מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove ישראל filter ישראל
- (-) Remove eretz filter eretz
- ארץ (14) Apply ארץ filter
- and (14) Apply and filter
- וחכמי (9) Apply וחכמי filter
- צפון (9) Apply צפון filter
- ישראל, (9) Apply ישראל, filter
- חכמי (9) Apply חכמי filter
- המזרח (9) Apply המזרח filter
- אפריקה (9) Apply אפריקה filter
- isra (9) Apply isra filter
- israeli, (9) Apply israeli, filter
- maghrebi (9) Apply maghrebi filter
- orient (9) Apply orient filter
- rabbi (9) Apply rabbi filter
- במאה (5) Apply במאה filter
- מסע (5) Apply מסע filter
- ותמונות (5) Apply ותמונות filter
- ובראשית (5) Apply ובראשית filter
- המאה (5) Apply המאה filter
- ספרי (5) Apply ספרי filter
- ה-20 (5) Apply ה-20 filter
- 19 (5) Apply 19 filter
- 19- (5) Apply 19- filter
- 19th (5) Apply 19th filter
- 20 (5) Apply 20 filter
- 20th (5) Apply 20th filter
- centuri (5) Apply centuri filter
- earli (5) Apply earli filter
- in (5) Apply in filter
- israel (5) Apply israel filter
- photograph (5) Apply photograph filter
- th (5) Apply th filter
- the (5) Apply the filter
- travelogu (5) Apply travelogu filter
דף כתוב משני צדיו, שני טורים בעמוד. כ-160 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות שכתב מהרח"ו. קטע מהחלק השני, סעיפים קסב-קעה.
בדף שלפנינו כתב רבי חיים ויטאל סגולות שונות, ביניהן: "אופן השקאת כוס איספרגוס לחולה הנק' פורג"א בלעז...", "אופן מעשה הטבליטא"ס די קוראסון המחזקים לב החולה...", "לאוזן שיש בה מוגלא וליחה בפנים...", "לכאב הראש הבא לאדם בריא או חולה...", "משחות ואינגואינטי"ש מופלאים לכל מכות ופצעים...", "להרוג הכנים הצומחים בראש האשה...", "לעקיצת הצרעה או לעקיצת הדבורה שאינה עושה דבש שעקיצתה קשה מעקיצת הצרעה...", "לכאב השן אף אם הוא נרקב...".
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאד, שיחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ולאחר מכן עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסידר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י" מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף (2 עמודים כתובים, כ-160 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל). 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים, חלקם משוקמים. נתון באוגדן מפואר עם כריכת עור והטבעות מוזהבות.
מצורף אישור מומחה.
שני דפים (שלושה עמודים כתובים, 76 שורות) בכתב-יד קדשו וחתימותיו של המקובל רבי יעקב צמח - פירושים על ספר הזהר, פרשת פנחס, על פי קבלת האר"י. [ירושלים, בין השנים ת"א-ת"ג 1641-1643].
שלושה עמודים בכתב-יד קדשו של המקובל האלוקי רבי יעקב צמח (כתיבה ספרדית בינונית, בכתיבה אוטוגרפית עם מחיקות ותיקונים). בעמודים אלו מופיע פירוש על דברי הזהר הקדוש בפרשת פנחס (דף ריד/1). בראש העמוד הראשון נכתב: "שייך בפרשת פנחס זוהר דף רי"ד ורי"ז". בראש העמוד השלישי: "פנחס דף רי"ד רי"ז". לפנינו דפים מתוך חיבורו של רבי יעקב צמח על הזוהר אשר לא נדפס מעולם.
בראש העמוד הראשון העתיק רבי יעקב צמח קטע מדברי הזוהר בתוך "חלון" (באותיות גדולות יותר), וסביבו כתב את הפירוש. בשוליים השמאליים, מופיעה חתימתו "צמח". בהמשך העמוד, בצד שמאל, מופיעה הגהה קצרה, חתומה בתחילתה: "צמח". בעמוד השלישי מופיעה הגהה קצרה חתומה נוספת. בשלושה מקומות בשולי הגליון ציין רבי יעקב צמח את מקורם של כמה מהחידושים בכתבי האר"י (שהיו בימים ההם בכתבי יד), ב"דרושים" או ב"ליקוטים".
בכתב היד מובאים דברים בשם האר"י הקדוש (המוזכר מספר פעמים בכינוי "הרב זלה"ה"), ביניהם סיפור לא מוכר על לידתו של רבי יהודה הנשיא (ראה להלן).
המקובל האלוקי רבי יעקב צמח (שמ"ד?-תכ"ז), גדול מעתיקי השמועה הנאמנים של תורת האר"י המבוארת בכתבי רבי חיים ויטאל (מהרח"ו), וראש וראשון לעורכים והמסדרים של כתבי האר"י. תלמידו של רבי שמואל ויטאל. נולד למשפחת אנוסים בליסבון שבפורטוגל, שם למד רפואה והיה ל"רופא מובהק" (כדברי החיד"א ב"שם הגדולים" בערכו). בפורטוגל חי כאנוס. בגיל שלושים עקר לסלוניקי, שם שב ליהדותו בגלוי והחל לעסוק בתורה. בשנת שע"ט בקירוב עלה לצפת, ובה החל לשקוד על התורה בהתמדה עצומה, בחיי צער ובמיעוט שינה. במשך שש שנים רצופות למד את כל הש"ס, רמב"ם, טור עם בית יוסף, ואת כל ספרי ה"לבוש". לאחר שש שנים אלו החל להקדיש את לילות וימי שישי ללימוד תורת הקבלה. מאז החל להקדיש את כל מרצו וזמנו לקניית כתבי יד של כתבי האר"י, לעריכתם וסידורם באופנים שונים ולהגהתם. ספריו המפורסמים הם "קול ברמה" - פירוש על האידרא, ו"נגיד ומצוה" - ליקוט הנהגות האר"י בקיום המצוות. בסביבות השנים שפ"ה-ש"צ עבר לגור בדמשק, שם למד חכמת הקבלה אצל רבי שמואל ויטאל. בכל שבת נהג ללמוד בביתו של רבי שמואל בכתב היד המקורי של ספר "עץ החיים", שהיה כתוב בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. בשנת ת' חזר לארץ ישראל והתגורר בירושלים עד לפטירתו. בשבתו בירושלים הגיעו לידיו כתביו הגנוזים של רבי חיים ויטאל - כתבי ה"מהדורא בתרא" - שלא היו אף בידי בנו רבי שמואל ויטאל (הכתבים נגנזו על פי ציוויו של מהרח"ו באדמת בית החיים שבצפת, ולאחר עשרות שנים מגניזתם, הוצאו מקברם על ידי "רבנן קדישי אשר בדור, ע"י יחודים... ברשותו ע"י שאלת חלום" - "שם הגדולים" להחיד"א, ח, כא). לאור תגליות אלו החל רבי יעקב צמח לערוך ולסדר מחדש את כל כתבי האר"י. מעל עשרים חיבורים כתב רבי יעקב צמח, בעיקר בתורת הנסתר, אך גם בתורת הנגלה. כמחציתם לא נדפסו עד לימינו. מעריכתו של רבי יעקב צמח לכתבי האר"י ומעריכות תלמידו רבי מאיר פופרש יצאו הספרים הידועים ביותר בתורת האר"י, כגון אוצרות חיים, קהילת יעקב, אדם ישר, ועוד. חיבורים אלו זכו לתפוצה רחבה וגדולי מקובלי הדורות הבאים למדו את קבלת האר"י על פיהם. לפנינו קטע מחיבורו של רבי יעקב צמח על הזהר, שלא נדפס.
[2] דף (שלושה עמודים כתובים). 15 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים קלים בשוליים הפנימיים.
תגלית: סיפור לא מוכר על לידתו של רבי יהודה הנשיא
בכתב-היד שלפנינו, בעמוד השלישי, מובא בשם האר"י הקדוש סיפור לא ידוע על מסירות נפשם של אביו ואמו של רבי יהודה הנשיא, כיצד הביאוהו לעולם וכיצד מלו אותו, וכך הלשון לפנינו:
"כמו שאירע לרבן גמליאל [צ"ל: רבן שמעון בן גמליאל] שתפשו אותו ואת אשתו על שמל בנו, והרגו בנו, ותפשו אותם, והנה בבית הסוהר עצמה חפרו הקיר שבינו ובין אשתו ונזדווגו אותו הזווג הקדוש ויצא ממנו רבנו הקדוש ושם מלו אותו לח' ימים, ואמרה לו אשתו הנה אנו בבית ה[א]סורים על אודות המילה ואיך נעשה מילה, וגם בתוך הסוהר, אמר ר' גמליאל הנה אנו מצוים וחייבים פריה ורביה ומילה [כ]כתוב בתורה, וכן צוה הק"ב[ה], והנה אנו עושים מה שצוה אותנו, והוא הטוב בעיניו יעשה, ונעשה להם נס וניצולו, כנז'[כר] באורך בספר הגלגולים, משם הרב זלה"ה".
סיפור זה, בנוסח המופיע לפנינו, אינו מופיע בספר הגלגולים הידוע כיום וגם לא בשער הגלגולים. הסיפור אף אינו ידוע ממדרשים ומקורות אחרים. אמנם ידוע סיפור מפורסם על כך שאמו של רבי יהודה הנשיא החליפה אותו עם אנטונינוס (ראה תוספות במסכת עבודה זרה דף י, ב, ד"ה "אמר"), אך מדובר בסיפור אחר מזה שלפנינו. עם זאת, בספר "זכר דוד", על ענייני ברית מילה, מאת רבי דוד זכות מודינה, שנדפס לראשונה בליוורנו תקצ"ז (במאמר ראשון, פרק ו) מובא הסיפור שלפנינו בנוסח שונה, כשהוא משולב עם הסיפור על החלפתו עם אנטונינוס. בסוף הסיפור שב"זכר דוד" כתב המחבר את מקורו: "כן כתב בספר אוצרות חיים כתב-יד, ובספר מאורות נתן חלק נגיד מצוה כתב-יד, ובספר נגיד ומצוה בהלכות מילה" - כל אלו חיבורים של רבי יעקב צמח ושל תלמידו רבי מאיר פופרש שהעתיק מרבו, אך למעשה בספרים אלו, כפי שהם מופיעים בדפוס, לא מופיע כלל הסיפור שלפנינו.
לפנינו סיפור פלא, בנוסח לא מוכר, בכתב-יד קדשו של רבי יעקב צמח, שהעתיק מילה במילה מכתביו הגנוזים של רבי חיים ויטאל, שכתב מה ששמע מרבו האר"י הקדוש
רוב המכתב נכתב בספרדית, ובשוליו הוסיף החיד"א שתי שורות בעברית בכתב-ידו וחתימתו. המכתב נשלח כנראה לוועד פקידי קושטא, ומוזכר בו מינויו של החיד"א לשליח מטעם קהילת חברון ואישור המינוי על ידי ועד פקידי קושטא.
בשוליו של המכתב בספרדית הוסיף החיד"א ברכות בכתב-ידו: " ברכות טוב כמו שנתברכו אבותנו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל וינטלם וינשאם כל ימי עולם גם בניהם עדי עד לשרים בכל הארץ חיים עד העולם", ולאחר מכן מופיעה חתימתו המסולסלת הידועה והנאה: "ה צעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט".
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" - פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[1] דף. 27 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול.
עותק יחיד במינו שנדפס במיוחד עבור החיד"א, על ידי תלמידיו ומקורביו, חכמי ליוורנו, שעסקו בהוצאת מהדורה זו, המו"לים - רבי יעקב נוניס ואיס [רבה של ליוורנו] ורבי אברהם אלנקאר [ששילב במהדורה זו ארבעה עשר מפיוטיו], והמדפיסים - השותפים רבי אברהם יצחק קאשטילו ורבי אליעזר סעדון [בדפוס זה הדפיס החיד"א את רוב ספריו].
בעמוד השער נדפסה כתובת מיוחדת: "נדפס לשם גדול מרבן, הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר חיים יוסף דוד אזולאי נר"ו, הי"ו הי"ה בעזרו". כתובת זו מופיעה רק בעותק שלפנינו. בשאר העותקים הרגילים מופיע במקום זאת במרכז השער קישוט פרחוני (ידוע לנו על עותק ייחודי אחר שנדפס עם כתובת הקדשה, "לשם הגביר... אברהם פרנקיטי...". על מנהג מדפיסים להדפיס טפסים מיוחדים עבור גבירים או אישים חשובים, ראה ברשימתו של הרב אבישי אלבוים, בבלוג 'עם הספר', מתאריך 29 בינואר 2014).
בראשית שנת תקל"ט, עם סיום שליחותו השניה, התיישב החיד"א בליוורנו. בליוורנו נשאר עד פטירתו ובה עסק בלימוד והרבצת תורה, בכתיבה ובהדפסת ספריו. על אף הפצרות חוזרות ונשנות סירב לשמש כרב הקהילה, ועם זאת נחשב לגדול חכמי העיר. כל רבני ליוורנו היו נשמעים אליו ושאלות חשובות ובעיות בחיי הקהילה נחתכו על פיו.
סביב החיד"א התקבץ בליוורנו חוג של תלמידי חכמים, וכן ידוע כי החיד"א ייסד בעיר חברה בשם "חדשים לבקרים". פרופ' מאיר בניהו (בספרו על החיד"א, עמ' סז) מעלה השערה שמלבד זאת הקים החיד"א בליוורנו גם חבורה נסתרת של חכמים יחידי סגולה שדבקו בדרכי-חסידות באורח הקבלה והגיעו לדרגה גבוהה בידיעת התורה ובחכמת הנסתר, אולי מעין המשך של חברת "אהבת שלום" בירושלים. עם החבורה המקורבת לחיד"א בליוורנו נמנו חכמי המקום, שהתקבצו סביבו והתייחסו אליו בהערצה כרבם. ביניהם היו גם השותפים בהוצאת מהדורת תיקוני הזוהר שלפנינו, וניתן לשער כי רוחו של חיד"א ריחפה מעל הוצאה זו. המו"לים של מהדורה זו: רבי יעקב נוניס ואיס [רבה של ליוורנו, מזכיר את החיד"א ואת חיבוריו בכל סימן בספרו בהערצת תלמיד לרבו, והחיד"א מצדו מכנהו: "אהובינו יקירנו החכם השלם והכולל..."] ורבי אברהם אלנקאר [רב ומקובל, מחכמי פאס, השתקע בליוורנו והיה למקורבו של החיד"א. התפרסם במחזור "זכור לאברהם", שהדפיס בליוורנו בעזרת ובהדרכת החיד"א]. גם רבי אליעזר סעדון, מתלמידי החכמים הצעירים בליוורנו, היה מקורב מאד אל החיד"א והדפיס את רוב חיבוריו בבית הדפוס שלו (תחילה עם שותפו רבי אברהם יצחק קאשטילו, ולאחר פטירת האחרון נותר בית הדפוס בבעלותו בלבד).
רישום בשער: "מקנת כסף מאת הגביר החכם המרומם רצ"ו כמה"ו ש"ט [שם טוב] בכ"ר רפאל הלוי נר"ו", ורישום נוסף: "מקנת כספו של הגביר הכ"ח לבו". בדף עג/2 מספר הגהות בכתיבה ספרדית [דומה מעט לכתב ידו של החיד"א]. מספר הגהות קצרות בדפים נוספים.
[4], קסו דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. פגמים וסימני עש רבים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, שוקמו כולם באופן מקצועי במילוי נייר. כריכה חדשה.
ממוען אל רבה של קהילת "לישאנדרי דילה פאייה" (אליסנדריה) שבאיטליה.
כתיבת סופר נאה, עם חתימות מסולסלות של ארבעה מגדולי חכמי ירושלים (לפי סדר חתימתם): רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל, בעל "פרי האדמה"; רבי רפאל משה בולה, בעל "גט מקושר"; רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי - אבי החיד"א; ורבי נסים ברכה - חותנו של החיד"א.
חכמי ירושלים מתארים בכתב השד"רות שלפנינו את הנזקים שנגרמו בירושלים כתוצאה מהגשמים, אשר החריבו את "בית הכנסת ק"ק ת"ת, שהיו מרבים קול תפלה יומם ולילה והבל פיהם של תנוקות שלש עשרה שולחנות ובהם למעלה מחמש מאות תשב"ר...", וכן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך לבית הקברות בירושלים.
בצדו השני של הדף נרשמה כתובת הנמען: "אל מול פני החכם השלם הדיין המצויין הרב הכולל מאריה דאתרא לישאנדרי די לה פאייה...".
החכמים החתומים לפנינו:
רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל (תנ"ה-תקל"א), "הראשון לציון" ואב"ד ירושלים, בעל "פרי האדמה", "מזבח אדמה", ועוד. כדיין בבית דינו כיהן גם החיד"א.
רבי רפאל משה בולה (נפטר תקל"ג), הוכתר לתפקיד "הראשון לציון" כחצי שנה לפני פטירתו. מחבר "גט מקושר" ועוד.
רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי (תס"ב-תקכ"ה), מגדולי החכמים והמקובלים בירושלים, חבר בית המדרש "בית יעקב", וראש ישיבת הגביר מרדכי טאלוק (שנקראה "גדולת מרדכי") לצד גיסו רבי יונה נבון. בנו בכורו היה החיד"א – המרבה להביא דברים בשמו בחיבוריו.
רבי נסים ברכה, מגדולי חכמי ירושלים ומחכמי ישיבת "נוה שלום". החיד"א נשא לאשה את בתו מרת רחל. החיד"א מכנה את חותנו זה: "ציץ הזהב נזר הקודש החכם השלם הדיין המצוין". רבי נסים ברכה הסכים על הספר "שער יוסף" לחיד"א, ושם מכנהו חתנו החיד"א: "חד מן קמי"א מבני עליה עטרת ראשי מעלת הרב אבא מארי נר"ו".
[1] דף כפול. 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. בלאי וקרעים בשוליים. סימני קיפול וקמטים. רישום מוקדם (מוטעה) מתחת לחתימת רבי רפאל מיוחס. חותמת בעלות מעבר לדף.
מכתב בקשה לעזרה ששיגר רבי חיים פאלאג'י לאחר השריפה שפרצה באזמיר בשנת תר"ה. רבי חיים מתאר את הפגיעה מהשריפה ואת מצוקתו, ומדגיש בפרט את חסרון ספריו: "כי יען מחמת השריפה חסרנו כל ודלונו מאד ובפרט חסרון הספרים כי היא חיינו ואורך ימינו וכמתים ממש אנחנו נחשבים מחמת זה כי הוא דבר הנוגע לנפש חוץ ממה שחסר לנו כל דברים הנוגעים לגוף דוחק גדול על המחיה ועל הכלכלה ואין כסות בקרה וגם כי יש לנו ב' בנות גדולות אחת ממני וא' מבני הגדול ר' אברהם נר"ו... אוי לנו שכך היה בימינו...".
בתוך הדברים מספר רבי חיים פאלאג'י כי שלח מכתבי בקשה לאישים נוספים, ביניהם הברון רוטשילד בפרנקפורט דמיין ורבי אהרן פולד (מרבני פרנקפורט), ומתאונן כי לא זכה מהם לתשובה. את דבריו חותם בברכות "עד זקנה ושיבה, ברוב עושר וכבוד וברוב עוז ושלו'[ם], הצעיר חיים פאלאג'י".
בעיר אזמיר היו מתרחשות שריפות גדולות מדי כמה שנים. בספריו מזכיר רבי חיים פאלאג'י את השריפות מהשנים תקל"ב, תקע"א, תקצ"ז, תר"א ותר"ה. בשריפות אלה עלו באש בתים על תכולותיהם, ורבים נותרו ללא קורת גג ומחסה, וללא מזון ובגדים. בשריפות אלה היה גם הפסד לדורות, שכן נשרפו בהן אלפי כתבי-יד וספרים יקרי ערך. רבי חיים עצמו איבד בשריפה של שנת תר"א למעלה מחמישים מחיבוריו שהיו בכתב-יד (על אובדן הספרים בשריפות באזמיר, ראה: יערי, הדפוס העברי באזמיר, ארשת א, תשי"ט, עמ' 115-116; וראה גם: מאיר בניהו, השרפות הגדולות באזמיר ובאדריאנופוליס, רשומות ב, תש"ו, עמ' 144-155).
הגאון רבי חיים פאלאג'י - החבי"ף (תקמ"ח-תרכ"ח), חכם מופלג בנגלה ובנסתר, רבה של אזמיר ומגאוני דורו המפורסמים. חיבר שבעים ושניים ספרים (כמניין שמו "חיים"), בהלכה, אגדה ומוסר. תלמידו המובהק של סבו אבי-אמו הגאון הנודע רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב" (הרב היר"ח). בספריו מביא רבי חיים דברים רבים בשם סבו זה ובשם אביו הגאון רבי יעקב פאלאג'י. כשמלאו לרבי חיים כ"ה שנה, הכתירו סבו ה"חקרי לב" בסמיכת חכמים להורות ולדון, בנוכחות כל הקהילה שהתאספה בבית הכנסת, כשהוא עוטף אותו ב"איצטלא דרבנן" - גלימת שרד מיוחדת, שקנה לו מכספו לרגל עיטורו בתואר "החכם השלם".
עם השנים עלה במעלות הרבנות, ומהתואר "החכם השלם" הגיע רבי חיים למשרת "הרב הכולל" כראש בית הדין באזמיר, וקיבל את הכרת השלטונות התורכיים למשרת ה"חכם באשי". חכמתו העצומה וגדלותו בתורה היתה הסיבה לקבלת רבי חיים פאלאג'י לרב ראשי בעירו. הקהילה היהודית באזמיר היתה מורכבת באותם ימים מ"קהלים" שונים, כשלכל אחד מהם מנהגים שונים ורבנים אחרים, ורק לרבי חיים היתה סמכות מכרעת, ופסקיו ודעתו התקבלו על כל ה"קהלים" השונים בעיר. סמכותו ההלכתית חרגה מגבולות מקומו והוא נודע כאיש הלכה ופוסק בכל רחבי העולם, והיה משיב תשובות לאלפים מכל תפוצות תבל, ואף מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית, כגון לפולין וגרמניה ולקהילות צפון אפריקה.
רבי חיים היה מן המחברים הפוריים ביותר. כתיבתו התפרסה על כל מקצועות התורה. הוא כתב ספרים לרוב בהלכה ובאגדה, בפירוש התלמוד ובפסק ההלכה, בדרושים ואגדות חז"ל, ועוד. בשריפה שאירעה באזמיר בשנת תר"א כבר היו באמתחתו עשרות כתבי-יד של חיבורים, עליהם עמל מאז נעוריו. במהלך השריפה נשרפו 54 מחיבוריו (ראה על כך בהרחבה, קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 66). על אף הטרגדיה הנוראה באבדן רוב כתביו, חזר ואזר כוחות מחודשים ושב לחבר חיבורים נוספים. בספרים שהדפיס לאחר השריפה נהג להוסיף בשולי השער את מספרו הסידורי של הספר במניין חיבוריו. שמות ספריו רומזים בדרך כלל לשמו "חיים" בדרכים שונות ("נפש חיים", "חיים תחילה", "תורה וחיים", "חיים לראש", "חיים ושלום", "כף החיים", "ראה חיים", "הכתוב לחיים", "ימצא חיים", "ברכת מועדיך לחיים", "צוואה מחיים", "ארצות החיים", "צדקה לחיים", ועוד).
השריפה המוזכרת במכתב שלפנינו פרצה כארבע שנים לאחר השריפה הגדולה בשנת תר"א. בתשובה מרבי חיים פאלאג'י שנדפסה בשו"ת "שמע אברהם" (לבנו רבי אברהם פאלאג'י; סימן נא), הוא כותב: "בשנת תר"א ותר"ה ליצירה היו שריפות גדולות בעירינו אזמיר יע"א לא תפ"ץ [=לא תקום פעמיים צרה] ושלחו מכל המקומות מעות לצורך העניים אשר נשרפו בתיהם בשריפה ההיא...". שם הוא מוסיף כי בשריפה בשנת תר"ה נפגעו הגויים יותר מהיהודים, בניגוד לשריפה משנת תר"א בו נפגעו היהודים יותר מהגויים.
[1] דף כפול (קופל ונשלח בדואר). 20 ס"מ. נייר תכלכל. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרע (שנעשה מפתיחת המכתב), ללא פגיעה בטקסט.
בעמוד הראשון כותב ה"בן איש חי" שני קטעים ובהם רמזים על שמו של אליהו הנביא. בעמוד השני כתב תפילה מיוחדת שחיבר: "...אוחילה לאלהי ישעי, אבינו אב הרחמן עינינו לך תלויות חננו ה' חננו ולא נוסיף לדאבה עוד ואמור די לצרותינו וברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך ותתן לנו חיים ארוכים וטובים ושלום ותמלא כל משאלות לבינו לטובה לעבודתך, אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא, וראה כי עמך הגוי הגדול הזה עניהם לך צופייה בייא בייא, צא לישע עמך, לישע את משחיך, עביד בנין שכינתא, זה כמה מיחלת, הקם סוכת דוד הנופלת, יתי בר נפלי האידנא, הוא הראש, בן ישי בראש, יתי ונחמניה, נגילה ונשמחה בישועתו, ובא לציון גואל במהרה בימנו אכי"ר".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והיה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[1] דף (2 עמודים כתובים בכתב יד קדשו של ה"בן איש חי"). 11.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דהיית דיו בכמה מהמילים. הדף נתון בכריכת עור נאה.
תשובה ארוכה (6 עמודים), בסופה חתימות הרבנים: "ע"ה [=עבד ה'] יצחק ן' וואליד סלי"ט [=סיפיה לעולם יהיה טב]", "ע"ה יום טוב הלוי ס"ט [=סיפיה טב]", "ע"ה יצחק נהון סלי"ט".
התשובה נדפסה בשו"ת ויאמר יצחק (אבן העזר, סימן קנה) לרבי יצחק ן' וואליד, אך ללא שמות החותמים.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של טיטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת טיטואן לכהן במקומו כרב העיר. בענוותנותו התנה את קבלת המינוי בכך שלא יהיה דן יחידי, אלא יצרף אליו את רבי יום טוב הלוי (בנו של רבי משה הלוי; החתום עמו בתשובה שלפנינו). לאחר מכן התמנה כדיין שלישי רבי יצחק נהון (החתום אף הוא לפנינו), ויחד ישבו כבית דין של שלושה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
[4] דף (6 עמודים כתובים). 35 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, כתמי רטיבות קשים. קרעים, פגמים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט. חלק מהטקסט נמחק כתוצאה מפגיעת רטיבות.
גליון קלף בפורמט גדול. גזור בראש בצורת כיפה. בכתיבה מרובעת ובינונית ("רש"י"). מעוטרת בראשה בפסוקים. חלק מהאותיות מוגדלות להדגשה ועיטור.
בכתב השד"רות שלפנינו מספרים חכמי טבריה על "הישיבה הקדושה" הפועלת בחצר קברו של רבי מאיר בעל הנס, ועל התלמידים הרבים שלומדים בה. הם מספרים על הקושי הכספי ועל "מס הצבא" שמוטל על התלמידים. בהמשך כותבים על הישועות והניסים המסוגלים לכל התורם לשמו של רבי מאיר בעל הנס, כדוגמת הנשים הנודרות בשעת הלידה לישיבת רבי מאיר על הנס ונושעות בזכות כך: "וכל אשה יושבת על משבר תחיל תזעק בחבליה... פיה בפתחה בחכמה כל נדריה שי למורא מאיר בת עין... ויהי אך יצא יצא זכר פי הבטן... ואם בת היא ותלכנה כל הנשים באות מאירות...". כך גם בשעת בצורת או רעב: "ובהעצר השמים... רעב כי יהיה בארץ... ונתנו איש כופר נפשו ויושע ה' תשועה גדולה, הן סומכים על הנס...". כך מועילה זכותו של רבי מאיר גם להיפקד ב"בני חיי ומזוני".
בשולי התעודה עשרות חתימות מסולסלות של חכמי טבריה. בין החותמים: רבי אליהו ילוז, רבי אלעזר בהלול, רבי אליהו ן' קיקי, רבי בצלאל חי אסבאג, רבי דוד ריינה, רבי חיים הלוי בן סוסאן, רבי יהודה טולידאנו, רבי יוסף חיים ילוז, רבי יעקב בוקאעי, רבי יעקב ואעקנין, רבי יעקב חי זריהן, רבי יעקב משה טולידאנו, רבי יעקב צורי, רבי יצחק מאיר הלוי ן' סוסאן, רבי מכלוף שטרית, רבי משה אברהם חמואי, רבי משה מאיר חי אליקים, רבי נסים אליהו מאמאן, רבי עזריה חיים הלוי, רבי עקיבא חייא בהלול, רבי שלום ארוואח, רבי שלמה בן סאמון, רבי שמעון וואעקנין, ועוד. בראש החותמים מופיעה חותמת (בצורת חתימה מסולסלת) של אב"ד העיר רבי אהרן אלחדיף.
השד"ר רבי אליהו אדהאן (תרי"ב-תרפ"ה), מחכמי טבריה. זמן מה שימש כשו"ב בעיר שכם. נסע כשד"ר מטעם כוללות הספרדים בטבריה לערי בוכרה והסביבה ולערי מרוקו ואלג'יר.
גליון קלף גדול. 69 ס"מ. מצב טוב. כתמים, סימני קיפול וקמטים. חלק מהחתימות דהויות.
כרך בפורמט גדול (folio) הכולל 25 ליטוגרפיות מאת ג'וזף נאש (Joseph Nash) על-פי רישומים מאת דיוויד ווילקי (David Wilkie). הליטוגרפיות מתארות דמויות שפגש ווילקי במהלך ביקורו במזרח התיכון בשנים 1840-1841. ביניהן – סולטן האימפריה העות'מאנית, אבדילמג'יט הראשון; הנסיך הפרסי Halakoo Mirza; תושבי ערים שונות באימפריה העות'מאנית, ובהם תושביה היהודים של ירושלים (אישה עם ילדה, קבוצת נשים הקוראות בתנ"ך); דמויות לצד קשת אקה הומו; רץ תורכי המודיע על כיבוש העיר עכו; ועוד. הליטוגרפיות מתוארות וחתומות בלוח; חלקן מתוארכות.
דף השער נדפס גם הוא בדפוס ליטוגרפי. אחריו נכרך דף אשר בצדו האחד מודפסת הקדשה מאת המו"לים ובצדו השני מודפסת רשימת הלוחות.
הצייר דיוויד ווילקי (1785-1841) נולד בסקוטלנד ולמד אמנות בלונדון, שם הציג את עבודותיו בתערוכות החל משנת 1806. בשנת 1811 נבחר ווילקי לעמית האקדמיה המלכותית לאמנויות, ובשנת 1830 מונה לתפקיד ציירו הראשי של מלך הממלכה המאוחדת. ווילקי יצא למסע למזרח התיכון בשנת 1840, על מנת להתוודע לנופיה ולאתריה של ארץ הקודש ולאסוף חומרים ליצירת עבודות בנושאים תנ"כיים. במהלך מסעו צייר את דיוקנו של סולטן האימפריה העות'מאנית ודיוקנאות נוספים. בשנת 1841, בדרכו חזרה ללונדון, חלה ונפטר על סיפון אניה בסמוך לחופי גיברלטר.
[27] דף (עם דפי מגן בין הליטוגרפיות), 53 ס"מ. כריכה עם הטבעות מוזהבות, שדרה ופינות מעור (על חזיתה הכותר "Sir David Wilkie's Oriental Sketches"). מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. כמה מהדפים כהים. קמטים. קרעים בשולי חלק מהדפים. קרעים ובלאי בכריכה (בעיקר בפינות ובשדרה).
ספר מסע בפורמט ענק (atlas folio) המתעד את מסעו של הברון לואי ניקולא פיליפ אוגוסט דה-פורבן אל ארצות המזרח הקרוב – החל ביוון, לאורך חופי הים התיכון, ברחבי ארץ ישראל וכלה במצרים. חלקו הראשון של הספר מתאר את מסעו של דה-פורבן, ובחלקו השני נדפסו 70 ליטוגרפיות על פי ציוריהם של ציירים רבים, שמונה תצריבי אקווטינטה על פי רישומים בצבעי מים מאת דה-פורבן ושני תחריטים המציגים את התוכנית האדריכלית של כנסיית הקבר ושרטוטים של הפירמידה הגדולה בגיזה, של ממצאים ארכאולוגיים ושל הקטקומבות באי מילו.
על-פי Charles Brunet Jacques, הספר נדפס ב-325 עותקים.
בתצריבי האקווטינטה ובליטוגרפיות נראים עתיקות, נופים ומראות מחיי היום-יום בערים ואתרים שונים ברחבי המזרח: אתרים קדושים ותושבים בירושלים, בבית לחם, בעכו, ביפו, באשקלון ובעזה; הפירמידות ועתיקות אחרות במצרים; מראות באתונה, בקונסטנטינופול, באלכסנדריה ובקהיר; ועוד. הליטוגרפיות, מאת גודפרואה אנגלמן (Godfroy Engelmann), הוכנו על-פי ציוריהם של קרל ורנה (Carle Vernet), הוראס ורנה (Jean-Horace Vernet Émile), ז'אן אונורה פרגונאר (Jean-Honoré Fragonard), קלוד תיינון (Claude Thiénon), ז'אן פייר גרנז'ה (Jean-Pierre Granger), ואחרים. תצריבי האקווטינטה הוכנו בידי פיליבר לואי דבוקור (Philibert-Louis Debucourt).
הברון לואי ניקולא פיליפ אוגוסט דה-פורבן (1779-1841), צייר נאו-קלאסי בהכשרתו, התמנה לתפקיד אוצר מוזיאון הלובר בשנת 1816. בסמוך למינויו, בשנת 1817, יצא דה-פורבן בראש משלחת אל המזרח, כדי לרכוש עתיקות עבור המוזיאון (בהן פסל האלה סֶחְמֶת המוצג בלובר). עם חברי המשלחת נמנו, בין היתר, מהנדס, קרטוגרף וציירים.
[4] דף, 132 עמ'; 78, [2] לוחות, 72 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים, ובהם כתמי חלודה וכתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים קלים בשולי הדפים, כמה קרעים בינוניים בשולי הלוחות. קרע ארוך בלוח מס' 10, משוקם. קרע לרוחב לוח מס' 18, מחוזק בנייר דבק. פגעי תילוע מעטים בשולי הדפים. קמטים. כרוך בכריכת עור חדשה.
בשנת 1864 הוביל הדוכס דה לינס (Honoré Théodore Paul Joseph d'Albert, duc de Luynes, 1802-1867), הומניסט, נומיסמט ואספן צרפתי, שוחר אמנות וצילום, משלחת מחקר לארץ ישראל וסביבותיה. עם חברי המשלחת נמנו הגיאולוג לואי לרדה (Louis Lardet), הרופא וחוקר הטבע גוסטב קומב (Gustave Combe) וקצין הימיה והצלם החובב לואי וין (Louis Vignes), ששימש כצלם המשלחת. המשלחת ערכה מדידות וסקרים באזור ים המלח וביצעה מחקרים באתרים היסטוריים הנזכרים במקרא. במהלך העבודה תיעד וין במצלמתו את האתרים השונים, שחלקם לא צולמו מעולם לפני כן.
החומר הרב שאספה המשלחת – מן המחקרים המקיפים ביותר שנערכו באזור ים המלח במאה ה-19 – נדפס רק כעשור לאחר שובה לצרפת. לשלושת כרכי הספר הסוקר את עבודתה וממצאיה של המשלחת נוסף כרך לוחות ובו רפרודוקציות איכותיות (פוטוגרבורות) של תצלומיו של וין. את הרפרודוקציות יצר הצלם הצרפתי שארל נגרה (Charles Nègre), מחלוצי הצילום, אמן-פוטוגרבורה שעבודותיו נודעו באיכותן ובדיוקן. נגרה נבחר לעבודה בעקבות תחרות צילום שיזם הדוכס דה לינס, ובה הוצגו שיטות פוטו-מכניות להדפסת תצלומים בספרים (על אף שנגרה לא זכה בתחרות, הדוכס העדיף את שיטתו על פני השיטה הזוכה – הפוטוליטוגרפיה). לצד חשיבותו בתולדות חקר המזרח התיכון, נחשב ספר זה לאבן דרך בהתפתחות הצילום וספרי הצילום.
לפנינו המהדורה הראשונה של הספר המתעד את מסע המחקר של הדוכס דה לינס – שני כרכי טקסט (ובהם שלושת החלקים) וכרך לוחות. כולל 102 לוחות: 64 פוטוגרבורות, מפות וליטוגרפיות.
בחלקו הראשון של הספר נדפסה סקירה של ממצאי המשלחת מאת הדוכס. בחלק השני נדפסה סקירה מאת לואי וין, ולצדה סקירה של מסע מחקר נוסף במימון הדוכס דה לינס, שערכו האדריכל כריסטופר אדוארד מוס (Mauss) והצלם אנרי סובר (Henri Sauvaire) מכרכ לשובכ שבירדן. בחלקים אלו שלושה לוחות – מבט על מצודת כרכ (ליטוגרפיה על-פי תצלום מאת סובר), מפת שובכ ומפה (מקופלת) של מסלול המסע מכרכ לשובכ.
החלק השלישי מוקדש בעיקר למחקר גאולוגי ופלאונטולוגי וכולל 14 לוחות ליטוגרפיה – מפה גיאולוגית של אזור ים המלח (לוח כפול, צבעוני) ולוחות המציגים חתכים גאולוגיים, מאובנים, קונכיות, ועוד.
כרך הלוחות כולל שלושה לוחות לא ממוספרים, ובהם מפה (מקופלת) של אזור ים המלח; 18 לוחות ממוספרים – ארבע מפות וארבע עשרה ליטוגרפיות על-פי תצלומים מאת לואי וין ואנרי סובר; ו-64 לוחות ממוספרים – פוטוגרבורות מעשה ידי שארל נגרה, על-פי תצלומים מאת לואי וין, המתעדים אתרים בצידון, צור, ג'נין, שכם, בית אל, ירושלים, יריחו (לוח כפול – מבט על מנזר מר סבא), ים המלח, עיראק אל-אמיר, עיון מוסא, פטרה, ועוד.
שלושה כרכים. כרך א' (חלקים 1-2): [4] דף, 388 עמ'; [3] דף, 182 עמ', [1] דף, 183-222 עמ', [3] דף + [3] לוחות. כרך ב' (חלק 3): [2] דף, VI, 326 עמ' + 14 לוחות. כרך ג': [3], 18, 64 לוחות. 36 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (בדפי הטקסט ובלוחות). כתמים כהים בכמה דפים ולוחות. מעט קרעים. פגמים קלים בכמה לוחות. לוח אחד (בכרך ג') מנותק. נקבי תילוע קטנים בשוליים הפנימיים של חלק מהלוחות (בכרך ג'. ללא פגיעה בהדפסים). כריכות שונות, עם כתמים ופגמים. כרך א' בכריכה מחופה בד אדום, עם שדרת עור (כותר הספר מוטבע בזהב על השדרה); כרך ב' בכריכת קרטון עם שדרת עור (השדרה קרועה וחלקה העליון מנותק. לוח הכריכה האחורי מנותק). כריכת כרך ג' שוקמה כולה בציפוי דמוי עור.
ספרות: History Turns Space into Place: A French Voyage to the Dead Sea Basin in 1864, מאת Isotta Poggi. בתוך: Jerusalem Quarterly, גיליון 82, בהוצאת המכון ללימודים פלסטיניים, ירושלים, 2020, עמ' 23-37.