטוניסט בילדותו והוטבל לנצרות בעל כורחו בהיותו בן שבע, בשנת תרי"ג. אותו חייל סיפר שרק בשנת תרל"ו ניתנה לו לראשונה חופשה כדי לבקר את הוריו. באותה חופשה הלך לקבל ברכה מהאדמו"ר מהרחש"ז מלאדי. מהרחש"ז בירך אותו במשפט קצר במילים ספורות, ומילים אלו חוללו מהפכה בנפשו. לאחר שהשתחרר מהצבא הרוסי חזר ליהדותו למורת רוחם של כל הממונים עליו, והכל מחמת אותו רושם קדוש שנשאר בנפשו מאותו ביקור. וכך סיפר החייל לר' יעקב ליפשיץ בשנת תרע"ו (ארבעים שנה לאחר אותו ביקור קצר): "בגשתו אל כסא הרבי הרגיש בנפשו איזו יראה... יראה גבוהה, יראת הרוממות. הוא הרגיש כי הוא עומד לפני איש הרוח ואב בחכמה, ובברכתו הרגיש מעין תקוה טובה לישועות ונחמות". ר"י ליפשיץ מציין כי "הדבר היה בשנת 1876... והמספר עודנו זוכר בפרוטרוט את כל פרטי הדברים והרשמים, כאלו זה עכשיו ראה אותם... ועד היום הוא מזכיר ברגשי קודש את פגישתו עם הרבי מליאדי" (זכרון יעקב, א, עמ' 206-207). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית, כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו.
האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון – מהרי"ד מלאדי (תקצ"ג-תר"ע), היה בנו יחידו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי (בן ה"צמח צדק"). היה תלמיד מובהק של זקנו האדמו"ר ה"צמח צדק", קיבל רבות מתורתו וכל מה ששמע ממנו נחקק בזכרונו. משנת תר"מ לאחר פטירת אביו מהרחש"ז, החל למלא את מקומו בלאדי. כתב רבות בהלכה ובחסידות. מעט מכתביו בהלכה נדפסו בקונטרס המציצה לבעל ה"שדי חמד" וכן בקבצי "יגדיל תורה". חיבורו הגדול הוא "סידור מהרי"ד", שני חלקים, שנדפס רק לאחר פטירתו, בברדיטשוב תרע"ג. סידור זה הוא השלמה ל"סידור עם דא"ח" מאת האדמו"ר הזקן (קאפוסט תקע"ו) שהדפיס זקנו האדמו"ר האמצעי. הוא הוסיף בו פירוש נרחב על מלות התפילה בדרך החסידות על פי יסודותיהם של אביו וזקניו. על חיבורו זה שקד שנים רבות והוא ראה בו את גולת הכותרת של חיבוריו. מאמרי חסידות קצרים שלו נדפסו לאחר פטירתו בספר "לקוטי מאמרים" (פולטובה תרע"ח).
רבי יהודה ליב שניאורסון היה בנו של האדמו"ר מהרי"ד מלאדי וחתנו של רבי לוי יצחק זלמנסון (חתן ה"צמח צדק"). כיהן כרב בערים האמיל וסירוטינה. משנת תרס"ו החל לכהן כמו"צ בוויטבסק, בה תפס מקום נכבד בין רבני העיר. שימש כרב בוויטבסק גם בתקופה הסובייטית (וויטבסק – ספר קהילה, עמ' 189).