מכירה 77 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove book filter book
- יד (52) Apply יד filter
- ספרים (46) Apply ספרים filter
- והקדשות (39) Apply והקדשות filter
- חתימות (39) Apply חתימות filter
- עם (39) Apply עם filter
- dedic (39) Apply dedic filter
- signatur (39) Apply signatur filter
- with (39) Apply with filter
- וספרים (29) Apply וספרים filter
- ספרי (27) Apply ספרי filter
- בעלות (25) Apply בעלות filter
- עותקים (25) Apply עותקים filter
- חסידות (25) Apply חסידות filter
- ורישומי (25) Apply ורישומי filter
- הגהות (25) Apply הגהות filter
- בעלות, (25) Apply בעלות, filter
- מיוחסים (25) Apply מיוחסים filter
- בכתב (25) Apply בכתב filter
- chassidut (25) Apply chassidut filter
- gloss (25) Apply gloss filter
- handwritten (25) Apply handwritten filter
- inscript (25) Apply inscript filter
- inscriptions, (25) Apply inscriptions, filter
- ownership (25) Apply ownership filter
- signatures, (25) Apply signatures, filter
- כתבי (20) Apply כתבי filter
- יסוד (18) Apply יסוד filter
- שונים (18) Apply שונים filter
- classic (18) Apply classic filter
- manuscript (18) Apply manuscript filter
- miscellanea (18) Apply miscellanea filter
- דפוסי (17) Apply דפוסי filter
- סלאוויטא (17) Apply סלאוויטא filter
- וזיטומיר (17) Apply וזיטומיר filter
- in (17) Apply in filter
- print (17) Apply print filter
- slavita (17) Apply slavita filter
- zhitomir (17) Apply zhitomir filter
- בבל (11) Apply בבל filter
- בבל, (11) Apply בבל, filter
- המזרח (11) Apply המזרח filter
- הקרוב (11) Apply הקרוב filter
- הרחוק (11) Apply הרחוק filter
- והודו (11) Apply והודו filter
- eastern (11) Apply eastern filter
- far (11) Apply far filter
- jewri (11) Apply jewri filter
- near (11) Apply near filter
העותק של חתן המחבר רבי יעקב טויבש אב"ד זידיטשוב ויאסי. רישומי בעלות וחתימות בדף השער: "שייך להרב הגאון הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר... מו"ה יעקב טויבש שליט"א האבד"ק יאסס והגליל חתן הרה"ק בעל ספר הקדוש הזה"; "...כבוד קדושת הרב הגאון מו"ה מנחם מסאנז נ"י...".
חתן המחבר - הגאון רבי יעקב טויבש (תקע"ח בערך-תר"ן, אוצר הרבנים 9642), בנו הרביעי של רבי אהרן משה טויבש אב"ד יאסי בעל ה"קרני ראם". נשא לאשה את הרבנית מרים בת הרב הקדוש רבי יהודה צבי אייכנשטיין מראזדאל (מחבר הספר שלפנינו), נכדתו של האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. גאון מפורסם, מגדולי הרבנים החסידיים בדורו. בתחילה כיהן כאב"ד זידיטשוב ומשנת תרכ"ח חזר לעיר יאסי לכהן ברבנות והיה אחד משלשת הרבנים שניהלו יחד את עניני הרבנות בעיר הגדולה (השניים האחרים היו: רבי שמואל שמלקא טויבש אב"ד העיר ורבי ישעיה שור בעל ה"כליל תפארת"). רבי יעקב טויבש היה מדייני העיר ורבה של שכונת פודול-ראש ["הגשר האדום"]. עמד בקשרי שו"ת עם גדולי דורו: רבי שלמה קלוגר מברודי, ה"דברי חיים" מצאנז, ה"בית יצחק" מלבוב ועוד. במכתבו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, שנתפרסם ב"קול יעקב" (צ'רנוביץ', תרל"ב - אודות מחלוקת הרבנות בבוטשאטש), הוא כותב כי יש "לשמוע בקול מח' [מחותני]", כשכוונתו לרבי יעקב טויבש.
בסוף הספר מודפס מכתב מאלמנת המחבר, "שרה בת הרב הקדוש המפורסים מהור"ר צבי הירש זצוק"ל מזידיטשוב יצ"ו", עם הכותרת: "דברי בת אדוננו הקדוש זצוק"ל, היא האשה הנעצבת אלמנת הרב המחבר הקדוש זצוק"ל - אשר הביאה מחברת הלז לבית הדפוס".
[1], פט, צב-צג דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים בכתב-יד בשער ובעמוד האחרון. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 465.
העותק של האדמו"ר הנודע הרה"ק רבי מרדכי לייפער אב"ד נדבורנה (רבי מרדכל'ה). בדף המגן הקדמי חתימת יד קודשו: "מרדכי לייפער אבד"ק נאדברנא יע"א".
הספר עבר בירושה לבנו, האדמו"ר רבי אהרן משה לייפער מז'לין-לאנצוט. בדף המגן האחורי רישום בעלות של אחד מצאצאיו הכותב שהספר היה שייך לו: "זה הרשב"א נדפס בשנת תקע"א לפ"ק, והוא בירושה מכ"ק א"ז הגאוה"ק מרן רא"ם [=רבי אהרן משה] זצלל"ה זי"ע אבד"ק זאלין יצ"ו מ"כ [=מנוחתו כבוד] בלאנצוט יצ"ו".
בדף המגן הקדמי, וכן בדף השער ובמספר דפים נוספים, חתימת האדמו"ר רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים מסלוטפינא (נכד האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה, וחתן דודו האדמו"ר רבי אהרן משה מז'לין-לאנצוט): "זה הספר שייך ליד הצעיר יעקב ישכר בער ראזינבום בהרב הצדיק הקדוש המפורסים מוהר"ר מאיר זצללה"ה זי"ע [מקרעטשניף]".
האדמו"ר המפורסם הרה"ק רבי מרדכי לייפער אב"ד נדבורנה (תקפ"ג-תרנ"ה), איש אלוקים קדוש, בעל רוח הקודש, בעל מופת ופועל ישועות מפורסם בדורו. היה בנו של האדמו"ר רבי ישכר בער מנדבורנה, ונכד אחיו של הרה"ק רבי מאיר מפרימשלן ותלמידו המובהק. מגיל צעיר גדל בביתו של דודו זקנו רבי מאיר. בשנת תר"ט נסמך והוכתר לאדמו"ר על ידי דודו הגדול רבי מאיר ועל ידי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, שסמכוהו בסמיכה רבה למנהיג בישראל. הרה"ק מרוז'ין אמר עליו שהשכינה שורה עליו. עד שנת תר"ל בקירוב כיהן ברבנות נדבורנה ומאז ואילך התגורר בערים שונות, ביניהן מארמרוש, קיווישאד, ברגסז, קרעסטיר, חוסט ובישטנא. הנהגותיו היו מופלאות, חלונות ביתו היו אטומים רוב ימות השבוע (עד ערב שבת אחרי חצות היום), והיה עוסק בתורה לאור הנר אף בשעות היום. מידי פעם היה יוצא למסעות ארוכים, שאותם היה מתחיל רק בערבי שבתות אחר הצהריים, וזאת למרות הקפדתו לקבל שבת בשעה מוקדמת. את השבת היה מוציא רק עם שחר יום ראשון. תפילותיו היו נערכות בשעות מאוחרות ונמשכו שעות ארוכות. נודע כבעל צדקה עצום וכמכניס אורחים. כוחות רבים וזמן רב השקיע בעבודת הצדקה והחסד. צדיקי דורו העריצוהו מאד. היה מרבותיו של הרה"ק המפורסם רבי ישעיה מקרעסטיר. בכתבה שנכתבה עליו בעיתון היהודי "סיגעטער צייטונג" כשבוע לאחר פטירתו, הוא מתואר בין היתר: "תוארו היה כתואר מלאך אלקים, תמיד מאירות וצהובות בזוהר רב, עד כי הוטל אימה על כל רואיו...". אמרות קודשו נדפסו בספר "מאמר מרדכי" (סיגט תר"ס), וסיפורי מופתיו וישועותיו הרבים נדפסו בספרים "גדולת מרדכי" (סיגט תרנ"ה) ו"תפארת מרדכי" (ברגסז תרפ"ז). צאצאיו הם כל אדמו"רי נדבורנה וקרעטשניף, על ענפיהם הרבים.
בנו, האדמור רבי אהרן משה לייפער מז'לין-לאנצוט (נפטר תרפ"ו, אנצי' לחסידות, א, עמ' קצו-קצז). משנת תרנ"ה מילא את מקום אביו באדמו"רות בעיר ז'לין. בשנת תרע"ב התיישב בלאנצוט, והמונים שיחרו לפתחו (כך מסופר בספר "לאנצוט - חייה וחורבנה של קהילה יהודית", עמ' 65. אך בספר "אספקלריה המאירה", ב, עמ' תרי, מספר הרב מרדכי גרליץ, שכבר בחיי אביו התמנה רבי אהרן משה לרבנות העיר ז'לין, אך התפטר מהרבנות לאור בקשת אביו, כדי שלא יתפרסם בכח תורתו, ועל פי בקשת אביו הוא עבר להתגורר בלאנצוט עוד בחייו). מרבית שעות היום עסק בתורה ובתפלה כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. היה צם משבת לשבת. התפרסם כבעל מופת ופועל ישועות, בפרט בריפוי חולים.
האדמו"ר רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים (נספה בשואה, אנצי' לחסידות, ב, עמ' שח-שט), היה בנו של האדמו"ר רבי מאיר לייפער-רוזנבוים מקרעטשניף (מבניו של האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה), וחתן דודו האדמו"ר רבי אהרן משה. כיהן כאדמו"ר בסלוטפינא שבחבל מרמרוש. משם עבר לסיגט בירת מחוז מרמרוש.
קכב דף. 34 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמי רטיבות גדולים בכל דפי הספר. קרעים בדף השער. סימני עש בחלק מהדפים. כריכה ישנה פגומה. שדרת עור ישנה.
המחבר, המקובל הקדוש רבי יוסף יוסקא הלוי מרובנא (נפטר תק"ס, אנצ' לחסידות, ב', עמ' קמט-קנ), תלמידם של המגיד ממעזריטש ורבי מיכל מזלוטשוב. רבי יוסף היה מבחירי וראשוני תלמידיו של המגיד רבי דוב בער ממעזריטש, עוד מהתקופה בה הוא כיהן כמגיד ברובנא. המגיד ממעזריטש היה זה שהביאו מטורטשין אל רובנא ומינה אותו שם ל"מגיד", בסיוע חותנו רבי אהרן אב"ד רובנא. באגרת ששלח רבי זושא מאניפולי אל "החוזה" מלובלין בשבחו של רבי יוסף, נכתב: "...אודות איש צדיק המפורסם הגדול, החריף ובקי, החסיד הגאון כ"ש מוהר"ר יוסף... כבר רצו לקבל אותו לרב אב"ד בכמה קהילות קדושות, ולא רצה... מפני ביטול תורה ותפלה. ואני מכיר אותו שדרכו לישב תמיד בהתבודדות ולעסוק בתורה ובתפלה וחסידות ופרישות. גם אחי החסיד המפורסם בוצינא קדישא איש אלקי קדוש יאמר לו, מוהר"ר אלימלך מנוחתו שלום, היה מחבבו מאד מאד, גם אמר לי... למעלה ראיתי אותו לבוש לבנים...".
העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף השער שתיים מחותמותיו (מעט מטושטשות): חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "מנחת שי".
האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג). נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. לרבי נחום דובער הייתה ספריה גדולה, ובה היו כמה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי" (כמו בספר שלפנינו).
חתימות עתיקות (לא מזוהות) בראש השער. בדף השני חותמת וחתימת צנזור.
[4], ט, יא-פח, [1] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי שני הדפים הראשונים, עם פגיעה בטקסט בדף השני, וקרעים משוקמים במספר מקומות נוספים. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 232.
העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף השער שתיים מחותמותיו: חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "קנין כספי". ממנו עבר הספר לבנו האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן ממלניצא, שחותמתו מופיעה בתחתית דף השער: "שלום יוסף במוהר"ר נחום דוב פריעדמאנן - מיעלניצא, גאליציען".
האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג). נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. לרבי נחום דובער הייתה ספריה גדולה, ובה היו כמה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי".
האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן ממלניצא (תרל"א-תרפ"ז, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תרצ), בן רבי נחום דובער פרידמן מסאדיגורא. כיהן כאדמו"ר במלניצא ובהמשך עבר ללבוב. נודע כבקי גדול בענייני רפואה. בנו, רבי משה אהרן ממלניצא, מילא את מקומו תחתיו.
[36] דף. 19 ס"מ. דפים כהים. מצב טוב. מעט כתמים. חותמות. כריכת עור חדשה, עם פגמים קלים.
העותק של האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף פרידמן, בעל "פאר ישראל" מבוהוש. בעמוד השער מופיעה חותמתו: "ישראל שלום יוסף פרידמאן", עם סמל האריה במרכזה (חותמת מלכותית של אדמו"רי בית סדיגורא-רוז'ין באותן השנים). לצד החותמת רישום בכתב-יד של שם לתפילה (כבקוויטל): "בצלאל בן מרים" (כפי הנראה, שמו של החסיד שנתן את הספר במתנה לרבו האדמו"ר).
ספרי המקובל רבי יעקב קאפל ממעזריטש, "שער גן עדן" וסידור "קול יעקב", הם ליקוט, עיבוד ועריכה מחדש של כתבי הרמ"ק, רבי חיים ויטאל ורבי ישראל סרוג, בתוספת חידושיו שלו.
בהסכמתם של חכמי מעזריטש ישנה עדות על גודל הערכת הבעש"ט לכתביו של המקובל רבי יעקב (בעוד שהיו בכתב-יד, טרם הדפסתם): "וכבר נודע ביהודא ובישראל גדול שמו הוא הבעש"ט זללה"ה, כי כולם יודעים שהכתבים של המחבר הנ"ל היה למראה עיניו של הבעש"ט, ועצר כח לדבק בזרועותיו הכתבים של המחבר הנ"ל, כי היה עבד נאמן ומקובל גדול וחכם בחכמה זאת". עדות זו חוזרת ביתר פרטים בדף השער: "כפי אשר נשמע מפי דובר צדק ואמת, שבהיות כבוד הרב הקדוש המאיר לארץ ולדרים בדברי רוה"ק הבעש"ט ז"ל בק"ק הנ"ל הובא לפניו... מהחיבור הלז, הן מספר שער גן עדן... הן מסידור התפילה אשר חיבר, וקרא בהם פה הקדוש הנ"ל שתים ושלש דלתות, וחיבקם ונישקם, ולקח דברי קדש הנ"ל וישם מראשותיו, שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקנו, ונענע בראשו אשרי העם שלו ככה". הגה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב בהסכמתו על המחבר: "שהיה מקובל נאמן ושכל דבריו נאמרו ברוח הקדש". רבים מגדולי החסידות מביאים בספריהם מספר "שער גן עדן", ובונים את דבריהם על יסודותיו.
רבי ישראל שלום יוסף פרידמן - האדמו"ר השני מבוהוש (תרט"ז-תרפ"ג 1855-1923), מגדולי האדמו"רים ברומניה. בנו וממלא מקומו של האדמו"ר הראשון מבוהוש רבי יצחק בנו של רבי שלום יוסף מסדיגורה. שמו בישראל נקרא על שם זקניו רבי ישראל מרוז'ין [שנפטר בשנת תר"י] ובנו רבי שלום יוסף [שנפטר בשנת תרי"א]. לאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ו נתמנה על מקומו בבוהוש. חסידים רבים נהרו אל בית מדרשו, ורבים נסעו אליו לקבל את ברכותיו ועצותיו, בפרט בעניני רפואה. הקים את ישיבת "בית ישראל" בעירו בוהוש, על ידי חתניו רבי מנחם מנדל פרידמן ורבי יצחק טברסקי. דברי תורתו נדפסו רק בדורנו, בספר "פאר ישראל" (ירושלים, תשל"ט-תשס"ט).
[2], פד דף. 33 ס"מ בקירוב. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות). קרע בשולי דף השער, ללא פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים. רישום צנזורה בשולי עמוד השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 588.
העותק של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. בדף השער חותמת ספרייתו: "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין בארץ ישראל, היה בנו של האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין (בנו של הסבא קדישא מרוז'ין). משנת תרנ"ד החל לכהן באדמו"רות, והיה מגדולי האדמו"רים המפורסמים בגליציה. גדולי הפוסקים בגליציה הסתופפו בצילו, כדוגמת הרב מטשיבין, רבי מאיר אריק וה"מחזה אברהם", ועוד רבים. במלחמת העולם הראשונה העביר את חצרו לווינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בתל-אביב. איש קדוש מלא הוד, אשר מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים. אנשים שנכנסו אליו עם בעיות ומצוקות יצאו עם בשורות מפתיעות ומדויקות. ברוח קדשו ראה דברים ברורים בנוגע לנעלם ולעתיד. "לא מעט עובדות מסופרות על היותו בו זמנית בשני עולמות, ואף משתתף בבית דין של מעלה בדיון על איש זה או אחר, או בקביעת גורלו של העולם..." (הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת-גן תשס"ו, עמ' 111). ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים בזמן השואה, כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל ינצח בחזית המצרית, וסכנת השמדה נשקפה ליישוב היהודי בארץ ישראל. לפי המפורסם, אמר אז כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל.
[176] דף. מספר דפים נכרכו שלא במקומם ומספר דפים נכרכו הפוך. 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות). קרעים ובלאי במספר דפים. קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. שיקומים בנייר דבק במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
חתימות וחותמות בעלות שונות ורישומים מכותבים שונים.
עותק זה עבר בירושה במשפחת אדמו"רי שידלוב-אפטא וצאצאיהם ממשפחת אדמו"רי רדומסק. חותמות רבות של האדמו"ר רבי "מאיר דוד מרדכי בהרב ז"ל מאפטא". בדף השער, חתימות חתנו רבי משה אלימלך הכהן רבינוביץ מרדומסק. חותמות רבות של חתן רבי משה אלימלך - רבי מנחם אליעזר פרנקל מרדומסק. בשער חלק שני מופיע רישום בחתימתו: "הק' מנחם מענדיל אליעזר תאומים פרענקל בהרב מוה"ר יהושע העשיל זצל"ה", בו כותב שקיבל את הספר מירושת חותנו.
האדמו"ר הקדוש רבי מאיר דוד מרדכי בידרמן (נפטר אייר תרל"ג), בנו של האדמו"ר רבי יעקב בידרמן מאפטא (תקס"ו-תרי"ח). רבי מאיר דוד מרדכי נקרא על שם שלשת הסבים הגדולים של אביו הקדוש: רבי דוד מלעלוב, רבי מאיר מאפטא בעל ה"אור לשמים" ואחיו רבי מרדכי מסטאבניץ. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ח עבר לעיר שידלוב והקים בה את בית מדרשו. חסידים רבים נהרו אליו מרחבי פולין, בהם חסידי לעלוב, שהתקרבו לחצר שידלוב-אפטא לאחר עליית האדמו"ר רבי משה'לי מלעלוב לארץ ישראל בשנת תרי"א.
אחד מחתניו היה הרה"ק רבי משה אלימלך הכהן רבינוביץ (תר"ד-תשרי תרנ"ב), איש גדול בתורה ובחסידות, מבניו הקדושים של האדמו"ר הרה"ק בעל "חסד לאברהם" מרדומסק. לחצר שידלוב-אפטא-לעלוב היו קשרים רבים עם חצר חסידות רדומסק, ולאחר פטירתו של רבי מאיר דוד מרדכי התקרבו רבים מחסידי שידלוב להסתופף בצילם של אדמו"רי רדומסק.
חתנו של רבי משה אלימלך הכהן מרדומסק היה רבי מנחם אליעזר פרנקל מגרודז'יסק, גאון מופלג בתורה ובחסידות, בן-בתו של האדמו"ר רבי חיים שמואל מחנצ'ין (מלכות בית רדומסק, עמ' 472).
[2], 3-136 דף; [1], 2-52, [1] דף. 24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים ובלאי. כריכה חדשה, פגומה.
עותק מיוחס - הספר שלפנינו היה שייך לאדמו"ר מסלונים רבי שמואל ויינברג, בעל "דברי שמואל", ולאחר פטירתו עבר בירושה לבנו האדמו"ר רבי יששכר ליב - כפי שמעידות החותמות בדף השער ובדף המגן: "מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג".
האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא). על התמדתו העצומה מסופר שבצעירותו הסתופף כששה שבועות בצלו של האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב, ובמשך ששה שבועות אלו הספיק לחזור על כל הש"ס.
בנו הבכור, האדמו"ר רבי יששכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצי' לחסידות, ב', עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם. ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו).
מז, [5] דף. 25 ס"מ. נייר ירקרק (בחלקו). מצב טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות). בלאי, קרעים קטנים ופגמים בשולי מספר דפים. חותמות. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 534.
שני שערים.
העותק של האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, שהגיע אחר כך לרשותו של הגאון רבי משה אריה פריינד גאב"ד ה"עדה החרדית". בשני דפי השער מופיעות חתימותיו של רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש: "הק' משה דוד טייטלבוים". בדף הבטנה הקדמי חתימה נוספת: "הק' משה דוד טייטלבוים מפה"ק סיגוט". בדף השער הראשון חותמות: "משה ארי' פריינד ראב"ד דקה"י סאטמאר יע"א".
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה) היה נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווא.
רבי משה אריה פריינד (תרס"ד-תשנ"ו), בן הגה"ק רבי ישראל פריינד אב"ד ראדנא ובהוניאד (נפטר ת"ש) ונכד האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם יהושע פריינד מנאסוד (תרט"ו-תרצ"ב, בנו של רבי משה אריה פריינד ראש הקהל בסיגט בזמן ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט"). מתלמידיו הנאמנים של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טיטלבוים, כיהן כדומ"צ בסאטמר, ומשנת תרצ"ח כאב"ד נאסויד. לאחר השואה עלה לירושלים וכיהן כראש ישיבת סאטמר ומורה הוראה בעיר. כיהן כראב"ד "העדה החרדית" ולאחר פטירת בעל ה"מנחת יצחק", נתמנה לגאב"ד "העדה החרדית". נודע כצדיק ובעל-מופת ורבים הזקוקים לישועות באו להתברך מפיו.
[2], רכא; קח דף. דף רכא נכרך פעמיים. 38.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. חותמות. כריכת עור חדשה.
העותק של הצדיק רבי ישעיה מקרעסטיר. בדף המגן הקדמי, חותמתו האישית: "ישעי' שטיינער Isaje Steiner Bodrog-Keresztur". בדף השער של אגרות ושו"ת הרמב"ם רישום בכתב-יד (קצוץ): "הרב הצדיק ישעי' שטיינער", ורישום בלועזית: "Steiner Saje Bodrog-Keresztur".
רישומים שונים בדפי המגן ובדפי הספר, בהם שלוש הגהות עם תוכן, מכותבים שונים [כפי הנראה, כולם לא בכתב-ידו של רבי ישעיה עצמו].
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלוש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם במכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, בהם האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
[1], ב-מח דף; [כז] דף; [1], ב-כב דף. 19.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים והדבקות נייר. כריכה ישנה, עם שדרה חדשה.
במהדורה זו נדפסו לראשונה חידושי "בני יששכר", מאת רבי ישכר בער בלוך (בנו של ה"תוספות חדשים" על המשניות); חידושי "בית שאול", מאת רבי יוסף שאול הלוי נתנזון, בעל "שואל ומשיב"; חידושים מאת רבי יעקב צבי יאליש, בעל "מלוא הרועים".
העותק של האדמו"ר רבי יהושע הלברשטאם אב"ד דולינא ושל בנו רבי חיים יצחק אייזיק הלברשטאם אב"ד סלוטפינא. בגב השער, חותמת האדמו"ר: "יהושע הלברשטאם, דאלינא". בעמוד השער, ובעמודים נוספים, חתימות ורישומי בעלות של בנו: "הק' חיים יצחק אייזיק הלברשטאם", "זה שייך להרב הגאון הצדיק מרן חיים יצחק אייזיק האלבערשטאם אבדק"ק סלאטפינא שליט"א".
בעמוד השער ולצד חותמת האדמו"ר רבי יהושע הלברשטאם בגב השער, מופיעים רישומי קוויטל (כנראה של אחד מחסידיו שהעניק לו את הספר): "אברהם יעקב בן זיסל לישועה כוללת".
בין דפי הספר נמצאה פיסת נייר מודפסת של "חבורה משניות דקלויז סיגעט, סלאטפינא", עם מילוי בכתב-יד, עבור "[הר'] אב"ד שליט"א" [=רבי חיים יצחק אייזיק אב"ד סלוטפינא], שעלה בחלקו ללמוד את מסכת זבחים (הנמצאת בכרך שלפנינו).
האדמו"ר רבי יהושע הלברשטאם אב"ד דולינא (תרל"ח - נרצח בשואה), בנו של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבארדיוב, מצאצאי ה"דברי חיים" מצאנז, וחתנו של האדמו"ר רבי יהודה צבי אייכנשטיין מדולינא. החל למלא את מקום חמיו ברבנות ואדמו"רות דולינא משנת תרס"ט. "על הרצחו בידי הנאצים כמה גירסות. הוא נשרף בבית המדרש עם כל בני המשפחה. לפי נוסח אחר, נתלה ברחבת העיר, הוא ביקש מהרוצחים שיתנו לו לומר תפילת 'נשמת', כאשר סיים את התפילה בנוסח זידיטשויב, האיץ בתליין: נו, נו!" (אנצי' לחסידות, ב, עמ' נח).
רבי חיים יצחק אייזיק הלברשטאם (תרנ"ט בערך - נרצח בשואה סיון תש"ד), חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" מסיגט. בנו של האדמו"ר רבי יהושע הלברשטאם מדולינא. בשנת תרפ"ה נתקבל לאב"ד קהילת סלוטפינא והגלילות, והקים בה ישיבה חשובה שמנתה מאות תלמידים. נספה בשואה עם קהילתו, אשתו ותשעה מילדיו. שתי בנותיו הגדולות ניצלו והקימו משפחות חשובות של רבנים ואדמו"רים בארה"ב.
חותמות בדף השער: "חבורה משניות דק"ק סינעווער".
[1], ט; קנט דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. סימני עש. חותמת. כריכת עור חדשה.
מהדורה זו נרשמה חלקית במפעל הביבליוגרפיה. חלק קדשים לא נרשם שם. חלק זה אף איננו מופיע בקטלוג הספריה הלאומית.
ספר נתיבות המשפט, חידושים וביאורים על שלחן ערוך חושן משפט, שני חלקים, מאת רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא. למברג, [תקצ"ו] 1836.
שני חלקים בכרך אחד.
במהדורה שלפנינו ישנם הוספות, השמטות ושינויים לעומת המהדורות הראשונות של הספר. שינויים אלה נעשו בעקבות הקונטרס "משובב נתיבות", בו הגיב הגאון בעל "קצות החושן" לקושיות וההשגות הרבות שהקשה והשיג עליו המחבר בחלק הראשון של "נתיבות המשפט". קונטרס התגובה "משובב נתיבות" נדפס לראשונה בשנת תקע"ו (כשלוש שנים לאחר פטירת בעל ה"קצות") בסוף הכרך הראשון של ספרו "אבני מלואים". כשהגיע הקונטרס "משובב נתיבות" לבעל "נתיבות המשפט", שינה המחבר פסקאות רבות בחלקו הראשון של "נתיבות המשפט". הוא השמיט בחלק מן המקומות כמה מן הקושיות שכתב על בעל "הקצות", משום שהשתכנע מתשובותיו ב"משובב נתיבות", ובמקומות אחרים דחה את דברי ה"משובב נתיבות" וחיזק את דבריו ב"נתיבות המשפט". שינויים אלו נדפסו לראשונה במהדורה שלפנינו.
בדפי השער ובדפים נוספים, חותמות בעברית ובאותיות לטיניות של האדמו"ר רבי יהודה (ר' יהודה'לה) הורוויץ-הגר מדז'יקוב: "יהודא האגער דיין קלויזענבורג". בדפי הספר מספר הגהות למדניות, חלקן ארוכות, בכתב-ידו של ר' יהודה'לה (בחלק מהגהותיו הוא מפנה לשו"ת מהרש"ם, בו כידוע הרבה לעיין ולכתוב בשולי גליונותיו). שתי הגהות נוספות מכותב אחר. כפי הנראה, ההגהות לא נדפסו.
העותק שלפנינו היה שייך לרבי יחיאל מיכל טוביאס אב"ד וסלוי ולחתנו רבי מתתיהו לנדא. בדף המגן שלפני השער, מופיע רישום: "הק' יחיאל מיכל טוביש - בהגאון הצדיק המפורסים מאור הגולה בוצינא קדישא כקש"ת מו"ה אהרן משה טוביש אב"ד ומוצד"ק [=ומורה צדק] וואסלאי" (כפי הנראה, חלק מהרישום הוא בכתב-ידו של רבי יחיאל טוביאס וחלק בכתיבה אחרת, אולי בכתיבת חתנו). בשער חלק א' ובשער חלק ב', מופיעות חתימות חתנו: "הק' מתתי' לאנדא בהגאון הצדיק המפורסים מאור הגולה מ' יוסף נ"י אב"ד דק"ק יאסי".
על השידוך של רבי מתתיהו לנדא עם בתו של רבי יחיאל מיכל טוביאס - שנעשה במטרה להשכין שלום במחלוקת הרבנים בעיר יאס - ראה להלן.
האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ-הגר מדז'יקוב (תרס"ה-תשמ"ט, אנצי' לחסידות ב', עמ' ג-ד), בן האדמו"ר רבי אלטר יחזקאל אליהו מדז'יקוב, משושלת רופשיץ. התחנך בגרוסוורדיין בבית סבו [מצד אמו] האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ, בעל ה"אהבת ישראל", ונשא את בת דודו האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ [ממנו קיבל את שם המשפחה הגר]. בשנים תרצ"ו-תש"ד שימש כדיין ומו"צ בקלויזנבורג. לאחר השואה עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם כיהן כר"מ בישיבת "בית יוסף צבי" (דושינסקי), ובה העמיד הרבה תלמידים. היה מקורב מאד ל"חזון איש". סירב להנהיג עדה, אך התקבצו סביבו חסידים ומעריצים רבים. בסוף ימיו התגורר בלונדון ושם נהג באדמו"רות. נודע כמתמיד עצום, כאיש קדוש, וכעובד ה' בדביקות גדולה. כל ימיו יגע בתורה ביגיעה עצומה. את רוב חידושי תורתו בהלכה ואגדה כתב בקיצור נמרץ בשולי גליונות ספריו שבספרייתו הגדולה. מחידושיו שנכתבו בשולי הגליונות נדפסו סדרת ספרים בשם "גליוני מהר"י".
[1], קז, [1], פט דף. שער נפרד לחלק שני. 39 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש ברוב הספר. קרעים במספר דפים. קרעים וסימני עש בדף השער, עם נייר דבק מודבק בשוליו הפנימיים. כריכת עור חדשה.
שידוך השלום
בעותק "נתיבות המשפט" שלפנינו מופיעות חתימותיהם של רבי יחיאל מיכל טוביאס וחתנו רבי מתתיהו לנדא. על ההשתדכות ביניהם מובא הסיפור הבא:
רבי יוסף לנדא (אביו של רבי מתתיהו), מחבר השו"ת "ברכת יוסף", התמנה לרבה של יאסי על פי הוראת רבו המובהק הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. לאחר כמה שנים, כשראה שקשה עליו משא הרבנות ביאסי, שהיתה עיר גדולה, הזמין רבה של יאסי את ידידו רבי אהרן משה טוביאס, בעל ה"קרני ראם", שיכהן יחד עמו ברבנות העיר. לאחר בואו של הרב טוביאס ליאסי פרצה מחלוקת קשה בין שני הרבנים בעניין הלכות מכירת חמץ. שני הרבנים אף הדפיסו קונטרסים פולמוסיים בעניין זה, האחד כנגד השני. גדולי אותו דור היו מעורבים בעניין, כשחלקם מצדדים בצד אחד וחלקם בצד השני. המחלוקת נמשכה מספר שנים למרות הנסיונות להשכין שלום בין הרבנים. לבסוף נמצא פתרון נפלא: גבירי העיר הציעו ששני הרבנים ישתדכו ביניהם ובנו של רבי יוסף לנדא - רבי מתתיהו - ישא את נכדתו של רבי אהרן משה טוביאס - בת בנו רבי יחיאל מיכל טוביאס, ועל ידי כך יעשו הצדדים שלום ביניהם.
החתן, רבי מתתיהו, מספר על פרשת המחלוקת בספר שכתב על תולדות אביו, "תולדות יוסף" (ברדיטשוב תרס"ח, דף ח), וכותב בין היתר: "וכמה פעמים השתדלו הגבירים ראשי העיר שיעשו שלום ביניהם, בכל זאת היה ללא הועיל... עד שבשנת תר"ו התאמצו והשתדלו מאד הגבירים הנכבדים שיהיו מחותנים וישדכו זה עם זה...".
רבי מתתיהו מוסיף ומספר שם כי הצעת השידוך היתה כרוכה בבעיה עקרונית: אמו וחמותו היו קרויות באותו שם: הינדא, ועל פי צוואת רבי יהודה החסיד יש להימנע מלהשתדך במקרה כזה. הוא מספר כי אביו רבי יוסף שאל אז את רבו המובהק רבי ישראל מרוז'ין על כך, "והסכימה דעתו הקדושה לעשות השידוך, ואמר בפה קדשו: כי הן אינן נקראות בשמן, רק 'רבנית', וכן כל הרבניות שבעולם אינן נקראין בשמן, רק 'רבנית', ולכן אין שום קפידא, ומה' יצא הדבר ונעשו מחותנים, ומאז והלאה היה השלום ביניהם באמת ובתמים".
לפנינו חתימות החתן וחותנו שהשתדכו ב"שידוך השלום".
רבי יחיאל מיכל טוביאס כיהן כאב"ד ווסלאי (וסלוי). חתנו רבי מתתיהו לנדא כיהן אב"ד פאנזעשט, לעספיץ ופאדיטורק שברומניה, מחבר הספרים "תולדות יוסף" ו"תוספת שם".