מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 1 - 5 of 5
מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.11.2020
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
לא נמכר
פנקס בפורמט גדול, פנקס הקהילה של "קהל ספרד" במישקולץ (Miskolc, הונגריה), הכולל את תקנות הקהילה משנת תרל"ט, עם חתימות הרב וראשי הקהל, ועם הוספות ושינויים לתקנות משנת תרס"ג ומשנת תר"פ. עברית ויידיש.
הדפים האחרונים בפנקס שלפנינו נכתבו בשנת תרל"ט, זמן קצר לאחר ייסוד הקהילה. בדפים אלה מופיעים: דף מבוא (בעברית) וארבעה דפים עם 26 תקנות הקהילה (ביידיש). בסוף התקנות מופיעות 47 חתימות של חברי "קהל ספרד", בראשן חתימת רב הקהילה רבי "חיים וויטריאל" וחתימת ראש הקהל רבי "אברהם צבי שטרויס". בשולי החתימות משנת תרל"ט, נוספה תעודה בגרמנית משנת 1884 בחתימת נשיא הקהילה "Adolf Strauss" [רבי אברהם צבי שטרויס הנ"ל].
בדפים הראשונים של הפנקס, הוספות (ביידיש) מתקופות שונות (אחת מהן מתוארכת: תרס"ג), הכוללות תיקונים ושינויים לתקנות הראשונות. עם חתימות ראשי הקהילה ובראשם רבי "אברהם צבי שטרויס". בהמשך הפנקס: שבעה דפים עם שמות שבעת ראשי הקהילה (לכל אחד דף שלם; כל שם רשום בראש הדף באותיות מרובעות גדולות); הוספות חדשות לתקנות, משנת תר"פ (העתקה, חלקה בכתיבה מרובעת, כולל העתקת חתימת רב הקהילה רבי יוסף שלמה רייניץ ושמות רבים של בני הקהילה).
במבוא הארוך (משנת תרל"ט), מופיע תיאור מעניין ומפורט (שככל הידוע לנו לא נדפס עד היום) על ה"קונגרס" הידוע משנת תרכ"ט, על פרישת החרדים מאותו קונגרס והקמת הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה בראשות "הצדיק" רבי יצחק רייך [הנשיא הראשון של הלשכה האורתודוקסית בבודפשט], ברשיון "אדוננו המלך האדיר החסיד פראנץ יאזעף". במבוא זה נכתב בפרוטרוט גם על הסיבה שהביאה קבוצה מן החרדים במישקולץ להתפלג מהקהילה האורתודוקסית ולהקים את "קהל ספרד", לאחר שהקהילה המרכזית התאחדה עם הניאולוגים.
במבוא זה הם כותבים בחריפות רבה נגד הניאולוגים ("אנשי קהילת הקונגרס") ונגד האיחוד של הקהילה האורתודוקסית עמם. תחילה הם מתארים את מאורע הפרדת הקהילות בהונגריה: " ונתחלק עמנו... עם אחד לשני עמים... כי השליכו הדת אחרי גיום... וכמה קהילות שהיו מקודם באגודה אחת ולעדה אחת... נתפרדה החבילה. זה אומרים לד' עינינו, וזה אומרים איננו לד'...". לאחר מכן כותבים על הפירוד בקהילת מישקולץ: " גם בקהלתנו אשר ישב בה אחד והראש ממיסדי תורת הקאנגרעס, נחלקה לשני כיתות: כשני חלקים [=שני שליש מהקהילה] נשארו באמונתנו, וחלק א' [=שליש מבני הקהילה] המירו דתם לדת קאנגרעס, וגם הרב איתם...". הם מספרים על החרמת הניאולוגים מקהל ישראל ע"י רבני הונגריה: " ואנשי קאנגרעס, רבניהם, שוחטיהם ומשמשיהם... ובתי הכנסיות שלהם נאסרו באיסור גמור מכל גדולי זמנינו בכל מדינותינו". הם מספרים כי בהמשך נכנעו הניאולוגים – "אנשי הקונגרס" – במישקולץ לקהילה האורתודוקסית הגדולה: " ויהי כאשר ראו אנשי קאנגרעס כי לא יכולו לאנשי ארטהאדאקסען... ויוציאו קול במחנה העברים לאמור את שלום אחינו אנו מבקשים, נהיה לעם אחד, כדי לקיים בנו 'ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם', וקבלו גם הם עליהם להיות ארטהאדאקסען... ויעמוד גם השטן על ימינו... כי כמה אנשי ארטה[אד]אקס הסכימו אתם ונגמר הדבר בלי עצה ובלי תבונה כאות נפש קאנגרעס להיות כולנו לעדה אחת: ארטהאדאקס...".
בהמשך הם מספרים על הקלקולים בענייני שמירת הדת ושינויי המנהגים שאנשי "קהילת הקונגרס" לשעבר הכניסו בקהילה. הם מתארים כיצד בימי הסליחות, בחודש אלול תרל"ז, התפרצו כמה מאנשי הקהילה המרכזית, באמצע אמירת הסליחות "זכור ברית", כשהם מלווים בשוטרים והפריעו לתפילתם בבית הכנסת: " באו עלינו עם י"ח פאנדארן [=18 שוטרים] מלובשי חרב ושריון... הוציאו כל איש ישראל מכאן, כי הס מלהזכיר בשם ד', וכיבו את הנרות ודחפו אותנו והוציאו חרב מנרתק... הבוקר אור נסגרו אנשים מאתנו בבית הכלא...". הם מספרים כי בעקבות אותם מאורעות הקימו את "קהל ספרד" ברשיון ה"קולטוס מיניסטער" [=שר התרבות] "וברשות כל גדולי זמנינו".
בפנקס שלפנינו מתגלים פרטים רבים מתקופת ייסוד "קהל ספרד במישקולץ" ("דער מישקאלצער ספרד געמיינדע"), שחלקם אינם ידועים מכל מקור אחר. על פי המופיע בספר "קהילות הונגריה" התפלגה קהילת מישקולץ בשנת תר"ל (1870) והחרדים הקימו קהילה נפרדת. שם נכתב עוד: "בשנת תרל"ה (1875) התאחדו הפלגים מחדש על יסוד אורתודוקסי. זמן קצר לאחר מכן הקימה קבוצת יהודים קהילה חסידית תחת השם 'קהילה ספרדית', עם בית כנסת משלה, חברת משניות, חברת נשים וחברת 'מחזיקי הדת'. מוסדות חינוך במישקולץ: בית ספר יהודי עממי, 3 ישיבות ו-3 תלמודי תורה שאליהם באו ללמוד צעירים מכל מחוז בורשוד" (קהילות הונגריה, עמ' 228). בפנקס שלפנינו מתברר בין היתר, כי הקהילה הנפרדת "קהל ספרד" נוסדה באופן רשמי לאחר אלול תרל"ז, ותקנותיה נכתבו "בשנת וקהל ספרד יצליחו לפ"ק" [תרל"ט].
פרשת הקמת ה"קהילות הנפרדות" בהונגריה וטרנסילבניה החלה לאחר ה"קונגרס" הידוע בשנת תרכ"ט (1868-1869), במהלכו הוקם בתמיכת הממשלה ארגון-גג ארצי של כל הקהילות היהודיות, שנועד לייצג את כלל יהודי הונגריה בפני השלטונות. גוף זה, שכונה "הלשכה היהודית הארצית", נשלט כבר מתחילתו על ידי הניאולוגים, ומשום כך פרשו האורתודוקסים מקונגרס הייסוד, ולאחר השתדלות אצל השלטונות הקימו ועד ארצי משלהם, בשם "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות האוטונומיות". כך נוסדו בשנים תר"ל-תרל"ב קהילות נפרדות ("קהל יראים ארטהאדאקסן") בהרבה מערי הונגריה וטראנסילבניה (זיבנבירגן), שפעלו לצד קהילות ה"קונגרס" הניאולוגיות. לצד זאת, נוצר זרם שלישי של קהילות, שסירבו להצטרף לשני הארגונים ופעלו באופן עצמאי מול השלטונות. קהילות אלה כונו "סטטוס קוו".
במספר מקומות פעלו שתי קהילות אורתודוקסיות – קהילה "אשכנזית", לצד קהילה חסידית "ספרדית". על הכינוי "ספרדים" לקהילות הפורשות מסופר כי מכיון שלא היתה אפשרות לקבלת רשיון ממשלתי להקמת שתי קהילות אורתודקסיות באותה עיר, מצא "הראש היהודי" פתרון גם לבעיה זו. בערים שונות בהונגריה (טעמשוואר ועוד) היו קהילות עתיקות של ספרדים מגולי ספרד, שהגיעו להונגריה בתקופת השלטון הטורקי. כאשר רצתה קבוצה חרדית או חסידית להתפלג מהקהילה האורתודקסית, הם קראו לקהילתם שם "קהל ספרד" ולרב הקהילה ניתן התואר "חכם", ועל תקן זה הם קיבלו רשיון ממשלתי כיהודים "ספרדים". קהילות כאלו הוקמו במהלך שנות התר"ל בערים מישקולץ וקלויזנבורג ובערים נוספות.
הרב הראשון של הקהילה ה"ספרדית" במישקולץ נקרא בשם הרב ויטריאל. שמו הפרטי לא נודע ברשימות ההיסטוריות, רק במקור אחד נכתב כי שמו היה "רבי משה ויטרול" (א' פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, ב', עמ' 127), אך בפנקס שלפנינו מתברר כי הוא חותם בשם: "חיים וויטריאל" (ראה תמונה 71b).
בשנת תרמ"ה נתמנה רבי יוסף שלמה רייניץ לרב הקהילה ה"ספרדית" במישקולץ, והוא כיהן בתפקיד כארבעים שנה עד לפטירתו בשנת תרפ"ה (ראה: שמואל ברמה, ירושלים תשמ"ה, עמ' רצד-רצה). בית הכנסת של "קהל ספרד" שכן ברחוב קולטשאי בעיר (קדושי מישקולץ והסביבה, עמ' 13). בשנת תרפ"ו נתמנה לרב הקהילה רבי חיים מרדכי יעקב גוטליב בעל "יגל יעקב" (בהקדמת המהדורה החדשה של הספר יגל יעקב – ברוקלין, תשע"ד – מופיעים מעט פרטים לתולדות "קהל ספרד" במישקולץ).
[18] דף (הכוללים כ-22 עמ' כתובים). 41 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים. כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשוליים, ללא פגיעות בטקסט. הדף האחרון ריק והודבק לדף שלפניו. כריכת עור חדשה.
הדפים האחרונים בפנקס שלפנינו נכתבו בשנת תרל"ט, זמן קצר לאחר ייסוד הקהילה. בדפים אלה מופיעים: דף מבוא (בעברית) וארבעה דפים עם 26 תקנות הקהילה (ביידיש). בסוף התקנות מופיעות 47 חתימות של חברי "קהל ספרד", בראשן חתימת רב הקהילה רבי "חיים וויטריאל" וחתימת ראש הקהל רבי "אברהם צבי שטרויס". בשולי החתימות משנת תרל"ט, נוספה תעודה בגרמנית משנת 1884 בחתימת נשיא הקהילה "Adolf Strauss" [רבי אברהם צבי שטרויס הנ"ל].
בדפים הראשונים של הפנקס, הוספות (ביידיש) מתקופות שונות (אחת מהן מתוארכת: תרס"ג), הכוללות תיקונים ושינויים לתקנות הראשונות. עם חתימות ראשי הקהילה ובראשם רבי "אברהם צבי שטרויס". בהמשך הפנקס: שבעה דפים עם שמות שבעת ראשי הקהילה (לכל אחד דף שלם; כל שם רשום בראש הדף באותיות מרובעות גדולות); הוספות חדשות לתקנות, משנת תר"פ (העתקה, חלקה בכתיבה מרובעת, כולל העתקת חתימת רב הקהילה רבי יוסף שלמה רייניץ ושמות רבים של בני הקהילה).
במבוא הארוך (משנת תרל"ט), מופיע תיאור מעניין ומפורט (שככל הידוע לנו לא נדפס עד היום) על ה"קונגרס" הידוע משנת תרכ"ט, על פרישת החרדים מאותו קונגרס והקמת הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה בראשות "הצדיק" רבי יצחק רייך [הנשיא הראשון של הלשכה האורתודוקסית בבודפשט], ברשיון "אדוננו המלך האדיר החסיד פראנץ יאזעף". במבוא זה נכתב בפרוטרוט גם על הסיבה שהביאה קבוצה מן החרדים במישקולץ להתפלג מהקהילה האורתודוקסית ולהקים את "קהל ספרד", לאחר שהקהילה המרכזית התאחדה עם הניאולוגים.
במבוא זה הם כותבים בחריפות רבה נגד הניאולוגים ("אנשי קהילת הקונגרס") ונגד האיחוד של הקהילה האורתודוקסית עמם. תחילה הם מתארים את מאורע הפרדת הקהילות בהונגריה: " ונתחלק עמנו... עם אחד לשני עמים... כי השליכו הדת אחרי גיום... וכמה קהילות שהיו מקודם באגודה אחת ולעדה אחת... נתפרדה החבילה. זה אומרים לד' עינינו, וזה אומרים איננו לד'...". לאחר מכן כותבים על הפירוד בקהילת מישקולץ: " גם בקהלתנו אשר ישב בה אחד והראש ממיסדי תורת הקאנגרעס, נחלקה לשני כיתות: כשני חלקים [=שני שליש מהקהילה] נשארו באמונתנו, וחלק א' [=שליש מבני הקהילה] המירו דתם לדת קאנגרעס, וגם הרב איתם...". הם מספרים על החרמת הניאולוגים מקהל ישראל ע"י רבני הונגריה: " ואנשי קאנגרעס, רבניהם, שוחטיהם ומשמשיהם... ובתי הכנסיות שלהם נאסרו באיסור גמור מכל גדולי זמנינו בכל מדינותינו". הם מספרים כי בהמשך נכנעו הניאולוגים – "אנשי הקונגרס" – במישקולץ לקהילה האורתודוקסית הגדולה: " ויהי כאשר ראו אנשי קאנגרעס כי לא יכולו לאנשי ארטהאדאקסען... ויוציאו קול במחנה העברים לאמור את שלום אחינו אנו מבקשים, נהיה לעם אחד, כדי לקיים בנו 'ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם', וקבלו גם הם עליהם להיות ארטהאדאקסען... ויעמוד גם השטן על ימינו... כי כמה אנשי ארטה[אד]אקס הסכימו אתם ונגמר הדבר בלי עצה ובלי תבונה כאות נפש קאנגרעס להיות כולנו לעדה אחת: ארטהאדאקס...".
בהמשך הם מספרים על הקלקולים בענייני שמירת הדת ושינויי המנהגים שאנשי "קהילת הקונגרס" לשעבר הכניסו בקהילה. הם מתארים כיצד בימי הסליחות, בחודש אלול תרל"ז, התפרצו כמה מאנשי הקהילה המרכזית, באמצע אמירת הסליחות "זכור ברית", כשהם מלווים בשוטרים והפריעו לתפילתם בבית הכנסת: " באו עלינו עם י"ח פאנדארן [=18 שוטרים] מלובשי חרב ושריון... הוציאו כל איש ישראל מכאן, כי הס מלהזכיר בשם ד', וכיבו את הנרות ודחפו אותנו והוציאו חרב מנרתק... הבוקר אור נסגרו אנשים מאתנו בבית הכלא...". הם מספרים כי בעקבות אותם מאורעות הקימו את "קהל ספרד" ברשיון ה"קולטוס מיניסטער" [=שר התרבות] "וברשות כל גדולי זמנינו".
בפנקס שלפנינו מתגלים פרטים רבים מתקופת ייסוד "קהל ספרד במישקולץ" ("דער מישקאלצער ספרד געמיינדע"), שחלקם אינם ידועים מכל מקור אחר. על פי המופיע בספר "קהילות הונגריה" התפלגה קהילת מישקולץ בשנת תר"ל (1870) והחרדים הקימו קהילה נפרדת. שם נכתב עוד: "בשנת תרל"ה (1875) התאחדו הפלגים מחדש על יסוד אורתודוקסי. זמן קצר לאחר מכן הקימה קבוצת יהודים קהילה חסידית תחת השם 'קהילה ספרדית', עם בית כנסת משלה, חברת משניות, חברת נשים וחברת 'מחזיקי הדת'. מוסדות חינוך במישקולץ: בית ספר יהודי עממי, 3 ישיבות ו-3 תלמודי תורה שאליהם באו ללמוד צעירים מכל מחוז בורשוד" (קהילות הונגריה, עמ' 228). בפנקס שלפנינו מתברר בין היתר, כי הקהילה הנפרדת "קהל ספרד" נוסדה באופן רשמי לאחר אלול תרל"ז, ותקנותיה נכתבו "בשנת וקהל ספרד יצליחו לפ"ק" [תרל"ט].
פרשת הקמת ה"קהילות הנפרדות" בהונגריה וטרנסילבניה החלה לאחר ה"קונגרס" הידוע בשנת תרכ"ט (1868-1869), במהלכו הוקם בתמיכת הממשלה ארגון-גג ארצי של כל הקהילות היהודיות, שנועד לייצג את כלל יהודי הונגריה בפני השלטונות. גוף זה, שכונה "הלשכה היהודית הארצית", נשלט כבר מתחילתו על ידי הניאולוגים, ומשום כך פרשו האורתודוקסים מקונגרס הייסוד, ולאחר השתדלות אצל השלטונות הקימו ועד ארצי משלהם, בשם "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות האוטונומיות". כך נוסדו בשנים תר"ל-תרל"ב קהילות נפרדות ("קהל יראים ארטהאדאקסן") בהרבה מערי הונגריה וטראנסילבניה (זיבנבירגן), שפעלו לצד קהילות ה"קונגרס" הניאולוגיות. לצד זאת, נוצר זרם שלישי של קהילות, שסירבו להצטרף לשני הארגונים ופעלו באופן עצמאי מול השלטונות. קהילות אלה כונו "סטטוס קוו".
במספר מקומות פעלו שתי קהילות אורתודוקסיות – קהילה "אשכנזית", לצד קהילה חסידית "ספרדית". על הכינוי "ספרדים" לקהילות הפורשות מסופר כי מכיון שלא היתה אפשרות לקבלת רשיון ממשלתי להקמת שתי קהילות אורתודקסיות באותה עיר, מצא "הראש היהודי" פתרון גם לבעיה זו. בערים שונות בהונגריה (טעמשוואר ועוד) היו קהילות עתיקות של ספרדים מגולי ספרד, שהגיעו להונגריה בתקופת השלטון הטורקי. כאשר רצתה קבוצה חרדית או חסידית להתפלג מהקהילה האורתודקסית, הם קראו לקהילתם שם "קהל ספרד" ולרב הקהילה ניתן התואר "חכם", ועל תקן זה הם קיבלו רשיון ממשלתי כיהודים "ספרדים". קהילות כאלו הוקמו במהלך שנות התר"ל בערים מישקולץ וקלויזנבורג ובערים נוספות.
הרב הראשון של הקהילה ה"ספרדית" במישקולץ נקרא בשם הרב ויטריאל. שמו הפרטי לא נודע ברשימות ההיסטוריות, רק במקור אחד נכתב כי שמו היה "רבי משה ויטרול" (א' פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, ב', עמ' 127), אך בפנקס שלפנינו מתברר כי הוא חותם בשם: "חיים וויטריאל" (ראה תמונה 71b).
בשנת תרמ"ה נתמנה רבי יוסף שלמה רייניץ לרב הקהילה ה"ספרדית" במישקולץ, והוא כיהן בתפקיד כארבעים שנה עד לפטירתו בשנת תרפ"ה (ראה: שמואל ברמה, ירושלים תשמ"ה, עמ' רצד-רצה). בית הכנסת של "קהל ספרד" שכן ברחוב קולטשאי בעיר (קדושי מישקולץ והסביבה, עמ' 13). בשנת תרפ"ו נתמנה לרב הקהילה רבי חיים מרדכי יעקב גוטליב בעל "יגל יעקב" (בהקדמת המהדורה החדשה של הספר יגל יעקב – ברוקלין, תשע"ד – מופיעים מעט פרטים לתולדות "קהל ספרד" במישקולץ).
[18] דף (הכוללים כ-22 עמ' כתובים). 41 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים. כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשוליים, ללא פגיעות בטקסט. הדף האחרון ריק והודבק לדף שלפניו. כריכת עור חדשה.
קטגוריה
קהילות ישראל – פנקסים ומסמכים
קָטָלוֹג
מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.11.2020
פתיחה: $500
הערכה: $1,000 - $2,000
נמכר ב: $4,750
כולל עמלת קונה
אוסף מסמכים מהעיר ברדיטשוב, מהשנים תרנ"ג-תרס"א, ובהם תיעוד על ה"חברות", האגודות והמוסדות בברדיטשוב בשנים אלו, עם חתימות הגבאים.
• 12 מסמכים בכתב-יד, מהשנים תרנ"ג-תרס"א, שנכתבו ע"י רבי זאב (וואלף) ב"ר קאפיל קאמינקא מברדיטשוב. המסמכים דומים בתוכנם (עם הבדלים קלים) והם מעידים על העברת כספים ממנו אל ארבע חברות בקהילת ברדיטשוב: "תלמוד תורה", "ביקור חולים", "הכנסת אורחים" ו"יתומים ואלמנות". על המסמכים חתומים גבאי החברות, ובחלקם גם חותמות שונות של החברות. חלק מהמסמכים נכתבו על נייר מכתבים רשמי של רבי זאב קאמינקא.
כפי שנרשם במסמכים אלו, מקורות הכספים שנתרמו לחברות היו ברווחים שהניבו שתי קרנות, אחת בסך 100 רובל שהקדיש רבי זאב קאמינקא לטובת ארבעת החברות, ואחת מעזבון גיסו רבי חיים גד ב"ר זאב פיינזילבר (שנפטר במוסקבה, כ"ט ניסן תרמ"ה) בסך 400 רובל.
במסמך מיום א' ניסן תרנ"ח נוספה תרומה עבור "בית אוסף היתומים". במסמך משנת תר"ס נוספו תרומות עבור "מושב זקנים (מוסד החדש והיקר, מעט הכמות עוד ורב האיכות לתפארת העיר)".
• חמש קבלות מודפסות, עם מילוי בכתב-יד (ברוסית), על תרומות שהתקבלו מרבי זאב קאמינקא בשנת תרנ"ח. שתיים עבור "תלמוד תורה", שתיים עבור "יתומים ואלמנות" ואחת עבור "ביקור חולים". בשתיים מהן חותמות (ברוסית) של "תלמוד תורה".
• דף בכתב-יד, העתקה של מסמך רשמי, המתעד את שמותיהם ופרטיהם של בני משפחת קאמינקא, משנת 1885. רוסית.
18 מסמכים. גודל משתנה, מצב כללי טוב-בינוני.
הזכרת שם העיר ברדיטשוב כסגולה להמתקת הדינים
לפי המובא בשם כמה מצדיקי החסידות ישנה סגולה בעצם הזכרת שם העיר ברדיטשוב. כך מובא בשם רבי נפתלי מרופשיץ, כי הזכרת שם העיר ברדיטשוב היא "סגולה למליצה ישרה ולהמתקת הדינים", וכך מובא גם בשם האדמו"ר הראשון מסדיגורה, ש"אפילו מזכירין שם העיר ברדיטשוב הוא ג"כ מסוגל להמתקת הדינים". יש שפירשו זאת שהצדיק מקדש במידותיו את עירו, עד שמכנים גם את העיר על שמו של הצדיק, כי הוא משאיר בעיר מנפשו רוחו ונשמתו עד סוף כל הדורות (ראה חומר מצורף לפריט 72).
קטגוריה
קהילות ישראל – פנקסים ומסמכים
קָטָלוֹג
מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.11.2020
פתיחה: $50,000
הערכה: $50,000 - $80,000
לא נמכר
ארכיון ענק עם כ-1900 תעודות מסחריות ומשפטיות מאוסף משפחת אצראף בפאס שבמרוקו. סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
משפחת אצראף (צראף), שהתגוררה בעיר פאס, היתה מן המשפחות הנכבדות ביותר בקרב יהדות מרוקו, בין היתר בשל עושרם הרב של בני המשפחה, קשריהם עם השלטונות וכח השפעתם. במאות ה-19 וה-20 עסקה המשפחה בין היתר באספקת מזון ומצרכים אחרים, כגון בדים וכלי עבודה, לשבטים המוסלמים שחיו הרחק מן הערים הגדולות של מרוקו. העסקאות שנעשו על ידי בני המשפחה קיבלו את אישור בית הדין השרעי, על פי החוק בזמנם.
לפנינו אוסף ענק של אישורים, מסמכים ותעודות מעסקאות שנעשו על ידי שלושה דורות ממשפחת אצראף, החל מאמצע המאה ה-19 ועד סוף הרבע הראשון של המאה ה-20. מסמכים אלה נשמרו בארכיון המשפחה.
המסמכים והתעודות שלפנינו נכתבו ברובם על ידי בית הדין השרעי בעיר פאס, וכתובים כולם בערבית, כשעליהם חתומים דייני בית הדין המוסלמים, בחתימותיהם המסולסלות. המסמכים מתעדים פרטים רבים וכוללים בין היתר שטרי קנייה ומכירה של נכסים במלאח (השכונה היהודית) בעיר פאס, עם פרטים אודות היהודים תושבי העיר, כמו גם נתונים רבים ושונים על פעילותם המסחרית של בני משפחת אצראף, השופכים אור על כלכלת העיר, על היחסים בין יהודים למוסלמים בפאס, ועוד.
כל אחד מן המסמכים והתעודות קופל, לצורך שימורו, למעין אקורדיון, ועל גבו נרשמה באותיות עבריות (בכתיבה מערבית) ובתערובת של עברית וערבית-יהודית, תמצית קצרה של תוכן המסמך.
החוקרת Jessica Marglin כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על סמך עיון באוסף שלפנינו (J.M. Marglin, In the courts of the nations: Jews, Muslims, and legal pluralism in nineteenth-century Morocco, Princeton University, 2013). עבודת הדוקטורט התפרסמה לאחר מכן כספר (J.M. Marglin, Across Legal Lines: Jews and Muslims in Modern Morocco, Yale University Press, 2016). ראו גם סקירה על מסמכים מאוסף זה במאמרו של פרופ' יהושע פרנקל, תעודות מסחריות ומשפטיות מאוסף משפחת [א]צראף מפאס – מקור היסטורי חדש לקורות היהודים תושבי פאס בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, מקדם ומים, ט', עמ' 77-92.
כ-1900 מסמכים כתובים על נייר. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
משפחת אצראף (צראף), שהתגוררה בעיר פאס, היתה מן המשפחות הנכבדות ביותר בקרב יהדות מרוקו, בין היתר בשל עושרם הרב של בני המשפחה, קשריהם עם השלטונות וכח השפעתם. במאות ה-19 וה-20 עסקה המשפחה בין היתר באספקת מזון ומצרכים אחרים, כגון בדים וכלי עבודה, לשבטים המוסלמים שחיו הרחק מן הערים הגדולות של מרוקו. העסקאות שנעשו על ידי בני המשפחה קיבלו את אישור בית הדין השרעי, על פי החוק בזמנם.
לפנינו אוסף ענק של אישורים, מסמכים ותעודות מעסקאות שנעשו על ידי שלושה דורות ממשפחת אצראף, החל מאמצע המאה ה-19 ועד סוף הרבע הראשון של המאה ה-20. מסמכים אלה נשמרו בארכיון המשפחה.
המסמכים והתעודות שלפנינו נכתבו ברובם על ידי בית הדין השרעי בעיר פאס, וכתובים כולם בערבית, כשעליהם חתומים דייני בית הדין המוסלמים, בחתימותיהם המסולסלות. המסמכים מתעדים פרטים רבים וכוללים בין היתר שטרי קנייה ומכירה של נכסים במלאח (השכונה היהודית) בעיר פאס, עם פרטים אודות היהודים תושבי העיר, כמו גם נתונים רבים ושונים על פעילותם המסחרית של בני משפחת אצראף, השופכים אור על כלכלת העיר, על היחסים בין יהודים למוסלמים בפאס, ועוד.
כל אחד מן המסמכים והתעודות קופל, לצורך שימורו, למעין אקורדיון, ועל גבו נרשמה באותיות עבריות (בכתיבה מערבית) ובתערובת של עברית וערבית-יהודית, תמצית קצרה של תוכן המסמך.
החוקרת Jessica Marglin כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על סמך עיון באוסף שלפנינו (J.M. Marglin, In the courts of the nations: Jews, Muslims, and legal pluralism in nineteenth-century Morocco, Princeton University, 2013). עבודת הדוקטורט התפרסמה לאחר מכן כספר (J.M. Marglin, Across Legal Lines: Jews and Muslims in Modern Morocco, Yale University Press, 2016). ראו גם סקירה על מסמכים מאוסף זה במאמרו של פרופ' יהושע פרנקל, תעודות מסחריות ומשפטיות מאוסף משפחת [א]צראף מפאס – מקור היסטורי חדש לקורות היהודים תושבי פאס בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, מקדם ומים, ט', עמ' 77-92.
כ-1900 מסמכים כתובים על נייר. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
קטגוריה
קהילות ישראל – פנקסים ומסמכים
קָטָלוֹג
מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.11.2020
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $5,500
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של משה מונטיפיורי, אל הרב הראשי של האימפריה הבריטית רבי נתן מרקוס אדלר. כתוב על נייר מכתבים רשמי. רמסגייט (אנגליה), 12 בנובמבר 5632 (1871). אנגלית.
במכתבו כותב מונטיפיורי: "אני מקווה שתואיל לכנס פגישה של ה-Holy Land Committee ["ועד ארץ הקודש"]... יש לנקוט אמצעים להטבת מצבו של הנכס היפואי. אני מבין שערך הקרקע עולה והולך ומצטער על שחלפו חודשים רבים כל כך בלי שיגיע לאוזנינו כל מידע בנוגע להתקדמות בעיבוד האדמה".
ככל הנראה מתייחס מונטיפיורי בדבריו לפרדס שרכש ביפו בשנת 1855. הפרדס, המכונה "פרדס מונטיפיורי" או "גן מונטיפיורי" נחשב לפרדס היהודי הראשון על אדמת ארץ ישראל. לאורך השנים ידע הפרדס עליות ומורדות, נקלע לקשיים שונים ומנהליו הוחלפו. רבים מעמיתיו של מונטיפיורי, ובהם הרב נתן מרקוס אדלר, ניסו להביא למכירת הפרדס או להחכרתו מנימוקים של חוסר רווחיות, אולם מונטיפיורי התעקש להוסיף ולקיים את הפרדס, שנשא עבורו חשיבות שמעבר לשיקולים כלכליים, עד ליום מותו.
לאורך עשרות שנים התקיימו קשרי ידידות בין מונטיפיורי, שעמד בראש עדת הספרדים בלונדון, ובין רבי נתן מרקוס אדלר (תקס"ג-תר"נ), הרב הראשי של האימפריה הבריטית. מערכת היחסים הלבבית ביניהם, שלוותה בהתכתבות ענפה, הובילה לשיתוף פעולה בפרויקטים קהילתיים מגוונים, ובהם איסוף כספי תרומה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. אדלר, שמתוקף תפקידו כרב ראשי עמד בראש איגוד בתי הכנסת ק"ק כנסת ישראל (Synagogue United), ארגון שאיגד את כל הקהילות האורתודוקסיות בבריטניה, דאג לרכז את התרומות שהתקבלו בבתי-הכנסת ולשלוח אותן לארץ ישראל באמצעות נציגיו של מונטיפיורי.
[1] דף מקופל לשניים (שלושה עמודים בכתב-ידו של מונטיפיורי), 17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. מעט כתמים. מספר קרעים לאורך סימני הקיפול.
משה מונטיפיורי נהג להכתיב את מכתביו למזכירו ולחתום את שמו בסופם. מכתבים הכתובים בכתב-ידו אינם שכיחים.
במכתבו כותב מונטיפיורי: "אני מקווה שתואיל לכנס פגישה של ה-Holy Land Committee ["ועד ארץ הקודש"]... יש לנקוט אמצעים להטבת מצבו של הנכס היפואי. אני מבין שערך הקרקע עולה והולך ומצטער על שחלפו חודשים רבים כל כך בלי שיגיע לאוזנינו כל מידע בנוגע להתקדמות בעיבוד האדמה".
ככל הנראה מתייחס מונטיפיורי בדבריו לפרדס שרכש ביפו בשנת 1855. הפרדס, המכונה "פרדס מונטיפיורי" או "גן מונטיפיורי" נחשב לפרדס היהודי הראשון על אדמת ארץ ישראל. לאורך השנים ידע הפרדס עליות ומורדות, נקלע לקשיים שונים ומנהליו הוחלפו. רבים מעמיתיו של מונטיפיורי, ובהם הרב נתן מרקוס אדלר, ניסו להביא למכירת הפרדס או להחכרתו מנימוקים של חוסר רווחיות, אולם מונטיפיורי התעקש להוסיף ולקיים את הפרדס, שנשא עבורו חשיבות שמעבר לשיקולים כלכליים, עד ליום מותו.
לאורך עשרות שנים התקיימו קשרי ידידות בין מונטיפיורי, שעמד בראש עדת הספרדים בלונדון, ובין רבי נתן מרקוס אדלר (תקס"ג-תר"נ), הרב הראשי של האימפריה הבריטית. מערכת היחסים הלבבית ביניהם, שלוותה בהתכתבות ענפה, הובילה לשיתוף פעולה בפרויקטים קהילתיים מגוונים, ובהם איסוף כספי תרומה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. אדלר, שמתוקף תפקידו כרב ראשי עמד בראש איגוד בתי הכנסת ק"ק כנסת ישראל (Synagogue United), ארגון שאיגד את כל הקהילות האורתודוקסיות בבריטניה, דאג לרכז את התרומות שהתקבלו בבתי-הכנסת ולשלוח אותן לארץ ישראל באמצעות נציגיו של מונטיפיורי.
[1] דף מקופל לשניים (שלושה עמודים בכתב-ידו של מונטיפיורי), 17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. מעט כתמים. מספר קרעים לאורך סימני הקיפול.
משה מונטיפיורי נהג להכתיב את מכתביו למזכירו ולחתום את שמו בסופם. מכתבים הכתובים בכתב-ידו אינם שכיחים.
קטגוריה
קהילות ישראל – פנקסים ומסמכים
קָטָלוֹג
מכירה 75 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.11.2020
פתיחה: $800
הערכה: $1,000 - $2,000
נמכר ב: $1,000
כולל עמלת קונה
אוסף ייחודי של תעודות זהות, מסמכים ואישורים, המתעדים את קורותיה של סלה הלצל (Sala Helzel) אישה יהודייה שנמלטה מגטו קרקוב בשנת 1942, הסתירה את מוצאה היהודי וחיה תחת השם הבדוי לודביקה הלסקה (Ludwika Halska) עד סוף מלחמת העולם השנייה. האוסף נחלק לשני חלקים: תעודות ומסמכים מתקופת המלחמה, תחת שמה הבדוי, ומסמכים שהונפקו לאחר המלחמה, כששבה להשתמש בשמה. פולין ואוסטריה, תחילת-אמצע שנות ה-40. גרמנית, פולנית ואנגלית.
האוסף מגולל את סיפור הישרדותה של סלה הלצל בימי השואה. הלצל נולדה בשנת 1923 בכפר הפולני Rzepiennik, ובשנת 1940, לאחר כיבוש פולין, נלקחה עם משפחתה לגטו קרקוב. בדרך לא ידועה, הצליחה הלצל לברוח מהגטו בשנת 1942, ולהשיג מסמכים רשמיים, חתומים בחותמות הרשויות הגרמניות, המעידים שהנה אישה פולנייה בשם לודביקה הלסקה שנולדה בעיר קרקוב. בעזרת מסמכים אלה חיה בוורשה ועבדה כטכנאית מעבדת רנטגן עד שנת 1943. בשנה זו סופחה אל פלוגה של עובדי כפייה פולנים, ונשלחה מפולין לאוסטריה, שם עבדה, כנראה בניקיון של בתי חולים באזור פלדקירך. בשנת 1945 שוחררה בידי כוחות צרפת החופשית. כפי הנראה, היגרה לארה"ב, ומשם לארץ ישראל.
האוסף כולל:
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל תחת זהותה הבדויה כלודביקה הלסקה, ובהם: • קנקארטה (Kennkarte) – מסמך זיהוי רשמי בשטחים הכבושים של גרמניה הנאצית (תעודה בצבע אפור, שהוקדש לפולנים). 1942. • כרטיס זיהוי ל"משרתי ציבור לא-גרמניים" (Nichtdeutsche Verwaltungsdienst Angehörige), כטכנאית מעבדה (laborantin). ורשה, 1943. • הוראת התייצבות מטעם הגנרל גוברנמן בקרקוב, מחלקת העבודה, לקראת נסיעה לעבודות כפייה בשטחי אוסטריה. • תג בד לעובדי-כפייה פולנים (Zivilarbeiter), עם האות P במרכזו. • אישור מגורים בעיר האוסטרית קופשטיין (במשותף עם שלוש שותפות לדירה), עם פירוט קצבאות של מוצרי מזון: סוכר, תפוחי אדמה, ריבה, ביצים, חלב טרי וסבון. 1943. • ועוד.
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל לאחר המלחמה, ובהם: • תעודה מזהה מטעם הרפובליקה האוסטרית, עם תמונתה. 1946 • טופס פרטים אישיים של אונרר"א, עם פירוט קורותיה במהלך המלחמה. 1946. • אישור מארגון אונרר"א למגורים זמניים במחנה המעבר (כנראה מחנה עקורים) בלינץ- Kleinmunchen, 1946. • כרטיס זיהוי זמני מטעם הממשלה הפולנית, המשלחת הפולנית ליישוב מחדש באוסטריה, 1946. • ועוד.
סה"כ כ-25 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
האוסף מגולל את סיפור הישרדותה של סלה הלצל בימי השואה. הלצל נולדה בשנת 1923 בכפר הפולני Rzepiennik, ובשנת 1940, לאחר כיבוש פולין, נלקחה עם משפחתה לגטו קרקוב. בדרך לא ידועה, הצליחה הלצל לברוח מהגטו בשנת 1942, ולהשיג מסמכים רשמיים, חתומים בחותמות הרשויות הגרמניות, המעידים שהנה אישה פולנייה בשם לודביקה הלסקה שנולדה בעיר קרקוב. בעזרת מסמכים אלה חיה בוורשה ועבדה כטכנאית מעבדת רנטגן עד שנת 1943. בשנה זו סופחה אל פלוגה של עובדי כפייה פולנים, ונשלחה מפולין לאוסטריה, שם עבדה, כנראה בניקיון של בתי חולים באזור פלדקירך. בשנת 1945 שוחררה בידי כוחות צרפת החופשית. כפי הנראה, היגרה לארה"ב, ומשם לארץ ישראל.
האוסף כולל:
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל תחת זהותה הבדויה כלודביקה הלסקה, ובהם: • קנקארטה (Kennkarte) – מסמך זיהוי רשמי בשטחים הכבושים של גרמניה הנאצית (תעודה בצבע אפור, שהוקדש לפולנים). 1942. • כרטיס זיהוי ל"משרתי ציבור לא-גרמניים" (Nichtdeutsche Verwaltungsdienst Angehörige), כטכנאית מעבדה (laborantin). ורשה, 1943. • הוראת התייצבות מטעם הגנרל גוברנמן בקרקוב, מחלקת העבודה, לקראת נסיעה לעבודות כפייה בשטחי אוסטריה. • תג בד לעובדי-כפייה פולנים (Zivilarbeiter), עם האות P במרכזו. • אישור מגורים בעיר האוסטרית קופשטיין (במשותף עם שלוש שותפות לדירה), עם פירוט קצבאות של מוצרי מזון: סוכר, תפוחי אדמה, ריבה, ביצים, חלב טרי וסבון. 1943. • ועוד.
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל לאחר המלחמה, ובהם: • תעודה מזהה מטעם הרפובליקה האוסטרית, עם תמונתה. 1946 • טופס פרטים אישיים של אונרר"א, עם פירוט קורותיה במהלך המלחמה. 1946. • אישור מארגון אונרר"א למגורים זמניים במחנה המעבר (כנראה מחנה עקורים) בלינץ- Kleinmunchen, 1946. • כרטיס זיהוי זמני מטעם הממשלה הפולנית, המשלחת הפולנית ליישוב מחדש באוסטריה, 1946. • ועוד.
סה"כ כ-25 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
קטגוריה
קהילות ישראל – פנקסים ומסמכים
קָטָלוֹג