מכתב ארוך בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם אב"ד קלויזנבורג. [ברוקלין ניו יורק, תשט"ו 1955].
נשלח לירושלים, אל ידידו ומקורבו רבי אברהם געציל שיף ראב"ד רודניק (בעל "ה' שערים"). תשובה הלכתית בסוגיית "חכם שהורה" [נדפסה בשו"ת דברי יצי"ב, חלק ז, סימן פט].
הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ה-תשנ"ד), האדמו"ר מקלויזנבורג צאנז. מגדולי התורה והחסידות המפורסמים בדורנו. בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" מסיגט. אשתו הראשונה וכל ילדיה נהרגו בשואה, הי"ד. לאחר השואה, בה שהה במחנות ועבר את שבעת מדורי הגהנום הנאצי, הקים מעפר את חיי היהדות והדת במחנות העקורים בגרמניה. משם הגיע לארה"ב והקים מחדש את קהילת חסידי צאנז - בתי מדרשות, מוסדות חינוך וישיבות. לאחר כעשר שנים הגיע לארץ ישראל והקים את "קרית צאנז" בנתניה ובירושלים, על כל עשרות מוסדות התורה והחסד שבהם. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" - ארגון עולמי ללימוד יסודי של כל מסכתות הש"ס, המונה אלפי תלמידי חכמים ברחבי העולם. מתורתו נדפסו סדרות הספרים: "שו"ת דברי יציב" ומאמרי "שפע חיים".
אחד מעיקרי משנתו של האדמו"ר עמד על תפקידם של יהודי "שארית הפליטה" לאחר השואה. הוא הכיר בכך שהקב"ה הותירו בחיים והציל אותו ואת כל הניצולים, כדי לקומם ולחזק את לימוד התורה ועבודת היראה בעולם שאחרי המבול. למוסדות הראשונים שהקים בארץ ישראל הוא קרא בשם "שארית הפליטה". בראש נייר המכתבים הרשמי שלו (כמו במכתב שלפנינו) הופיעה הכותרת: "ועד שארית הפליטה לארץ ישראל – Vaad Shearith Hapletah For Eretz Israel". גם בסיום המכתב שלפנינו הוא כותב וחותם: "...והשי"ת ישלח לנו גואל צדק וישיב פליטת עמו ישראל ולרחמים ולרצון ולנחמות אכי"ר. ידידו הדו"ש יקותיאל יהודא ה"ש".
מקבל המכתב: רבי אברהם אליקים געציל שיף (תרנ"ח-תשמ"ו 1897-1986), כיהן כראב"ד בעיר רודניק בגליציה (עיר הולדתו של האדמו"ר מקלויזנבורג). בתקופת השואה נדד מזרחה לערבות סיביר ומזרח רוסיה. לאחר השואה – ממנה ניצל עם כל ילדיו – הגיע למחנות העקורים בגרמניה. שם כיהן ברבנות בהיידנהיים ושימש כיד-ימינו של האדמו"ר מקלויזנבורג, בכל הנעשה במחנות בגרמניה לשיקום וארגון חיי הדת על תילם. חבר בהנהלת הוועד המרכזי של "שארית הפליטה" בגרמניה. זכרונותיו נדפסו בספר "ה' שערים", שזכה למהדורות רבות.
אגרת אויר. 39 שורות בכתב ידו של האדמו"ר. 30.5 ס"מ. מצב טוב.

צרור גדול של מכתבים שנשלחו אל ראש עיריית בני ברק, הרב משה אירנשטיין, בין השנים תשמ"ד-תשנ"ד.
מכתבים בחתימות אדמו"רים ידועים, רבנים ואישי ציבור, בהם מכתבים מהרבנים: רבי צבי אלימלך הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג; רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים, האדמו"ר מנדבורנה בעל ה"באר יעקב"; רבי משה הגר, ראש ישיבת סרט-ויזניץ בחיפה; רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק; רבי משה יהודה ליב לנדא, רבה של בני ברק; רבי יצחק זילברשטיין; רבי משה שאול קליין; רבי צבי הכהן טורנהיים, האדמו"ר מלוקווע-וולברוז'; רבי אברהם שלמה בידרמן, האדמו"ר מלעלוב-ירושלים; רבי דוד מתתיהו רבינוביץ, האדמו"ר מביאלה בני ברק; רבי יהודה ירחמיאל צבי רבינוביץ, האדמו"ר מביאלה-פשיסחא; רבי תנחום בנימין בקר, האדמו"ר מאוז'רוב; רבי מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים; רבי יוסף זליכה מרבני פרדס כץ; ועוד.
24 מכתבים. רובם על ניירות מכתבים רשמיים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב בכתב ידו (בכתיבת רש"י) ובחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק. לונדון, טבת תרע"ט [דצמבר 1918].
מכתב אל "ידידי האהוב החכם הנעלה... מר מרדכי עליאש" – שהיה מתלמידיו בתקופת לונדון. הרב קוק כותב לו שיר ברכה מעניין. בקטע הראשון נכתב השם "מרדכי עליאש" באקרוסטיכון: "מעשיך קרבוך, רע חביב / דודים יעטרוך, כולם סביב / יקדמוך ברכות לחיי אביב...". בהמשך השיר משבח הרב קוק את הצלחתו של מרדכי עליאש לשלב את לימודיו באוניברסיטה יחד עם חיי אמונה ויראת שמים: "יפיפית לי, באדרת למודים / שלובה אתך, ברוח נאמנה / ואמונה אומן, יחד צמודים".
נכתב לרגל עלייתו של מר מרדכי עליאש לארץ ישראל, והרב כותב לו: "ובעלותך שמה, אל הנקודה / מכון הלאום אשר ביהודה / עפעפיך יישירו להוד הנצח / של קרית הקודש אשר בצל צח".
נכתב על גבי כרטיס ביקור רשמי של הרב, מתקופת שהותו בלונדון בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בו מודפס בעברית ובאנגלית: "אברהם יצחק הכהן קוק – רב ואב"ד דעה"ק יפו והמושבות תובב"א – כעת בקה"ק מחזיקי הדת, לונדון".
מקבל המכתב הוא עו"ד מרדכי עליאש (1892-1950), עלה לירושלים בשנת 1919. דיפלומט ועסקן ציוני, מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. לאחר קום המדינה כיהן כציר הראשון בבריטניה של מדינת ישראל. למד משפטים באוניברסטאות ירוסלב, ברלין ואוקספורד. בתקופת שהותו באנגליה התקרב אל הרב קוק (ששהה אז בגלות באירופה, עקב מאורעות מלחמת העולם הראשונה) ונקשר אליו כתלמיד מובהק. ממקימי בית הכנסת "ישרון" בירושלים.
כרטיס מודפס. 11 ס"מ בקירוב. נייר בריסטול. מצב בינוני-טוב. קרעים חסרים בפינות הדף, עם פגיעה בטקסט.
הטקסט במלואו נדפס בספר "אגרות הראי"ה" (חלק ג, עמ' שח, אגרת יג בנספחות). ראה חומר מצורף.

מכתב ארוך (3 דפים. העתקה לא חתומה), בעניני "דעות שבאמונה", מאת רבי אברהם יצחק הכהן קוק. [יפו], י"ב טבת תרע"ג [דצמבר 1912].
גוף המכתב הוא העתקה בכתב-ידו האופייני של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב. את שתי השורות האחרונות של המכתב (בדף השלישי), השלים הרב קוק בכתב-ידו: "הנם ג"כ כטפה מן הים של האמת הגדולה האומרת כולה, דבר אלוקינו יקום לעולם". הדף השלישי נחתך לאחר שורה זו. ללא חתימה.
מכתב מרתק ובו מענה לשאלות בענייני אמונה. תשובה לתלמיד, כפי הנראה ד"ר משה זיידל (ראה להלן), שפנה אליו במכתב שנכתב מתוך סערת רוח: "יקירי, מכתבך היקר... הגיעני, והבהילני מסערת רוחך היקר, וכאשר הנך קורא לי לעזרה, מצאתי לי לחובה קדושה להקדים את תשובתי ולבכר את מכתבי אליך, חביבי, על פני מכתבים אחרים נחוצים שזמנם מוקדם. ריש מילין אומר לך כלל גדול, מחמדי, שכל המבוכה המתיילדת בעניני דעות שבאמונה באה מתוך ההבנה השטחית שהיתה הצורה האמונית מבוססת עליה בתחילה...".
למיטב בדיקתנו, מכתב זה לא ידוע ולא נדפס. כפי הנראה, נשלח המכתב לד"ר משה זיידל, תלמידו הקרוב של הרב קוק (עוד מתקופת רבנותו בבויסק), שהתחבט בשאלות של אמונות ודעות ושיתף את הרב קוק בלבטיו. הקשר האישי והחם בין הרב קוק לבינו היה מיוחד ויוצא דופן. הרב קוק התמסר אליו כאב לבנו והמכתבים שכתב לו ידועים בעומקם, בטיפול בשאלות אמונה מורכבות והתמודדות עם רוח הזמן.
באגרות הראי"ה (ב, אגרת תעח) נדפס מכתב אחר, מיום י"ג טבת תרע"ג – יום לאחר כתיבת המכתב שלפנינו. המכתב שנדפס שם שונה לגמרי בתוכנו, אך נראה כי הוא מגיב לאותו מכתב של זיידל, שכנראה הביע בו סערת רוח גדולה (הרב קוק כותב לו שם: "מכתבך, חביבי, איני צריך לבאר שהדאיבני והפליא[ני] גם יחד..."). יש לשער כי הרב קוק כתב תחילה את המכתב שלפנינו כתגובה למכתבו הסוער של זיידל, אך לאחר מכן חזר בו מנוסח זה, וניסח מכתב חדש (הוא זה שנדפס לבסוף באגרות הראי"ה).
[3] דף (כתובים מצדם האחד), שניים מהם בגודל 25.5 ס"מ, והשלישי נמצא רק בחציו העליון (גודל הדף: 11 ס"מ). מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים.