מכירה 77 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
חמשת החומשים בשלושה כרכים. חלק חמש המגילות (שנדפס בסוף ספר דברים) חסר.
הסכמות חשובות מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי דוד לייקס, ועוד.
לכרך א' נדפסו שני סוגי שערים, האחד מוקף מסגרת קישוט, כמו בעותק שלפנינו, והשני בלי מסגרת. על ההבדל בין השערים ראה: ח' ליברמן, אהל רח"ל חלק ג, עמ' 601-605.
המו"ל, רבי יצחק אייזיק ב"ר צבי הירש ב"ר אפרים מברדיטשוב, היה ככל הנראה קשור או מקורב אל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, וקיבל ממנו להדפסה את פירושו למדרש רבה. בשער ספר ויקרא מצוין כי בסוף הספר נדפס "פירוש נחמד אשר לא היה לעולם והוא מהר"ב הגאון החסיד המפורסם המקובל איש האלקי נ"י... מה"ו לוי יצחק אב"ד דק"ק זעליחוב ופינסק והגליל ועתה איתן מושבו בק"ק בארדיטשוב...". למרות ההבטחה בשער, בפועל לא נדפס לבסוף פירושו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסיבות שאינן ידועות.
רישומי בעלות בכרך השלישי: "שמואל דוד כורך ספרים מכולל ווארשא","זאת נדב ר' שמואל דוד כורך ספרים מכולל ווארשא לביהמ"ד קאסיב בעה"ק צפת"ו", "שייך לביהמ"ד אדמו"ר הק' מאור הגולה כקש"ת מו"ה יעקב שמשון שליט"א מקאסיב בעיה"ק צפת"ו". חותמות רבות של בית המדרש הנ"ל.
שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [2], קכא דף. כרך שני (שמות, ויקרא): מח; ד, ט-ל דף. חסרים 12 דפים: ה-ח, לא-לח, מספירת הדפים השניה. כרך שלישי (במדבר, דברים): צו דף (במקור: צו; יט, כא-לח; יב, יד-יז, יז-מד; טו; לג, [1] דף. חסר חלק חמש מגילות). 30.5 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים, בינוני-טוב. כתמים (חלקם כהים), כתמי רטיבות ובלאי. קרעים, חלקם משוקמים, עם פגיעה בטקסט במספר דפים. סימני עש. דף השער בכרך הראשון וכשבעה דפים אחריו פגומים (יתכן והושלמו מעותק אחר). בדפים אלה קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בצילום (חלקים גדולים מדף השער ומההסכמות שמעבר לשער הושלמו בצילום), וסימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכות חדשות.
שני חלקים בשני כרכים, משתי מהדורות שונות. הכרך הראשון (בראשית-ויקרא) נדפס באוסטרהא תקס"ה (חלק ראשון מתוך שניים שנדפסו שם), והכרך השני נדפס בסדילקוב, תקע"ט (חלק שני מתוך שניים שנדפסו שם). בדף השער של הכרך השני נכתב "כמ"ש [=כמו שנדפס] באוסטרהא", כשהמילה "באוסטרהא" מובלטת באותיות גדולות בצבע אדום. באותיות קטנות יותר למעלה מופיע שם מקום הדפוס האמיתי: "גדרוקט אין סידלקאב".
הסכמות חשובות של רבי לוי יצחק מברדיטשוב , רבי דוד לייקס, ועוד, הועתקו ממהדורת מינקוויץ תקנ"ט (ראה פריט קודם).
כרך ראשון (בראשית, שמות, ויקרא): [2], קכא; ב-מח; ב-לח דף. כרך שני (במדבר, דברים, מגילות): עח; לו, [1]; עט-צד, [2]; לב, [1]; טו; מד דף. ספירת דפים משובשת. חלק שיר השירים (ספירת הדפים השנייה: לו, [1]) נכרך שלא במקומו, לאחר ספר במדבר. 33 ס"מ בקירוב. כרך ראשון במצב בינוני. כרך שני במצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות כהים בדפים הראשונים של הכרך הראשון. קרעים בדפים הראשונים בשני הכרכים, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר (בדף השער של הכרך הראשון קרע חסר עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט מצדו השני). סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. כריכות עור חדשות.
מעבר לשער הראשון של חלק א' נמצאת "תמונת כתב יד".
תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אבד בתקופת הראשונים ולא הובא מעולם בדפוס. בתחילת המאה העשרים קם שלמה פרידלנדר (שאימץ לעצמו זהות בדויה של צאצא למשפחת אלגאזי הספרדית), העתיק ברוב כשרון את כל מאמרי הירושלמי קדשים שהובאו בספרי הראשונים בשילוב מאמרי ירושלמי מסדרים אחרים, ופרסם ברבים כי הוא מצא בכתב יד ישן נושן את הירושלמי האבוד.
מעשה זיוף זה הכשיל את רוב הרבנים והחוקרים כדוגמת המהרש"ם, שאף כתב הגהות לספר, שנתפרסמו בכל חלקיו, ה"חפץ חיים" שהתחיל להניח תפילין דרבנו תם עפ"י הנכתב בספר, ועוד. מאידך היו חדי עין כבעל ה"כלי חמדה", הגאון מרוגאטשוב ואחרים, שגילו את הזיוף וחשפו זאת ברבים. פולמוס הירושלמי ארך מספר שנים, במהלכן התפרסמו ספרים לכאן ולכאן (רוב הפרסומים בעד הירושלמי נכתבו על-ידי פרידלנדר תחת שמות בדויים שונים). לאחר שהתברר הזיוף נגנזו רוב העותקים.
הכרך הראשון נדפס על נייר בהיר ואיכותי. חותמות "אברהם צבי ברודנא" בכרך הראשון.
שני כרכים. כרך ראשון (זבחים וערכין): [8], ק דף. כרך שני (חולין ובכורות): [10], עח; [1], מז דף. 34.5-36 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים חסרים ושיבושים בהדפסה בשניים מדפי המבוא, עם פגיעה בטקסט. קרעים עם פגיעה קלה בטקסט בדפים בודדים נוספים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
בדף יב/2 שתי הגהות למדניות בכתב יד [כפי הנראה בכתב ידו של הגאון רבי שמואל אליעזרי (תרס"ה-תשנ"א), רבה של שכונת בית וגן בירושלים, מעורכי ה"אנציקלופדיה תלמודית" וממקימי "מכון הרי פישל"].
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק, שנדפס כ-18 שנה לאחר פטירתו ע"י בנו הגרי"ז. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה מחסור של 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו. היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בני המחבר בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט להקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסתו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.
[3], ג-קיב דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים. הדפים הראשונים מנותקים. מדבקות ספריה (של הרב אליעזרי) ותו-ספר. כריכה אחורית מקורית (ללא שדרה וללא כריכה קדמית).
לרקוד עם "ר' חיים" בהקפות בשמחת תורה
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
לאחר פטירת מרן הגרש"ז אויערבאך, טיפל אחד הנכדים בחלוקת ירושת ספריו בין בני המשפחה. כששאל את דודו הגאון רבי שמואל אויערבאך באלו ספרים הוא מעוניין, הוא ביקש רק שני ספרים שהיה לו קשר רגשי אליהם, אחד מהם היה הספר חידושי רבנו חיים הלוי (מהדורה ראשונה). רבי שמואל סיפר אז, שבשעה שהספר יצא לאור, שלח אביו רבי שלמה זלמן מכתב מירושלים לעיר בריסק, בו ביקש מאת מרן הגרי"ז לרכוש את הספר, עם תשלום שצורף למכתב, והספר נשלח אליו בדואר מהעיר בריסק. רבי שמואל הסביר בכך את חשיבותו של ספר זה בעיניו. (עפ"י שמואל בדורו, ירושלים, תש"פ, עמ' שלו).
מחבר הספר, רבי יוסף ריקיטי (אוצר הרבנים 8662), אמן מחונן שעסק במלאכות שונות, בהן העתקת ספרים, כתיבת מגילות וכתובות ועיטורן, ציור והכנת כלי חרס ומתכת, ועוד. נולד באיטליה (ככל הנראה בוונציה), לרבי אליעזר שליט ריקיטי. עלה לצפת בבחרותו, בין השנים ת'-ת"ג. בהמשך חזר לאיטליה ושימש כשד"ר צפת בין השנים תל"ד-תל"ו. לצד ספר חכמת המשכן הדפיס במנטובה באותה השנה את ספר "אגרת מספרת יחסותא דצדיקי דארעא דישראל", על קברי צדיקים ומקומות קדושים בארץ ישראל. ראה אודותיו בהרחבה: מ' בניהו, רבי יוסף ריקיטי, אסופות, ב, תשמ"ח, עמ' שנט-שעב.
את ההקדמה לספר חיבר המקובל הנודע רבי משה זכות - הרמ"ז (ראה בניהו, שם).
בעמוד האחרון, כותרת: "ואלו אופני הציורים אשר בשלהי היריעה יהיו באים בעה"ו", ותחתיה מפתח בן י"ח אותיות לכל אחד מכלי המשכן ובגדי הכהונה, האמור להתאים לציורים. המחבר התכוון להדפיס יחד עם הספר איורים לכל אחד מכלי המשכן ובגדי הכהונה, כפי שכתב ב"התנצלות המחבר" בדף האחרון: "בתחילת מלאכתי זאת היה בדעתי לצייר צורה בתוך צורת מלאכת המשכן הלזה... והתחלתי בהשתדלות נמרץ לתת לאומנים לעשות אלו הציורים בעט ברזל ועופרת, ולא עלה בידי מאומה כי המלאכה היתה נמבזה ונמס, להיות שאין האומנים בקאים[!] כל כך בעיר הזאת בזאת המלאכה...". בהמשך כותב המחבר כי בכוונתו להשלים את מלאכת הדפסת הציורים כשיבוא לעיר ונציה, על פי מפתח האותיות המפורט שהדפיס, אך ככל הנראה הדבר לא עלה בידו.
חתימה בדף השער: "לה"ו הצעיר אחי"ם ס"ט" - חתימת הגאון רבי אברהם חי מוסאפיא, מחכמי טורקיה וירושלים, בן רבי חיים יצחק אב"ד אישפלאטרו, מחבר "תהלה לדויד" על תהילים (ליוורנו תרכ"ז). חידושיו נדפסו גם בספרו של אביו "חיים וחסד" (ליוורנו תר"ד).
ט, [3] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה, נאה.
מכיל איורים רבים של מבנה בית המקדש וכליו. נראה כי הספר נדפס בשני שלבים: בשלב ההדפסה הושארו מקומות ריקים לאיורים, ולאחר מכן נוספו האיורים בהטבעת תצריבי נחושת. הטופס שלפנינו כולל את כל האיורים.
לאחר [4] הדפים הראשונים, נכרך דף גדול מקופל עם מפת בית המקדש, העזרות והר הבית. בתחתית הדף נדפסו ביאורים למקומות השונים המצוינים במפה באותיות (ישנם טפסים בהם לא נדפסו ביאורים אלו, ונרשמו בכתב-יד).
בראש הספר ובסופו נדפסו שירים מחכמי איטליה.
בדף המגן האחורי שיר בכתב-יד לכבוד המחבר, מאת "יח"ם", המתחיל "מקדש אלקים חי הלום כתבת..." (לא מופיע ב"אוצר השירה והפיוט" של דוידזון). בראש השיר, כותרת: "גם אני לא אחשוך פי אדברה במעט רוחי על איש אשר בחכמה רבה כתב וחבר וחשב מחשבות במקדש קדש ובמזבח". בשולי השיר חתם המחבר: "ויח"ם בשר הילד", כשהמילים "יח"ם" מודגשות.
[4], נב דף + [1] דף מקופל. נייר איכותי. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כולל כתם בחלקו העליון של דף השער ובמפה המקופלת). סימני עש. בחלקה התחתון של המפה המקופלת סימני עש רבים. קרעים קטנים בקפלי המפה. כריכה חדשה.