מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
מציג 49 - 60 of 81
![Les amours de Psyché et de Cupidon [אהבת קופידון ופסיכה] מאת אפוליוס. הוצאת Librairie de Firmin-Didot, פריז, 1880 (תאריך על](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale73-public/358.jpg "ספר מספרייתה הפרטית של לאה גולדברג, עם ציור מעשה ידיה (אקס ליבריס)")
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
Les amours de Psyché et de Cupidon [אהבת קופידון ופסיכה] מאת אפוליוס. הוצאת Librairie de Firmin-Didot, פריז, 1880 (תאריך על גבי העטיפה: 1881). צרפתית. עותק עם ציור "אקס ליבריס" גדול מעשה ידי לאה גולדברג.
תרגום צרפתי לסיפור קופידון ופסיכה מתוך "חמור הזהב" למחבר הרומי לוקיוס אפוליוס. מלווה 32 לוחות הדפס על פי ציורי רפאל, חתומים בלוח "C. Normand" (Charles Pierre Joseph Normand?).
העותק שלפנינו נכרך מחדש, עם דפי בטנה חדשים (העטיפה המקורית מודבקת על גבי העטיפה החדשה). בדף הבטנה הקדמי מופיע ציור דיו מעשה-ידי המשוררת לאה גולדברג – מימין נראית אישה (לאה גולדברג עצמה?) האוחזת בשלט עם הכתובת "Lea Goldberg". בראש הציור מופיעה הכתובת "Ex Libris".
[37] עמ' + 32 לוחות, 32 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, קרע חסר ופיסות נייר מודבקות בשולי דף הבטנה עם ציורה של גולדברג (ללא פגיעה בציור). כתמים ופגמים בדפי הספר. קרעים קלים בשולי הדפים. קרעים חסרים גדולים בעטיפת הספר האחורית המקורית. חותמות דיו על דף הבטנה האחורי.
מהדורה זו של הספר אינה מופיעה ב-OCLC.
מקור: אוסף טוביה ריבנר.
תרגום צרפתי לסיפור קופידון ופסיכה מתוך "חמור הזהב" למחבר הרומי לוקיוס אפוליוס. מלווה 32 לוחות הדפס על פי ציורי רפאל, חתומים בלוח "C. Normand" (Charles Pierre Joseph Normand?).
העותק שלפנינו נכרך מחדש, עם דפי בטנה חדשים (העטיפה המקורית מודבקת על גבי העטיפה החדשה). בדף הבטנה הקדמי מופיע ציור דיו מעשה-ידי המשוררת לאה גולדברג – מימין נראית אישה (לאה גולדברג עצמה?) האוחזת בשלט עם הכתובת "Lea Goldberg". בראש הציור מופיעה הכתובת "Ex Libris".
[37] עמ' + 32 לוחות, 32 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, קרע חסר ופיסות נייר מודבקות בשולי דף הבטנה עם ציורה של גולדברג (ללא פגיעה בציור). כתמים ופגמים בדפי הספר. קרעים קלים בשולי הדפים. קרעים חסרים גדולים בעטיפת הספר האחורית המקורית. חותמות דיו על דף הבטנה האחורי.
מהדורה זו של הספר אינה מופיעה ב-OCLC.
מקור: אוסף טוביה ריבנר.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $1,200
לא נמכר
לאה גולדברג (1911-1970), אחד-עשר ציורים, רובם בצבעי מים, על נייר.
שישה מהציורים חתומים; שלושה מתוארכים 1965.
24.5X34.5 ס"מ עד 49.5X34.5 ס"מ. מצב משתנה.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
שישה מהציורים חתומים; שלושה מתוארכים 1965.
24.5X34.5 ס"מ עד 49.5X34.5 ס"מ. מצב משתנה.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
לאה גולדברג (1911-1970), שלושה ציורים.
טכניקות שונות על נייר. ציור אחד חתום.
באחד הציורים שיבצה גולדברג את המילים "Dante Alighieri" (דנטה אליגיירי) ו-"Purgatorio" (כור המצרף – הר אשר על פסגתו הכניסה לגן עדן – המתואר בחלקה השני של "הקומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי). שני הציורים האחרים נעשו אף הם, כפי הנראה, בהשראת "הקומדיה האלוהית".
דאנטה אלגריירי היה מהמשוררים הנערצים על לאה גולדברג, שתרגמה לעברית אחדים משיריו ולימדה את יצירותיו באוניברסיטה העברית.
24.5X33 ס"מ עד 35X25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, רובם קלים.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
טכניקות שונות על נייר. ציור אחד חתום.
באחד הציורים שיבצה גולדברג את המילים "Dante Alighieri" (דנטה אליגיירי) ו-"Purgatorio" (כור המצרף – הר אשר על פסגתו הכניסה לגן עדן – המתואר בחלקה השני של "הקומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי). שני הציורים האחרים נעשו אף הם, כפי הנראה, בהשראת "הקומדיה האלוהית".
דאנטה אלגריירי היה מהמשוררים הנערצים על לאה גולדברג, שתרגמה לעברית אחדים משיריו ולימדה את יצירותיו באוניברסיטה העברית.
24.5X33 ס"מ עד 35X25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, רובם קלים.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $600
לא נמכר
לאה גולדברג (1911-1970), ארבע עבודות קולאז' על נייר. אינן חתומות.
48.5X32 – 35.5X49.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים. מספר קרעים ופגמים קלים.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
48.5X32 – 35.5X49.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים. מספר קרעים ופגמים קלים.
---------------------------
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $400
לא נמכר
רות שלוס (1922-2013), דיוקנאות – שישה רישומים.
טוש ודיו על נייר. ארבעה מהם חתומים.
20.5X27 ס"מ עד 29X36.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
---------------------
רות שלוס (1922-2013) נולדה בנירנברג ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בעודה בת 16 בלבד החלה ללמוד ב"בצלאל", ועם סיום לימודיה הצטרפה לגרעין המקימים של קיבוץ להבות הבשן. שלוס תרמה מכישוריה למפעלי האמנות והדפוס של התנועה, ועבדה כמאיירת בעיתון "משמר לילדים" וכמעצבת כריכות עבור "ספריית פועלים". מ-1950 עד 1952 בערך למדה אמנות ב"אקדמיה גרנד שומייר" בפריז, ולאחר שובה ארצה, עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה את קיבוצה. שלוס הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית וציוריה שהתאפיינו בריאליזם חברתי הביעו לעתים קרובות מסר סוציאליסטי של חשיפת פערי הכוחות וההשלכות של הבדלי המעמדות. היא ציירה את שוליה של החברה – נשים קשות-יום, ילדים רעבים, פועלים ויושבי-מעברות. בהמשך פנתה לחייהן של נשים, לחוסר האונים שבחוויית הלידה ולקושי שבזקנה – ואת כולם ציירה במבט רגיש הרואה את האדם הנטוע בסביבתו, כפי שכתב עליה המשורר נתן זך – "המוטו שלה נותר זה שהיה לאורך כל השנים. החיים עצמם. ללא כחל ושרק".
ספרות: אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין. עבודות נבחרות, חלק ב', מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013.
טוש ודיו על נייר. ארבעה מהם חתומים.
20.5X27 ס"מ עד 29X36.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
---------------------
רות שלוס (1922-2013) נולדה בנירנברג ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בעודה בת 16 בלבד החלה ללמוד ב"בצלאל", ועם סיום לימודיה הצטרפה לגרעין המקימים של קיבוץ להבות הבשן. שלוס תרמה מכישוריה למפעלי האמנות והדפוס של התנועה, ועבדה כמאיירת בעיתון "משמר לילדים" וכמעצבת כריכות עבור "ספריית פועלים". מ-1950 עד 1952 בערך למדה אמנות ב"אקדמיה גרנד שומייר" בפריז, ולאחר שובה ארצה, עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה את קיבוצה. שלוס הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית וציוריה שהתאפיינו בריאליזם חברתי הביעו לעתים קרובות מסר סוציאליסטי של חשיפת פערי הכוחות וההשלכות של הבדלי המעמדות. היא ציירה את שוליה של החברה – נשים קשות-יום, ילדים רעבים, פועלים ויושבי-מעברות. בהמשך פנתה לחייהן של נשים, לחוסר האונים שבחוויית הלידה ולקושי שבזקנה – ואת כולם ציירה במבט רגיש הרואה את האדם הנטוע בסביבתו, כפי שכתב עליה המשורר נתן זך – "המוטו שלה נותר זה שהיה לאורך כל השנים. החיים עצמם. ללא כחל ושרק".
ספרות: אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין. עבודות נבחרות, חלק ב', מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
רות שלוס (1922-2013), משפחה במעברה.
טוש על נייר. חתום.
35X50 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים קלים וקרעים בודדים בשוליים (ללא פגיעה בציור). כתמי חלודה.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
---------------------
רות שלוס (1922-2013) נולדה בנירנברג ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בעודה בת 16 בלבד החלה ללמוד ב"בצלאל", ועם סיום לימודיה הצטרפה לגרעין המקימים של קיבוץ להבות הבשן. שלוס תרמה מכישוריה למפעלי האמנות והדפוס של התנועה, ועבדה כמאיירת בעיתון "משמר לילדים" וכמעצבת כריכות עבור "ספריית פועלים". מ-1950 עד 1952 בערך למדה אמנות ב"אקדמיה גרנד שומייר" בפריז, ולאחר שובה ארצה, עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה את קיבוצה. שלוס הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית וציוריה שהתאפיינו בריאליזם חברתי הביעו לעתים קרובות מסר סוציאליסטי של חשיפת פערי הכוחות וההשלכות של הבדלי המעמדות. היא ציירה את שוליה של החברה – נשים קשות-יום, ילדים רעבים, פועלים ויושבי-מעברות. בהמשך פנתה לחייהן של נשים, לחוסר האונים שבחוויית הלידה ולקושי שבזקנה – ואת כולם ציירה במבט רגיש הרואה את האדם הנטוע בסביבתו, כפי שכתב עליה המשורר נתן זך – "המוטו שלה נותר זה שהיה לאורך כל השנים. החיים עצמם. ללא כחל ושרק".
ספרות: אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין. עבודות נבחרות, חלק ב', מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013.
טוש על נייר. חתום.
35X50 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים קלים וקרעים בודדים בשוליים (ללא פגיעה בציור). כתמי חלודה.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
---------------------
רות שלוס (1922-2013) נולדה בנירנברג ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בעודה בת 16 בלבד החלה ללמוד ב"בצלאל", ועם סיום לימודיה הצטרפה לגרעין המקימים של קיבוץ להבות הבשן. שלוס תרמה מכישוריה למפעלי האמנות והדפוס של התנועה, ועבדה כמאיירת בעיתון "משמר לילדים" וכמעצבת כריכות עבור "ספריית פועלים". מ-1950 עד 1952 בערך למדה אמנות ב"אקדמיה גרנד שומייר" בפריז, ולאחר שובה ארצה, עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה את קיבוצה. שלוס הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית וציוריה שהתאפיינו בריאליזם חברתי הביעו לעתים קרובות מסר סוציאליסטי של חשיפת פערי הכוחות וההשלכות של הבדלי המעמדות. היא ציירה את שוליה של החברה – נשים קשות-יום, ילדים רעבים, פועלים ויושבי-מעברות. בהמשך פנתה לחייהן של נשים, לחוסר האונים שבחוויית הלידה ולקושי שבזקנה – ואת כולם ציירה במבט רגיש הרואה את האדם הנטוע בסביבתו, כפי שכתב עליה המשורר נתן זך – "המוטו שלה נותר זה שהיה לאורך כל השנים. החיים עצמם. ללא כחל ושרק".
ספרות: אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין. עבודות נבחרות, חלק ב', מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013.
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $2,000
לא נמכר
יוסל ברגנר (1920-2017), כלים.
שמן על מזוניט. חתום, מוקדש "לעמי בברכות מהינדה, אודרי ויוסל" ומתוארך 1972.
37X54.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נתון במסגרת.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
שמן על מזוניט. חתום, מוקדש "לעמי בברכות מהינדה, אודרי ויוסל" ומתוארך 1972.
37X54.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נתון במסגרת.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
יוסל ברגנר (1920-2017), ראשי ציפורים.
צבעי מים על נייר. מוקדש לשמוליק סגל "ליום הולדתו ה-60 ולנדיבה באהבה מיוסל, אודרי ונסים" [ניסים אלוני, מחזאי ובמאי. ברגנר עיצב את התפאורה והתלבושות לרבות מהצגותיו וסגל היה מן השחקנים הקבועים בהן], חתום ומתוארך 1985.
57X39 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
צבעי מים על נייר. מוקדש לשמוליק סגל "ליום הולדתו ה-60 ולנדיבה באהבה מיוסל, אודרי ונסים" [ניסים אלוני, מחזאי ובמאי. ברגנר עיצב את התפאורה והתלבושות לרבות מהצגותיו וסגל היה מן השחקנים הקבועים בהן], חתום ומתוארך 1985.
57X39 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
שני רישומים מאת יוסל ברגנר (1920-2017).
1. סְקָרָסֶלָה שומר סף (דיוקן שמוליק סגל בתפקיד סקרסלה בהצגה "הצוענים של יפו" מאת ניסים אלוני). רישום בטכניקה מעורבת על נייר. מוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1971.
17X24 ס"מ. מצב טוב.
2. דיוקן שמוליק סגל. רישום בטכניקה מעורבת על נייר. מוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1961/1971.
21.5X24 ס"מ. מצב טוב.
שני הציורים נתונים יחד במסגרת ולא נבדקו מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
1. סְקָרָסֶלָה שומר סף (דיוקן שמוליק סגל בתפקיד סקרסלה בהצגה "הצוענים של יפו" מאת ניסים אלוני). רישום בטכניקה מעורבת על נייר. מוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1971.
17X24 ס"מ. מצב טוב.
2. דיוקן שמוליק סגל. רישום בטכניקה מעורבת על נייר. מוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1961/1971.
21.5X24 ס"מ. מצב טוב.
שני הציורים נתונים יחד במסגרת ולא נבדקו מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
יוסל ברגנר (1920-2017), "א מלאכל פאר שמוליקל בן-70".
טכניקה מעורבת על נייר. מתואר ומוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1994.
36X31 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
טכניקה מעורבת על נייר. מתואר ומוקדש לשמוליק סגל (יידיש), חתום ומתוארך 1994.
36X31 ס"מ. מצב טוב. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $300
לא נמכר
יוסל ברגנר (1920-2017), ללא כותרת, 1961.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום ומתוארך.
50X70.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
טכניקה מעורבת על נייר. חתום ומתוארך.
50X70.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג
מכירה 73 - היסטוריה, תרבות ואומנות יהודית וישראלית
11.8.2020
פתיחה: $1,500
לא נמכר
מרדכי לבנון (1901-1968), נוף, 1955(?).
שמן על בד. חתום ומתוארך.
55X110 ס"מ, במסגרת 79X134 ס"מ. מצב טוב. קילופים קלים (פגיעות בחתימה ובתאריך).
-----------------------
מרדכי לבנון (1901-1968), יליד טרנסילבניה (כיום רומניה), עלה לארץ ישראל בשנת 1921. בשנים 1925-1927 למד אצל יצחק פרנקל (פרנל), בסטודיה לציור בתל-אביב, ובשנים 1929-1930 היה חבר בקבוצת האמנים הצעירים "מסד", יחד עם אביגדור סטימצקי, אהרן אבני, יוסף קוסונוגי ואחרים. בשנת 1938 עבר מתל-אביב לירושלים, ובראשית שנות ה-60 הקים סטודיו בצפת.
לבנון הרבה לצייר את נופי ארץ ישראל, ובפרט את נופי הערים צפת וירושלים שביניהן חילק את זמנו. סגנונו הושתת על יסודות אקספרסיוניסטיים, וציורי הנוף שיצר, לעיתים אף מבלי לצאת אל הטבע, התאפיינו לא פעם באווירה חלומית או מיסטית. מבקר האמנות והתיאטרון חיים גמזו הגדיר את לבנון כ"אחד הציירים האקספרסיוניסטיים החשובים ביותר שלנו, אחד מאמני החזון הכנים ביותר. הוא היה כולו אמת ויצירתו אמת. אמת אישית, מקורית..." (ד״ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2006, עמ' 260).
על יצירתו זכה לבנון פעמיים בפרס דיזנגוף לציור (ב-1940 וב-1961).
שמן על בד. חתום ומתוארך.
55X110 ס"מ, במסגרת 79X134 ס"מ. מצב טוב. קילופים קלים (פגיעות בחתימה ובתאריך).
-----------------------
מרדכי לבנון (1901-1968), יליד טרנסילבניה (כיום רומניה), עלה לארץ ישראל בשנת 1921. בשנים 1925-1927 למד אצל יצחק פרנקל (פרנל), בסטודיה לציור בתל-אביב, ובשנים 1929-1930 היה חבר בקבוצת האמנים הצעירים "מסד", יחד עם אביגדור סטימצקי, אהרן אבני, יוסף קוסונוגי ואחרים. בשנת 1938 עבר מתל-אביב לירושלים, ובראשית שנות ה-60 הקים סטודיו בצפת.
לבנון הרבה לצייר את נופי ארץ ישראל, ובפרט את נופי הערים צפת וירושלים שביניהן חילק את זמנו. סגנונו הושתת על יסודות אקספרסיוניסטיים, וציורי הנוף שיצר, לעיתים אף מבלי לצאת אל הטבע, התאפיינו לא פעם באווירה חלומית או מיסטית. מבקר האמנות והתיאטרון חיים גמזו הגדיר את לבנון כ"אחד הציירים האקספרסיוניסטיים החשובים ביותר שלנו, אחד מאמני החזון הכנים ביותר. הוא היה כולו אמת ויצירתו אמת. אמת אישית, מקורית..." (ד״ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2006, עמ' 260).
על יצירתו זכה לבנון פעמיים בפרס דיזנגוף לציור (ב-1940 וב-1961).
קטגוריה
אמנות ישראלית ובינלאומית
קָטָלוֹג