מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
בשטר ה"תנאים" שלפנינו, מיום י"ד שבט תרס"ד, נכתב שהחתונה עתידה להיערך בי"ז אדר תרס"ד. למיטב ידיעתנו, שטר ה"תנאים" לא פורסם בדפוס עד כה.
האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השלישי) מסלונים, בעל ה"ברכת אברהם" (תרמ"ח-תשמ"א), בן אחיו ותלמידו המובהק של ה"דברי שמואל" מסלונים. שימש כיד ימינו של ה"דברי שמואל" ותיווך בינו ובין גדולי ישראל מכל החוגים בענייני עסקנות הכלל ובענייני "מעות ארץ ישראל". היה מראשי הקהילה החרדית האשכנזית בטבריה, ועמד לצדו של רבו המרא דאתרא הגר"מ קליערס בכל הנוגע לשמירת צביונה הרוחני של העיר. בצעירותו נסע מספר פעמים לחו"ל להסתופף בצל רבותיו אדמו"רי סלונים, והלך בשליחותם לרבים מגדולי הדור המפורסמים בפולין וליטא, חסידים ומתנגדים. בשנת תשט"ו הוכתר לאדמו"ר מסלונים ובשנת תש"כ עבר מטבריה לירושלים. היה חבר ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". נודע בהתמדתו בתורה וביגיעתו העצומה בעבודת השם, בענוותנותו ושפלות רוחו, ובעיקר בתפילותיו הנלהבות, שהיו בדמעות ובבכי סוער. רבות מהשיחות שנשא עסקו בענייני קבלת עול מלכות שמים אפילו כשאין חשק ורצון לעבודת הבורא. שיחותיו ומכתביו נדפסו בספרים "ברכת אברהם" ו"נחל איתן". חתנו הוא האדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום".
[1] דף כפול. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרע קל בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט.
מכתב היסטורי מעניין, בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום". נשלח אל "המיול"ג" [=המיועד להיות גיסי] רבי זליג וינברג. ברנוביץ', חנוכה תרצ"ד [1933].
המכתב נכתב בברנוביץ' בתקופת אירוסיו של ה"נתיבות שלום", ונשלח אל גיסו לעתיד רבי זליג וינברג בטבריה. במכתבו מספר ה"נתיבות שלום" על המחלוקת שהתעוררה סביב כהונתו של ידיד נפשו האדמו"ר הצעיר מסלונים – רבי שלמה דוד יהושע וינברג (ה"יונגער רבי"), לאחר פטירת האדמו"ר ה"בית אברהם" (ראה בהרחבה להלן).
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס.
בתחילת מכתבו מספר האדמו"ר לגיסו לעתיד על כך שהחסידים היו שבעי רצון מה"הדלקות" בלילות החנוכה של האדמו"ר החדש: "בכל לילה מוסיף והולך באור, ושביעת רצון גדול ניכר מכל אנ"ש. יום מיוחד לחתונתו [של האדמו"ר הרשד"י] עוד לא קבעו, ועד כמה ישהה באלכסנדר אחר חתונתו עוד לא נדע, אך לפי השמועה כי עד אחרי חג הפסח, היינו עד הלולא רבתא של אדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] יהי' בודאי שם [באלכסנדר]".
בהמשך מכתבו כותב האדמו"ר: "מה טוב עשו, שעשו ליטוגראפיע מהמכ'[תב] של הרמ"ק [=הרב משה קליערס, אב"ד טבריה, בעל "תורת הארץ" (תרל"ד-שבט תרצ"ד)] שליט"א. אם כי איני יודע עד היכן עשה רושם על המנגדים... אבל לכל אנ"ש הי' זה לחיזוק גדול, כי אישיותו של הרמ"ק שליט"א מאד מפורסמת, שאדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] אמר להרמ"מ זצ"ל [רבי משה מידנר, נפטר בתר"ץ] כי הוא [רבי משה קליערס] בבחי'[נת] צדיק, וכל אנ"ש קראו בעיון רב [את מכתבו של רבי משה קליערס]. ונא לכתוב מה ששומעים מהאי גברא רבה [רבי משה קליערס], ומהרה"ח רמ"ח [רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל)] שליט"א, בקשר עם אדמו"ר שליט"א [הרשד"י], שהם לנו לעיניים בחשכות כזה".
לאחר מכן כותב: "מאברהמ'ל מורשה [רבי אברהם יהושע העשיל, בנו של האדמו"ר רבי ישכר ליב מסלונים, שהתגורר בשנים אלו בסלונים ובוורשה לסירוגין] אין שום חדשות, אין שומעים ממנו כלום... בשבועות אחרונות הי' בורשה לצורך עסקי חותנו [רבי דוד וידנפלד מוורשה – חותנו בזיווג שני של ה"בית ישראל" מגור]. בכל ימי השבוע אינו בא כלל לשטיבל [של חסידי סלונים] להתפלל... גם בנרות הראשונות של חנוכה הי' בורשה ולא שמעו ממנו מאומה... ומזה יכולים להבין עד כמה מגיע כחותיו, וזה גרם להשתיק המחלוקת, כי רואים שאין זה כלום ואין ממה ליפחד, וגם ידי אנשים נתרשלו, ורואים כי הכל בידי שמים ואין נוטלים שררה לעצמו".
האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום" (תרע"א-תש"ס), גאון וקדוש, מגדולי האדמו"רים בדורנו, מראשי "החינוך העצמאי" ו"וועד הישיבות", וחבר ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". היה תלמידם המובהק של האדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים ושל הגאון הקדוש רבי משה מידנר, וחתנו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם" מסלונים. עלה מברנוביץ לארץ ישראל באדר תרצ"ה, והתיישב בטבריה. בשנת ת"ש עבר לתל-אביב, שם כיהן כר"מ בישיבת "אחי תמימים" של חסידי חב"ד. בשנת תש"ב הקים את ישיבת "בית אברהם" – סלונים בירושלים, ועמד בראשותה כארבעים שנה. בשנת תשמ"א הוכתר כאדמו"ר לחסידי סלונים. נודע במשנתו הסדורה והבהירה בחסידות ובענייני השעה, והתפרסם בפקחותו העצומה, בטהרת מידותיו, ובעיקר כמחנך דגול בחסד עליון שהטביע את חותמו על תלמידיו. שיעוריו על המסכתות מסדרי נשים ונזיקין נדפסו בסדרות הספרים "נתיבות שלום" ו"שיעורי נתיבות שלום". עיקר פרסומו בעולם בא לו מספריו "נתיבות שלום", ז' חלקים, על מחשבת החסידות ועבודת ה', ספרים שנכתבו בשפה ברורה ובהירה, נפוצו ונדפסו במאות אלפי עותקים והפכו למעין "רב מכר" חסידי, אשר רבים הולכים לאורו.
[2] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
המחלוקת בחסידות סלונים לאחר פטירת האדמו"ר בעל "בית אברהם"
שני בניו של האדמו"ר השני מסלונים, רבי שמואל וינברג (בעל ה"דברי שמואל", תר"י-תרע"ו, ראה אודותיו פריט 113), היו רבי ישכר ליב (אנצי' לחסידות, ב, עמ' תסו-תסז), ורבי אברהם (ה"בית אברהם", תרמ"ד-תרצ"ג). לאחר פטירת אביהם, התמנו שני הבנים לאדמו"רים. הבן הגדול, רבי ישכר ליב, ניהל את חצרו בעיר סלונים, ואילו הבן הצעיר, ה"בית אברהם", ניהל בתחילה את חצרו בביאליסטוק, ומאוחר יותר בברנוביץ'. רוב מנין ובנין של החסידים נהו אחר ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה.
האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (ראי"ה, לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו). אחיו ה"בית אברהם" נפטר באופן פתאומי, בגיל 49, בראש חודש אייר תרצ"ג, והותיר אחריו את בנו יחידו רבי שלמה דוד יהושע (תרע"ג-תש"ד). כשנפטר רבי ישכר ליב, מיאן בנו ראי"ה למלא את מקום אביו באדמו"רות בסלונים, ורק בשנת תרצ"ג, לאחר פטירת דודו ה"בית אברהם", הסכים לקבל על עצמו את עול האדמו"רות. אנשיו לא הסתפקו בכך, ובקשו "לכבוש" ו"לספח" אליהם גם את החצר בברנוביץ', כלומר גם את אנשיו של ה"בית אברהם". עם זאת, רובם הגדול של אנשי ה"בית אברהם" לא הסכימו בשום אופן לקבל את אדמו"רותו של ראי"ה עליהם, ורצו להכתיר במקומו של רבם "הבית אברהם" את בנו רבי שלמה דוד יהושע (רשד"י), אך רשד"י מצדו, בשל גילו הצעיר, כבן 20 בלבד, והיותו לא נשוי, סירב למלא את מקום אביו. כך נותרה החצר בברנוביץ' שסועה ומפולגת, מבלי מועמד מוסכם על כולם שיעמוד בראש החסידות.
לעזרתם של חסידי סלונים שבברנוביץ' באו מכתבים תקיפים ונחרצים מראשי חסידות סלונים בארץ ישראל – רבי משה קליערס אב"ד טבריה – בעל "תורת הארץ", רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל) וה"ברכת אברהם", בהם הם פוקדים ומפצירים ברשד"י לקחת את הנהגת העדה לידיו, על אף גילו הצעיר. כמו כן, הם שלחו מכתבים לציבור החסידים בחו"ל בהם הביעו את דעתם כי הם מקבלים לאדמו"ר אך ורק את רשד"י הצעיר. ה"ברכת אברהם" (שהיה אז מראשי העדה בטבריה) נשלח לברנוביץ', כדי להסדיר את העברת האדמו"רות לרשד"י הצעיר ולהשקיט את אש המחלוקת.
בי"ב סיון תרצ"ג הוכתר רשד"י לאדמו"ר מסלונים. בט' תמוז תרצ"ג השתדך רשד"י עם הרבנית סימה, בתו של האדמו"ר מאלכסנדר רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר – ה"עקדת יצחק", וחתונתם נערכה בו' אדר תרצ"ד. במשך שנתיים התגורר האדמו"ר רשד"י באלכסנדר, ולאחר מכן שב לברנוביץ', שם הנהיג את עדת חסידיו עד להירצחו בידי הנאצים (בו' חשון תש"ד במחנה קולדיצ'בו).
ה"נתיבות שלום" היה ידיד נפש וחברותא של האדמו"ר רשד"י. המכתב שלפנינו נכתב בתקופת אירוסיו של רבי שלום נח עם הרבנית חוה מרים, בתו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם". את השידוך יזם רבו המובהק ה"בית אברהם", בעת ביקורו בארץ בחורף תרצ"ג. ה"נתיבות שלום" עצמו עלה לארץ באדר תרצ"ה, וחתונתו נערכה בי"ז אדר תרצ"ה. המכתב שלפנינו נכתב על ידו בברנוביץ, ב"זאת חנוכה" תרצ"ד.
(מקורות: קבצי נחלי אמונה, א, עמ' כא; יט, עמ' 41-61; אוצר ערכי התורה – באהלי יששכר, א, בהקדמה, עמ' 7-10; המכתב שלפנינו).
נשלח לנתניה, אל "ועד הבנין" של קרית צאנז. בראש המכתב כותב האדמו"ר ברכות לרפואת ר' יחזקאל [כנראה אחד מחברי הוועד, שכן האדמו"ר מברך אותו כי "ישוב ויחזור לאיתנו במהרה... שיוכל להמשיך לעסוק בעבודת הקודש..."].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר דברי המלצה על תלמידו הגאון רבי מנשה קליין (בעל "משנה הלכות", שנודע לימים כאדמו"ר וגאב"ד קהילת אונגוואר בארה"ב ובירושלים): " ...תלמידנו וידידנו הרב הגדול מו"ה מנשה קליין שליט"א נוסע לארצינו הקדושה... ראוי לקרבו מאוד מאוד...". האדמו"ר מספר על הרדיפות שנרדף רבי מנשה קליין "מהכת הידוע" ועל זיווגו הראשון שלא הצליח, "...וברוב עמל ותלאה עלה בידינו... להפרידה ממנו". האדמו"ר כותב כי רבי מנשה נוסע לארץ הקודש במטרה למצוא זיווג הגון והוא מבקש לעזור לו בענין: ". ..ועתה נוסע להתם לבקש עזר לו, כי לא טוב וכו', ובקשה מכם שתראו כאו"א להשתדל שימצא עזרתו כראוי לו, כי הוא שוקד על התורה ויש בידו לעלות מעלה מעלה... תראו לפרסמו ולכבדו כדי שיהי' לו לתועלת לענינו, והוא ראוי לזה מכל הצדדים...".
הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ה-תשנ"ד), האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. מגדולי התורה והחסידות המפורסמים בדורנו. בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" מסיגט. אשתו הראשונה וכל ילדיה נהרגו בשואה, הי"ד. לאחר השואה, בה שהה במחנות ועבר את שבעת מדורי הגהנום הנאצי, הקים מעפר את חיי היהדות והדת במחנות העקורים בגרמניה. משם הגיע לארה"ב והקים מחדש את קהילת חסידי צאנז – בתי מדרשות, מוסדות חינוך וישיבות. לאחר כעשר שנים הגיע לארץ ישראל והקים את "קרית צאנז" בנתניה ובירושלים, על כל עשרות מוסדות התורה והחסד שבהם. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" – ארגון עולמי ללימוד יסודי של כל מסכתות הש"ס, המונה אלפי תלמידי חכמים ברחבי העולם. מתורתו נדפסו סדרות הספרים "שו"ת דברי יציב" ומאמרי "שפע חיים".
אגרת אויר. כ-33 שורות בכתב ידו של האדמו"ר. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.