כ-540 תצלומים בארבעה אלבומים ודו"ח מודפס במכונת כתיבה, המתעדים את פעילותו של נציג "המוסד לעלייה" באיראן. איראן, טורקיה וארץ ישראל, סוף שנות ה-40 עד תחילת שנות ה-50.
1. "סקירה כללית על 'מסע' דרך אזרבייג'אן הפרסית ואנטוליה, 13.6.1951 – 1.7.1951", דו"ח מודפס במכונת כתיבה עם מספר תוספות בכתב-יד, המתעד מסע של 3000 קילומטרים ביבשה ו-3000 קילומטרים בים שערך הכותב מטהראן לחיפה דרך טורקיה (כנראה, כדי לבחון אפשרות להעלות יהודים ארצה ללא מטוס). כולל תיעוד מפורט של רשתות הכבישים, התנאים הפוליטיים, המוסדות היהודיים, הצבא וההיסטוריה של פרס וטורקיה.
12, [2] עמ', 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק, קמטים וקרעים קלים בשוליים. כתמים וקרעים חסרים בדף הראשון (ללא נזק לטקסט). פיסה קטנה גזורה בראש הדף הראשון (ככל הנראה – שם של מקום או שם הכותב).
2. כ-540 תצלומים מסודרים בארבעה אלבומים, מרביתם מאיראן ומקצתם מטורקיה. בין היתר, נראים בתצלומים חגיגות יום העצמאות במחנה הפליטים העיראקים בטהראן, מחנה הפליטים הכורדים בבית העלמין של טהראן, חקלאים, שוטרים ובעלי מלאכה מקומיים, ערים שונות ומראות נוספים. אחד האלבומים מוקדש כולו לתיעוד מסע קצר שערך הנציג בין ערי איראן השונות – כאשאן, איספהאן, פרספוליס, שיראז ומקומות נוספים (כנראה בתור הכנה למסע הגדול המתועד בדו"ח).
האלבומים מתוארים ומתוארכים באמצעות פתקאות מודפסות (מודבקות לדפים) או בכתב-יד. כ-50 מהתצלומים הם מארץ ישראל, מתקופת מלחמת העצמאות.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מצורפים: "תעלת סואץ של המהפכה, ראשי פרקים בתולדות התנועה הקומוניסטית באיראן", דו"ח מודפס, מתוארך 7.8.1951; "אסירי ציון בארצות מזרח אירופה, מהקמת מדינת ישראל עד היום", דו"ח מודפס, מתוארך 17.2.1954; "יומן סיור" – דף מודפס עם פירוט הערים שדרכן עבר הנציג באחד המסעות ותאריכי המסע.

"הכרזה אל כל תושבי מדינת ישראל", הכרזה הראשונה שנדפסה מטעם הממשלה הזמנית של מדינת ישראל לאחר הכרזת העצמאות. דפוס קואופרטיבי "הפועל הצעיר", תל-אביב, ה' באייר תש"ח, 14.5.1948.
הכרזה מודפסת בצבעי הלאום של מדינת ישראל, כחול על גבי לבן, והיא נושאת מסר ראשון מאת הממשלה החדשה לאזרחיה: "בתקופת מבחן עליון, בימי התקפת-זדון של אויבים, נוטלת הממשלה הזמנית את השלטון בישראל לידיה. מדינתנו מגלמת בתוכה את מיטב החזון של דורות. על הגשמת חזון זה אנו מצווים להגן בכל הכוח".
בהמשך, נדפס טקסט ארוך המבקש לחשל את האזרחים לקראת המלחמה והקורבן שהם עתידים לשלם: "בלי קרבנות דמים ודמע, בלי הקרבת רכוש ונפש, בלי עמל ויגיעה של כולנו לא יינתן לנו הנצחון. ברבבותיו נקרא היישוב אל הנשק. שמחת הימים הגדולים מלווה יגון על הנופלים בקרבות בשדות-המולדת. קרבנם יירצה. כבוד לגיבורינו".
לקראת הסוף, באותיות דקות יותר, נדפסו שלוש שורות בעלות מסר שונה, הקורא לשמור מכל משמר על זכויותיהם של ערביי הארץ: "נזכור: בתוך תחומי מדינתנו יוסיפו לחיות אזרחי בני העם הערבי – ולרבים להם לזרא המלחמה הזאת. את זכויותיהם, זכויות-אזרח שוות, מצווים אנו לקיים. פנינו לשלום. ידינו מושטות להם לשותפות בבנין המולדת".
60X92.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. סימני קיפול, קמטים וכתמים. נקבי תיוק ונקבים קטנים. קרעים קלים בשוליים ולאורך סימני הקיפול. מספר קרעים ארוכים בשוליים, אחד מהם מחוזק בנייר דבק. רישום בכתב-יד בצדה האחורי.

קטר צעצוע גדול עשוי פח תוצרת חברת הצעצועים "שי", לציון חגיגות העשור למדינת ישראל. [ישראל, 1958].
קטר צעצוע גדול וצבעוני, מעוטר בסמלי שנים עשר השבטים, בדגלי ישראל, במגיני דוד ובענפי זית. על גגו מופיעה הכתובת "לחגיגות העשור", ולצדה כתובת אנגלית – "Special to the 10th anniversary festivals". על גבו מצוין שם החברה, "שי / SHAY".
שנת העשור למדינת ישראל צוינה בסדרת אירועים, טקסים וחגיגות. במהלכה נערכה בבנייני האומה "תערוכת העשור" שהעלתה על נס את הישגיה של המדינה הצעירה, שוחזר טקס הכרזת העצמאות, נערך לראשונה חידון התנ"ך, ועוד.
אווירת החג הייתה מטבע הדברים כר פורה לתעשיינים, וענף חפצי המזכרות שגשג. לצד המזכרות הרשמיות – מטבע זיכרון, בולים וכדומה – עוצב כמעט כל חפץ אפשרי ברוח סמל חגיגות העשור או שעוטר בו – החל בחפצי בית וחפצים שימושיים כסכו"ם, מנורות שולחן, מנורות חנוכה, מאפרות, עטים, תכשיטים וכן הלאה, ועד למזכרות נייר, עטיפות מזון וצעצועים.
פח מודפס. 50X10X8 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. חלודה ופגמים בצבע. כיפופים. קבוע על בסיס עץ ונתון בתיבת תצוגה ייעודית מזכוכית אקרילית.
מקור: אוסף משפחת רימון.

שיר ברכת שלום אשר שר שלמה מאנדעלקערן לכבוד השר הישר באדם, צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, סיר משה מונטיפיורי בבואו פטרבורגה [...] להתיצב לפני אדון כל ארץ רוסיה, האימפעראטאר אלכסנדר השני יר"ה. כרזה בדפוס "א. צעדערבוים ע"ט ד"ר א.י. גאלדענבלום", סנקט פטרבורג, תרל"ב-1872.
כרזה שנדפסה לכבוד ביקורו של משה מונטיפיורי בסנקט פטרבורג, שאליה הגיע כדי לפגוש בצאר אלכסנדר השני. על הכרזה נדפס שיר בן עשרים וששה בתים מאת שלמה מנדלקרן (מאנדעלקערן; 1846-1902), פילולוג, סופר וחוקר, ידוע בעיקר כמחבר אחת הקונקורדנציות המקיפות לתנ"ך. מניין הבתים בשיר עולה למניין השנים שחלפו מאז ביקורו הקודם של משה מונטיפיורי ברוסיה ופגישתו עם הצאר ניקולאי הראשון. סביב השיר מסגרת-סבך נאה שנדפסה בדיו כסופה, ובראשה דיוקנו של מונטיפיורי.
בשיר מתאר מנדלקרן את מצבה הטוב של יהדות רוסיה, שידעה פרק זמן של שגשוג תחת שלטונו הנוח של הצאר אלכסנדר השני, ואת השינוי הרב לטובה מימי הצאר ניקולאי הראשון. בניגוד לאביו, ניקולאי הראשון, העריץ הידוע לשמצה בדברי ימי יהדות רוסיה, שאף אלכסנדר השני לקרב את אזרחיו היהודים אל החיים הרוסיים בדרכי נועם. הוא ביטל את גזרת הקנטוניסטים, התיר ליהודים להתיישב מחוץ לתחום המושב בתנאים מסוימים ואפשר להם ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. מנדלקרן בשירו מכנה את הצאר "מלך גדל-חסד... מלך חכם לתקון... האיר אור חדש", שבזכותו "ימים חדשים ליהודי רוסיה באו [...] יודעי דתי הארץ לשופטים יוקמו / לשאת משרה בסנאט אותם יניפו [...] לנו רוקחים, רופאים, חכמי טבע, אנשי חשבון ומידות [...] לא נופלים הם משאר עמי התבל!". בפנותו למונטיפיורי מוסיף מנדלקרן ומבקש שכאשר יראה את פני הקיסר ויבקש בעד יהודי רומניה הנרדפים, לא ישכח להודות לקיסר על כל הטובה שהעתיר על נתיניו היהודים, וחותם "הוא יוסיף להפליא חסדו אתנו / להעניקנו מטובו כהנה וכהנה [...] גם שמך משה לא ישכח סלה!".
בזיכרונותיו מספר מונטיפיורי שכאשר ביקר בסנקט פטרבורג לראשונה וזכה לריאיון אצל הצאר ניקולאי הראשון, נאסר על יהודים אף ללון בעיר. עשרים ושש שנים לאחר מכן מצא מונטיפיורי קהילה יהודית משגשגת המונה 12,000 נפש, והתרשם מן ההצלחה הכלכלית והפריחה האינטלקטואלית שידעה הקהילה בשנים הקצרות שעמדו לרשותה להכות שורשים בעיר.
64X49.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ארוכים לאורך סימני הקיפול, חלקם מחוזקים בנייר דבק בצדו האחורי של הדף. קרעים חסרים מזעריים לשולי הדף. כתמים. פיסת נייר מודבקת בשולי הכרזה הימניים.
ספרות: Moses Montefiore, מאת Paul Goodman. הוצאת The Jewish Publication Society of America, פילדלפיה, 1925.
ראו פריט קודם.