מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- (-) Remove the filter the
- יד (31) Apply יד filter
- manuscript (31) Apply manuscript filter
- רבי (29) Apply רבי filter
- ואדמו (29) Apply ואדמו filter
- והגהות (29) Apply והגהות filter
- האדמור (29) Apply האדמור filter
- הישמח (29) Apply הישמח filter
- רי (29) Apply רי filter
- ואדמורי (29) Apply ואדמורי filter
- האדמו (29) Apply האדמו filter
- ספרים (29) Apply ספרים filter
- ישמח (29) Apply ישמח filter
- סיגט (29) Apply סיגט filter
- ספרים, (29) Apply ספרים, filter
- משה (29) Apply משה filter
- מסאטמר (29) Apply מסאטמר filter
- טייטלבוים (29) Apply טייטלבוים filter
- ספריית (29) Apply ספריית filter
- יואל (29) Apply יואל filter
- ואדמו"רי (29) Apply ואדמו"רי filter
- ה"ישמח (29) Apply ה"ישמח filter
- האדמו"ר (29) Apply האדמו"ר filter
- משה" (29) Apply משה" filter
- and (29) Apply and filter
- book (29) Apply book filter
- books, (29) Apply books, filter
- gloss (29) Apply gloss filter
- librari (29) Apply librari filter
- mosh (29) Apply mosh filter
- of (29) Apply of filter
- rebb (29) Apply rebb filter
- satmar (29) Apply satmar filter
- sighet (29) Apply sighet filter
- teitelbaum (29) Apply teitelbaum filter
- yismach (29) Apply yismach filter
- yoel (29) Apply yoel filter
- עתיקים (2) Apply עתיקים filter
- מלפני (2) Apply מלפני filter
- הדפוס (2) Apply הדפוס filter
- תקופת (2) Apply תקופת filter
- befor (2) Apply befor filter
- earli (2) Apply earli filter
- era (2) Apply era filter
- manuscripts, (2) Apply manuscripts, filter
- print (2) Apply print filter
שו"ת יד רמה, על ד' חלקי השו"ע וחידושי סוגיות, שני חלקים, מאת רבי משה צבי פוקס אב"ד גרוסוורדיין. אוראדיה (גרוסוורדיין), ת"ש [1939]. מהדורה ראשונה. שני החלקים בכרך אחד.
ספר זה ניתן בפורים ת"ש כ"משלוח מנות" להאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר, מאת אחד מחסידיו, שלמד בעבר אצל המחבר [שנפטר בשנת תרע"א]. בדף שלפני השער מופיעה הקדשה בכתיבה מרובעת: "לכבוד הרב הג' אבדק"ק סאטו-מארע. הספר 'יד רמ"ה', חיבור מורי ורבי הראשון, הנני שולח בתור 'משלוח מנות'. סאטו-מארע, ט"ו אדר שני ת"ש לפ"ק. יהושע דוד שווארץ".
[8], קיד דף; [2], ג-ק דף. 33 ס"מ. נייר יבש. מצב כללי טוב. כתמים וקרעים. כריכת עור חדשה.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר
במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.
במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).
ספר זה ינחמנו, מדרש המכילתא, עם פירושי רבי משה פרנקפורט. אמשטרדם, [תע"ב 1712]. מהדורה ראשונה. הסכמות רבי שלמה אאיליון אב"ד אמשטרדם, מהרשש"ך אב"ד ורנקפורט [פרנקפורט דמיין] ורבי יודא מילר מבינגא.
עותק זה הגיע מספריית האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בדף שלפני השער הקדשה משנת תשכ"ה של הרה"ח רבי חיים שנעבלג מירושלים, שהעניק את הספר לאדמו"ר ורשם את שמו ושם אמו (כ"קוויטל"): "ב"ה. חשון תשכ"ה. מתנה נתונה להוד כ"ק מרן אדמוה"ק שליט"א, מעבדו חיים בן שרה באבצא לישועה בנו"ג" [בנפש וגוף].
[1], סד דף (חסר 2 דף לאחר השער, המשך ההקדמה והסכמות). 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים חסרים גדולים בדף השער וקרעים חסרים במספר דפים בסוף, שוקמו בהדבקת נייר. חותמות. כריכה חדשה.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר
במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.
במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).
ספר קיצור ציצת נובל צבי, ספר פולמוסי מאת רבי יעקב ששפורטש נגד משיח השקר שבתי צבי. אודסה, תרכ"ז 1867. מהדורה שלישית [על פי מהדורת אלטונה, תקי"ז, שנדפסה על ידי רבי יעקב עמדין היעב"ץ].
העותק בו השתמש רבות האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בעת שכתב את ספרו הידוע "ויואל משה" נגד התנועה הציונית ו"מבשרי הגאולה" השונים, לאחר הקמת מדינת ישראל.
בספר "ויואל משה" (מאמר שלש שבועות, סימן קעה) כותב האדמו"ר על רבי יעקב ששפורטש ומלחמתו במשיח השקר שבתי צבי ומזכיר את הספר שלפנינו: "...וכאשר התחילה המבוכה הנוראה מכת ש"ץ ימ"ש. בתחלה הטעה כמעט את כל העולם כולו, אף גדולים עצומים שהיו בימים ההם. והמהר"י ששפורט ז"ל שהיה אז גדול הדור בגאונות וקדושה יתירה, וראיתי מחכמי דורו שמתארים אותו בתואר הקדוש האלקי, הוא היה הראש והראשון שעמד במלחמה חזקה נגדו והפקיר את חייו נגד כל הקמים עליו בזה, וחיבר אח"כ ס' ציצת נובל צבי ד' חלקים, אשר בו יסופר כל המאורעות שעברו וחלפו בענין הש"ץ...".
בדף הבטנה (של הכריכה החדשה) מודבק מכתב אישור מאת רבי מנחם מנדל גרינברג, ה"משמש בקודש" של האדמו"ר, המעיד כי קנה את הספר "בשביל כ"ק מרן אדמו"ר מסטמר זי"ע בשנת תשי"ח, כשהיה עסוק בכתיבת ספרו הקדוש 'ויואל משה', והיה נצרך לו ספר הזה, ולמד בו בעיון לזמן רב". בשער הספר חותמות רבי "מענדל גרינבערג" הנ"ל. בדף הבטנה המקורי רשם רבי מנדל גרינברג "קוויטל" עם שמו ושם אמו, על מנת שרבו האדמו"ר יזכירו לברכה וישועה בעת לימודו בספר זה: "ניסן מנחם מענדיל בן עטיל צביא".
חותמות בעלות קודמות של רבי "אברהם גרשון אסס, חופ"ק מוש חדש יצ"ו" – רבי אברהם גרשון אַש (נפטר אדר תש"ב), אב"ד מוש חדש בליטא. לאחר שעבר לארה"ב כיהן ברבנות רידינג (פנסילבניה) והיה מראשי "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה".
[1], ג-נב דף (חסר דף ב). 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי נייר דבק. נייר דבק חומצי בשולי מספר דפים. בלאי וקרעים. חותמת. כריכת עור חדשה.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר
במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.
במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).
ספר מקור חיים, דרושים למועדים וזמנים, מאת המקובל רבי שמואל ויטאל מדמשק (מהרש"ו), בנו ותלמידו של רבי חיים ויטאל (מהרח"ו). ליוורנו, [תקנ"ב 1792]. מהדורה ראשונה.
העותק בו למד האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בדף הבטנה (של הכריכה החדשה) מודבק מכתב אישור מאת רבי מנחם מנדל גרינברג, ה"משמש בקודש" של האדמו"ר, המעיד כי השאיל את הספר "לכ"ק אדמו"ר מסטמר זי"ע בשנת תשי"ט, ומאד חבבו ולמד בו בעיון רב". בשער הספר חותמות בעלות של רבי "מענדל גרינבערג" הנ"ל.
[2], פו דף. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים רבים. סימני עש וקרעים, עם פגיעות בטקסט. שיקומים רבים בהדבקות נייר. חותמת. כריכה חדשה.
בשער מצוין פרט השנה "קויתי ה'", כלומר תקל"א. למעשה נדפס הספר בשנת תקנ"ב ויש לחשב את שם ההויה במלואו (כלומר האות ה' נמנית כ-26), מאחר ובית דפוסם של רבי יעקב נוניס ואיס ורפאל מילדולה החל לפעול בסביבות שנת תק"ן.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר
במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.
במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית, מעוטרת בעיטורים צבעוניים, על נייר איכותי דמוי-קלף, עם שש חתימות של ראשי הקהל: "הק' פריד הילמאן[?] רה"ק" [=ראש הקהל]; "שמואל מארמארשטיין – רהק"א"; "פינחס פריעדמאנן – רהק"ב"; "הק' דוד ליעבערמאנן – סאקרעטער" [=מזכיר]; "חיים אליעזר ווייס – קאסיער" [=גזבר]; "משה הערשקאוויטש – גבאי". עם חותמת: "אויט. ארטה. 'ספרד' איזר. קולטוסגעמיינדע קלוזש" [=הקהילה היהודית האורתודוקסית האוטונומית "ספרד", קלוז'].
בראש התעודה נכתבו בהגדלה ובאותיות צבעוניות ומעוטרות המילים "מזל טוב" ו"נזר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ונפתח בראשי התיבות של שם האדמו"ר. בשולי הדף המעוטר נכתב רישום בחתימת המאייר: "הכנתיו אף עשיתיו, יצחק הכהן שווארטץ".
בכתב שלפנינו מבקשים ראשי הקהילה החסידית בקלויזנבורג – "קהל עדת הספרדים", מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד של קהילתם. המינוי בסופו של דבר לא התממש.
הרקע לכתב הרבנות: ברבנות הקהילה האורתודוכסית בעיר קלויזנבורג, כיהן בשנים תרל"ח-תרפ"ג רבי משה שמואל גלזנר, מחבר ספר "דור רביעי", מצאצאי ה"חתם סופר". הרב גלזנר היה רב אורתודוכסי ותלמיד חכם, אך לא היה מקובל על הקהילות החסידיות בעיר עקב דעותיו הציוניות והיותו אחד מראשי תנועת ה"מזרחי". העיר קלויזנבורג היתה למבצר של הציונות בטרנסילבניה. בעקבות כך התחולל פילוג בקהילה האורתודוכסית של קלויזנבורג. הפלג הקנאי, שהיה מורכב בחלקו הגדול מחסידי סיגט, רצה לייסד קהילה חדשה משלו, דבר שנאסר על פי חוקי הממשלה האוסטרו-הונגרית. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר קלויזנבורג הפכה לחלק מרומניה, הותר לקבוצה הפורשת להקים קהילה חדשה משלה. וכך בעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה מנהיגה הרוחני של הקבוצה הפורשת, פרשה קבוצה גדולה של חסידי סיגט מהקהילה הקודמת, ויסדה לעצמה קהילה חרדית חדשה שנקראה בשם "עדת הספרדים (=חסידים מתפללי נוסח ספרד) – קלויזנבורג" [עפ"י ההגדרה החוקית של המדינה נאלצו להגדירה כקהילת "סטטוס-קוו", ולא כקהילה אורתודוכסית]. הפילוג עורר פולמוס גדול שבו היו מעורבים הרבה רבנים; חלקם דרשו לשבח, וחלקם לגנאי. משני הצדדים נדפסו כתבי פולמוס שונים.
אנשי הקהילה החדשה רצו שמנהיגם רבי יואל טייטלבוים יבוא לקלויזנבורג לכהן כרב של קהילתם [בשנת תרע"א מונה רבי יואל לרב באורשיווא, אך בתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסטמאר]. לכן כתבו וחתמו את כתב ההכתרה המפואר שלפנינו, בו הם מזמינים את רבי יואל לבוא ולכהן ברבנות הקהילה, אך תוכנית זו לא התממשה. בסופו של דבר, שלח אליהם רבי יואל מסאטמר בשנת תרפ"ו את אחיינו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שבא לכהן כרב הקהילה החדשה בקלויזנבורג [האדמו"ר מקלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהקים לאחר השואה את ממלכת חסידות צאנז, היה אז חתנו של האדמו"ר בעל ה"עצי חיים", רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט, אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר]. רבי יואל עצמו חזר לכהן כרב באורשיווא בשנת תרפ"ב.
[1] דף. 59.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי. מודבק על נייר לחיזוק.
כתב-יד על קלף, פירוש רבי אברהם אבן עזרא על התורה, נכתב ע"י הסופר "שב"ט ג"ד בן יעקב". קסטוריה (חבל מקדוניה, יוון), ה'קמ"א [1381].
כרך עבה. כתב-יד מרשים בן 257 דפי קלף. כתוב בכתיבה מזרחית (ביזנטית). הכרך כולל את פירושו של אבן עזרא לחמשה חומשי תורה (מכיל את רובו של הפירוש, למעט מספר דפים). בסוף ספר דברים מופיע קולופון ארוך מאת הסופר, ובו פרטים על השנה, מקום הכתיבה, והאדם שעבורו הוכן כתב-היד.
בקולופון נכתב בין היתר (לנוסח מלא של הקולופון, ראה להלן): "תם פירוש התורה לחכם הגדול ר' אברהם ז"ל אבן עזרא... ונשלם / שבח ותהלה לבורא עולם / על ידי אני שב"ט ג"ד בן יעקב י"צ מקהל הקודש קסטוריאה ביום רביעי בשבת בחדש תמוז בעשרים וחמשה יום בו בשנת חמשת אלפים ומאה וארבעים ואחת לבריאת העולם וסימן האל ה'נ'א'מ'ן' [=ה'קמ"א] שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, ומנין זה לפי המנין שאנו רגילים למנות בו פה בלהקת בני עיר קסטוריאה...". בהמשך כותב הסופר את שמו של מזמין הספר: "ובעל הספר הוא ר' מושקו ב"ר חנניה מנוחתו כבוד...".
לא ידועים כתבי-יד נוספים מהסופר "שב"ט ג"ד בן יעקב" (מסתבר שהמילים "שב"ט ג"ד" הן ראשי תיבות של שמו, או מליצה הרומזת לשמו), ולפנינו כתב-היד הקדום ביותר הידוע לנו שנכתב בקסטוריה שביוון, מלבדו ידוע רק כתב יד אחד נוסף (כת"י הספריה הלאומית פריז מס' 237) שנכתב בקסטוריה, בשנת קצ"ז (1437), חמישים ושש שנה לאחר כתב-היד שלפנינו.
תופעה ייחודית בכתב-היד שלפנינו הוא שילוב בין הפירוש "הקצר" והפירוש "הארוך" שכתב אבן עזרא לספר שמות. הפירוש הארוך הוא זה שנדפס במהדורות הדפוס (החל מן המהדורה הראשונה, נאפולי רמ"ח) ואילו הפירוש הקצר נתפרסם לראשונה רק במאה ה-19 (ראה להלן). כתבי-היד של הפירוש מכילים בדרך כלל אחד משני הפירושים. יש כתבי-יד שבהם מופיע הפירוש הקצר ויש כאלה שבהם מופיע הפירוש הארוך. בכתב-היד שלפנינו משולבים שני הפירושים. פסקאות מן הפירוש הקצר ומן הפירוש הארוך מופיעות בזו אחר זו, כשביניהן מחברות מילות קישור (יתכן והשילוב נעשה בידי סופר כתב-היד שלפנינו, אשר לפניו עמדו כתבי-יד משני הפירושים). לא ידוע לנו על תופעה כזו בכתבי-יד אחרים.
בכתב-היד שלפנינו קיימים שינויים והבדלי נוסח מן הפירוש הנדפס. השינויים והבדלי הנוסח לא נחקרו לעומק על ידינו.
הכרך שלפנינו מכיל את רובו של הפירוש על חמשת החומשים. תחילתו של הפירוש חסר (הוא מתחיל בבראשית פרק ג, פסוק ז), וכן חסרים מספר דפים באמצעו. 26 דפים מתוך כתב-היד נכרכו בטעות בתחילתו ובסופו (לאחר קולופון הסיום): בראש הכרך 10 דפים בהם חלק מפרשת לך לך ופרשיות וירא, חיי שרה ותולדות, ובסוף כתב-היד 16 דפים ובהם סוף פרשת מסעי, פרשיות דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, וחלק מפרשת כי תצא.
בראש כתב-היד נכרך דף קלף (פגום), בכתיבה שונה, קטע מחיבור הלכתי על סדר הפרשיות (עם קטע משאילתות דרב אחאי, פרשת קורח). בסוף כתב-היד נכרכו שני דפים (אף הם מקלף), בכתיבה שונה, מכתב-יד של ספר איוב (פרקים ו-ט).
בראשי העמודים נרשמו שמות הפרשיות, שנכתבו בכתיבה מאוחרת יותר. בתחתית דף הקולופון רישום בעלות עתיק: "לעולם יכתוב אדם שמו על ספרו...". החתימה דהויה וקשה לקריאה.
[257] דפי קלף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות (עם פגיעה בטקסט במספר מקומות). קמטים. קרעים במספר דפים (חסרון ופגיעה בטקסט בשני הדפים הראשונים ובדפים בודדים נוספים). מספר דפים גזורים בשוליהם. דהיית דיו במספר מקומות. כריכה מקורית, מנותקת בחלקה הקדמי, ללא שדרה.
הקהילה היהודית בקסטוריה
על קיומם של יהודים בקסטוריה אנו יודעים כבר מתקופתו של הקיסר יוסטיניאן. במאה ה-11 עמד בראש הקהילה היהודית בקסטוריה רבי טוביה בן אליעזר, מחבר "לקח טוב", אוסף מדרשים על התורה (המכונה גם "פסיקתא זוטרתא"). אחד מתלמידיו היה רבי מאיר מקסטוריה, מחבר מדרש על התורה בשם "מאור עינים" (שלא הגיע לידינו. שני החיבורים נזכרו בהקדמת פירוש אבן עזרא לתורה. ראה במבואו של בובר למדרש "לקח טוב", ווילנא תר"מ). באותה תקופה התיישבו בעיר פליטים שנמלטו ממסעי הצלב. ידועים מספר פייטנים מקסטוריה, ביניהם: רבי מרדכי בר שבתי "הארוך" ורבי מנחם בר אליה (שפעלו במאות ה-12 וה-13), רבי אליה בר אברהם "העלוב", רבי אברהם בן יעקב ורבי דוד בן אליעזר (שפעלו במאה ה-14). פיוטיהם נשתמרו בחלקם במחזורים כמנהג קהילות הרומניוטים, ובמחזור מיוחד שנכתב כמנהג בני העיר – מחזור קסטוריה (ראה: יהודה ליב וינברגר, 'מלכי מקדם' – 'תפלה' לר' מנחם בר אליה מקשטוריה, בתוך: יד להימן, קובץ מחקרים לזכר פרופ' א"מ הברמן, תשמ"ד, עמ' 27-28). במאה ה-14 פעל בקסטוריה רבי יהודה ליאון בן משה משקוני (Mosconi), שכתב בין היתר חיבור בשם "אבן העזר" על פירוש אבן עזרא לתורה (ששרד בכתב-יד יחיד). בשנת 1385 (כארבע שנים לאחר כתיבת כתב-היד שלפנינו) נכבשה קסטוריה ע"י האימפריה העות'מאנית. מאז היתה תחת שליטתה, עד מלחמת הבלקן הראשונה בשנת 1912 – בה נכבשה ע"י יוון. במלחמת העולם השניה נכבשה העיר ע"י הגרמנים. במרץ 1944 חוסלה הקהילה היהודית של קסטוריה על ידי הנאצים ויהודיה נשלחו לאושוויץ.
הפירוש הקצר והפירוש הארוך של האבן עזרא לספר שמות
את פירושו המפורסם לתורה השלים רבי אברהם אבן עזרא בעיר לוקה שבאיטליה, בין השנים 1142-1145. אולם לאחר מכן החל אבן עזרא לחבר פירוש נוסף לתורה, במתכונת שונה וארוכה יותר. ידוע לנו כי כתב פירוש נוסף לבראשית, ממנו שרדו קטעים רק מפרשיות בראשית, נח ולך לך. בין השנים 1155-1157, בהיותו ברדום (כנראה, רואן שבצפון צרפת), השלים אבן עזרא פירוש שני לספר שמות. פירוש זה ארוך בהרבה מהפירוש הראשון לספר שמות. אבן עזרא מרחיב לבאר בו עניינים שלא ביאר בפירוש הראשון ולעתים חוזר בו ומשנה את דעתו ממה שכתב בפירוש הראשון (ראה על כך בהרחבה: אוריאל סימון, 'ר' אברהם אבן עזרא – הפירוש הקצר לתורה, הפירוש הארוך לבראשית ושמות וקטעי הפירוש שבעל-פה לבראשית', מבוא למקראות גדולות הכתר, כרך שמות א', הוצאת אוניברסיטת בר אילן 2012). בכתבי היד הראשונים של פירוש אבן עזרא לתורה יש כאלה המביאים את הפירוש הקצר לספר שמות ואחרים – את הפירוש הארוך. במהדורה הנדפסת הראשונה של הפירוש, בנאפולי רמ"ח, הכניסו המדפיסים את הפירוש הארוך, ומאז בכל מהדורות הדפוס הופיע רק פירוש זה. הפירוש הקצר לא נודע במשך כמה מאות שנים. רק בשנת ת"ר הדפיס לראשונה רבי יצחק שמואל ריגייו (יש"ר) את הפירוש הקצר לספר שמות, אך ברוב מהדורות החומש עד ימינו מופיע רק הפירוש הארוך. כאמור, בכתב-היד שלפנינו קיימת תופעה ייחודית של שילוב בין שני הפירושים.
נוסח הקולופון בכתב-היד שלפנינו
"תם פירוש התורה לחכם הגדול ר' אברהם ז"ל אבן עזרא / בעזרת נאזר בגבורה / וברוחו שמים שפרה / ונשלם / שבח ותהלה לבורא עולם / על ידי אני שב"ט ג"ד בן יעקב י"צ מקהל הקודש קסטוריאה ביום רביעי בשבת בחדש תמוז בעשרים וחמשה יום בו בשנת חמשת אלפים ומאה וארבעים ואחת לבריאת העולם וסימן האל ה'נ'א'מ'ן' שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו ומנין זה לפי המנין שאנו רגילים למנות בו פה בלהקת בני עיר קסטוריאה וכתבתיו בלב נשבר ונדכה אלהים לא יבזה ולמען רחמיו הרבים וחסדיו הגדולים והנעימים כשם שזכני להתחיל ולהשלים זה כך יזכני ללמדו ולהתחיל אחרים ולהשלימם וללמדם למוד אמתי ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו הקדושה ולהבין ולהורות אמן כן יאמר יוי' [ה'], ובעל הספר הוא ר' מושקו ב"ר חנניה מנוחתו כבוד, השם יזכהו להנחילו לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שב"ט ג"ד הסופר בן יעקב י'י'ו'ו'ב' [=ה' ישמרהו ויחיהו ואושר בארץ, על פי תהלים מא, ג]".
כתיבה אשכנזית מרובעת קליגרפית, על קלף דק, בכתיבה אופיינית למאה ה-13 באזור צרפת או גרמניה. שתי עמודות בכל עמוד. עמודה מרכזית ובה נוסח התורה, מנוקד ומוטעם (סימני הניקוד וההטעמה דהו), ולצדה עמודה צרה באותיות קטנות ובה תרגום אונקלוס. באחד הדפים רישומי מסורה בשוליים החיצוניים.
הכתיבה והטיפוגרפיה דומים לכתב-יד תורה עם תרגום שנכתב בקרישטא ארנאוט (Crest, דרום-מזרח צרפת) בשנת 1296 (ה'נ"ו ליצירה), על ידי הסופר מנחם בן אהרן (כתב יד Jesus College, MSS. 95-97, 95-97, הנמצא כיום בספריית הבודליאנה באוקספורד. ראה: עדנה אנגל ומלאכי בית אריה, אסופת כתבים עבריים מימי הביניים, כרך ג' – כתב אשכנזי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשע"ז, לוח 31).
לפנינו תשעה שרידי דפים מספר בראשית (פרשיות ויגש-ויחי) וספר שמות (פרשיות שמות-בשלח). באחד הדפים מופיע סיום ספר בראשית (עם רישום באותיות זעירות: "סך פסוקי דספר בראשית...") ותחילת ספר שמות. שירת הים נכתבה בצורת "אריח על גבי לבנה".
9 דפים. גודל משתנה (גודל מירבי: כ-23 ס"מ). מצב משתנה (רמות פגיעה שונות כתוצאה מהכריכה. כתמים קשים, סימני עש וקרעים, עם חסרון ופגיעה בטקסט).
