מכתב בכתב ידו (בכתיבת רש"י) ובחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק. לונדון, טבת תרע"ט [דצמבר 1918].
מכתב אל "ידידי האהוב החכם הנעלה... מר מרדכי עליאש" – שהיה מתלמידיו בתקופת לונדון. הרב קוק כותב לו שיר ברכה מעניין. בקטע הראשון נכתב השם "מרדכי עליאש" באקרוסטיכון: "מעשיך קרבוך, רע חביב / דודים יעטרוך, כולם סביב / יקדמוך ברכות לחיי אביב...". בהמשך השיר משבח הרב קוק את הצלחתו של מרדכי עליאש לשלב את לימודיו באוניברסיטה יחד עם חיי אמונה ויראת שמים: "יפיפית לי, באדרת למודים / שלובה אתך, ברוח נאמנה / ואמונה אומן, יחד צמודים".
נכתב לרגל עלייתו של מר מרדכי עליאש לארץ ישראל, והרב כותב לו: "ובעלותך שמה, אל הנקודה / מכון הלאום אשר ביהודה / עפעפיך יישירו להוד הנצח / של קרית הקודש אשר בצל צח".
נכתב על גבי כרטיס ביקור רשמי של הרב, מתקופת שהותו בלונדון בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בו מודפס בעברית ובאנגלית: "אברהם יצחק הכהן קוק – רב ואב"ד דעה"ק יפו והמושבות תובב"א – כעת בקה"ק מחזיקי הדת, לונדון".
מקבל המכתב הוא עו"ד מרדכי עליאש (1892-1950), עלה לירושלים בשנת 1919. דיפלומט ועסקן ציוני, מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. לאחר קום המדינה כיהן כציר הראשון בבריטניה של מדינת ישראל. למד משפטים באוניברסטאות ירוסלב, ברלין ואוקספורד. בתקופת שהותו באנגליה התקרב אל הרב קוק (ששהה אז בגלות באירופה, עקב מאורעות מלחמת העולם הראשונה) ונקשר אליו כתלמיד מובהק. ממקימי בית הכנסת "ישרון" בירושלים.
כרטיס מודפס. 11 ס"מ בקירוב. נייר בריסטול. מצב בינוני-טוב. קרעים חסרים בפינות הדף, עם פגיעה בטקסט.
הטקסט במלואו נדפס בספר "אגרות הראי"ה" (חלק ג, עמ' שח, אגרת יג בנספחות). ראה חומר מצורף.

מכתב ארוך (3 דפים. העתקה לא חתומה), בעניני "דעות שבאמונה", מאת רבי אברהם יצחק הכהן קוק. [יפו], י"ב טבת תרע"ג [דצמבר 1912].
גוף המכתב הוא העתקה בכתב-ידו האופייני של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב. את שתי השורות האחרונות של המכתב (בדף השלישי), השלים הרב קוק בכתב-ידו: "הנם ג"כ כטפה מן הים של האמת הגדולה האומרת כולה, דבר אלוקינו יקום לעולם". הדף השלישי נחתך לאחר שורה זו. ללא חתימה.
מכתב מרתק ובו מענה לשאלות בענייני אמונה. תשובה לתלמיד, כפי הנראה ד"ר משה זיידל (ראה להלן), שפנה אליו במכתב שנכתב מתוך סערת רוח: "יקירי, מכתבך היקר... הגיעני, והבהילני מסערת רוחך היקר, וכאשר הנך קורא לי לעזרה, מצאתי לי לחובה קדושה להקדים את תשובתי ולבכר את מכתבי אליך, חביבי, על פני מכתבים אחרים נחוצים שזמנם מוקדם. ריש מילין אומר לך כלל גדול, מחמדי, שכל המבוכה המתיילדת בעניני דעות שבאמונה באה מתוך ההבנה השטחית שהיתה הצורה האמונית מבוססת עליה בתחילה...".
למיטב בדיקתנו, מכתב זה לא ידוע ולא נדפס. כפי הנראה, נשלח המכתב לד"ר משה זיידל, תלמידו הקרוב של הרב קוק (עוד מתקופת רבנותו בבויסק), שהתחבט בשאלות של אמונות ודעות ושיתף את הרב קוק בלבטיו. הקשר האישי והחם בין הרב קוק לבינו היה מיוחד ויוצא דופן. הרב קוק התמסר אליו כאב לבנו והמכתבים שכתב לו ידועים בעומקם, בטיפול בשאלות אמונה מורכבות והתמודדות עם רוח הזמן.
באגרות הראי"ה (ב, אגרת תעח) נדפס מכתב אחר, מיום י"ג טבת תרע"ג – יום לאחר כתיבת המכתב שלפנינו. המכתב שנדפס שם שונה לגמרי בתוכנו, אך נראה כי הוא מגיב לאותו מכתב של זיידל, שכנראה הביע בו סערת רוח גדולה (הרב קוק כותב לו שם: "מכתבך, חביבי, איני צריך לבאר שהדאיבני והפליא[ני] גם יחד..."). יש לשער כי הרב קוק כתב תחילה את המכתב שלפנינו כתגובה למכתבו הסוער של זיידל, אך לאחר מכן חזר בו מנוסח זה, וניסח מכתב חדש (הוא זה שנדפס לבסוף באגרות הראי"ה).
[3] דף (כתובים מצדם האחד), שניים מהם בגודל 25.5 ס"מ, והשלישי נמצא רק בחציו העליון (גודל הדף: 11 ס"מ). מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים.