מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove and filter and
- יד (71) Apply יד filter
- manuscript (71) Apply manuscript filter
- book (60) Apply book filter
- כתבי (42) Apply כתבי filter
- letter (42) Apply letter filter
- חסידות (37) Apply חסידות filter
- ספרים (37) Apply ספרים filter
- gloss (37) Apply gloss filter
- the (34) Apply the filter
- מכתבים (29) Apply מכתבים filter
- והגהות (29) Apply והגהות filter
- וכתבי (29) Apply וכתבי filter
- טייטלבוים (29) Apply טייטלבוים filter
- יואל (29) Apply יואל filter
- ישמח (29) Apply ישמח filter
- ספרים, (29) Apply ספרים, filter
- מסאטמר (29) Apply מסאטמר filter
- משה (29) Apply משה filter
- סיגט (29) Apply סיגט filter
- ספריית (29) Apply ספריית filter
- רבי (29) Apply רבי filter
- רי (29) Apply רי filter
- ואדמורי (29) Apply ואדמורי filter
- ואדמו (29) Apply ואדמו filter
- הישמח (29) Apply הישמח filter
- האדמור (29) Apply האדמור filter
- האדמו (29) Apply האדמו filter
- משה" (29) Apply משה" filter
- האדמו"ר (29) Apply האדמו"ר filter
- ה"ישמח (29) Apply ה"ישמח filter
- ואדמו"רי (29) Apply ואדמו"רי filter
- books, (29) Apply books, filter
- librari (29) Apply librari filter
- mosh (29) Apply mosh filter
- of (29) Apply of filter
- rebb (29) Apply rebb filter
- satmar (29) Apply satmar filter
- sighet (29) Apply sighet filter
- teitelbaum (29) Apply teitelbaum filter
- yismach (29) Apply yismach filter
- yoel (29) Apply yoel filter
- ישראל (19) Apply ישראל filter
- והקדשות (16) Apply והקדשות filter
- חתימות (16) Apply חתימות filter
- dedic (16) Apply dedic filter
- signatur (16) Apply signatur filter
- chassidut (15) Apply chassidut filter
- chabad (14) Apply chabad filter
- eretz (14) Apply eretz filter
דף כפול שחציו חסר. חלק ממכתב ארוך (כנראה בן מספר עמודים) ששלח האדמו"ר לתלמידיו בטבריה, שכלל בתחילתו מכתב אישי, עם דרישות שלום וברכות, ומאמר חסידי עיוני ארוך בענייני קבלה ועבודת ה'. בעמוד הראשון שלפנינו מופיע המכתב האישי שקדם למאמר החסידי, עליו חתום האדמו"ר פעמיים בחתימת יד קדשו, פעם אחת בחתימתו המלאה (עם שם אביו), ופעם אחת בשמו "אברהם" בלבד.
המכתב עם המאמר נשלח לחסידי סלונים בטבריה ואל שלושת ראשי "כולל רייסין" שבטבריה: רבי מרדכי מוילייקא, רבי מנחם מנדל עפשטיין ממינסק ורבי שמואל שמעיה הכהן כ"ץ מסלונים.
במכתב האישי שבעמוד הראשון כותב האדמו"ר ברכות ודרישות שלום לקרובי משפחתו וידידיו שהתגוררו בטבריה: לגיסו רבי אלחנן איסר; לאחותו אסתר שפרינצא; לחתן אחותו "האהוב איש חמודות" – רבי מרדכי לידר – "ר' מוטקה"; לרבי יצחק (כפי הנראה הכוונה לבנו של רבי אלחנן הנ"ל מזיווג ראשון); לרבי אהרן שמואל מוילייקא (אחיו של רבי מרדכי מוילייקא), ו"לחתנו העילוי" של רבי אהרן שמואל – רבי טודרוס; לנכדו "האברך המופלג ומוכשר לכל טוב" – רבי נח וינברג (בן לבנו רבי מיכל אהרן, אבי האדמו"ר ה"ברכת אברהם").
במכתבו מברך האדמו"ר את אחותו אסתר שפרינצא ואת בעלה (מזיווג שני) – גיסו רבי אלחנן איסר, שיזכרם ה' " ויפקדם זו השנה הבע"ל [=הבאה עלינו לטובה] בזרע [ש]"ק [=של קיימא] [...] וישוב ויברכם במדה טובה מרובה" [רקע לברכה זו – ראה בחומר המצורף].
בהמשך מוסיף האדמו"ר ברכות: "כו"ח [=כתיבה וחתימה] טובה בספר הצדיקים ע"ש כל ב"ב [=עם שלום כל בני ביתו]"; "ה' יברכך וישמרך מכל רע וייטיב לך כו"ח [=כתיבה וחתימה] ובכל אשר תפנה תצליח".
בסוף העמוד כותב האדמו"ר לנכדו רבי נח דברי מוסר וחיזוק: "ירא את ה' בני והמליך את היצה"ט על היצה"ר ותזהר בטהרת המחשבות ומדות, ולזכור מחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והמקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. עין רואה ואוזן שומעת להמתחזק בכל כוחו ביראת ה' ובעבודת הלב. א"ז [=אביך זקנך] אברהם".
בעמוד השני של המכתב מופיע קטע ממאמר עיוני עמוק בענייני קבלה וחסידות (לפנינו חלקו התחתון של העמוד הראשון מתוך כמה עמודים). במאמרו זה מבאר האדמו"ר את המושג הקבלי "טנת"א" [=טעמים נקודות תגים אותיות], בדרכי עבודת ה' על פי תורת החסידות. מאמר זה נדפס בספר "יסוד העבודה", בחלק המכתבים, מכתב סח.
המכתב האישי שלפנינו לא נדפס שם, וכפי הנראה לא נדפס כלל.
[במאמר שנדפס הסתפק המו"ל בפענוחה של אחת המילים והציע בשולי הגליון מספר אפשרויות. בקטע המקורי שלפנינו, ניתן לזהות בבהירות את המילה הנכונה – אפשרות שלא עלתה כלל על דעתו של המדפיס].
האדמו"ר רבי אברהם וינברג, האדמו"ר הראשון מסלונים, בעל ה"יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. היה תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה הייתה עד כלות כל הכוחות. לימודו היה שמונה עשרה שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק משביעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם "חסד לאברהם" – ספר עמוק ומופשט מאד בקבלה ופילוסופיה, וקשה להבנה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה"; מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
בשנים תר"ל-תרל"ד שלח ה"יסוד העבודה" לטבריה קבוצה נבחרת של בני עליה מתלמידיו הצעירים, בהם כמה מנכדיו וקרובי משפחתו. קבוצה זו נקראה בשם "כולל רייסין", ובעבורם אירגן האדמו"ר התרמות ומגביות שנתיות קבועות, ונסיעות שד"רים מידי שנה, כדי שיוכלו בני הכולל למלא את יעודם לעסוק בתורה ובעבודת ה' בשלוה ומנוחה. עם קבוצה זו עמד האדמו"ר בקשר מכתבים רצוף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. דיו דהויה. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה.
המכתב שלפנינו נשלח בעת שהותו של האדמו"ר בעיר טשורטקוב, והוא עוסק בענייני פירעון חובות, הלוואות וגיוס כספים עבור משפחות "כולל רייסין" שבטבריה.
במכתבו כותב האדמו"ר שהוא שוהה בטשורטקוב, וכי הוא מתכנן להמשיך משם להוסיאטין ולאחר מכן לחזור לעירו סלונים. האדמו"ר מבקש שמעתה ואילך יעבירו לו מכתבים אך ורק "בתוך קאנווערט [=מעטפה]... ושיהי' חתום ג"כ, ולא יפה עשיתם ששלחתם המכ'[תבים] כמעט פתוחים. הלא אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". עוד הוא כותב: "הנני כמחריש לדעת ההצליח ה' דרכי בעזרתו הגדולה... עלינו לשמוח ולבטוח בחסד ה' אשר מעולם ועד עולם לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, והוא המנהיג והמסבב כל הסיבות, ומנותר קנקנים יעשה נס לשושנים, להרים קרן כוללנו ["כולל רייסין" שבטבריה] על עמודי התו"ע וגמ"ח [=התורה ועבודה וגמילות חסדים] באהבה ואחוה ושלום ואמת".
למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס.
האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא). על התמדתו העצומה מסופר שבצעירותו הסתופף כששה שבועות בצלו של האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב, ובמשך ששה שבועות אלו הספיק לחזור על כל הש"ס.
על הנמענים במכתב שלפנינו – ראה חומר מצורף.
[1], דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים קלים בסימני הקיפול, משוקמים במילוי נייר.
נכתב על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. בראש העמוד מופיעה הכתובת: "אברהם וויינבערג בהרה"ק מוהר"ש זי"ע ועכי"א מסלאנימא, באראנאוויץ". כפי הנראה, נשלח המכתב לאחד מחתניו, גיסיו או אחייניו.
בתחילת המכתב מברך האדמו"ר "בחיים טובים ומבורכים בפרנסה והרחבה ובריות גופא ונהורא מעליא... שתתברכו בכל טוב סלה אתם וביתכם ויו"ח [=ויוצאי חלציכם] וכל אשר לכם... וחיים וברכה עד העולם אמן... ומברכם בחג שמח וכשר וטוב עד העולם".
בהמשך מכתבו מברך האדמו"ר לקראת חג הסוכות המתקרב: "ויפרוס עלינו סוכת שלום בצילא דמהמנותא, להשפות עלינו אמונה טהורה וזכה. זכות דאס ליטערקייט אבות [=זכות זיו וזוהר האבות] יגן עלינו, באמונת ה' וצדיקים, בכדי לומר שירה, ובצל כנפיו נחסה... ובזמן שמחתינו ירחם הי"ת עלינו לעורר עת דודים בקבלת עול מלכות שמים בשמחה, והסוכה וד' מינים יאחדו את לבבותינו לאוי"ר [=לאהבה ויראה] את שמו, ולכוון את כל מעשינו לו ית'[ברך], ואם כי רחוקים אנו מזה... בכ"ז [=בכל זאת] יבקש רחמים ויקוה לה' שיעזרהו בכל, ובפרט בימים של שמחת מצוה ואתה בחרתנו...".
בסוף המכתב מתייחס האדמו"ר לענייני ניהול תלמוד התורה "אור תורה" בטבריה, ולעניינים משפחתיים.
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס.
האדמו"ר רבי אברהם ויינברג מסלונים (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא, בנו של האדמו"ר ה"דברי שמואל". החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ. עיקר פרסומו בעולם ולדורות הייתה עבודת ה' שלו בתפילותיו ובשולחנותיו שערך, שהיו בסערת נפש ובדבקות עילאית. תפילותיו ושיחותיו הקדושות השאירו רושם על נפשות השומעים עד יומם האחרון. "כל מאמר שהיה יוצא מפי קדשו בקדושה וטהרה היה כהסתערות על האויב הפנימי, שאם אבן הוא נמוח. היה מזעזע כל פנימיות נפש רוח ונשמה עד כליות ולב, היה מחולל מהפכה נפשית ומאיר עיני הולכי חשכים ואין נוגה להם, באור חיי קדושה, באור שבת קודש, באור תורה ואמונה" (מתוך הקדמת תלמידו המובהק האדמו"ר ה"נתיבות שלום" לספר "בית אברהם"). כמו כן היה מפורסם בקדושתו וטהרתו ובפרישותו המוחלטת מענייני העולם הזה. "בענייני חיי קדושה ופרישות, היה כחד מן קמאי, ומסופר עליו גדולות בענינים אלו למעלה ממושג אנושי" (שם). הרמ"ח מסלונים כתב עליו לאחר פטירתו "שפטפט ביצרו [התגבר על יצרו] יותר מיוסף הצדיק" [על פי גיטין נז, א]. שיחותיו נכתבו ונדפסו בספרו המפורסם "בית אברהם", על ידי תלמידו המובהק האדמו"ר ה"נתיבות שלום". ה"בית אברהם" היה מסור, כאביו ה"דברי שמואל", בכל לבו ונפשו לאחזקתם וקיומם של מוסדות ישיבת "אור תורה" בטבריה, ושל אברכיה ותלמידיה. לצורך כך היה נודד רבות מעיר לעיר כדי לגייס כספים, כדי שיוכלו לשבת על התורה והעבודה בישוב הדעת. פעמיים ביקר בארץ ישראל, בשנת תרפ"ט ובשנת תרצ"ג. בביקורים אלו התקשרו אליו החסידים בעבותות אהבה, ועד ערוב ימיהם היו מספרים על ביקורים אלו בגעגועים גדולים, בכיסופים ובדמעות.
[1] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בסימני הקיפול, ובשוליים העליונים והתחתונים, עם פגיעה קלה באותיות בודדות.
בשטר ה"תנאים" שלפנינו, מיום י"ד שבט תרס"ד, נכתב שהחתונה עתידה להיערך בי"ז אדר תרס"ד. למיטב ידיעתנו, שטר ה"תנאים" לא פורסם בדפוס עד כה.
האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השלישי) מסלונים, בעל ה"ברכת אברהם" (תרמ"ח-תשמ"א), בן אחיו ותלמידו המובהק של ה"דברי שמואל" מסלונים. שימש כיד ימינו של ה"דברי שמואל" ותיווך בינו ובין גדולי ישראל מכל החוגים בענייני עסקנות הכלל ובענייני "מעות ארץ ישראל". היה מראשי הקהילה החרדית האשכנזית בטבריה, ועמד לצדו של רבו המרא דאתרא הגר"מ קליערס בכל הנוגע לשמירת צביונה הרוחני של העיר. בצעירותו נסע מספר פעמים לחו"ל להסתופף בצל רבותיו אדמו"רי סלונים, והלך בשליחותם לרבים מגדולי הדור המפורסמים בפולין וליטא, חסידים ומתנגדים. בשנת תשט"ו הוכתר לאדמו"ר מסלונים ובשנת תש"כ עבר מטבריה לירושלים. היה חבר ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". נודע בהתמדתו בתורה וביגיעתו העצומה בעבודת השם, בענוותנותו ושפלות רוחו, ובעיקר בתפילותיו הנלהבות, שהיו בדמעות ובבכי סוער. רבות מהשיחות שנשא עסקו בענייני קבלת עול מלכות שמים אפילו כשאין חשק ורצון לעבודת הבורא. שיחותיו ומכתביו נדפסו בספרים "ברכת אברהם" ו"נחל איתן". חתנו הוא האדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום".
[1] דף כפול. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרע קל בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט.
מכתב היסטורי מעניין, בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום". נשלח אל "המיול"ג" [=המיועד להיות גיסי] רבי זליג וינברג. ברנוביץ', חנוכה תרצ"ד [1933].
המכתב נכתב בברנוביץ' בתקופת אירוסיו של ה"נתיבות שלום", ונשלח אל גיסו לעתיד רבי זליג וינברג בטבריה. במכתבו מספר ה"נתיבות שלום" על המחלוקת שהתעוררה סביב כהונתו של ידיד נפשו האדמו"ר הצעיר מסלונים – רבי שלמה דוד יהושע וינברג (ה"יונגער רבי"), לאחר פטירת האדמו"ר ה"בית אברהם" (ראה בהרחבה להלן).
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס.
בתחילת מכתבו מספר האדמו"ר לגיסו לעתיד על כך שהחסידים היו שבעי רצון מה"הדלקות" בלילות החנוכה של האדמו"ר החדש: "בכל לילה מוסיף והולך באור, ושביעת רצון גדול ניכר מכל אנ"ש. יום מיוחד לחתונתו [של האדמו"ר הרשד"י] עוד לא קבעו, ועד כמה ישהה באלכסנדר אחר חתונתו עוד לא נדע, אך לפי השמועה כי עד אחרי חג הפסח, היינו עד הלולא רבתא של אדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] יהי' בודאי שם [באלכסנדר]".
בהמשך מכתבו כותב האדמו"ר: "מה טוב עשו, שעשו ליטוגראפיע מהמכ'[תב] של הרמ"ק [=הרב משה קליערס, אב"ד טבריה, בעל "תורת הארץ" (תרל"ד-שבט תרצ"ד)] שליט"א. אם כי איני יודע עד היכן עשה רושם על המנגדים... אבל לכל אנ"ש הי' זה לחיזוק גדול, כי אישיותו של הרמ"ק שליט"א מאד מפורסמת, שאדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] אמר להרמ"מ זצ"ל [רבי משה מידנר, נפטר בתר"ץ] כי הוא [רבי משה קליערס] בבחי'[נת] צדיק, וכל אנ"ש קראו בעיון רב [את מכתבו של רבי משה קליערס]. ונא לכתוב מה ששומעים מהאי גברא רבה [רבי משה קליערס], ומהרה"ח רמ"ח [רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל)] שליט"א, בקשר עם אדמו"ר שליט"א [הרשד"י], שהם לנו לעיניים בחשכות כזה".
לאחר מכן כותב: "מאברהמ'ל מורשה [רבי אברהם יהושע העשיל, בנו של האדמו"ר רבי ישכר ליב מסלונים, שהתגורר בשנים אלו בסלונים ובוורשה לסירוגין] אין שום חדשות, אין שומעים ממנו כלום... בשבועות אחרונות הי' בורשה לצורך עסקי חותנו [רבי דוד וידנפלד מוורשה – חותנו בזיווג שני של ה"בית ישראל" מגור]. בכל ימי השבוע אינו בא כלל לשטיבל [של חסידי סלונים] להתפלל... גם בנרות הראשונות של חנוכה הי' בורשה ולא שמעו ממנו מאומה... ומזה יכולים להבין עד כמה מגיע כחותיו, וזה גרם להשתיק המחלוקת, כי רואים שאין זה כלום ואין ממה ליפחד, וגם ידי אנשים נתרשלו, ורואים כי הכל בידי שמים ואין נוטלים שררה לעצמו".
האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום" (תרע"א-תש"ס), גאון וקדוש, מגדולי האדמו"רים בדורנו, מראשי "החינוך העצמאי" ו"וועד הישיבות", וחבר ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". היה תלמידם המובהק של האדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים ושל הגאון הקדוש רבי משה מידנר, וחתנו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם" מסלונים. עלה מברנוביץ לארץ ישראל באדר תרצ"ה, והתיישב בטבריה. בשנת ת"ש עבר לתל-אביב, שם כיהן כר"מ בישיבת "אחי תמימים" של חסידי חב"ד. בשנת תש"ב הקים את ישיבת "בית אברהם" – סלונים בירושלים, ועמד בראשותה כארבעים שנה. בשנת תשמ"א הוכתר כאדמו"ר לחסידי סלונים. נודע במשנתו הסדורה והבהירה בחסידות ובענייני השעה, והתפרסם בפקחותו העצומה, בטהרת מידותיו, ובעיקר כמחנך דגול בחסד עליון שהטביע את חותמו על תלמידיו. שיעוריו על המסכתות מסדרי נשים ונזיקין נדפסו בסדרות הספרים "נתיבות שלום" ו"שיעורי נתיבות שלום". עיקר פרסומו בעולם בא לו מספריו "נתיבות שלום", ז' חלקים, על מחשבת החסידות ועבודת ה', ספרים שנכתבו בשפה ברורה ובהירה, נפוצו ונדפסו במאות אלפי עותקים והפכו למעין "רב מכר" חסידי, אשר רבים הולכים לאורו.
[2] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
המחלוקת בחסידות סלונים לאחר פטירת האדמו"ר בעל "בית אברהם"
שני בניו של האדמו"ר השני מסלונים, רבי שמואל וינברג (בעל ה"דברי שמואל", תר"י-תרע"ו, ראה אודותיו פריט 113), היו רבי ישכר ליב (אנצי' לחסידות, ב, עמ' תסו-תסז), ורבי אברהם (ה"בית אברהם", תרמ"ד-תרצ"ג). לאחר פטירת אביהם, התמנו שני הבנים לאדמו"רים. הבן הגדול, רבי ישכר ליב, ניהל את חצרו בעיר סלונים, ואילו הבן הצעיר, ה"בית אברהם", ניהל בתחילה את חצרו בביאליסטוק, ומאוחר יותר בברנוביץ'. רוב מנין ובנין של החסידים נהו אחר ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה.
האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (ראי"ה, לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו). אחיו ה"בית אברהם" נפטר באופן פתאומי, בגיל 49, בראש חודש אייר תרצ"ג, והותיר אחריו את בנו יחידו רבי שלמה דוד יהושע (תרע"ג-תש"ד). כשנפטר רבי ישכר ליב, מיאן בנו ראי"ה למלא את מקום אביו באדמו"רות בסלונים, ורק בשנת תרצ"ג, לאחר פטירת דודו ה"בית אברהם", הסכים לקבל על עצמו את עול האדמו"רות. אנשיו לא הסתפקו בכך, ובקשו "לכבוש" ו"לספח" אליהם גם את החצר בברנוביץ', כלומר גם את אנשיו של ה"בית אברהם". עם זאת, רובם הגדול של אנשי ה"בית אברהם" לא הסכימו בשום אופן לקבל את אדמו"רותו של ראי"ה עליהם, ורצו להכתיר במקומו של רבם "הבית אברהם" את בנו רבי שלמה דוד יהושע (רשד"י), אך רשד"י מצדו, בשל גילו הצעיר, כבן 20 בלבד, והיותו לא נשוי, סירב למלא את מקום אביו. כך נותרה החצר בברנוביץ' שסועה ומפולגת, מבלי מועמד מוסכם על כולם שיעמוד בראש החסידות.
לעזרתם של חסידי סלונים שבברנוביץ' באו מכתבים תקיפים ונחרצים מראשי חסידות סלונים בארץ ישראל – רבי משה קליערס אב"ד טבריה – בעל "תורת הארץ", רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל) וה"ברכת אברהם", בהם הם פוקדים ומפצירים ברשד"י לקחת את הנהגת העדה לידיו, על אף גילו הצעיר. כמו כן, הם שלחו מכתבים לציבור החסידים בחו"ל בהם הביעו את דעתם כי הם מקבלים לאדמו"ר אך ורק את רשד"י הצעיר. ה"ברכת אברהם" (שהיה אז מראשי העדה בטבריה) נשלח לברנוביץ', כדי להסדיר את העברת האדמו"רות לרשד"י הצעיר ולהשקיט את אש המחלוקת.
בי"ב סיון תרצ"ג הוכתר רשד"י לאדמו"ר מסלונים. בט' תמוז תרצ"ג השתדך רשד"י עם הרבנית סימה, בתו של האדמו"ר מאלכסנדר רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר – ה"עקדת יצחק", וחתונתם נערכה בו' אדר תרצ"ד. במשך שנתיים התגורר האדמו"ר רשד"י באלכסנדר, ולאחר מכן שב לברנוביץ', שם הנהיג את עדת חסידיו עד להירצחו בידי הנאצים (בו' חשון תש"ד במחנה קולדיצ'בו).
ה"נתיבות שלום" היה ידיד נפש וחברותא של האדמו"ר רשד"י. המכתב שלפנינו נכתב בתקופת אירוסיו של רבי שלום נח עם הרבנית חוה מרים, בתו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם". את השידוך יזם רבו המובהק ה"בית אברהם", בעת ביקורו בארץ בחורף תרצ"ג. ה"נתיבות שלום" עצמו עלה לארץ באדר תרצ"ה, וחתונתו נערכה בי"ז אדר תרצ"ה. המכתב שלפנינו נכתב על ידו בברנוביץ, ב"זאת חנוכה" תרצ"ד.
(מקורות: קבצי נחלי אמונה, א, עמ' כא; יט, עמ' 41-61; אוצר ערכי התורה – באהלי יששכר, א, בהקדמה, עמ' 7-10; המכתב שלפנינו).
נשלח לנתניה, אל "ועד הבנין" של קרית צאנז. בראש המכתב כותב האדמו"ר ברכות לרפואת ר' יחזקאל [כנראה אחד מחברי הוועד, שכן האדמו"ר מברך אותו כי "ישוב ויחזור לאיתנו במהרה... שיוכל להמשיך לעסוק בעבודת הקודש..."].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר דברי המלצה על תלמידו הגאון רבי מנשה קליין (בעל "משנה הלכות", שנודע לימים כאדמו"ר וגאב"ד קהילת אונגוואר בארה"ב ובירושלים): " ...תלמידנו וידידנו הרב הגדול מו"ה מנשה קליין שליט"א נוסע לארצינו הקדושה... ראוי לקרבו מאוד מאוד...". האדמו"ר מספר על הרדיפות שנרדף רבי מנשה קליין "מהכת הידוע" ועל זיווגו הראשון שלא הצליח, "...וברוב עמל ותלאה עלה בידינו... להפרידה ממנו". האדמו"ר כותב כי רבי מנשה נוסע לארץ הקודש במטרה למצוא זיווג הגון והוא מבקש לעזור לו בענין: ". ..ועתה נוסע להתם לבקש עזר לו, כי לא טוב וכו', ובקשה מכם שתראו כאו"א להשתדל שימצא עזרתו כראוי לו, כי הוא שוקד על התורה ויש בידו לעלות מעלה מעלה... תראו לפרסמו ולכבדו כדי שיהי' לו לתועלת לענינו, והוא ראוי לזה מכל הצדדים...".
הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ה-תשנ"ד), האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. מגדולי התורה והחסידות המפורסמים בדורנו. בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" מסיגט. אשתו הראשונה וכל ילדיה נהרגו בשואה, הי"ד. לאחר השואה, בה שהה במחנות ועבר את שבעת מדורי הגהנום הנאצי, הקים מעפר את חיי היהדות והדת במחנות העקורים בגרמניה. משם הגיע לארה"ב והקים מחדש את קהילת חסידי צאנז – בתי מדרשות, מוסדות חינוך וישיבות. לאחר כעשר שנים הגיע לארץ ישראל והקים את "קרית צאנז" בנתניה ובירושלים, על כל עשרות מוסדות התורה והחסד שבהם. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" – ארגון עולמי ללימוד יסודי של כל מסכתות הש"ס, המונה אלפי תלמידי חכמים ברחבי העולם. מתורתו נדפסו סדרות הספרים "שו"ת דברי יציב" ומאמרי "שפע חיים".
אגרת אויר. כ-33 שורות בכתב ידו של האדמו"ר. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתומים בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק". נשלחו אל מזכירו ר' ניסן מינדל.
1. מכתב "שנה טובה", מיום כ"א אלול תש"ב: "ולקראת השנה החדשה... הנני בזה לברכו אותו ואת ב"ב יחיו... בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בראשית מכתבו מתייחס האדמו"ר לתרגום מכתבו אל ר"נ כהן (רפאל נחמן כהן?) לאנגלית: "טוב הדבר שמסר לחתני הרמ"מ שליט"א [רבי מנחם מנדל שניאורסון], וישלח העתקה אחת לר"נ כהן שי', ובהנוגע להפצתה בכלל ימסור בשמי לחתני שליט"א הנ"ל שהנני מוסר הדבר על דעתו".
2. מכתב העוסק בנסיעתו של ר' ניסן מינדל (כנראה לפריז) בשליחותו של הריי"ץ כדי להעניק סיוע לפליטים לאחר השואה. כ"ד אייר תש"ח.
"הנני בזה לבקשו אשר יואיל להתראות עם ש"ב [שאר בשרי] שי' מפקח על התעשי' לספר לו על אודות בא כחי הרב בנימין גאראדעצקי בסדור הפליטים בעניני פרנסה והן בהשגת הפראדוקטן טובים ובמקח זול". בסיום המכתב, לאחר המילים "ידידו הדו"ש בשלומו", מברכו האדמו"ר בכתב-יד קדשו: " בנסיעה כשורה ובחיים נעימים וטובים בגשמיות וברוחניות".
3. מכתב ברכה לבריאות ולפרנסה. כ"ג מנחם אב תש"ט.
במכתבו מברך האדמו"ר: "... וסדר ההנהגה על פי הוראת הד"ר ישמור לקיים והשי"ת ישלח לו רפואה ויחזק את בריאות רעיתו הכבודה תחי' ויצליחם בעבודתם הכי גדולה ונעלית ויתן להם פרנסה טובה בהרחבה". בסיום מכתבו, הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו: "י דידו הדו"ש מוקירו מכבדו ומברכם בגשמיות וברוחניות", וחתם בחתימת-יד קדשו "יוסף יצחק", עם האות יו"ד בכתיבה אשורית בתחילת שמו השני – חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
[3] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול. אחד המכתבים על נייר דק.
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ.
במכתבו מנחה האדמו"ר את מכותבו: "מההצעות שלפניו כדאי להשתדל בזו אשר בעזרתו ית' יוכל להשיגה בזמן מוקדם יותר", ומברכו: "השי"ת יברכו ויצליחו בכל הצריך לו. המברכו בגשמיות וברוחניות".
מכתבו של האדמו"ר הריי"ץ נכתב בח' שבט תש"י, יומיים לפני הסתלקותו בי' שבט תש"י, ונמסר להעתקה למזכירו חיים ליברמן, אשר לא הספיק להשיב את הדף המודפס לחתימת-יד קדשו של האדמו"ר. בשולי המכתב, על מקום חתימתו של האדמו"ר, הוסיף המזכיר (בדפוס): "מכתב זה לא הספקתי להגיש לכ"ק לחתום", וכתב (בכתב-ידו): "החותם בדמע, מזכיר כ"ק אדמו"ר זצקוללה"ה נבג"מ זי"ע, ח. ליברמן".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק ונקבי סיכות. כתמים ופגמים קלים.
שלושה דפים מודפסים מצדם האחד במכונת כתיבה, עם למעלה מחמישים שורות בכתב-יד קדשו של האדמו"ר הריי"ץ, וכן הוספות, הגהות, הדגשות ותיקונים רבים נוספים בגוף הטקסט ובשוליו (בעפרון ובעט).
דפים שנמסרו להגהת האדמו"ר הריי"ץ לקראת פרסום הסיפור "דער בעש"ט און די נשמה", סיפור מופלא בשם הבעש"ט אודות לידתו המופלאה של רבי אהרון מקרלין, בירחון לילדים ולנוער ביידיש, "שמועסן מיט קינדער און יוגנד" (הסיפור נדפס בכרך א', גליון תמוז תש"ג, מספר 8 [20], עמ' 6-8. תורגם לעברית תחת השם: "נשמה מן השמים" ונדפס ב"שיחות לנוער", ה, ירחון ג, עמ' 271-272).
מתחת לטקסט המודפס בעמוד השלישי, כותב האדמו"ר בכתב-יד קדשו: "חסר הסוף" (של הסיפור), ומוסיף בכתב-ידו (בחלקו התחתון של עמוד זה ובצדו השני של הדף) את המשך הסיפור עד תומו ואת ההוראות שניתן ללמוד ממנו (שבעה דברים בשם האדמו"ר הזקן בעל התניא. חלק זה לא נדפס בירחון "שמועסן מיט קינדער און יוגנד"). בשולי הדף הראשון הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו שלוש שורות נוספות, המסבירות את המסר הנלמד מן הסיפור.
[3] דף. 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים וקרעים קלים בשוליים ובקווי הקפל (ללא פגיעה בטקסט). כתמים קלים.
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, עם הוספת מספר שורות ותיקונים בכתב-יד קדשו.
המכתב נכתב בעקבות קריאתו של "ועד החינוך היהודי" (Jewish Education Committee) בניו-יורק להורי ישראל, לרשום את ילדיהם לבתי ספר דתיים יהודיים. במכתבו פונה הרבי אל שופט העליון מר רוזנמן, שכיהן כנשיאו של הוועד, ושוטח בפניו את חששותיו מפני מוסדות חינוך שתוכניות הלימוד שלהם אינן תואמות את החינוך היהודי-מסורתי ושחבר המורים בהם אינו מאמין בה' ובתורת ישראל: "וביניהם כופרים פשוטים אשר בד' לא יאמינו ואת מצותיו לא ישמורו ולמנהגי ישראל יתיחסו בבוז ושאט נפש". בהמשך מכתבו מתאר האדמו"ר את ההשפעה העצומה של המחנך על תלמידיו, ומבקש כי "ועד החינוך היהודי" ייטול על עצמו שני תפקידים: "א) להטיב את תכנית הלימודים... למען אשר התלמידים והתלמידות ילמדו לדעת עניני המצוות והדינים, ב) לפקח על חבר המורים והמורת של הת"ת שיהיו שומרי מצוה ושאורח חייהם יהי' מקובל ורצוי". בסיום מכתבו מברך האדמו"ר את מר רוזנמן: "והשי"ת יגמול שכרו הטוב ויברכהו בברכות מאליפות בגו"ר" [בגשמיות וברוחניות].
בשולי הדף הראשון העביר האדמו"ר קו-מחיקה על מספר שורות ותיקן בכתב-יד קדשו: " כל המורה ומחנך – בין איש ובין אשה – אשר בידיהם נמסרו ילדי ישראל ללמוד דת ומוסר ואורח חיים יהודים, הנה כל הנהגותיו בשמירת המצות מעשיות נוגעים המה בחייהם של המחונכים להיות כי השפעתם משאירה רושם על כל עתיד חייו של התלמיד" (המילים המודגשות נוספו בכתב-ידו).
תרגומו האנגלי של המכתב שלפנינו נדפס באגרות קודש האדמו"ר הריי"ץ (כרך ו, תש"ב, אגרת א'תקנו), ובשוליו מופיעה ההערה: "נעתקה מהעתק המזכירות, שנכתב בראשה translation, היינו שנשלח לו המקור העברי [שלא הגיע לידינו] בצירוף התרגום לאנגלית". לפנינו אפוא טיוטת המכתב המקורי בעברית, קודם תרגומו לאנגלית, אשר לא עמד לפניהם של עורכי האגרות קודש.
סמואל אירווינג רוזנמן (Samuel Irving Rosenman, 1896-1973), עו״ד ושופט, פעיל במפלגה הדמוקרטית, יועץ לנשיאים פרנקלין רוזוולט והארי טרומן, והיועץ המשפטי הראשון של הבית הלבן בשנים 1943-1946.
[2] דף, נייר מכתבים רשמי. דף א: 28 ס"מ; דף ב (גזור בחלקו התחתון): 18 ס"מ. מצב טוב. קמטים וכתמי חלודה (סימני אטב). נקבי סיכות.
9 מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, מודפסים במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר וחתומים בחתימת יד קדשו. בשניים מהם תיקונים והוספות מילים בכתב-יד קדשו של הריי"ץ.
בשניים מהמכתבים קריאה לפעול בתוקף נגד "הסוכנות היהודית" השולחת את יתומי השואה החרדים לקיבוצים חילוניים. במכתבו מכ"ה אב תש"ג (בטעות נדפס במכתב: תש"א) פונה הריי"ץ לראשי "המזרחי" בארה"ב ומבקש מהם לבוא לאסיפה כללית, בה אמורים להשתתף רבני וראשי כל המפלגות האורתודוקסיות בארה"ב, כדי לטכס עצה איך לפעול נגד "הסוכנות היהודית" בפרשיית "ילדי טהרן" (ראשי "המזרחי" לא נענו לקריאת הריי"ץ והחליטו לא להשתתף באסיפה, ואף לא להגיב על מכתב הריי"ץ. בשולי המכתב כותב הנמען, ר' אריה ליב גלמן, בכתב ידו: "הועדה המצומצמת – הרב ברלין, הרב גולד, גדליה בובליק, הולנדר, נדלר – החליטה לא להשתתף ולא לענות"). למכתב זה מצורף מכתב מאת המזכיר רבי חיים ליברמן, בו הוא מודיע בשם הריי"ץ על דחיית האסיפה ביום אחד.
שני מכתבים, מ-ב' אדר ומ-ו' ניסן תש"ב, הם מכתבי פולמוס ארוכים וחריפים, בני כמה עמודים, בהם ביקורת קשה על פעולותיה של תנועת "המזרחי" בתקופת השואה. המכתב מכ"ג אייר תש"ב הוא מכתב ארוך במיוחד, בן שבעה עמודים. תחילתו וסופו פולמוס בענייני "המזרחי", אך רובו הגדול עוסק בהסברת יסודות עבודת ה' על פי תורת חסידות חב"ד בשפה ברורה, בליווי סיפורים. בארבעה מכתבים מבקש הריי"ץ מראשי "המזרחי" שיגישו לראשי הג'וינט בקשה לתרומה משמעותית עבור סיוע ליהודי רוסיה ולפליטי המלחמה. במכתב מתמוז תש"ט מופיעה חתימתו המפורסמת של הריי"ץ, עם יו"ד אשורית, משנתו האחרונה לחייו, בתוספת מילים בכתב-יד קדשו: "בכל טוב בגשמיות וברוחניות".
לחלק מהמכתבים מצורפים העתקי מכתבי שאלה או תגובה של הנמען למכתבי הריי"ץ.
כל המכתבים נדפסו בסדרת כרכי "אגרות קודש" של האדמו"ר הריי"ץ, אך רובם בהשמטת שם הנמען.
24 פריטי נייר (מכתבי הרייץ: 18 דפים). 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
האוסף כולל בין היתר:
• 5 מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ, מודפסים במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר וחתומים בחתימת יד קדשו.
במכתבים אלו: בקשה מר' אריה ליב גלמן לגייס תרומות בסכום 500 דולר בעירו סנט לואיס, עבור סניפי ישיבות "תומכי תמימים" בפולין, ליטא ולטביה (כפי הנראה לא נדפס); מכתב הזמנה לחתונת בתו הצעירה שיינא הורנשטיין; ברכת מזל טוב לנשואין; מברק עם ברכת "שנה טובה" לראש השנה של שנת תש"ג; מכתב משנת תש"ג ובו בקשה מ"המזרחי" שישלחו נציגים לאמירת תהלים בקבר דוד המלך (כפי הנראה לא נדפס. למכתב זה מצורף העתק של מכתב כללי בעניין).
• מכתב תנחומים מאת הרבי מליובאוויטש, על פטירת אשתו של הרב גלמן, שנכתב בערב סוכות תשכ"ה "בעלות המנחה", בתוספת 9 מילים בכתב-יד קדשו. במכתב זה כתב הרבי: "לאחרי מכ'[תב] א' דיום זה" [הרבי מתייחס למכתב אחר שכתב לו באותו יום, ואשר אינו לפנינו, ובו הודה לו על תנחומיו על פטירת אמו הרבנית חנה (בו' תשרי תשכ"ה)].
עוד כולל האוסף:
13 מכתבים מעניינים מאת רבי שמריהו גוראריה, שנשלחו אל ר' אריה ליב גלמן, מהשנים תש"ב-תש"ח, בהם נחשפות המתיחויות בין חב"ד ל"המזרחי" בארה"ב, ומאידך קשרים סמויים ביניהם (למרות הבדלי ההשקפה ביניהם); 9 העתקי מכתבים מאת ר' אריה ליב גלמן, שנשלחו אל רבי שמריהו גוראריה, מהשנים תש"ד-תש"ז (מאחד מהם ישנם שני עותקים); 3 מכתבי ברכה, מאלול תשי"א, לרגל נישואי בנו של הרב גלמן, מאת הרבנים: רבי צבי יהודה הכהן קוק, הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב הראשי רבי איסר יהודה אונטרמן; מכתב ברכה לרגל הולדת נכדה מאת הרב הראשי איסר יהודה אונטרמן; מכתב תנחומים מאת רבי יוסף דב הלוי סולוביציק מבוסטון (אגרת דואר אוויר); 3 מכתבים מאת השר חיים משה שפירא; מכתב קצרצר, על גבי כרטיס ביקור, מאת השר בכור שלום שטרית; מכתב תנחומים מאת זלמן שזר – נשיאה השלישי של מדינת ישראל, ועוד.
46 פריטי נייר (מתוכם 5 מכתבים עם חתימת האדמו"ר הריי"ץ ומכתב עם חתימת הרבי מליובאוויטש). גודל משתנה. מצב כללי טוב.