מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove book filter book
- and (60) Apply and filter
- ספרים (40) Apply ספרים filter
- gloss (37) Apply gloss filter
- the (32) Apply the filter
- כתבי (29) Apply כתבי filter
- והגהות (29) Apply והגהות filter
- יד (29) Apply יד filter
- יואל (29) Apply יואל filter
- ישמח (29) Apply ישמח filter
- סיגט (29) Apply סיגט filter
- מסאטמר (29) Apply מסאטמר filter
- משה (29) Apply משה filter
- ואדמו (29) Apply ואדמו filter
- ספריית (29) Apply ספריית filter
- ספרים, (29) Apply ספרים, filter
- רבי (29) Apply רבי filter
- רי (29) Apply רי filter
- ואדמורי (29) Apply ואדמורי filter
- טייטלבוים (29) Apply טייטלבוים filter
- הישמח (29) Apply הישמח filter
- האדמו (29) Apply האדמו filter
- האדמור (29) Apply האדמור filter
- משה" (29) Apply משה" filter
- ואדמו"רי (29) Apply ואדמו"רי filter
- האדמו"ר (29) Apply האדמו"ר filter
- ה"ישמח (29) Apply ה"ישמח filter
- books, (29) Apply books, filter
- librari (29) Apply librari filter
- manuscript (29) Apply manuscript filter
- mosh (29) Apply mosh filter
- of (29) Apply of filter
- rebb (29) Apply rebb filter
- satmar (29) Apply satmar filter
- sighet (29) Apply sighet filter
- teitelbaum (29) Apply teitelbaum filter
- yismach (29) Apply yismach filter
- yoel (29) Apply yoel filter
- חסידות (18) Apply חסידות filter
- chassid (18) Apply chassid filter
- והקדשות (16) Apply והקדשות filter
- חתימות (16) Apply חתימות filter
- dedic (16) Apply dedic filter
- signatur (16) Apply signatur filter
- ספרי (15) Apply ספרי filter
- print (13) Apply print filter
- דפוסי (10) Apply דפוסי filter
- by (8) Apply by filter
- leader (8) Apply leader filter
- own (8) Apply own filter
ספר מקור חיים, דרושים למועדים וזמנים, מאת המקובל רבי שמואל ויטאל מדמשק (מהרש"ו), בנו ותלמידו של רבי חיים ויטאל (מהרח"ו). ליוורנו, [תקנ"ב 1792]. מהדורה ראשונה.
העותק בו למד האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בדף הבטנה (של הכריכה החדשה) מודבק מכתב אישור מאת רבי מנחם מנדל גרינברג, ה"משמש בקודש" של האדמו"ר, המעיד כי השאיל את הספר "לכ"ק אדמו"ר מסטמר זי"ע בשנת תשי"ט, ומאד חבבו ולמד בו בעיון רב". בשער הספר חותמות בעלות של רבי "מענדל גרינבערג" הנ"ל.
[2], פו דף. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים רבים. סימני עש וקרעים, עם פגיעות בטקסט. שיקומים רבים בהדבקות נייר. חותמת. כריכה חדשה.
בשער מצוין פרט השנה "קויתי ה'", כלומר תקל"א. למעשה נדפס הספר בשנת תקנ"ב ויש לחשב את שם ההויה במלואו (כלומר האות ה' נמנית כ-26), מאחר ובית דפוסם של רבי יעקב נוניס ואיס ורפאל מילדולה החל לפעול בסביבות שנת תק"ן.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר
במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.
במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית, מעוטרת בעיטורים צבעוניים, על נייר איכותי דמוי-קלף, עם שש חתימות של ראשי הקהל: "הק' פריד הילמאן[?] רה"ק" [=ראש הקהל]; "שמואל מארמארשטיין – רהק"א"; "פינחס פריעדמאנן – רהק"ב"; "הק' דוד ליעבערמאנן – סאקרעטער" [=מזכיר]; "חיים אליעזר ווייס – קאסיער" [=גזבר]; "משה הערשקאוויטש – גבאי". עם חותמת: "אויט. ארטה. 'ספרד' איזר. קולטוסגעמיינדע קלוזש" [=הקהילה היהודית האורתודוקסית האוטונומית "ספרד", קלוז'].
בראש התעודה נכתבו בהגדלה ובאותיות צבעוניות ומעוטרות המילים "מזל טוב" ו"נזר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ונפתח בראשי התיבות של שם האדמו"ר. בשולי הדף המעוטר נכתב רישום בחתימת המאייר: "הכנתיו אף עשיתיו, יצחק הכהן שווארטץ".
בכתב שלפנינו מבקשים ראשי הקהילה החסידית בקלויזנבורג – "קהל עדת הספרדים", מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד של קהילתם. המינוי בסופו של דבר לא התממש.
הרקע לכתב הרבנות: ברבנות הקהילה האורתודוכסית בעיר קלויזנבורג, כיהן בשנים תרל"ח-תרפ"ג רבי משה שמואל גלזנר, מחבר ספר "דור רביעי", מצאצאי ה"חתם סופר". הרב גלזנר היה רב אורתודוכסי ותלמיד חכם, אך לא היה מקובל על הקהילות החסידיות בעיר עקב דעותיו הציוניות והיותו אחד מראשי תנועת ה"מזרחי". העיר קלויזנבורג היתה למבצר של הציונות בטרנסילבניה. בעקבות כך התחולל פילוג בקהילה האורתודוכסית של קלויזנבורג. הפלג הקנאי, שהיה מורכב בחלקו הגדול מחסידי סיגט, רצה לייסד קהילה חדשה משלו, דבר שנאסר על פי חוקי הממשלה האוסטרו-הונגרית. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר קלויזנבורג הפכה לחלק מרומניה, הותר לקבוצה הפורשת להקים קהילה חדשה משלה. וכך בעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה מנהיגה הרוחני של הקבוצה הפורשת, פרשה קבוצה גדולה של חסידי סיגט מהקהילה הקודמת, ויסדה לעצמה קהילה חרדית חדשה שנקראה בשם "עדת הספרדים (=חסידים מתפללי נוסח ספרד) – קלויזנבורג" [עפ"י ההגדרה החוקית של המדינה נאלצו להגדירה כקהילת "סטטוס-קוו", ולא כקהילה אורתודוכסית]. הפילוג עורר פולמוס גדול שבו היו מעורבים הרבה רבנים; חלקם דרשו לשבח, וחלקם לגנאי. משני הצדדים נדפסו כתבי פולמוס שונים.
אנשי הקהילה החדשה רצו שמנהיגם רבי יואל טייטלבוים יבוא לקלויזנבורג לכהן כרב של קהילתם [בשנת תרע"א מונה רבי יואל לרב באורשיווא, אך בתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסטמאר]. לכן כתבו וחתמו את כתב ההכתרה המפואר שלפנינו, בו הם מזמינים את רבי יואל לבוא ולכהן ברבנות הקהילה, אך תוכנית זו לא התממשה. בסופו של דבר, שלח אליהם רבי יואל מסאטמר בשנת תרפ"ו את אחיינו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שבא לכהן כרב הקהילה החדשה בקלויזנבורג [האדמו"ר מקלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהקים לאחר השואה את ממלכת חסידות צאנז, היה אז חתנו של האדמו"ר בעל ה"עצי חיים", רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט, אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר]. רבי יואל עצמו חזר לכהן כרב באורשיווא בשנת תרפ"ב.
[1] דף. 59.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי. מודבק על נייר לחיזוק.
בדף הראשון רישום וחתימה בכתב-ידו של המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה: " לה' הארץ ומלואה וחנן זה לעבדו הצעיר אהרן ברכיה בכמ"ה משה ממודו'[נה] יצ"ו שנת השנ"ט לפ"ק לי"א [=לברכה יהיה אמן]".
המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה בעל "מעבר יבק" (נפטר שצ"ט 1639), מגדולי המקובלים והמנהיגים הרוחניים באיטליה. נולד למשפחה מיוחסת, "מקדמוני משפחות גירוש צרפת", שהתיישבה באיטליה, בעיר מודינה (על משפחה זו נמנה קרובו רבי יהודה אריה ממודינה). רבי אהרן ברכיה היה תלמידו של המקובל הנודע רבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו, ממנו קיבל תחילה את תורת הקבלה של הרמ"ק ולאחר מכן את תורת האר"י. בהמשך היה תלמידו של רבי ישראל סרוק – מגורי האר"י ומי שהביא את תורת האר"י לאיטליה. על גדולתו וקדושתו של בעל ה"מעבר יבק" כותב החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (בערכו): "ו שמעתי שהיה לו מגיד, ושמעתי ענינים רבים עזוזו ונפלאותיו זי"ע".
זמן קצר לאחר שנת ש"ע, נסמך רבי אהרן ברכיה בסמיכת חכמים על ידי חכמי צפת, ובכך היה בין החכמים הבודדים שנסמכו עוד בהיותם בגולה ע"י חכמי צפת. את הסמיכה קיבל על פי המלצת השד"ר רבי יוסף חיים, שהתאכסן בביתו והעיד לפני חכמי צפת על גדולתו וקדושתו. נוסח הסמיכה נדפס בספר שו"ת מהריט"ץ החדשות (ירושלים תשל"ט, חלק ב, סימן רא), ללא שמות החכמים, אך כפי הנראה היו בין החותמים על כתב הסמיכה חכמי צפת של אותם ימים: רבי משה גאלנטי, רבי יום טוב צהלון, רבי אברהם גבריאל, רבי חייא הרופא, רבי סולמאן ן' אוחנה ורבי מסעוד אזולאי.
רבי אהרן ברכיה ממודינה נודע בתיקון סדרי תפילות ומנהגים שנתקבלו בכל תפוצות ישראל. בסביבות שנת שע"ז יסד רבי אהרן ברכיה חבורה בעירו, בשם "מעירי שחר", ולהם תיקן וסידר תפילות ובקשות מיוחדות, על מנת לאומרן בהשכמת הבוקר. כעבור כמה שנים הדפיס את סדר התפילות והבקשות בספר "אשמורת הבוקר" (מנטובה שפ"ד). ספר תפילות זה התקבל בערים רבות באיטליה וכפי שהוא כותב בחיבורו "מגן אהרן" (שבכתב-יד): "שאר קהילות הקדש הנלוים עמי להגות בסדרי מידי יום ביום, הלא הם עיר פיורינצ"ה וירונ"ה וחברת חצות לילה בעיר מנטוב"ה, וגם ריי"ו נלוה עמהם... קהל קדוש פיס"א וגלילותיה... ופה מודינה נעשה קיצור א'[חד] מסדרי הראשון והורגלו בו כמעט כל הקהל קדוש יצ"ו אנשים ונשים וטף ואומרים אותו בלילה בהשכיבנו שלהם...".
חיבוריו הרבים, על הזוהר וחכמת הקבלה, נותרו בכתב-יד, אך הוא נודע לדורות בספרו "מעבר יבק" שנתקבל בכל תפוצות ישראל. חיבור זה, שנדפס בחייו, בשנת שפ"ו במנטובה, הוא המקור העיקרי והחשוב לסדרי הנהגת האדם בימי חוליו ופטירתו, סדרי ההשכבה, הטהרה והקבורה, סדרי תפילות על הקברים, ועוד. ספר יסודי זה נדפס בעשרות מהדורות עד ימינו, נעשו ממנו קיצורים והוא מצוטט אינספור פעמים בספרי ההלכה והמנהג.
התקבלותו של הספר "מעבר יבק" בכל קהילות ישראל החלה כבר בחייו, וכפי שהוא עצמו מעיד (בהקדמתו ל'מגן אהרן', שם): "ובכל גלילות איטלייא שנתראה ספר 'מעבר יבק' קבלו עליהם לשמור לעשות הרבה ממה שכתוב בו...". גם חכמי ומקובלי צפת סמכו את ידיהם על הספר, כפי שהוא כותב: "וממה שנכתב אלי מצפת תוב"ב מהרבה שלמים... העידו והגידו כי מעלות הבית דין משם קיימו וקבלו עליהם לשמור ולעשות כל דברי ומנהגי 'מעבר יבק'...".
דפים קטו-קכט, [1], ממסכת סנהדרין. הדף האחרון הוא לוח ה"ריגיסטרו" (ובו פירוט הקונטרסים כעזר לכורכי הספר). 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות). סימני עש (בעיקר בשוליים הפנימיים). דפים מנותקים.
ספר שו"ת בית יעקב, מאת רבי יעקב אב"ד צויזמר, [דיהרנפורט], תנ"ו [1696]. מהדורה ראשונה.
העותק של הגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי נפתלי כץ, בעל "סמיכת חכמים". בתחתית דף השער מופיעה חתימת ידו: "נפתלי הכהן מאוסטרא" (כך נהג לחתום, ראה: רפאפורט-הארטשטיין, שלשלת זהב, הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"א, במבוא, עמ' יז).
בראש הספר שלפנינו נדפסה הסכמת רבני "ועד ארבע ארצות", ביניהם "נפתלי הכהן החונה בק"ק פוזנן יע"א והגליל יצ"ו" – הלא הוא רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים" שהעותק שלפנינו היה שייך לו.
הגאון המקובל המפורסם רבי נפתלי כ"ץ (ת"י-תע"ט), איש אלוקים קדוש ונורא, מגדולי המקובלים הנודעים בארצות אשכנז, אב"ד אוסטראה, פוזנא ופרנקפורט דמיין. מנעוריו החל רבי נפתלי כ"ץ בהנהגתו הנוראה והקדושה ובהתמדתו המופלגת, עד כי למד את כל הש"ס בעל פה. בהיותו בן שלושים[!] נתמנה רבי נפתלי לרבה של העיר החשובה אוסטראה וכל "גליל אוקריינא", מקום בו שימשו ברבנות לפניו גדולי עולם כרבינו המהרש"א ועוד. בשנת תמ"ט נתמנה לרבה של פוזנא, על מקומו של רבי ישעיה הורביץ נכד השל"ה הקדוש, עיר חשובה ומרכזית, בה שימשו ברבנות לפניו השל"ה הקדוש, בעל ה"לבושים" וזקנו המהר"ל מפראג. באותו הזמן נתמנה לראש ומנהיג "ועד ארבע ארצות" בהיותו רק כבן ארבעים שנה[!], תפקיד שהיה הסמכות התורנית העליונה בכל ארצות אשכנז ופולין. בשנת תס"ד נתמנה לרבה של העיר פרנקפורט דמיין, בירת לימוד התורה בגרמניה. רבי נפתלי היה מגדולי המקובלים באשכנז, ועסק גם בקבלה מעשית, בהשבעות ובכתיבת קמיעות. בשנת תע"א פרצה שריפה גדולה בפרנקפורט ורבי נפתלי נאלץ לברוח מן העיר, לאחר שהואשם על ידי תושביה הלא-יהודים של פרנקפורט בגרימת השריפה תוך כדי עיסוקו בקבלה מעשית. לאחר נדודים שונים פנה לנסוע לארץ ישראל, אך כשהגיע לקושטא נחלה ונאסף שם אל עמיו. קברו בעיר קושטא מהווה עד היום מקום אליו מגיעים מרחבי העולם לתפילה ולישועה.
שמו נודע בעולם על שם ספרו "סמיכת חכמים" על מסכת ברכות, שבראשו הקדמה חשובה על-פי הקבלה. חיבר שירים, תחינות ותפילות עפ"י הקבלה, והיה אומרם בלילה בעת קומו לקונן על גלות השכינה. מקצת מהם נדפסו בספר הקדוש "בית רחל". צוואתו הנוראה נדפסה בעשרות מהדורות בשם "צוואת רבי נפתלי כ"ץ".
בשעת פטירתו מן העולם בעיר קושטא, אירעו עמו דברים נוראים, וכל העם ראו את כוחותיו המופלאים וקדושתו הרבה. לפי הסיפור, המובא בספר 'שער נפתלי ורפואת הנפש' (ובספרים אחרים), עברו לפניו יהודים רבים מאנשי העיר ולכל אחד מהם אמר מאיזה גלגול נשמה הוא בא.
מסופר כי בעת שהגיע הבעש"ט לעיר קושטא בדרכו לארץ ישראל, התגלה אליו רבי נפתלי כ"ץ בחלום הלילה, וגילה לו כי לא יזכה לעלות לארץ ישראל כשם שהוא לא זכה ונסתלק בעיר קושטא – ומשום כך פנה הבעש"ט וחזר על עקבותיו לעירו מז'יבוז'.
רבי נפתלי כ"ץ הניח אחריו דורות ישרים גאונים וצדיקים. חתנו הגאון רבי משה רוקח, בן הגאון רבי אלעזר רוקח בעל "ארבעה טורי אבן" היה מאבות אבותיו של הגאון הקדוש האדמו"ר שר שלום מבעלזא, אבי שושלת האדמו"רים הקדושים מבעלז.
קכח, [8] דף. ספירת דפים משובשת. מספר דפים נכרכו שלא במקומם. ללא דף קדם-שער שצורף רק לחלק מהטפסים. 30.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים בשולי דף השער ובשולי מספר דפים נוספים, משוקמים במילוי נייר. קרעים נוספים בדף השער ובדף שאחריו, משוקמים בהדבקה. סימני עש במספר דפים. חותמות. כריכת עור חדשה.
חתימת שמו של ה"סמיכת חכמים" כקמיע וסגולה לישועות
בספר "דברי דוד" (הוסיאטין תרס"ד, עמ' 60) מובא סיפור מופלא שסיפר האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב: "פעם אחת סיפר אדמו"ר זי"ע [רבי דוד משה מטשורטקוב] המעשה שבעת שהיה הבעש"ט זי"ע בעיר סטאמבול בנסיעתו לארץ הקודש, שמע בשם מה שמרעישים העולם על הרבי רבי נפתלי הכהן זלל"ה שנותן קמיעות ומשמש בשמות הקדושים, וביקש הבעש"ט מאחד שיביא לו איזה קמיע ויפתח אותה, וירא שלא היה כתוב שם רק שמו 'הק' נפתלי הכהן', והשם הזה לבד היה מועיל לכל מה שנתן הרבי ר' נפתלי את הקמיעות שלו".
העותק של הגאון רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל "נודע ביהודה". בשער הספר רישום בכתב-יד בנו: "הספר הלז שייך לאדוני אבי הגאון המפורסים מו"ה יחזקאל הלוי לנדא אב"ד ור"מ פה ק'[הילת] פראג הבירה". תחת רישום זה נרשמה המילה "מסעדתך" שהיא השם "יחזקאל" בצופן א"ת ב"ש.
בדף המגן הקדמי ובשלושה דפי מגן אחוריים רישומים רבים, רובם בגרמנית, המעידים כי הספר שייך ל"רב הראשי של פראג" רבי יחזקאל לנדא "מהעיר אפטא בפולין". אחד הרישומים חתום (בגרמנית ובעברית) על ידי "וואלף עלבוגן". ברישום אחר מופיע התאריך יולי 1790.
בדף נ/2 הגהה בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה", עם התייחסות ביקורתית לדברי המחבר: " במחילה מכבוד המחבר הזה שלא הבין הכוונה ושם הכוונה...".
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. נולד בעיר אפטא שבפולין למשפחה מיוחסת. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
מחבר הספר שלפנינו, הגאון רבי נתנאל ווייל (תמ"ז-תקכ"ט), היה מגדולי הדור בתקופת ה"נודע ביהודה". תלמיד רבי אברהם ברוידא. מחכמי פראג עד לגירוש יהודי בוהמיה בשנת תק"ה (1744; כעשר שנים קודם שהגיע ה"נודע ביהודה" לפראג), אז עבר לכהן כרב בגרמניה, תחילה בשוורצוואלד, ולאחר מכן בקרלסרואה (בסוף הספר שלפנינו הוא מספר על קורותיו מיום הולדתו ועד הגיעו לקרלסרואה). נודע לדורות בחיבורו "קרבן נתנאל", שנדפס תחילה כספר נפרד, לאחר מכן צורף למהדורות הש"ס של ווילנא וסלאוויטא, ומאז נדפס בכל מהדורות הש"ס עד ימינו. ה"נודע ביהודה" עמד עמו בקשרי שו"ת. בחיבוריו מביא ה"נודע ביהודה" מהספר "קרבן נתנאל" שלפנינו, ואף חולק עליו (ראה מחלוקתם בעניין טבילה בחמין בליל שבת; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת, אורח חיים, סימנים כד-כה). בנו של ה"קרבן נתנאל", רבי ידידיה טיאה ווייל, היה תלמידו של ה"נודע ביהודה" בפראג (ה"נודע ביהודה" מכנהו בתשובה לאביו ה"קרבן נתנאל": "כבוד בנו ידיד נפשי הרב הגדול מוהר"ר טיאה נ"י"; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ק, אה"ע, סימן לז).
בדף המגן האחרון שבסוף הספר, רישום: "אני למדתי אצל הרב המופל' והמופלג מה"ו טיאה ווייל נר"ו בנו של המחבר ספר קרבן נתנאל, הק' ליב ב"ה-- סג"ל".
[2], קמח, [3] דף. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים כהים במספר דפים). קרעים במספר דפים. קרעים חסרים באחד מדפי המפתחות בסוף הספר, עם פגיעה בטקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר. בדף השער, רישומי בעלות בכתב-ידו של אחד מחתניו של רבי עקיבא איגר: " שייך למו"ח הגאון הגדול רשכבה"ג קדוש וטהור חסיד ועניו מאד מכל אדם, אהוב לכל, כקש"ת מ' עקיבא איגר נ"י אב"ד ורמ"ג בק' פאזנע"; " שייך למו"ח גאון עולם מבחר הגאונים רשכב"ה קדוש וטהור צדיק וחסיד ועניו מאד מ' עקיבא איגר נ"י".
בספר שלוש הגהות בכתב-יד קדשו של רבי עקיבא איגר, בדפים: קכח/1, קמב/1, קנו/2. ההגהה הראשונה – בכתב "רש"י" (על דרכו של רבי עקיבא איגר לכתוב את הגהותיו, לעתים, בכתב "רש"י", ראה: מבית הגנזים, ברוקלין, תש"ע, עמ' רלג; שו"ת גינת ורדים השלם, אורח חיים, ירושלים, תשס"ח, עמ' 8; קטלוג קדם, מכירה 66, פריט 108). ההגהות שלפנינו נדפסו בקובץ מוריה, שנה יט, גליון ה-ו (רכא-רכב), כסלו תשנ"ד, עמ' כד-כה.
הספר "כנסת הגדולה" מוזכר עשרות פעמים בחיבוריו של רבי עקיבא איגר (הגהות נוספות שלו על כרך אחר של ספר כנסת הגדולה, חלק אבן העזר, נדפסו בקובץ מוריה, שנה ששית, גליון י-יא [ע-עא], סיון תשל"ו, עמ' כג).
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, כפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים. הגאון רבי חיים ברלין סיפר על אביו הנצי"ב מוואלאז'ין: " ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעיניו כמה וכמה דפין מפלפולי ספרים אחרים" (מרומי שדה, א, ירושלים תשט"ז, בהקדמה).
ג; קסב דף. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ומעט בלאי בדפים בודדים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף הבטנה שלפני השער הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של המחבר הגאון רבי מאיר שפירא, לעורך העיתון "יידישער רעקארד" שיצא לאור בשיקגו: " למזכרת אהבה לידידי ואיש בריתי... מר ליב געלמן עורך העיתון יודישער רעקארד, מאת המחבר, יהודא מאיר שפירא אב"ד ור"מ פיעטרקוב, ר"ח ניסן תרפ"ז...".
הגאון רבי יהודה מאיר שפירא (תרמ"ז-תרצ"ד) אב"ד פיעטרקוב ולובלין, ראש ישיבת "חכמי לובלין", מחולל הדף היומי, נשיא אגודת ישראל בפולין ומגדולי הרבנים בדורו. מהרבנים הצעירים והדומיננטיים ביותר ב"מועצת גדולי התורה". מן הדמויות הנודעות בדורות האחרונים. ראש ישיבה, חריף ושנון, גאון מובהק בהלכה ובאגדה. חסיד דבוק ברבותיו האדמו"רים. נואם בחסד עליון ורב-פעלים. עסקן פעיל ונמרץ, ציר בפרלמנט הפולני. חוט של חסד היה משוך על פניו תמיד וכל הליכותיו-גינוני מלכות, רבי מאיר נפטר בלי להשאיר אחריו זרע של קיימא בנים או בנות, אך הוא עצמו אמר שיש לו שני ילדים – הראשון – הוא הדף היומי והשני – הוא ישיבת חכמי לובלין.
בפתיחה לספרו שלפנינו הוא כותב על חשיבות לימוד התורה ועל הישרדותו של עם ישראל בזכות התורה, ומתאר את הנחת הפינה לישיבתו שנערכה כשנתיים קודם לכן: "ובעמדי עיר לובלין, במקהלות רבבות אלפי ישראל בהשתתפות גדולי הדור מאורי הגולה הי"ו ביום ל"ג בעומר תרפ"ד לרגלי הנחת אבן הפנה לישיבת חכמי לובלין, פתחתי בכבוד התורה...", ולאחר מכן מבטא את שאיפתו הטהורה להרבות את אור התורה בעולם: "הדברים והאמת האלה שמתי לי בעזרת אבי שבשמים, למטרתי האחת ומשאת נפשי בחיים, ומיום עמדי על דעתי היה המאור שבתורה הקדושה אור לנתיבתי...".
[3], 162 עמ'. 33.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי. דף הבטנה הקדמי (שעליו ההקדשה) מנותק, עם קרעים בשוליו. כריכה מקורית (עם הטבעה מוזהבת של שם הספר), עם פגמים וקרעים.
בחלק מהכרכים רישומי "מוגה" בעפרון, בכתב יד קדשו של רבינו המחבר בעל ה"חפץ חיים". בכרך של הלכות שבת רישום בעלות בדף שלפני השער, שהספר שייך לראש הישיבה הגאון רבי ברוך דוב ליבוביץ: "לד' הארץ ומלואה. שייך לאדמו"ר הרב הגאון מוהר"ר ברוך דובער לייבאוויטש ר"מ במתיבתא רבתא כנסת בית יצחק". בחמשת הכרכים האחרים חתימות ורישומי בעלות של הגאון רבי משה פינקל, מראשי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה ובחברון. בחלק ג' עמ' 42 הגהה בכתב יד.
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל 'ברכת שמואל', מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וואלוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. כאשר עבר חותנו לכהן בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנא, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. מחבר 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
הגאון הצעיר רבי משה פינקל (תרמ"ד-תשרי תרפ"ו 1884-1925), בנו של "הסבא מסלבודקה" רבי נתן צבי פינקל, וחתנו של ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין. נודע כאחד המופלגים שבעילויי ולמדני ישיבות ליטא, והגר"ח מבריסק ורבי מאיר שמחה מדווינסק התפעלו מלמדנותו והבנתו העמוקה, וצפו לו עתיד מזהיר בעולם התורה. בשנת תרע"ג החל להשמיע שיעוריו בישיבת סלבודקה. בחודש אדר תרפ"ה עלה לארץ ישראל, ונמנה עם ראשי ישיבת "כנסת ישראל – סלבודקה" בעיר האבות חברון. נפטר בחול המועד סוכות תרפ"ו, בשנת המ"ב לימי חייו, ובחיי אביו הגדול.
שישה כרכים. חלק ראשון: קנא, [1] דף. חלק שני: קנה דף. חלק שלישי: [1], ב-קצה דף (חסר דף א עם ההקדמה להלכות שבת). חלק רביעי: [1], קצו-רצ דף. חלק חמישי: קנג, [1] דף. חלק שישי: קסד דף. כ-23 ס"מ. נייר יבש. מצב משתנה, בינוני עד טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש. דפים מנותקים ומעט קרעים. כריכות מקוריות, רובן מנותקות. פגמים ופגעי עש בכריכות.
סדרת ספרי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים נתחברה ונדפסה ע"י רבינו בעל ה"חפץ חיים" במשך כעשרים ושבע שנה. במפעל בירור ההלכות והפסיקה למעשה טרח ויגע רבות (לפעמים בירר סוגיא שוב ושוב למעלה מ-36 פעמים). הספרים נתקבלו בכל קהילות ישראל, ונדפסו מהם מהדורות רבות. רבינו המחבר היה נוהג לבדוק כל ספר מקלקולי הדפוס והחלפת גליונות, ועל כל ספר שיצא מתחת ידו היה רושם בעצם כתב ידו כי הוא "מוגה".
הגמרא שבה למד פוסק הדור מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
בדף הבטנה הקדמי, רישום בכתב יד וחתימת נכדו, הרב אריה אלישיב, המאשר כי "מרן א"ז [אדוני זקני] שליט"א השתמש בגמרא זו בעת אמירת השיעורים במסכתא זו, ובגמרא זו הכין השיעורים".
מרן הגאון רבי יוסף שלום (הגרי"ש) אלישיב (תר"ע-תשע"ב), מגדולי הפוסקים במשך למעלה משבעים שנה. נודע בהתמדתו המופלגת ובידיעתו העמוקה והיסודית בכל חלקי התורה, עד שיכל לפסוק בכל עניין ועניין את מסקנתו הברורה. במשך שנים רבות הנהיג את עולם התורה בארץ ובחו"ל ומצודתו היתה פרוסה על כל ענייני הרבנות וההלכה בקהילות השונות.
החל משנת תש"ג מונה הגרי"ש לרב "חברת תפארת בחורים" בירושלים, על מקום אביו, מייסד ה"חברה", רבי אברהם אלישיב הרב מהומלא. במשך קרוב ל-70 שנה מסר הגרי"ש שיעורי גמרא ב"תפארת בחורים" מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו. במשך רוב השנים השתתפו בשיעורים אלה רק בעלי-בתים, סוחרים ובעלי מלאכה. אולם בעשרים שנותיו האחרונות של מרן הגרי"ש, הצטרפו לשומעי השיעור אברכים תלמידי חכמים מופלגים, ששתו בצמא את החידושים ואת הפנינים שהתגלו בשיעורים אלו, ורמת השיעורים עלתה בהתאם. מהשיעורים בשנים אלו נדפסה סדרת ספרי ה"הערות" שנכתבו ע"י שומעי השיעור.
מספור עמודים משתנה. 30 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קמטים רבים, חלקם כתוצאה מרטיבות. פגמים בכריכה.
אוסף נדיר בהיקפו, המכיל למעלה מ-120 פריטים, בהם ספרים, חוברות, דפים בודדים ולוחות שנה.
באוסף מיוצגת ההיסטוריה של הדפוס העברי בבומביי, החל מראשיתו בשנת תר"א, והוא כולל קרוב למחצית מן הכותרים שנדפסו בבומביי, ועוד עשרות לוחות שנה שנדפסו שם (חלקם מאוירים). כולל מגוון ספרים שנדפסו לקהילת "בני ישראל" בבומביי וספרי קהילת יוצאי בגדאד בעיר. חלק מן הפריטים נדפסו בדפוס רגיל וחלקם בדפוס-אבן (ליטוגרפיה).
מקורו של האוסף בספריית הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, והוא שימש כבסיס העיקרי לרישום הביבליוגרפי של דפוסי בומביי, שהכין החוקר והביבליוגרף אברהם יערי בספרו 'הדפוס העברי בארצות המזרח' (חלק ב', ירושלים ת"ש, בומביי). עם זאת, באוסף שלפנינו ישנם פריטים רבים שאינם מופיעים ברשימת יערי.
בין הפריטים: • מחזור לימי הסליחות והתרת נדרים. בומביי, [תר"א 1841]. דפוס ליטוגרפי. הספר העברי הראשון שנדפס בבומביי. יערי, מס' 90. • הגדה של פסח עם שרח [תרגום] ערבי. בומביי, [תרט"ז 1856 בקירוב]. ליטוגרפיה. יערי, מס' 7. • ספר חנוך לנער. בומביי, [תרט"ז 1856 בערך]. ליטוגרפיה. יערי, מס' 9. • ספר הפזמונים. בומביי, [תרט"ז 1856]. ליטוגרפיה על נייר כחול. יערי, מס' 11. • שרח רות. [בומביי, תרי"ט 1859]. הספר הראשון שנדפס בדפוס רגיל בבומביי. יערי, מס' 15. • "וביום שמחתכם ובמועדיכם" – דף מודפס בליטוגרפיה. [תר"מ 1880 בערך]. יערי, מס' 23. • Prayer For the Jews in Rusia, "תפלה ליום תענית צבור... על צרת אחינו בני ישראל בארץ רוסיא...". בומביי, [תרמ"ב 1882]. יערי, מס' 104. • "תפלה להתפלל יחד כל חוסי בצל ממשלת בריטאניא". בומביי, [תרע"ד 1914]. יערי, מס' 83. • ספר יערת הדבש, אוצר השרשים וערוך, מאת רבי יחזקאל יעקב רחמים. בומביי, [תר"ן] 1890. בראש הספר נדפס במלואו ספר "שמות הצדיקים" שחיבר רבי נתן מברסלב. יערי, מס' 64. • תפלת החודש – The Daily Prayers, סידור כמנהג ק"ק ספרדים, בתרגום למראטהי. בומביי, [תרצ"ד] 1934. יערי, מס' 142. עותק מפואר, עם הטבעה מוזהבת על הכריכה "רחל אשת דוד עזרא... Calcutta". • ועוד.
הדפוס העברי בבומביי נוסד בעקבות התפתחות שתי הקהילות היהודיות בעיר: התחיה הדתית של קהילת יהודי "בני ישראל", והקהילה השניה של יהודים יוצאי בגדאד ובראשם ר' דוד ששון. כך ניתן לחלק את הספרים שנדפסו בעיר לכאלה שנדפסו עבור "בני ישראל", וכאלה שנדפסו עבור יוצאי בגדאד. ארבעת הספרים הראשונים שנדפסו בבומביי, בין השנים תר"א-תרי"ג, נדפסו ע"י יהודים מקוצ'ין שהתיישבו בעיר, וכולם מיועדים לקהילת "בני ישראל". בשנת תרט"ו החלה "חברת בית דוד" של יהודי בגדאד להדפיס אף היא ספרים. במשך שנים רבות השתמשו בבומביי רק בטכניקת דפוס-אבן (ליטוגרפיה). אמנם בשנת תרי"ט נעשה ניסיון לייסד דפוס בלט ע"י "המחבר אותיות הצעיר בנימין יצחק אשכנזי", שחתך או יצק את האותיות בעצמו והדפיס בהן את הספר "שרח רות בלשון ערבי", אך זו היתה ההדפסה היחידה בדפוס בלט ואחריה נשארה בומביי בלי בית דפוס קבוע עוד עשרים ושתיים שנה, עד שנת תרמ"ב. החל משנת תרמ"ב נוסדו בבומביי מספר דפוסים, העיקריים שבהם: דפוס The Bombay Education Society's Press שבו נדפסו גם ספרי "בני ישראל" וגם ספרי יהודי בגדאד (נוסד תרמ"ב), דפוס יחזקאל בנימין פינכר - The Anglo-Jewish and Vernacular Press (נוסד תרמ"ד), דפוס יחזקאל שם טוב דוד - Hebrew and English Press (נוסד תרמ"ז), דפוס יהודה דוד אשכנזי ובנו (נוסד תר"ס).
56 כותרים (ב-59 כרכים) ו-5 דפים בודדים, 61 לוחות שנה, ו-3 כרטיסים עם זמני תפילות. גודל ומצב משתנים. בחלקם פגמים או חסרון דפים. בחלקם חתימות ורישומי בעלות.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
מקור: אוסף משפחת ששון.
אוסף נדיר בהיקפו, המכיל למעלה מ-100 פריטים, בהם ספרים, חוברות, דפים בודדים ולוחות שנה. באוסף מיוצגת ההיסטוריה של הדפוס העברי בכלכתה, החל מראשיתו בשנת תר"א, והוא כולל את מרבית הספרים שנדפסו בעיר בשנים הראשונות להקמתו – שנות הארבעים של המאה ה-19 (לפנינו 22 מתוך 26 הספרים הראשונים שנדפסו בכלכתה ע"י ר' אלעזר עראקי. מס' 1, 3-7, 9-10, 12-17, 19-26 ברשימת יערי), וכמחצית מן הכותרים שנדפסו בכלל בכלכתה. חלק מן הפריטים נדפסו בדפוס רגיל וחלקם בדפוס-אבן (ליטוגרפיה).
מקורו של האוסף בספריית הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, והוא שימש כבסיס העיקרי לרישום הביבליוגרפי של דפוסי כלכתה, שהכין החוקר והביבליוגרף אברהם יערי בספרו 'הדפוס העברי בארצות המזרח' (חלק ב', ירושלים ת"ש, כלכתה). עם זאת, באוסף שלפנינו ישנם פריטים רבים שאינם מופיעים ברשימת יערי.
בין הפריטים: • ספר שיר השירים, עם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום לערבית-יהודית. כלכתה, [תר"א 1840]. יערי, מס' 1. הספר הראשון שנדפס בליטוגרפיה בכלכתה. באותה שנה נדפס ספר שערי קדושה [בדפוס רגיל] ע"י המדפיס ר' אלעזר עראקי. לפי יערי, מסתבר כי ספר שיר השירים קדם להקמת דפוס עראקי. מאז לא נדפס בכלכתה ספר נוסף בליטוגרפיה עד שנת תרל"א. • מסכת אבות, עם תרגום בערבית-יהודית. כלכתה, [תר"ד 1844]. יערי, מס' 15. נדפס על נייר כחלחל. • ספר רזיאל המלאך. כלכתה, [תר"ה 1845]. יערי, מס' 17. נדפס על נייר כחלחל. • קונטרס אמרי שבת, "לברר... איסור הליכות מסלת הברזל בעגלות הקיטור בשבת (נקרא בלשון אנגליז ריל וויה Rail Way)...", מאת רבי חיים יעקב הכהן [פיינשטיין] "שד"ר מעה"ק צפת". כלכתה, [תרל"ד 1874]. יערי, מס' 29. • קוואנין בית הכנסת מגן דוד תכב"ץ [תקנות בית הכנסת מגן דוד בערבית-יהודית]. כלכתה, [תרנ"ד 1894]. יערי, מס' 82. • ספר האחלמה, פתרון חלומות. כלכתה, תרמ"ד [1844]. כתב-יד בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 117. • דף בדפוס ליטוגרפי, עם הפיוט "מלך המפואר ברום הודו ואין צור בלעדו", מאת "בהכ"נ מגן דוד תכב"ץ ביום ראש חודש טבת תרפ"ד". נדפס לכבוד ר' אליהו משה דוויך הכהן במלאת חמישים שנה לרבנותו בביהכנ"ס מגן דוד בכלכתה. יערי, מס' 119.• דף בדפוס ליטוגרפי, בדיו מוזהבת, עם הפיוט "אל רחום שמך, אל חנוך שמך...". יערי, מס' 120. [כלכתה, ללא שנה]. • חוברת בדפוס ליטוגרפי, הפטרת תשעה באב, עם תרגום בערבית-יהודית, מאת "שלום יהושע עראקי הכהן ס"ט מלמד תינוקות כלכתה". [שנה לא ידועה]. יערי, מס' 123. • לוח ללימוד א"ב לילדים, עם הפסוקים שמע ישראל, ועוד. דפוס ליטוגרפי. [כלכתה, תר"ן]. יערי, מס' 124. • "תחל שנה וברכותיה", שני דפים מודפסים בדפוס ליטוגרפי, עם ה"סימנים" לליל ראש השנה. [כלכתה, ללא שנה]. יערי, מס' 132-133. • "תפלה נאה ומסוגל[ת] לאמרה קודם ואחר הדלקת נרות שבת קודש וימים טובים". [כלכתה, ללא שנה]. קונטרס בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 134. • חוברות תפילה לאירועים שונים (לכבוד המלכה ויקטוריה, להכתרת המלך ג'ורג', ועוד). • כרטיסים עם זמני תפילות בבית הכנסת. • לוחות שנה בפורמט גדול, לתליה על קיר. • ועוד.
את הדפוס העברי הראשון בכלכתה הקים יהודי ממוצא תימני בשם ר' אלעזר עראקי הכהן. בשנת תר"א יסד את בית דפוסו, שפעל עד שנת תרי"ז. הספרים שהדפיס מצטיינים בהידור, אף ביחס לספרים עבריים שנדפסו באירופה, ועל אחת כמה וכמה ביחס לדפוס קטן במקום נידח. נראה כי הוא יצק בעצמו את האותיות, ואכן צורת האות שלו שונה מאותיות דפוסים אחרים באירופה. כתימני השתדל להדפיס את ספרי חכמי תימן, ביניהם ספרי ההלכה של המהרי"ץ שנדפסו על ידו לראשונה, ושירי משוררי תימן ב"ספר הפזמונים". ר' אלעזר עראקי לא היה בעל מלאכה בלבד, אלא תלמיד חכם ואיש ספר, שערך, הגיה והתקין את החיבורים שהדפיס ובין היתר תרגם את ההגדה של פסח שנדפסה אצלו, ואף הוסיף עשרים ושנים מפיוטיו ב"ספר הפזמונים" שהדפיס. סמל הדפוס שמופיע בספריו הוא צורת ידי כהנים עם השם "עראקי" או "עראקי כ"ץ". עראקי חדל מלהדפיס בשנת תרי"ז בשל העדר שוק רחב מספיק לספריו. רוב הספרים שהדפיס עראקי נמצאים באוסף שלפנינו.
מלאכת הדפוס העברי התחדשה לאחר מכן רק בשנת תרל"א, ע"י המדפיס יחזקאל בן סלימאן חנין, שהדפיס בסך הכל עשרה ספרים (בהם שני ספרים מאת שד"ר צפת רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין). באוסף שלפנינו ששה ספרים מדפוסו.
בשנת תרמ"א הקים רב בית הכנסת "מגן דוד" בכלכתה, רבי אליהו בן משה דוויך הכהן, בית דפוס משלו בעיר. מאחר והיה כהן וראה עצמו כממשיך של המדפיס הראשון עראקי, התקין לעצמו סמל דומה לזה של עראקי, עם צורת ידי כהנים. בבית דפוסו הדפיס ששה ספרים. באוסף שלפנינו ארבעה ספרים מתוכם.
בשנת תרמ"ח הקים רבי שלמה בן עבאד תווינא מבגדאד, את בית דפוסו בכלכתה. רבי שלמה תווינא היה תלמיד חכם מופלג, וכבר קודם הגיעו להודו, הדפיס ספרים בבגדאד. בבית דפוסו נדפסו ספרים רבים, ביניהם חיבורים רבים של רבי שלמה תווינא עצמו. בית דפוסו היה בית הדפוס הגדול האחרון בהודו, ופעילותו נפסקה בשנת תרס"ב בערך. באוסף שלפנינו 27 ספרים מדפוס תווינא.
במקביל לדפוסים הממוסדים, נעשו בכלכתה מספר הדפסות עממיות בדפוס-אבן (ליטוגרפיה). כבר בשנת תר"א, השנה שבה נוסד בכלכתא הדפוס העברי הראשון, הדפיס יצחק בן יעקב מבגדאד ספר שיר השירים עם תרגום יונתן ותרגום בערבית-יהודית בליטוגרפיה. כשנוסד דפוס עראקי לא נזקקו עוד לליטוגרפיה והדפסה ליטוגרפית שניה נעשתה רק בשנת תרל"א, ולאחר מכן במהלך השנים נעשו הדפסות נוספות. באוסף שלפנינו 11 פריטים שנדפסו בליטוגרפיה.
73 ספרים, חוברות וקונטרסים, 20 לוחות שנה (כרטיסי קרטון, חוברות, ולוחות קיר), 8 דפים בודדים (חלקם בדפוס ליטוגרפי. אחד קרוע וחסר ברובו), 7 כרטיסים עם זמני תפילות. סה"כ 108 פריטים. גודל ומצב משתנים. בחלקם פגמים או חסרון דפים. בחלקם חתימות ורישומי בעלות.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
מקור: אוסף משפחת ששון.