ציבי גבע (נ. 1951), דיר-אל-אסד, 1984. דיפטיך.
טכניקה מעורבת על קרטון דק. חתום ומתוארך.
70X200 ס"מ. מצב טוב. מספר קרעים ופגמים קלים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.

נוף, [1982]. תצריב בשישה חלקים מאת עופר ללוש (נ. 1947). [הוצאת גלריה גורדון, ירושלים].
ששת החלקים מודבקים על נייר חום.
כל חלק 76X56.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגמים קלים. נקבי תלייה בפינות החלקים. כתמים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.

מיכאיל גרובמן, фрагменты ["קטעים"], ספר אמן.
קבוצת "לויתן", תל אביב, 1987. רוסית, עברית ואנגלית.
ספר אמן מעשה ידי מיכאיל גרובמן (נ. 1939). בספר איגד האמן מגוון דפים, עלונים ומסמכים אשר לוקטו ונכרכו ידנית בכריכת נייר נאה. בין דפי החוברת דפי קורות חיים ותערוכות של גרובמן, דפים עם צילומים צבעוניים של הדפסים מעשה ידי גרובמן (הוצאת jonathan a editions, תל-אביב), טקסטים קצרים על אמנים רוסים שכתב גרובמן, עבודה מקורית (הדפס וצבע ברונזה) מאת יצחק פוגץ', גזירי עיתון, תמונות של אמנים וסופרים שונים, וכן מסמכים אישיים של גרובמן.
[28] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
ראו פריט קודם.

דב פייגין (1907-2000), שמונה סקיצות לפסלים, בהן חמש סקיצות המפתחות את מוטיב 'העמוד עם העין' המתבטא בפסל "עין צופייה" (1962), ובגרסתו המאוחרת "יד לתעשייה הצבאית" (1989).
עץ מנוסר ומגולף; שעווה מגולפת על עץ; קרטון.
דב פייגין נולד בלוגנסק שברוסיה (כיום באוקראינה). כפעיל ציוני ברוסיה הסובייטית ישב במאסר שלוש שנים, ולאחר מכן עלה לארץ והצטרף לקיבוץ אפיקים. בשנות ה-30 עבר עם אשתו לתל-אביב, ובהמשך נסע ללמוד בבית הספר לאמנויות דקורטיביות בפריז. פייגין נמנה עם מייסדי תנועת "אופקים חדשים" וכפר האמנים בעין הוד והיה פעיל במוסדות אמנות שונים. הרבה ליצור פסלים גדלי-ממדים למרחב הציבורי, בהם קיר לאוניית הנוסעים "שלום", קיר לאנדרטת "יד קנדי" ופסלים הניצבים בגנים ובאתרים ציבוריים ברחבי הארץ. וכך מתוארת עבודתו של פייגין בהודעה על הרטרוספקטיבה ליצירתו ("הארץ", על הרטרוספקטיבה לדב פייגין, מוזיאון תל-אביב, 2005. אוצרת: אירית הדר): "בקרב בני דורו, שהתכוונו אל המופשט ופעלו מתוך אמונה באוטונומיה של האמנות, דב פייגין בלט בזיקתו העקבית להפשטה גיאומטרית וביצירת פיסול 'שטוח', רישומי באיכותו. משלב מוקדם הוא זנח את ערכי החומר, המסה והמשקל והמיר אותם בהנכחה של חלל, הן זה הסובב את הפסל, והן זה התָחום-זורם בין המרכיבים הצורניים [...] פייגין ייחס חשיבות מרובה להיבט החברתי של מעשה האמנות והגדיר את פסליו כבעלי תוכן חברתי-פוליטי. על כן, לא מפליא כי המרחב הציבורי היה מבחינתו היעד המועדף לפסליו".
את פסלו "יד לתעשייה הצבאית" תאר פייגין בדבריו אלו: "...זה מתח, העמוד, קו האמצע. אני מאחד תמיד שתי צורות, אני מודה. יש לי משהו כזה פנימי. לאחד – זה הרי ההיסטוריה האישית שלי. לא רק שחייתי בתקופה של מהפכות, היו כל מיני דברים אכזריים, מלחמות כל הזמן. כל העולם שואף לאיחוד, וכל הזמן נפרדים. מתח, ומתוך המעמקים – משהו מזנק! [...] אילו הייתי נכנס לפרטים, לא הייתי שלם עם עצמי. מתח-מזנק – זו גם האמת שלי".
סקיצות שעווה על עץ (4): 24X12 ס"מ. סקיצות עץ (4): 33.5X17 ס"מ. מצב טוב. פגמים. כתמים. מספור בעיפרון על גב חלק מן הלוחות.
ספרות: דב פייגין, בעריכת אירית הדר. מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2005. עמ' 42-45.
מקור: אוסף עוזי אגסי.