ספר קרבן נתנאל, חידושים על פסקי הרא"ש בסדר מועד וסדר נשים, מאת רבי נתנאל ווייל. קארלסרוא, [תקט"ו 1755].
העותק של הגאון רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל "נודע ביהודה". בשער הספר רישום בכתב-יד בנו: "הספר הלז שייך לאדוני אבי הגאון המפורסים מו"ה יחזקאל הלוי לנדא אב"ד ור"מ פה ק'[הילת] פראג הבירה". תחת רישום זה נרשמה המילה "מסעדתך" שהיא השם "יחזקאל" בצופן א"ת ב"ש.
בדף המגן הקדמי ובשלושה דפי מגן אחוריים רישומים רבים, רובם בגרמנית, המעידים כי הספר שייך ל"רב הראשי של פראג" רבי יחזקאל לנדא "מהעיר אפטא בפולין". אחד הרישומים חתום (בגרמנית ובעברית) על ידי "וואלף עלבוגן". ברישום אחר מופיע התאריך יולי 1790.
בדף נ/2 הגהה בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה", עם התייחסות ביקורתית לדברי המחבר: " במחילה מכבוד המחבר הזה שלא הבין הכוונה ושם הכוונה...".
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. נולד בעיר אפטא שבפולין למשפחה מיוחסת. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
מחבר הספר שלפנינו, הגאון רבי נתנאל ווייל (תמ"ז-תקכ"ט), היה מגדולי הדור בתקופת ה"נודע ביהודה". תלמיד רבי אברהם ברוידא. מחכמי פראג עד לגירוש יהודי בוהמיה בשנת תק"ה (1744; כעשר שנים קודם שהגיע ה"נודע ביהודה" לפראג), אז עבר לכהן כרב בגרמניה, תחילה בשוורצוואלד, ולאחר מכן בקרלסרואה (בסוף הספר שלפנינו הוא מספר על קורותיו מיום הולדתו ועד הגיעו לקרלסרואה). נודע לדורות בחיבורו "קרבן נתנאל", שנדפס תחילה כספר נפרד, לאחר מכן צורף למהדורות הש"ס של ווילנא וסלאוויטא, ומאז נדפס בכל מהדורות הש"ס עד ימינו. ה"נודע ביהודה" עמד עמו בקשרי שו"ת. בחיבוריו מביא ה"נודע ביהודה" מהספר "קרבן נתנאל" שלפנינו, ואף חולק עליו (ראה מחלוקתם בעניין טבילה בחמין בליל שבת; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת, אורח חיים, סימנים כד-כה). בנו של ה"קרבן נתנאל", רבי ידידיה טיאה ווייל, היה תלמידו של ה"נודע ביהודה" בפראג (ה"נודע ביהודה" מכנהו בתשובה לאביו ה"קרבן נתנאל": "כבוד בנו ידיד נפשי הרב הגדול מוהר"ר טיאה נ"י"; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ק, אה"ע, סימן לז).
בדף המגן האחרון שבסוף הספר, רישום: "אני למדתי אצל הרב המופל' והמופלג מה"ו טיאה ווייל נר"ו בנו של המחבר ספר קרבן נתנאל, הק' ליב ב"ה-- סג"ל".
[2], קמח, [3] דף. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים כהים במספר דפים). קרעים במספר דפים. קרעים חסרים באחד מדפי המפתחות בסוף הספר, עם פגיעה בטקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.

הגדה של פסח, עם פירוש "גאולת שלמה", מאת רבי שלמה זלמן ריינר מבאלחוב. לבוב, תרי"א 1850.

ששת חלקי "משנה ברורה", פירוש על שו"ע אורח חיים, מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים". [ווארשא-פיעטרקוב, תרמ"ד-תרס"ז 1884-1907. כרכים ראשון, שלישי, רביעי וחמישי הנם כנראה מן המהדורה הראשונה. כרכים שני ושישי הם דפוסים סטראוטיפיים].
בחלק מהכרכים רישומי "מוגה" בעפרון, בכתב יד קדשו של רבינו המחבר בעל ה"חפץ חיים". בכרך של הלכות שבת רישום בעלות בדף שלפני השער, שהספר שייך לראש הישיבה הגאון רבי ברוך דוב ליבוביץ: "לד' הארץ ומלואה. שייך לאדמו"ר הרב הגאון מוהר"ר ברוך דובער לייבאוויטש ר"מ במתיבתא רבתא כנסת בית יצחק". בחמשת הכרכים האחרים חתימות ורישומי בעלות של הגאון רבי משה פינקל, מראשי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה ובחברון. בחלק ג' עמ' 42 הגהה בכתב יד.
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל 'ברכת שמואל', מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וואלוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. כאשר עבר חותנו לכהן בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנא, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. מחבר 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
הגאון הצעיר רבי משה פינקל (תרמ"ד-תשרי תרפ"ו 1884-1925), בנו של "הסבא מסלבודקה" רבי נתן צבי פינקל, וחתנו של ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין. נודע כאחד המופלגים שבעילויי ולמדני ישיבות ליטא, והגר"ח מבריסק ורבי מאיר שמחה מדווינסק התפעלו מלמדנותו והבנתו העמוקה, וצפו לו עתיד מזהיר בעולם התורה. בשנת תרע"ג החל להשמיע שיעוריו בישיבת סלבודקה. בחודש אדר תרפ"ה עלה לארץ ישראל, ונמנה עם ראשי ישיבת "כנסת ישראל – סלבודקה" בעיר האבות חברון. נפטר בחול המועד סוכות תרפ"ו, בשנת המ"ב לימי חייו, ובחיי אביו הגדול.
שישה כרכים. חלק ראשון: קנא, [1] דף. חלק שני: קנה דף. חלק שלישי: [1], ב-קצה דף (חסר דף א עם ההקדמה להלכות שבת). חלק רביעי: [1], קצו-רצ דף. חלק חמישי: קנג, [1] דף. חלק שישי: קסד דף. כ-23 ס"מ. נייר יבש. מצב משתנה, בינוני עד טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש. דפים מנותקים ומעט קרעים. כריכות מקוריות, רובן מנותקות. פגמים ופגעי עש בכריכות.
סדרת ספרי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים נתחברה ונדפסה ע"י רבינו בעל ה"חפץ חיים" במשך כעשרים ושבע שנה. במפעל בירור ההלכות והפסיקה למעשה טרח ויגע רבות (לפעמים בירר סוגיא שוב ושוב למעלה מ-36 פעמים). הספרים נתקבלו בכל קהילות ישראל, ונדפסו מהם מהדורות רבות. רבינו המחבר היה נוהג לבדוק כל ספר מקלקולי הדפוס והחלפת גליונות, ועל כל ספר שיצא מתחת ידו היה רושם בעצם כתב ידו כי הוא "מוגה".