מרדכי לבנון (1901-1968), צפת העתיקה, 1962.
שמן על בד. חתום ומתוארך. מתואר בגב.
59X72 ס"מ, במסגרת 83X97 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
-----------------------
מרדכי לבנון (1901-1968), יליד טרנסילבניה (כיום רומניה), עלה לארץ ישראל בשנת 1921. בשנים 1925-1927 למד אצל יצחק פרנקל (פרנל), בסטודיה לציור בתל-אביב, ובשנים 1929-1930 היה חבר בקבוצת האמנים הצעירים "מסד", יחד עם אביגדור סטימצקי, אהרן אבני, יוסף קוסונוגי ואחרים. בשנת 1938 עבר מתל-אביב לירושלים, ובראשית שנות ה-60 הקים סטודיו בצפת.
לבנון הרבה לצייר את נופי ארץ ישראל, ובפרט את נופי הערים צפת וירושלים שביניהן חילק את זמנו. סגנונו הושתת על יסודות אקספרסיוניסטיים, וציורי הנוף שיצר, לעיתים אף מבלי לצאת אל הטבע, התאפיינו לא פעם באווירה חלומית או מיסטית. מבקר האמנות והתיאטרון חיים גמזו הגדיר את לבנון כ"אחד הציירים האקספרסיוניסטיים החשובים ביותר שלנו, אחד מאמני החזון הכנים ביותר. הוא היה כולו אמת ויצירתו אמת. אמת אישית, מקורית..." (ד״ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2006, עמ' 260).
על יצירתו זכה לבנון פעמיים בפרס דיזנגוף לציור (ב-1940 וב-1961).

יחיאל קריזה (1909-1968), דמויות.
שמן על עץ. חתום.
יחיאל קריזה (1909-1968), יליד טורק שבפולין, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1923. תחילה סייע לאביו כשוליית-צבעי, והחל משנות העשרים לחייו עבד כאורז בפרדסים. בתקופה זו החל לצייר ללא כל הכשרה מוקדמת. לאחר זמן מה החל ללמוד בסטודיות של אביגדור סטימצקי ויוסף זריצקי ובשנת 1935 נסע ללמוד בפריז. במהלך שהותו באירופה אף עבד בעיירת האמנים קזימייז' דולני בפולין. בשנים 1947-1948 זכה פעמיים בפרס דיזנגוף לאמנות.
קריזה היה קרוב לאמני קבוצת "אופקים חדשים" וסגנונו הלך ונעשה מופשט עם השנים, ביחוד לאחר ששהה כשבעה חודשים בניו יורק בשנים 1958-1959. עם זאת בחר לעבוד כאמן עצמאי בלא להיות כפוף לדעתם של אחרים. הציג תערוכות יחיד במוזיאון תל-אביב, בבית האמנים בתל-אביב ובחיפה, ועוד, ועבודותיו אף נכללו בתערוכה הרשמית של אמני קבוצת "אופקים חדשים" במשכן לאמנות בעין-חרוד בשנת 1963.
35X46 ס"מ בקירוב, במסגרת 61X72 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בצבע.

יעקב אייזנשר (1896-1980), בתים.
צבעי מים על נייר. חתום.
יעקב אייזנשר, יליד צ'רנוביץ שבבוקובינה (בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית). את הכשרתו האמנותית רכש באקדמיה לאמנויות יפות בווינה. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס לצבא אוסטריה; ב-1915 נפל בשבי האיטלקים ועד תום המלחמה שהה במחנה שבויי מלחמה. עם שובו לצ'רנוביץ, שהייתה אז מרכז לתרבות אוונגרד יידישאית, החל יוצר חיתוכי עץ. בשנות ה-30 של המאה ה-20 היגר לפריז, שם גילה את הקוביזם: מאז הגדיר את עצמו "אקספרסיוניסט קוביסטי". בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, התיישב בתל-אביב ועסק בצילום לפרנסתו. בין השנים 1953-1968 לימד אייזנשר ב"בצלאל", ופיתח "שפת ציור סמי-קוביסטית וקולוריסטית" כלשונו של מבקר האמנות גדעון עפרת.
"איזנשר תרגם יסודות אדריכליים שבהם התבונן לתבניות אדריכליות של ציוריו, תוך שנסך בהם קולוריזם [...] פרטי הנוף פושטו לטובת תמציות צורניות וצבעוניות. איזנשר נמנע מקויות רישומית ספונטנית ומהנחות מכחול דרמטיות, ואת הפיוט והמוזיקליות של נופיו אנו מפיקים מהגוונים ומהמקצב הצורני". (אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2013. עמ' 114).
22X25.5 ס"מ, במסגרת 33X40 ס"מ. מצב בינוני. קמטים. נייר שביר. לא נבדק מחוץ למסגרת.

לאה ניקל (1918-2005), ללא כותרת, 1964.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום ומתוארך.
לאה ניקל (1918-2005) נולדה בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה, ובשנת 1920 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. את צעדיה הראשונים בציור עשתה בגיל 16 כתלמידתו של הצייר חיים גליקסברג, ומאוחר יותר למדה אצל יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בשנים 1950-1961 התגוררה בפריז. באותה תקופה התוודעה לטאשיזם (סגנון ציור מופשט המתאפיין, בין היתר, בהתזת צבע) ויצירתה עברה תהליך של הפשטה. בשנת 1957 עברה ניקל ניתוח לטיפול בשטף דם ובעקבותיו התעוורה כמעט לחלוטין, אולם לא חדלה לעסוק באמנות. היא בלטה כאמנית שאינה שייכת לאף קבוצה ושמרה על סגנון הציור המופשט הייחודי שפיתחה גם כאשר השתנו הסגנונות האמנותיים בארץ. בשנת 1972 קיבלה את פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, בשנת 1982 את פרס דיזינגוף ובשנת 1995 את פרס ישראל לציור (יחד עם מנשה קדישמן).
45.5X60.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשוליים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.

מיכאל דרוקס (נ. 1940), ללא כותרת, 1967.
דיו על נייר. חתום ומתוארך.
70X50 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.